ביקורת ספרותית על הסיירת יוליסס מהדורה ישנה מאת אליסטר מקלין

---

חולות עגור, שבת בצהרים, יום קיצי. השמש יוקדת ואני מחפש מחסה מהשמש תחת עץ צאלה מגונן ופתאום נפיחה קצרה, אני משיר עיני וצבי זכר יפיפה ומקורנן נגלה לפני זקוף ודרוך. אני מסתכל עליו והוא מסתכל עלי ושנינו דומם כמו צמד אקדוחנים בדו קרב 'בצהרי היום'.... אף אחד מאתנו לא זז ונע. פתאום זנבו של רעי מתחיל לקשקש ועוד שניה חולפת לה ושוב נפיחה קצרה ואץ הוא ומדלג בינות גבעות החול רוויות שיחים מדבריים ומה זה שם? מי זה מדלג אחריו? חמש נקבות צבי נוספות אצות רצות אחריו משום מקום, משאירות אותי פעור פה ומשתומם. נפלאות הטבע, יצירות הפאר של בורא עולם, לעולם לא אשבע מיופיים ולעד אשתהה ואסתנוור מיופיו של הטבע... אבל כפי שהטבע הוא יפיפה בדרכו הייחודי שלו, הוא גם יכול להיות קשה, אכזרי ובלתי נסלח; ספינת הוד מלכותה, הסיירת יוליסס היא מרכיב חשוב בשיירות הימיות שמעבירות סחורה מצילת חיים לכוחות בעלות הברית הנצורים באירופה של מלחמת העולם השנייה. לא ספינות וציידות האויב הם אלו שמרתיעים אותה אלא הטבע האכזרי של הים הארקטי, פגעי מזג האוויר והטמפרטורות הנמוכות עד שאפילו השטן וחבר שדיו מעדיפים להדיר את רגליהם מאזור כה אכזרי. אבל הצוות של סיירת היוליסס, ממשיך בעוז בגלל הרעות, בגלל האחווה, בגלל שהם חסרי אופי במיל ובגלל שאין להם משהו אחר. השומר אחי אנוכי? כן, אני כן!
אותגרתי לקרוא ולכתוב את הביקורת על הספר. לא אכזב ששנים רבות לא קראתי אותו וכעת בגלל סיבה עלומה שבתי וקראתי. אכן הספר לא קל, הוא מיועד לקוראים סבלנים עם אופי ברזל ולא רכי לבב. בנדירות רבה מציב מקלין את האויב המרכזי של גיבוריו בדמות מזג האוויר ולא דמות בשר ודם שכל כך קל לשנוא אותה ואילו במקרה עסקינן, הטבע הפראי הוא המכשול של גיבורינו ועל אך שקל להזדהות עם גיבורינו, מאד קשה שלא להעריך את היופי והקושי שמקלין חושף בפני הקוראים.
נהניתי מאד מהקריאה ומהעלילה על אף שנטל ממני זמן רב. ספר נהדר לחובבי סגנון המתח.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על הסיירת יוליסס מהדורה ישנה