ביקורת ספרותית על הנכנעים מאת צ'אנג-ריי לי

---

כשג'ון פוגשת לראשונה בהקטור היא ילדה בת אחת עשרה, והוא חייל בצבא האמריקני. המקום הוא קוריאה, ומלחמת קוריאה נמצאת בימיה האחרונים.
שניהם נשמות פגועות אשר נושאים בליבם ונשמתם צלקות שלנצח יזכירו להם את עברם. זכרונות המלחמה שוכנים בתוכם כמו שדים שתמיד ירימו ראשם,ולא ייעלמו לעולם.

ג'ון איבדה במלחמה הזאת את כל משפחתה, והגרוע יותר זו הצורה בה איבדה אותם. לא את כולם בבת אחת, כי אם כל פעם מישהו אחר, ותמיד מול עיניה. כמו בניין שקרס. קומה אחר קומה, עד שלא נותר מאומה. רק ג'ון הקטנה נותרה לבדה בעולם, בארץ עקובה מדם, שידעה הרס וחורבן של מלחמה.בודדה, רעבה, צמאה, ומותשת על סף אפיסת כוחות, וזה הרגע בו היא פוגשת על אם הדרך את הקטור, החייל האמריקאי.

וברגע שהקטור זורק לעבר הילדה חפיסת מסטיק, זה הרגע בו נוצרת ביניהם שותפות גורל. שכמו שהוא מתחיל, בצורה טראגית, זה יהיה הציביון שיאפיין אותו לכל אורכו.

בקפיצות זמנים (חלקות,יש לציין) לתקופת המלחמה, ועד שלושים שנים קדימה מסופר הסיפור הזה.

זהו לא סיפור אהבה. זה ספר חד, נוקב, שולח אגרופים לבטן הרכה אחד אחרי השני. אין בספר הזה שום דבר רך, מעוגל, משהו שמתקרב לנעים. ואם יש בו קורטוב של טוב, הרי שהוא מאוד קצר מועד, ונעלם במהירות כלעומת שבא. ויחד עם כל הנ"ל הספר הזה מרתק, ולא יכולתי להניח אותו מהיד, אף על פי שהוא קשה הן מעצם תוכנו, והן מבחינת העימוד שלו, השורות צפופות, והדפים גדושים במילים, כמעט ללא מרווחים, דבר שמעייף אותי מראש, ובכל זאת הספר הזה נבלע באחת.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על הנכנעים