ביקורת ספרותית על כמעט מושלם מאת ג'ניפר ויינר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 במאי, 2018
ע"י סימיליה


אף אחד מאיתנו לא מושלם. לא אני, לא אתם ולא הם. גם אנשי התעשייה בתחום הקולנוע, הטלוויזיה, אופנה, עסקים והמוזיקה נראים לנו לפעמים מושלמים (דרך המדיה), אך בתוך עצמם הם לא תמיד מרגישים מושלמים. נכון אפשר להזדהות עם זה?

הספר הוא כמעט מושלם או יותר נכון רחוק מלהיות מושלם. אני מסכימה עם רב חוות הדעת שכתבו על הספר ואני אוסיף גם מה אני חושבת עליו. הכתיבה לא בשפה גבוהה, היא לא בשפת רחוב כמובן אבל בכל זאת לא בשפה גבוהה. הרעיון של הספר לא מקורי ויש הרבה עיבודים לספרים ולסרטים שהם בערך באותו סגנון של עלילה. העלילה משעממת ומייגעת, ורק בסוף הספר העניינים מתחילים להיות מעניינים. הרבה תיאורי יתר שלא מועילים לנו הקוראים ולזמן של הסופרת. אני חושבת שהספר היה הרבה יותר טוב עם הוא היה שווה לחצי מגודלו ופחות תיאורי יתר והימרחות העלילה. שמות הדמויות הם בעייתיים שני שמות של דמויות שיש להם אותו שם למשל, דייב 'הגדול' ודייב 'הקטן' הם דמויות שונות באישיותם ובמראה החיצוני, והמשותף להם זה שהם עובדים ביחד, בכל זאת שהדמויות שונות לחלוטין אחת מין השנייה עדיין הצלחתי להתבלבל בלהבדיל מי זה מי ועל מי רות (הדמות הראשית בספר וגם המספרת) מספרת באותו הרגע.

אבל, עם כל זה שהספר הוא לא מושלם ולפי דעתי הוא ספר בסדר כמו הניקוד של השלושה כוכבים, הוא נתן לי נקודת מבט אחרת על החיים וגם על ספרים. כתבתי במהלך הירשמותי לסימניה לפחות שתי ביקורות על ספרים שלא אהבתי וניקדתי בלי לכתוב חוות דעת לפחות שמונה ספרים שלא מצאו חן בעיני בניקוד נמוך (כולל גם כאלה שכתבתי עליהם ביקורות שליליות) ואז הבנתי שספרים וגם בני אדם לא מושלמים ואם אפילו שאנחנו מביעים חוות דעת על ספרים, שירים, כתבות, נושאים באקטואליה חשוב שנרשום את חוות דעתנו יפה ושנזכור שאף אחד מאיתנו לא מושלם ושכדאי שלא נגיד על מה שאנחנו כותבים עליו שהוא גרוע, מטומטם או כל מיני מילים כאלו ואחרות. ושנזכור שמי ששומע את מה שאנחנו אומרים לו הוא לא מושלם ובגלל שהוא לא מושלם הוא יוכל ללמוד מטעויותיו ולשפר אותם. וכך גם הספר הזה גרם לי להבין מעצם שמו ומעצם קריאתו.

הסיפור מספר את סיפורה של רות ומסופר מנקודת מבטה. רות עברה תאונת דרכים בגיל שלוש והוריה נהרגו בתאונת דרכים והיא גרה עם סבתה. בעקבות התאונה היא עברה ניתוחים רבים בבתי החולים אבל בכל זאת שהיא עברה הרבה ניתוחים, בגופה עדיין יש צלקות במיוחד בחלק של הפנים. היא חולמת להיות תסריטאית מצליחה ושתהייה תכנית טלוויזיה משלה המבוססת על תסריט שהיא כתבה המבוסס על חייה עם סבתה. היא מנסה את מזלה בהוליווד וכמו שבחיים לא תמיד הכל הולך בקלות, היא גם נופלת וקמה ולא מוותרת וממשיכה להילחם להגשים את המטרה שלה, אבל כמובן שבדרך בשביל להגשים את המטרה צריך להתפשר ולוותר על דברים אז ככה גם רות תצטרך להתפשר כדי להגשים את חלומה. וכמובן בכל ספר מהסוג הזה יש גם סיפורי אהבה רומנטיים.

הכותבת בספר כותבת סיפורים בחייה של רות שהקוראים יכולים להזדהות עם דמותה, דרך נקודת מבטה. מצד אחד, זה יכול ללכת לטובת הסופרת כך שהנמען מזדהה עם דמותה של רות ועם סיפור חייה. מצד שני זה יכול ללכת לרעתה כי אז התוכן הוא פחות מקורי והוא דומה לתוכן של ספרים אחרים. הינה דוגמאות לכך שאנחנו כבני אדם יכולים להזדהות עם דמותה של רות ועם מה שהיא עברה בחיים. מכאן מתחיל להיות ספוילרים על הספר אז מי שרוצה לקרוא את הספר כדאי שלא יקרא את ההמשך. וידלג כמה פסקאות קדימה עד לדברי הסיום.

בספר רות מספרת שנשות התעשייה ההולויודית
(תעשיית המוזיקה, אופנה, קולנוע וטלוויזיה) נראות יפות ומושלמות . אבל עם כל זה שמבחוץ הבחורות בתעשייה נראות יפות ומושלמות, לא תמיד כולן מרגישות ככה מבפנים, חלקם לא מרוצות מאיך שהן נראות וכתוצאה מכך חלקן עוברות ניתוחים פלסטיים, ניתוחי שאיבת שומן, דיאטה שמובילה לאנורקסיה ועוד דוגמאות מהסוג הזה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמן. בנוסף לכך, חלקן לא מרגישות טוב עם עצמן גם מבחינה נפשית עד כדי כך שזה יכול להוביל לסיכון חיים. חשוב לי לציין שיש לתופעה זו גם דוגמאות בספר, למשל, שהשחקנית בסדרה שרות כתבה מתחילה להרזות עד שזה נהיה יותר מדי (לפי נקודת מבטה של רות) וגם הסופרת מביאה עוד דוגמאות לכך. עוד דבר שחשוב לי לציין שמה שאמרתי מקודם יכול להיות נכון גם למין השני בתעשייה ולכל בן אדם אחר שהוא חיי בעולם הזה שהוא מחוץ לתעשייה או שהוא בתוך התעשייה. ואפילו כתבו על זה שיר שמבטא שלא תמיד המראה החיצוני ואיך שהחברה תופסת את הבן אדם יכולים לקבוע את התחושות הפנימיות שהאדם מרגיש בתוך עצמו. השיר של להקת 'The Who' שאני מאוד אוהבת 'Behind Blue Eyes' מתאר זאת. ולכן המשפט המסכם את מה שאמרתי הוא ש'הדשא של השכן ירוק יותר' אבל לא תמיד הוא נראה ירוק יותר ממה שאנחנו חושבים והוא אפילו נראה לפעמים פחות ירוק. ועל זה אני יכולה להגיד שתמיד אנחנו צריכים להיות שמחים בחלקנו ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו.

דוגמה נוספת לכך שהכותבת נותנת לקוראים להתחבר עם רות היא דרך סיפור הילדות שרות עברה. מחטיבת הביניים עד התיכון הייתה לה חברה מאוד טובה או אפשר להגדיר שהן היו 'BFF' ראשי תיבות של 'Best Friend Forever'. הם חוו הרבה דברים משותפים ביחד והייתה להן הרבה שפה משותפת. אך ה Forever הזה לא נשמר לנצח כמו שאנחנו חושבים, במהלך גיל ההתבגרות כולנו משתנים וכל אחד הולך לכיוון אחר בחיים כך שהשפה המשותפת בין החברים משתנה והחברות הופכת להיות לא אותה דבר כמו שהיתה פעם וכך לאט לאט הקשר מתנתק ואז אחרי שהקשר מתנתק ככה גם החברים משתנים ונהיים חברים חדשים. כמו שאומרים חברים באים וחברים הולכים.

בנוסף לכל אלה, רות בעצמה לא מושלמת ואפילו אפשר לראות את זה דרך הסיפור עצמו, היא תמימה ולא תמיד תופסת את הסיטואציות כמו שהן נראות באמת למשל; היא התאהבה בשותף לשעבר שלה לעבודה וחוותה כלפיו רגשות, והיא חשבה שהוא חווה כלפיה את אותו הדבר אבל כך זה לא היה וזה הביא לאכזבה. והיא כמו כל בן אדם אחר חווה אי הצלחות בחיים, ולכן קל להתחבר אליה.

לסיום, הספר חמוד וקצת משעשע אבל לא יותר מזה. אני לא יודעת אם אני ממליצה לכם לקרוא אותו, כי אפשר למצוא את אותם דברים בספרים אחרים וגם בסרטים ותוכניות טלוויזיה. אם הסופרת תקרא אי פעם את חוות דעת הזאתי (הסיכויים לכך נמוכים כי זה לא בשפת האם שלה) חשוב לי שתדע שהעלילה לא מקורית, משעממת ומייגעת, וחשוב שתזכור שמותר לטעות ושמטעויות לומדים להבא ושאף אחד לא מושלם.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ