סימון למבר ושני חבריו, בני ה 17, אוהבים לגלוש בים, ויוצאים לפנות בוקר אל החוף כי יש תחזית לגלים גבוהים במיוחד. בדרכם חזרה סוטה המכונית מהדרך ומתנגשת בעמוד. שני הנערים נפצעים ולסימון, שנפגע בראשו, מוגדר מוות מוחי.
הספר עוקב על 24 שעות ואחרי כל הדמויות המחוברות לליבו של סימון, מרגע הגעתו לבית החולים, הרופאים, האחות, מתאם ההשתלות, ועד שהוא מגיע לגופה של החולה המחכה להשתלת לב.
הספר דרכו של הלב, מאת הסופר הצרפתי מליס דה קרנגל, בהוצאת כנרת זמורה הוא ספר שלא רק מספר סיפור, אלא סיפור שמוסר שליחות. הסופר מצליח לפרק רגעים מורכבים לזרם מילים ותחושות שמכניסות את הקורא לסיטואציה כאילו חווה אותה בעצמו. את האחות שחזרה מפגישה בוערת עם המאהב, את מתאם ההשתלות האמביציוזי שאמור לתווך להורים המתאבלים את מותו של בנם שנראה כאילו רק ישן, ומיד לאחר ההודעה, לבקש מהם אישור לתהליך ההשתלה. את הלך מחשבתם של ההורים שבדיוק נמצאים בפרידה זמנית ובירור מערכת היחסים בינם לבין עצמם, כשפתאום נפל עליהם האובדן האכזרי הזה. והרופאה במרכז ההשתלות שאמורה להחליט לאן יישלח האיבר, וכבר היו לה תכנונים על הערב הזה, והלאה עוד שאר הדמויות השותפות בתהליך. הסופר מצליח לפסל רגעים במילים ורגשות.
לספר נלווה פתיח מאת עידו פרץ, מההוצאה, שמשתף אותנו בחיבור האישי שלו לעולם ההשתלות, כשתרם לאחותו כליה. אי אפשר להיות אדישים מול המילים שלו, ובמיוחד אלה שהיו מחוברים למערך ההשתלות באופן אישי. כשאחי הצעיר נהרג לפני פחות משנתיים, הייתה תמימות דיעים בין השארים בנוגע לתרומת איבריו. לפני שבועיים התחתנה מושתלת הכליה, והורי התרגשו מאוד ביחד עם כל משפחתה בזמן החופה.
בחור צעיר מקפח את חייו וזו טרגדיה נוראית, ושום דבר לא יחזיר אותו, אבל יש חיים אחרים שיכולים לקבל שדרוג באיכותם. וזו מצווה. תקראו את הספר ואם עדיין לא השתכנעתם. כרטיס א.ד.י יש לכם?














