ביקורת ספרותית על הו מאדרה - סיפור אהבה באושוויץ מאת יגאל שחר

---

במקום הכי בלתי צפוי, כשהם היו בטוחים שהם נמצאים במקום שזו להם התחנה האחרונה, דווקא שם, וכנגד כל הסיכויים נפגשו עליזה ועובדיה.הוא בן עשרים ושתיים, והיא נערה צעירה בת שש עשרה. לא נתפס עד כמה צעירים הם היו, ומה הספיקו לעבור בשנות חייהם המעטות האלה.

זהו סיפורם של עובדיה ברוך ועליזה צרפתי, שניהם ילידי סלוניקי, שנפגשו באושוויץ. ושם, בנקודה הכי חשוכה של חייהם, בקעה לה קרן אור באפלה הכי גדולה.

השניים, אשר איבדו כמעט את כל משפחתם בגטו, שרדו את זוועות אושוויץ, נפגשו שוב בסלוניקי לאחר שחרורם מהגטו.עליזה, שעברה תחת ידיו של מנגלה, ולבסוף נשלחה לצעדת המוות, שרדה את שני אלה, ומפגשם המחודש של השניים בסלוניקי של אחרי המלחמה,הוא אחד הפרקים היותר מרגשים בספר הזה.
עובדיה ועליזה עלו ארצה, והקימו בית ומשפחה. בשנת 1983 החלו ללוות משלחות נוער לפולין. צוואתה הרוחנית של עליזה היתה בקשתה מעובדיה שימשיך במסורת זו.

הספר הזה הוא לא יצירה ספרותית. אבל הוא הרבה יותר חשוב מזה. הוא סיפור חיים, סיפור ניצחון החיים על המוות. ובעוד לא הרבה שנים, כשבני הדור הזה שחוו את השואה, כבר לא יהיו בינינו- מה שיישאר זה רק הספרים, הכתובים, ואת כל אלה צריך לתעד, לספר, ולהפיץ, להפיץ. כי כל ספר כזה שנקרא- הוא כמו נר זיכרון שנדלק. והלהבה הזו- אסור שתכבה לעולם.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על הו מאדרה - סיפור אהבה באושוויץ