ביקורת ספרותית על המבין יבין מאת נעמי בן-גור
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 31 בינואר, 2018
ע"י נונו


נעמי בן-גור ביקשה ממני להבין; אני הבנתי. היא ביקשה ממני להקשיב; אני הקשבתי. את דפי הספר הצהבהבים גמעתי תוך כמחצית השעה ובלי כל כוונה. לא התכוונתי להבין דבר, לא התכוונתי להקשיב לכלום רק התכוונתי לרפרף מעט בספר שירה לפני יציאתי לבית הספר. נעמי בן גור שבתה אותי ברשתה מבלי כל היסוס. שובבה שכמוה, גרמה לי להרהר על שיריה כל שעות הלימודים. כל זמן קריאתי שהצעקה שלי נאמרה במילותיה של בן-גור. היא ללא ספק כתבה את אשר רציתי לצעוק בתוך תוכי. את כל זאת היא עשתה בשנת 67, מה שללא ספק גורם לי עוד יותר להעריך את כתיבתה.

לכל אחד יש משורר אהוב עליו. אחד כזה שלא צריך להרבות במילים בשביל לשבות את לבך. אחד כזה שאתה חולם לשבת ולדבר עמו על כוס של קפה. נעמי בן-גור הפכה להיות ברשימת המשוררים האוהבים עליי שאליה נוספים משוררים מהוללים כמו: ח. נ. ביאליק, זלדה, דויד אבידן וכו'. אמנם, שמה ידוע בעיקר בזכות ספרי הילדים הרבים אותם כתבה אך ללא ספק שיריה גם הם יוצאי דופן. אני חושבת שיש לה כישרון טבעי לכך.

את הספר הזה נעמי בן-גור כתבה אך בגיל 19(!) ניתן להרגיש זאת בכל אחד מן השירים ולהפתעתי לטובה! רוח המחאה אותה נעמי בן-גור נושאת על כתפיה מורגשת בכל מילה ומילה. זה שהם קצרים רק עוד יותר מחזק אותה. ניתן להרגיש עד כמה מיוחדת כתיבתה של בן-גור בכל שיר ושיר. היא לא מפחדת לנגוע בנושאים מעוררי מחלוקת מאוד כגון: מין, דת, צניעות, יחסים בין גברים לנשים (בכל צורה שהיא), רבות על מלחמה וצבא וישראליות. היא איננה מתיימרת להיות כלל משוררת מהוללת, אינני חושבת שהיא בכלל מתיימרת להיות משהו, היא פשוט היא.

האומץ האדיר של בן-גור לכתוב באופן כל כך פתוח על הנושאים שעליהם היא כותבת הפליא אותי. האם ייתכן כי נערה בת 19 תכתוב טקסטים כגון: "הוא התיר את כפתור חולצתה/ והנה/ כפתור ופרח/ אין כפתור/ אך איזה פרח!" אמנם פשוט למראה, אך דורש הרבה אומץ! וראו איפה אנחנו היום? היום אנו נמצאים בתקופה פתוחה למדי בכל הקשור לנושאים האלו (כמובן שיש עוד למה לשאוף, אך יחסית לתקופה המדוברת (סוף שנות השישים) אנו במצב טוב) והרבה בזכות משוררים, סופרים ואנשי רוח כמו נעמי בן-גור.

בגלל כל זה, ובכלל בגלל יופיו של הספר אני אקח אותו בתיקי מן הרגע הזה לכל מקום שלא אלך. ספר שאמנם קראתי במקרה, שבכלל התכוונתי רק לעלעל בו והופס! עברו להם 72 עמודים. הכתיבה הפשוטה שבה נעמי בן-גור הילכה עליי קסמים. נעמי בן-גור היקרה, אם ייצא אי פעם לקרוא את הביקורת הזו, תדעי שנגעת לפחות בליבה של נערה אחת.

לסיכום- אין דרך יפה יותר לסכם את הספר מאשר במילותיה של בן-גור עצמה בגב הספר:
"מצא חן?
חן-חן.
אך עדות אין גובין
משאיננו מבין".
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נונו (לפני 5 חודשים)
תודה רבה!
רץ (לפני 5 חודשים)
מקסימה אהבתך הרגישה לשירה.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
נונו, אולי היה עדיף משורר וסופר, כי סופר מתייחס לכותב ספרי פרוזה. ובבקשה
נונו (לפני 5 חודשים)
תודה לכולם! לגבי משורר אהוב, אכן אולי קצת טעיתי בהבחנה... אולי יותר נכון היה להגיד סופר אהוב.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
לא חושבת שלכל אחד יש משורר אהוב... לי אין.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
כל הכבוד, נונו. כתבת יפה! איזה כייף כשמתווסף לרשימה משורר אהוב חדש (=





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ