הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 במאי, 2018
ע"י אביבל'ה
ע"י אביבל'ה
כשהתחלתי לקרוא את הספר "נער אחד עקשן" בפעם הראשונה הייתי בת 7. שם הסופר, שהוא הרי יאנוש קורצאק, היה מוכר לי, זכרתי שלמדנו עליו בכיתה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. הופתעתי לגלות שהוא גם סופר, האיש המסתורי הזה, וזה גרם לי עוד יותר לקרוא ספר שהוא כתב. אבל כשהתחלתי לקרוא את אותו ספר כל כך השתעממתי, עד שממש הפסקתי אותו באמצע הקריאה, ועברתי לספר שבעיני היה מעניין הרבה יותר.
וכך עברה לה עוד שנה, ואחר כך שנתיים. הספר עדיין נח באותו מדף, ואחותי הגדולה הספיקה לקרוא אותו יותר מחמש פעמים.
וכך, באיזה שהוא שלב כבר נמאסו החפירות שלה על שהספר מצוין, ורציתי גם לנסות אותו וזהו.
אני לא יודעת מה בעצם רציתי יותר באותו רגע: שהיא תפסיק לנדנד שאני חייבת לקרוא את הספר, או לגלות אם הוא ממש טוב כמו שהיא אומרת, ושתעיתי לפני שנתיים. אבל זה כבר לא משנה: כי העיניין הוא שכשקראתי את הספר מאוד מאוד נהנתי, ולא הבנתי איך לא אהבתי אותו לפני שנתיים.
אתם בטח כבר הצלחתם להבין: לפעמים אתה פשוט צריך לחכות. אם אתה לא קורה ספרים שהם בוודאות לגילך, אתה מסתכן: יכול להיות שלא תהנה מהם רק מפני גילך, אולי אתה עוד לא בשל.
ועכשיו הגיע הזמן לספר סוף סוף על הספר:
הספר נער אחד עקשן מספר על תולדות חייו של לואי פסטר. לפני שקראתי את הספר, אם הייתם שואלים אותי מי הוא לואי פסטר המפורסם, לא היה לי מוסג על מה מדובר. עכשיו אני יודעת עליו המון. לפעמים ממש בלי שאתה שם לב אתה לומד כל מני דברים מועלים דרך ספרים.
הספר עצוב. אי אפשר להתווכח על זה. עוד תראו. הוא בוודאות עצוב.
כי כשאתה קורה ספרים שמבוססים על אמת, אתה לא באמת יודע אם לא יבוא פתאום שלב דיכאוני נוראי. אנשים שלא אוהבים ספרים עצובים, כמו למשל הספר הזה, יותר קוראים דימיון מאשר מציאות. כי המציאות קשה. אין מה לעשות.
אז לסיכום: אם אתם לא צעירים יותר מגיל 9, תקראו את הספר. כדאי לכם. אתם רק צריכים להתגבר על העצב ולעבור הלאה.
כי בדרך כלל ספרים עצובים הם בסוף מלאי תקווה. רק צריך לחפש אותה. היא לא אוהבת להתגלות סתם כך.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
