לטעמי, כתלמיד זן בגישת הסוטו זן, וכמתרגל זה-זן מעל 20 שנה, כל ספר שיוצא על בודהיזם, טאויזם ובפרט על זן, הוא ברכה, אם הוא מציג בצורה סבירה את הדרכים הנ"ל. הספר הזה, עושה זאת. אפשר לקבל ממנו מידע, במיוחד על זן ויטנאמי, ועל התפתחות הזן בסין, אך בשום אופן, זה אינו ספר זן שלם. לא רק בגלל שאי אפשר שיהיה ספר זן שלם (אשמח להסביר בנפרד למה) אלא גם בגלל שהתוכן המוצג בספר אינו שלם. הזן ביפן מקבל מקום מאד קטן. זרם הרינזאי זוכה לעוד כמה פיסקאות בגלל תותח הזן העילאי הקונין. אך סוטו זן כזרם, מקבל עמוד וחצי. אובקו זן, הזרם השלישי בגודלו ביפן, למיטב עיוני, לא מוזכר כלל. את הזן הקוריאני בכלל לא הצלחתי למצוא. אני סבור שלאמנות לחימה, טאי צ'י וצ'י קונג יש חשיבות רבה עבור תלמידי זן ויפה בעיני שהספר מקדיש לתרגולים אלו עשרות עמודים. טכנית חסר לי מילון מושגים, ואינדקס. עכשיו כשאתם מבחינתי מודעים לכך שלפחות לטעמי זה לא הספר הראשון שכדאי לכם לקרוא על זן וגם לא הספר היחיד, אני מאחל לכם בכנות שתהנו ממנו ושתהיה לכם ישיבת זה-זן פוריה.

אי אפשר לומר שהספר נגיש במיוחד לקורא המערבי במיוחד לזה שאינו נהנה מקריאת היסטורייה למדנית ויבשה על העברת הזן בין המורים השונים. מלבד האלמנטים המיסטיים והעל-חושיים שהמבקר הקודם כבר ציין, הספר משתמש במושגים רבים וסתומים בכל מה שקשור לתיאור ההארה או בניסיונות לבאר טקסטים מהקאנון הבודהיסטי (הסוטרות). אני מניח שאלו שנאלצים ללמוד בודהיזם באופן אקדמי זוכים למנה ההגונה של יבשות זו ההולכת יד ביד עם תסכול של קורא המעוניין בגישת hands on לזן. במובן הזה הספר חוטא לרעיון המהותי של הזן ומנסה להיות מקיף ומעמיק ומפספס את הפשטות,הבהירות והישירות.
עם זאת יש בידי לציין כי בספר מספר פרקים מעניינים שלבטח רוב הקוראים ימצאו בהם עניין. ביניהם על הקשר בין קזן לקונגפו ולצ'יקונג וכן סדרות של תרגילים פשוטים, שירי הייקו ומשלי זן. בהיבט ההיסטורי שמופיע בספר (חצי הספר הראשון כ-160 עמודים מוקדשים לכך) יש ניסיון לשמור על לשון אובייקטיבית אך חוטא בסתירות שונות במקומות שונים ומוזרויות טרמינולוגיות שאינן ברות עיכול לקורא המודרני המערבי (קוסמולוגיה ומטאפיזיקה שאינה מוסברת דיה לטעמי).
אני מצטרף לדעת קודמי וסבור שניתן יהיה למצוא ספרים אחרים יותר תמציתיים וברורים שיענו על דרישותיכם.

נתחיל בתמונה כללית פשוטה: אם במדפי הניו אייג' יש בסה"כ מיליארד ספרים, סביר מאוד להניח ש900 מיליון מתוכם יכילו את המילה "זן" בתוכם. כי מה לעשות, זן- מוכר. כמעט כמו סקס, רק קצת פחות.
מה שגרם לי לחשוב רק פעמיים לפני הקנייה הייתה העובדה שפרופ' יעקב רז כתב הקדמה לספר וערך אותו מדעית. (ראו ביקורת שלי לספרו המשגע "אחי, היאקוזה"- על המאפיה היפנית).
ההקדמה של פרופ' רז לא אכזבה כרגיל. כמו המאמרים שלו שקראתי ברשת, כמו ההרצאות שלו ששמעתי- מדוייק, חד, חריף, בלי בולשיט.
הספר הוא בערך... ההפך מזה.
ראשית לא אהבתי את החלוקה המאוד מוזרה שהמחבר עשה למדיטציה. הוא איבד אותי כשהוא קרא למדיטציה הצצה למשמעות קוסמית. בסדר. נניח, המשכתי.
אח"כ הוא מפחיד את הקורא המסכן בעץ המסועף של מסורות הבודהיזם- לא נחוץ בכלל, עדיף היה להקדים את ארבע האמיתות הנאצלות. בהמשך הוא גולש לכוחות אל-טבעיים, ושם נפרדתי מהספר וממחברו כידיד, לא לפני שדפדפתי הלאה כדי לגלות כל מיני תנוחות טאי-צ'י.
מי שמחפש ספציפית זן בודהיזם- ימצא פה את מבוקשו, עם מעט מאמץ. אבל יש ספרים טובים יותר- למשל ספריו של יעקב רז שהוזכרו מקודם.
מי שמחפש הקדמה לבודהיזם- התרחקו מהספר הזה כמו ממגיפה ונסו את "מה שלימד הבודהה" במקום- הוא מצויין.