ביקורת ספרותית על אהבת ציון-מהדורת דביר מאת אברהם מאפו
ספר מעולה

---

אברהם מאפו - אהבת ציון


לפני שאני כותב ביקורת לספר, אני קורא את הביקורות שכבר נכתבו עליו, באם נכתבו. אם הביקורות מוצאות חן בעיני ואין לי מה להוסיף אני מוותר על כתיבת ביקורת נוספת. אולם פה, למרות שנכתבו כבר ביקורות יפות, החסירו את אחד הפרטים המעניינים, אם לא המעניין ביותר לגבי הספר. 'אהבת ציון' של אברהם מאפו הוא הרומן הראשון שנכתב במקור בשפה העברית.
מאפו שנולד ב 1808 בסלודוביקה (היום ליטא ובעבר חלק מהאימפריה הרוסית) החל לשקוד על כתיבת הרומן ב1830 בהיותו בן עשרים ושתיים בלבד, וכתיבתו ערכה 23 שנה עד הוצאתו לאור ב 1853, שמונה שנים לפני שאליעזר בן יהודה בכלל נולד!
בילדותו למד מאפו בחדר, ומורהו היה אביו שנחשב עילוי כמחנך. כשבגר היה חלק מתנועת ההשכלה שהשפיעה רבות על מרקם הקהילה היהודית באירופה. הוא למד רוסית, גרמנית וצרפתית, ואף הצליח ללמוד לטינית מתרגום של ספר תהילים שקיבל מחמו.
התקופה שעליה מדבר הספר היא מקראית. במרכזו סיפור אהבה טהור וגורלי שנקלע למבוך מפותל ורבוי מזימות של חוטאים וזמניו הם זמני מלכות אחז מלך יהודה ובהמשך מלכות חזקיהו בנו, כשהנביא באותם זמנים הוא ישעיהו בן אמוץ. מכיוון שמקורו היחיד של מאפו לשפה העברית היה התנ"ך, הסגנון הנושק לשפה המקראית מורגש היטב בשורות הכתובות, אם כי אין זוהי שפה מקראית טהורה ומאפו עצמו יצק את סגנונו הנהדר בכתוב. השפה לא פשוטה לקריאה, אולם מאפו יודע לספר סיפור היטב ובמהלך שלושת עמודי הפתיחה הוא מצליח להכיר לקורא כשש דמויות ולבנות את הדינמיות המסובכת שבניהן. אין בספר ולו רגע דל, עלילה סוחפת ושפה נשגבת שהאטה לי את הקריאה במעט, אך זה בשל הרצון להבין ולהטמיע כל ניסוח ומטבע לשון המופיעים בין שורותיו.
בעבר יצא לי לקרוא מספר ספרים שנכתבו על תקופות מקראיות. כולם ללא יוצא מן הכלל נפלו בעיקר על השפה, גם אם הרעיון בפירוש אחר לקטע בתנ"ך היה מעניין ביסודו. ופה השפה מעלה את הספר לספירות אחרות לגמרי של שממיות טהורה.
כתיבתו של הספר עוררה מאוד את הרגש הלאומי והרעיונות הטמונים בו מעבר לעלילת הבסיס היוו גרעין בעל השפעה מכרעת על מי שהיוו בסופו של דבר את ראשי התנועות הציוניות.
דבר נוסף הוא תיאורי הנוף המופלאים. מאפו מעולם לא ביקר באזורה הגיאוגרפי של ארץ ישראל, אולם תיאוריו לשרון, לשומרון, לכרמל ולמדבר יהודה וים המלח הם לא פחות ממופתיים. אני אומר זאת בתור אדם שתר את הארץ ברגליו לא פעם. אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי היה תיאור שפך הירדן לים המלח. היום האזור הוא שטח צבאי סגור ולא ניתן להגיע לשם, ועם זאת זכיתי בהיותי במילואים להיות ולחזות בתופעת טבע אדירה. כשזורם הירדן לים המוות, הוא מזרים גם דגים שברגע כניסתם לימה הם מתים וצפים. כך שיש מין שטיח צף של דגים מתים בשפך. גם את זה מאפו מתאר. אין מילים, סוג של נביא.
אני לא מבין איך הספר לא מלומד ומושרש כחובת קריאה בתיכון. לחרפתי, את המידע בדבר היותו הרומן הראשון שנכתב בשפה העברית גיליתי על ידי שאלה שהפנתי לגוגל ולא מידע קודם.
ספר יפיפה וחשוב מעין כמוהו המעורר את הרגש הלאומי לחירות עמנו ועצמאותינו.

» ביקורות נוספות של בוב
» ביקורות נוספות על אהבת ציון-מהדורת דביר