“בלי לפרט יותר מדי.
מסע אל בטן האדמה, מאת ז'ול ורן, החדש בסדרת הרפתקה של מודן. אני אקצר: לא קראתי את כל הספר. למען האמת, אפילו לא עברתי את הרבע, והנה הסיבה: הספר הזה משעמם מדי. אני חובבת הרפתקאות מושבעת, ועוד יותר חובבת הרפתקאות של ז'ול ורן, כיוון שקראתי עוד ספרים שלו ואהבתי.
אבל... לצערי, נדמה שאת ההרפתקה הזו לא נועדתי לעבור. הסיפור כולו מובא מנקודת המבט של החוקר הצעיר, הפחות מנוסה, הפחדן, החששן, שכל הזמן מקווה לשוב הביתה או להניא את הפרופסור החכם והאמיץ מהמשך המשימה. העובדה שהסיפור מוצג מנקודת מבט של מישהו שלא מעוניין להמשיך אותו בעצמו, קצת מורידה מרוח ההרפתקה הרגילה בספרי ז'ול ורן בפרט, וספרי הרפתקה בכלל.
אז... מודה. הפסקתי עוד לפני שהתחלתי. ירד לי החשק לקרוא ביחד עם החשק של גיבור הספר בכלל לצאת למסע המדובר. אין לי ביקורת רעה מדי, או טובה מדי, פשוט כי הספר לא עניין אותי מדי, אבל כן היה חשוב לי לציין שאולי פחות כדאי להעניק אותו כמתנה או לקנות אותו בשביל הילדודס שבבית. אני בטוחה שיש ספרי הרפתקה הרבה יותר שווים, שבהם הגיבורים לא יכולים לחכות לצאת להרפתקה, וגם נהנים ממנה על הדרך!
קהל יעד: נוער.
"מסע אל בטן האדמה" מאת ז'ול ורן, סדרת הרפתקה של מודן.”
