ביקורת ספרותית על מכונת הזמן המקרית מאת ג'ו הלדמן
ספר בסדר

---

#
ג'ו הלדמן, סופר מדע בדיוני שכתב די הרבה ספרים, זכה בכמה וכמה פרסים נחשבים על ספריו וסיפוריו, מאתגר את הקורא בסיפור הזה במסע בזמן לעתיד.
מסע לעתיד לא נודע מצליח להתמודד עם חלק מהפרדוקסים שמסע לעבר מתקשה להסתדר איתם: בעתיד הנוסע כנראה לא יכול לפגוש את עצמו הצעיר או למנוע בעצם היותו את נישואי הוריו והבאתו לעולם... מצד שני אנחנו מוגבלים ביכולת הדימיון לגבי מצב שעוד לא חווינו, והרבה ספרים העוסקים במסעות לעתיד מתארים את העתיד כמין דגם של עבר אותו אנחנו מכירים – בדרך כלל משהו מימי הביניים.

הסיפור – על סטודנט לא מוצלח במיוחד לדוקטורט, העובד במישרה משמימה באם.אי.טי ומגלה במקרה אפשרות להפליג קדימה בזמן. חמוד, כתוב בהומור, לעתים משובץ בהסברים מדעיים שאין לי מושג האם הם מבוססים מדעית או סתם ג'יבריש. הסיפור מעוגן בגישת הפסימיסטים שהעולם הולך ומידרדר וככל שנעמיק בעתיד כן יהיה גרוע יותר. סוף הסיפור סוגר את המעגל ומעניק לגיבור – שטייל מיליוני שנים בעתיד – סוג של מנוחה ונחלה.

לקרוא? אפשר. הוא לא מקורי במיוחד לכן גם אנחנו, עמך, יכולים להנות ממנו. הדימויים בהם הלדמן משתמש ידועים ומוכרים. והם כוללים (גם) זוגיות בנוסח הישן, שהסופר מניח שאם היא מוצלחת – היא מבוססת תמיד על סוד שבני הזוג אינם יכולים לחלוק עם אחרים. ואולי הוא צודק בזה. מה אני יודעת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מכונת הזמן המקרית