ביקורת ספרותית על הזמיר מאת כריסטין האנה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 31 בינואר, 2018
ע"י רונדנית


בדיוק עכשיו ביום השואה הבינלאומי, החוק הפולני, הזמיר נותן משנה תוקף לתלאות השואה בקרב כל האוכלוסיה שחיה אז ללא הבדל. כל הגברים הכשירים גויסו והנשים נשארו בעורף להלחם את מלחמת ההשרדות. מזכיר כל כך את עיר של נשים.

איזה ספר נהדר, סיפור הישרדותן של שתי אחיות צרפתיות, האחת נשואה עם ילדה, מורה בכפר קטן בעלה יצא אלי קרב ונפל בשבי, נלחמת בעורף על שפיותה בתה הקטנה, שכניה עבודה וביתה, אליו פולש קצין גרמני.

אחותה הצעירה המורדת בכל המוסכמות, מוצאת עצמה מובילה טייסים זרים בקור בשלג ומסתרים בדרכים לא דרכים בהרים ולחצות את הגבול. הזמיר, שמה יצא אל המרחקים, בתעוזתה באומץ ליבה.

לא אחת חשבתי במהלך קריאת הספר, לו אני הייתי חיה בתקופה החשוכה ההיא, איך הייתי שורדת? איך הייתי נלחמת על שפיותי ילדי ביתי? ובאיזה מחיר.

ויאן נלחמה במחיר הנורא מכל אבל המשיכה ונאחזה במחשבה שג'וליאן בעלה יחזור אליה משביו.

איזבל נלחמה, במסתרים באומץ בשפיות ובאהבה.

שתיהן זכו בכל. אני מצדיעה לכל אותם סיפורי גבורה, סיפורי הישרדות, סיפורי שואה.

ספר מצמרר, אנושי נוגע, מומלץ ביותר.

17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוסי נינוה (לפני 5 חודשים)
דיון ללא ידע. והרי אלמלא הספר הזה, כנראה, רוב הציבור לא היה יודע מאומה על אשר ארע בצרפת.
אלמלא הספרים "הזמיר", "המפתח של שרה", או "סוויטה צרפתית" או הסרטים: "שקית של גולות", "נקודת איסוף" - רוב הציבור לא היה יודע על שואת יהודי צרפת. איש מן הכותבים ,אני מניח, לא קרה ספרות מחקר על תולדות שואת יהודי צרפת, או על המחתרת הצרפתית ופעולותיה.
כל ספרים והסרטים שהוזכרו לעיל, מאוד צמודים וקרובים לאשר ארע באמת.
כמובן, אין לשכוח שאילו אינם ספרי היסטוריה, אך ברור שהסופרות/ים חקרו ולמדו היטב את מהלכי ההיסטוריה.
כעוסק בנושא השואה, לומד אותה, חוקר אותה ומרצה עליה, אני כיכול לאמר מתוך הכרת הנושא: שהספרים והסרטים הללו - הם עוד פן מצויין לאשר התרחש. גם מהם ניתן ללמוד, כי הם מאוד קרובים למציאות.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
לגמרי מה שyaelhar במישור המהותי.

במישור היותר פרקטי -
אם מישהו מכיר את השואה רק מ"הנער בפיג'מת הפסים" - אז כבר עדיף שלא יכיר בכלל.
אחר כך, כשמישהו יגיד לו שהתקופה הזו מזכירה לו זמנים אפלים... הוא ידע שהוא צריך ללכת ללמוד על הזמנים האפלים האלו, ולא ימהר להנהן ולהסכים שזה בדיוק כמו בשואה, כי מה, הוא יודע הכל על השואה! הוא קרא את "הנער בפיג'מת הפסים"!
רונדנית (לפני 5 חודשים)
תודה לכולם, קוראת את התגובות, הדיעות החלוקות לכאן או לכאן וקשה לי לנקוט עמדה. מסכימה מאד עם אפרתי שאפשר וצריך להנגיש את סיפורי השואה לדור שלא ידע את.... אבל האם כאן מקומו של סופר להמציא לבדות או לרקום עלילה סיפורית על זוועות השואה,?
אין לי תשובה על כך.
חני, באמת בשביל ספר על השואה צריך עיתוי, אבל כשיגיע הרגע תהני ממנו עד כמה שניתן.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
ספרים כמו של הרמל או דה רוניי מיותרים. ספרים כמו של גוטפרוינד, אפלפלד או לורן בינה אינם. רמה מסויימת נצרכת בכל ספר.
הזמיר הוא קשקוש של ספר.
חני (לפני 5 חודשים)
השאלה היא האם אותנטיות בספר על השואה הוא must? אם משהו חשקה נפשו לכתוב ולהעביר סיפור על מלחמה כזו או אחרת, האם זה לא יעבור סוג מסויים של קוראים? נראה לי שמי שכותב ספר על נושא כזה הוא בהחלט מתעד הסטוריה לדורות הבאים. השאלה היחידה שכשאני מגיעה לספר כזה הוא האם מתאים לי לקרוא ספר על השואה.
שמחה שאהבת רודנית.
כתבת יפה.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
יעל, אני חולקת עליך (בעניין זה), דווקא בהיותי בת הדור השני שהשואה זורמת בעורקיה, ובחשיבות שאני מייחסת למה שמכונה "תודעת השואה". הספרים "הכבדים" והאותנטיים וכך גם סרטי התעודה, אינם מתאימים לכל אחד ובמיוחד לא לדור הצעיר.
אני מעדיפה שיקראו ספרים כאלה, שמנגישים את השואה, מאשר שלא ידעו בכלל.
כך גם המסעות לפולין. האם הם רק חיוביים? ממש לא. ובכל זאת, עדיף שיהיו מאשר לא.
ככל שיתייחסו לשואה כאל משהו שחי בזיכרון ולא לזיכרון היסטורי, כך עדיף.
כל עוד היצירה אינה גורמת לזילות השואה, אני מקבלת אותה באין ברירה.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
אפרתי, גם אני לא קראתי את הספר.
הנקודה היא שבניגוד לאנשים ממקצועות אחרים סופרים אינם מתים. אלה שכתבו על השואה מתוך החווייה שלהם, ספריהם נשארים לתמיד. ספרים קיקיוניים כמו "הכלב היהודי" "האדריכל" "המפתח של שרה" ועוד אלפים אינם כותבים על השואה. הם כותבים סיפור מיד שלישית, שנועד לגרום לקוראים לקרוא, ממש כמו כל רומן רומנטי אחר.

אין לי התנגדות לרומנים רומנטיים, אבל יש לי התנגדות להפיכת השואה לקישוט ו"חומר לסיפור" בדיוני לגמרי שמתחזה לאמיתי.

ואני לחלוטין לא מסכימה שהמטרה - להכיר את השואה לדור הצעיר - מקדשת את האמצעים - כתיבת סיפורי בידיון במסווה של הדבר האמיתי.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
יעל, מחשבות ורונדנית, לא קראתי את הספר אז לא אוכל להעיד על טיבו, אבל לטענה שריחוק דורי או גיאוגרפי צריך להגביל כתיבה על השואה, אני לא מסכימה.
ניצולי שואה כלים והולכים. הצעירים שחוו אותה נושקים לגיל 90. הם לא יכתבו ספרים.
אז נכון, רבים מהספרים שנכתבים היום, במיוחד על ידי סופרים סוג ב' ומעלה, מעבירים בי צמרמורת של מיאוס. אבל מה נעשה? יש לנו דור שלא ידע את יוסף, ואם לא ניתן לו סיפורי שואה, אפילו רומנטיים, מטופשים, לא תואמים את המציאות, מרוככים וכו' הוא לא ידע כלום.
בדור הבא, יתייחסו לשואה כמו לסיפורי אינקוויזיציה.
לכן גם אם סרטים כמו הילד בפיג'מת הפסים או החיים יפים, הם שואה מכובסת, הם טובים מלא כלום.
אז יש יצירות (אם אפשר לקרוא להן ככה) על השואה, שמעצבנות באופן מיוחד ולובשות גלימה רומנטית, אבל אני מוכנה לקבל אותן למען הדור שלא יתחבר לסרטו של קלוד לנצמן.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
אני ממש לא סבלתי את הספר.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
הביקורת טובה.

אבל...
קריסטין האנה היא אמריקאית ילידת 1960 כלומר היא לא היתה קרובה לשואה לא בגיל ולא במקום. ודאי לא היתה קרובה לכפר צרפתי נידח, לפי מה שכתבת בביקורת.

יש היום מין טרנד של כתיבת סיפרוי שואה, או אפילו סיפורי מלחמת העולם השנייה, הרחק ממגורים נוחים בקליפורניה או ניו יורק. לי זה מפריע בעיקר כי לא נראה לי שנושא השואה צריך להיות ברפרטואר הסיפורי של אנשים הרחוקים ממנו מאד.
לי יניני (לפני 5 חודשים)
מאוד אהבתי את הספר. לקח לי קצת זמן להשתחרר ממנו לטובת הספר הבא אחריו
טופית (לפני 5 חודשים)
גם אני עכשיו קוראת אותו! פשוט מעולה מעניין וזורם..ספר כלבבי וגם כיף שהוא 444 עמודים ולא ייגמר לי כל כך מהר :)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ