לא אהבתי את הגירסה בעברית.

באנגלית זה מתנגן מאוד, שנון ומאוד מאוד מצחיק, לא הסתדר לי בעברית.

הטובים בין ספריו בעיני הם Green eggs and ham, I wish I had duck feet, The Lorax.

בעברית שמם הוא - לא רעב, לא אוהב, הלורקס והלוואי והיו לי רגלי ברווז (לא מצאתי את השם בעברית, אז תרגמתי מילולית מאנגלית)

באיזה שפה שזה לא יהיה, אלו ספרים מעולים להקראה בקול וכיף לקרוא אותם יחד.

שווה קריאה עם אזהרה. זה ספר מזעזע.

יש לי פחדים מלקרוא אותו שוב, וכבר קראתי אותו שלוש פעמים.

הוא סוחף את הקורא פנימה ולמרות התיאורים הקשים, לא יכלתי להניחו מידי.

בכל פעם חששתי שוב לקרוא אותו.
הוא כל כך מזעזע שתיאורים על דמותה של "שפת ארנבת" (אם אני עוד זוכרת נכון), ומחשבותיהם של התאומים עולים לי בראש בכל פעם שאני ניתקלת בו.


כמו שאומרים אצלנו --> לא לבעלי לב חלש.

קראתי ספרים אחרים של ז'ול וורן ודווקא הספר הזה לא עמד כל כך בצפיות שלי ממנו.

הסיפור נתן לי קצת תחושה של מסמך טכני ופחות של ספר עלילה/הרפתקאה.

למרות זאת, הוא כתוב היטב וממש ניתן היה למשש את החושך דרך התיאורים החיים של הסופר. יש רגעים שאתה מרגיש שאתה ממש שם, בלב האדמה.

אני לא בטוחה שאני אשוב לקרוא בו, אבל הוא לא ישכח בקלות ולמדתי ממנו המון פיזיקה וגאוגרפיה.

ספר נחמד.

ספר מקסים ומשעשע שכתוב דרך עיניו של ילד עם חוש הומור בריא.

מאוד נהנתי לקרוא את הספר ואני מאמינה שכל מי שאוהב את הטבע ובעלי החיים ימצא בו עניין.

הסיפור עצמו הוא חצי ביוגרפי ומספר על משפחתו המיוחדת של ג'רלד דארל והמעבר שלהם לאי קורפו ביוון.

הסופר היה זואלוג מפורסם ובכל ספריו ניתן להנות מתאורים מדוייקים של חרקים, חיות וצמחים.

הספר כתוב בתמימות ילדותית ניפלאה, סוחפת ומלאת חוש הומור. מומלץ בחום.

זהו ספר בסדר. לא יותר.

ברור שהסופר מושפע עמוקות משר הטבעות.

יש שם קטע שאחת הדמויות מגיעה לפונדק ובפינה יושב לו זר מסתורי שמעשן מקטרת ורק היא זורחת בחושך. מעניין מאיפה זה כל כך מוכר.

מה שכן הייתי מכתירה את זה כספר פנטזיה לנוער ישראלי למהדרין היות והגיבור הראשי הוא בן קיבוץ. זה לא מצוי ברוב ספרי הפנטזיה, ולכן התקבל

כשינוי מרענן וחביב.

לא הייתי רצה לקרוא אותו שוב. לא קראת? לא נורא.

מכיוון שהספר נגע לליבי כל כך, קשה לי לכתוב עליו ביקורת.

הדבר היחיד שאפשר לכתוב הוא שהוא ספר מאוד מומלץ לכל אדם שרוצה להבין כמה כח יש למבוגרים ביחסם לילדים ומה התוצאות של שימוש נכון/לא נכון.

"אף אחד לא רוצה לאמץ ילדה גדולה", שמעתי את המשפט הזה יותר פעמים ממה שיכולתי לקבל אותו.

אני מקווה שהספר יעורר בקוראיו את הרצון לאמץ ילדה "גדולה".

ספר נהדר. טוב בכל גיל.

אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת ספרי ילדים ונוער היא העומק שלעיתים מצוי בהם. הם דוגמא יפה לעולם מחוץ לספר. יש עלילה ויש מסר, מי שלא יכול לתפוס את המסר יכול בוודאי להנות מהעלילה המיוחד ש הספר הספציפי הזה. כמו בכל דבר, מי שרוצה לראות רואה ומי שלא, לא.

המסר מועבר בפשטות וקל לסננו מהעלילה ולהבינו. הספר עוסק בהרבה שאלות עמוקות על החיים ושימוש "נכון" בזמן.

רבות המחשבות שעלו לי ממנו ואני ממליצה בחום לקרוא אותו.

הוא מבטא את מה שאני מרגישה לעומק לגבי "בזבוז זמן"

and we have a greed on which we have agreed

שווה את הזמן שתבזבזו עליו, ספר מעולה.

אני לא חובבת גדולה של שירה.

הם דורשים אישיות גדולה ורגישות גדולה יותר משיש לי.

הספר דיבר אלי יותר כנערה ופחות היום, אבל כיף עדיין לקרוא בו מידי פעם.

הוא בין ספרי השירה היחידים שאני אוהבת ולכן אני כן ממליצה לקרוא אותו לפחות פעם אחת בחיים.

אני מצרפת לדף שלי את השיר החביב עלי מהספר למי שרוצה לעיין.

אגב, הספר כבר לא מודפס, אז אם אין לכם אותו, רוצו לקנות.

זה דווקא ספר שתפס אותי והיה לי מאוד כיף לקרוא, אבל...

הספר קצר מידי. זה נידמה כאלו ניתן היה להאריך את העלילה ואני משערת שזה בדיוק מה שג.ק רולינג כשהיא קראה אותו.

הספר מספר סיפור די דומה לסיפורו של הארי פוטר,רק שמדובר הוריו וגוון הסיפור נוטה יותר לאימה.

היחסים בין ההורים של דיוויד כתובים באופן שנון שהותירו אותי פעורת פה ממש. יש קטע שהאבא דוקר את האמא, והם ממשיכים כאלו כלום לא קרה בעוד היא מדממת.

הרגשתי חוסר סיפוק בסוף כי לא היה סוף אמיתי עם תשובות.

בכל מיקרה, ספר ששוה לקרוא ולו רק כדי לראות את השפעתו על ג.ק. רולינג.

מה היא בחרה לקחת ומה היא פיתחה. היא סיפרה את הסיפור טוב יותר מאטוני הורביץ, אבל הרעיון ללא ספק היה שלו.

מקסים.