הפעם הראשונה שאפיתי עוגת גבינה הייתה בהחלט יכולה להיכנס תחת הקטגוריה "אסון".
הכנתי את הכל לפי הספר:

1.רכשתי כפות מדידה , וכוסות מדידה חדשים.
2.שטפתי את המיקסר במים רותחים וניגבתי בנייר ניגוב (אסור במטלית).
3.חיממתי את התנור חצי שעה קודם.
4.הוצאתי את הגבינות בלילה ושפכתי אותם לתוך טיטול בד (כן, קניתי)
5.את הביצים הנחתי על השיש לפחות 8 שעות

אחרי שהכנסתי את העוגה לתנור, לקחתי כיסא וישבתי ליד התנור, הבטתי אל העוגה, דיברתי אליה, שרתי לה, עודדתי אותה להמשיך ולתפוח, לחשתי לה שלהיות שמנה ועגולה זה יפה.

ואז זה קרה,
כיביתי את התנור, המתנתי שעה וחצי שהוא יתקרר , פתחתי בזהירות את הדלת, עצמתי עיניים, נשאתי תפילה בלב, ואז...שמעתי את הצחוק המתגלגל מאחוריי "אמא את רצינית? מזה? " כן, כן, הגדולה שלי החליטה שצריך לתעד את המעמד הזה, וצילמה את האסון.

בפעם השניה, שברתי את הכללים, נזכרתי בסבתא המדהימה שהייתה לי ז"ל שבגיל 90 עוד הייתה אופה עוגות שלא היו מביישות שום כוכב מישלן, ובלי ספרים, בלי כוסות מדידה, בלי לשטוף את המיקסר...הייתה לה נוסחה משגעת, לנוסחה הזו קראתי : "תעשי מה שאת חושבת"!!!

היום, אני גאה להגיד שעוגות הגבינה שלי נוסקות השמימה, ואם אין לך סולם לידך.. קצת קשה יהיה להכניס אותה לפה, אייך עוגת הגבינה שלי מתקשרת לספר המטורף הזה? פשוט מאוד.

לינווד ברקלי שובר את הכלים, הוא מתחיל בטרילוגיה שפותחת בספר הזה, הבטחה שהופרה.
הוא נוגע בהכל, באבל, ברשע, בתום לב, בבדידות, בילדות, בזקנה, בכל הנושאים החמים המציאותיים של חיינו. והוא עושה את זה בכישרון רב.
הוא גם לא נותן לנו הקוראים המושבעים שלו לשכוח את ספריו הקודמים ומידי פעם מגיחות לנו דמויות איתם נפגשנו. וזה לא גורע מהספר אלא בדיוק ההיפך, במקרה הזה , הרי זה משובח.

לאבד תינוקת בלידה, לאבד את הדעת, להתערער, לאבד שיווי משקל, לנסות להיאחז במשהו, כל דבר, בכדי להמשיך לנשום.

להסתכל על ההורים שלך, בהערצה, בחמלה ובכאב, לדעת שאובדן הזיכרון הוא חלק מהזקנה, להתמודד עם התסכול, לחשוש אולי ..., להבין שזהו דרכו של עולם.

להרוויח פעם אחת ולחשוב שאתה מלך העולם, יש לך מעמד, תהילה, כסף, וברגע אחד הכל מתפוגג ונעלם, כן זה סופו של כל בלון...המממ סליחה, מהמר!

להאמין אמונה שלמה שדברים יסתדרו, לחלום בהקיץ, לדמיין את עצמך אוחזת בתינוק, לשמוע את המילים הראשונות, להריח אותו, לעצום עיניים, לא לשמוע את הקולות המלחשים...השמחה שלך היא העצבות של האחרת.

אלו הם רק חלק מהדברים אותם מביא בפנינו לינווד ברקלי, הוא לא ממתין , הוא לא בודק את המתכון, הוא עושה בדיוק מה שהוא חושב, והתוצאה...ספר מעולה! כתיבה קולחת, אין הפסקות, אין רגע לחשוב, למה? מי? אייך? ואז, כשמגיע הרגע להתענג, וסוף סוף להכניס חתיכת עוגה לפה, הוא עוצר! את המראה קיבלתם הוא אומר, את הטעם תזכו לטעום רק...בהמשך.

דיוויד‭ ‬הארווד, שכל את אישתו לאחר שזו נפטרה ממחלת הסרטן, הוא מגדל את איתן בן ה- 9, דיוויד עיתונאי, הוא מחליט לעזוב את בוסטון ולחזור לעיר הולדתו, הוא מתקבל לעבוד בעיתון המקומי, אולם למזלו הרע , כמה ימים אחרי העיתון נסגר עקב קשיים כלכליים. דיוויד נאלץ להתגורר בבית הוריו יחד עם בנו, אין לו ברירה, הוא מובטל, חסר קורת גג, לוזר שלא מרצון.

דיוויד נקלע לפרשה סבוכה, כשמרלה בת דודתו מואשמת ברצח, דיוויד מבטיח לסייע לה ולהתחיל לשאול שאלות, אך הוא מבין שיש אנשים שיעשו הכל בכדי שהוא יסתום את הפה.

מהספר הקודם של לינווד התאכזבתי נורא, כמובן שזה לא עזר לי כשראיתי את הבטחה שהופרה, בלי להסס, בלי למצמץ, בלי להמתין לסיפריה, רכשתי אותו דיגיטלי, וכן, הוא שווה כל כוכב מנצנץ שדירגתי.

טוב, אין טעם שאחשוף פרטים מהעלילה או שאחזור על התקציר שבגב הספר ולכן רק אכתוב ככה כותבים ספר מתח!
העלילה מותחת וסוחפת, הדמויות בנויות להפליא, יש מספיק תפניות כדי להשאיר את הקורא דרוך - בקיצור - הנאה צרופה!
והחלק הכי טוב שמדובר בטרילוגיה - כנראה שאבקר כבר השבוע שוב בחנות ספרים...

הספר הראשון של לינווד ברקלי שקראתי הייתי בטוח שהוא סופר סקנדינבי לפי בנה הרומן. עלילה המתפתחת בצעדים קטנים מכיוונים שונים והופכת לסיפור מתח איכותי. הראשון בסדרה מקווה שהוא ילך וישתפר. מומלץ.