מהשורות הראשונות ניתן לזהות בצורה מכאיבה שמדובר בסוג של אשה מוכה / התעללות.
וכמו שנקרא הספר "מאוחרי הדלת", כן למתבונן מבחוץ הכל נראה ורוד, מרשים, אושר ועושר, אך למי שכן הצליח להיכנס (הקוראים והקוראות) זוכה להצצה כואבת למה שעבר ועובר על גרייס, אשתו של ג'ק הגבר המושלם, לכאורה.
גרייס סופגת התעללות אחר התעללות מבעלה, מנסה לפעול ואולי חושבת לוותר עד שמבינה שאם תוותר, תזיק למילי, אחותה, הלוקה בתסמונת דאון ואמורה להצטרף לביתם המושלם, כביכול.
בכדי לא לחשוף עוד מהעלילה לא אפרט, ספר מומלץ, משאיר הרבה מחשבות גם בסיומו ונשאר בתודעה.

בתקופה בה נרצחות כל כך הרבה נשים ועוד אחרות ממלאות את מקלטי נשים מוכות ואנחנו מפגינים למענן בואו נחשוב כמה נשים חיות ביננו בפחד נורא מפני הבן זוג אשר עוקב, מטריד, משפיל, מבודד מפני משפחה, חברים, שכנים, שולט על כל מוצא פה, שולט על כל שקל בארנק בקיצור כמה נשים ביננו חיות בשבי.

מה בעצם קורה מאחורי הדלת?

בהתחלה הכל נראה אופטימי, אהבה פרחים, מתנות, חיוכים לכל הכיוונים ואז הכל מתהפך, לרוב לאחר החתונה פתאום את חיה עם אדם אחר אשר נושף מאחורי הכתף על כך צעד כל מילה כל הוצאה כל שיחת טלפון.

כל זאת ועוד קרה לגרייס בחורה צעירה ומצליחה אשר מטפלת בכורח הנסיבות על אחותה הצעירה הסובלת מתסמונת דאון, ג'ק אנג'ל פוגש אותם בפארק ומסביר להם פנים - הוא נאה עורך דין מכובד מחזר אחרי גרייס ומקבל את אחותה באהבה, הוריה היגרו לניו זילנד ואחותה בפנימיה.

ואז החתונה - ירח דבש והכל מתהפך.

כל מה שקראתם בתחילת הסקירה זה רק קצה קצהו מה שעוברת גרייס בידי בעלה המתעלל, הסאדיסט אשר ריח הפחד זהו הבושם האהוב עליו.

זה ספר מתח לא קל לעיכול אבל בהחלט מציאות יומיומית עבור נשים שנמצאות באותה סיטואציה.

האהבה העזה והמסירות שחשה גרייס על אחותה ועל העתיד לקרות לה מניע אותה לפעול כפי שפעלה.

קראתי בשקיקה מחכה להגיע לניצחון הגדול של גרייס.

מזמן לא קראתי ספר שהשאיר אותי כל כך במתח כמו הספר הזה. היום בבוקר הייתה לי פגישה מאוחרת וממש שמחתי שאני יכולה להישאר עוד קצת בבית כדי לסיים את הספר. וואו אחד גדול

כשגרייס פוגשת את ג’ק אנג’ל היא בטוחה שמעכשיו הכל יסתדר. ג’ק הוא עו”ד מצליח ומייצג רק נשים מוכות. הוא מעולם לא הפסיד משפט ומכונה המלאך של הנשים.

לגרייס יש אחות – מילי – שקטנה ממנה בהרבה מאד שנים. מילי היא ילדה מקסימה עם תסמונת דאון שהוריהן לא מאד רצו. גרייס היא זו שגידלה אותה ודואגת לממן את הפנימיה הפרטית בה היא נמצאת.

ג’ק סוחף את שתיהן ומבטיח לגרייס שיחד הם יטפלו במילי כשזו תגיע לגיל 18. הוא מבטיח לה שיגורו בבית גדול והוא ידאג לכל מחסורן. הוא מבקש מגרייס להתפטר כדי שיוכלו להקים משפחה ולבלות יותר ביחד.

גרייס כמובן מסכימה ונסחפת אחרי ההבטחות שהוא מרעיף עליה. אבל אז מגיע ירח הדבר וג’ק מתברר אינו המלאך שהוא דואג להציג כלפי חוץ.

כלפי חוץ גרייס וג’ק הם הזוג המושלם. הם גרים בבית מושלם ונראים מושלם יחד, וכל אחד לחוד. גרייס מארחת את חבריהם לארוחות ערב מושלמות, ואף אחד לא מנחש שאחרי שכולם הולכים ג’ק כולא אותה בחדר שלה. אף אחד לא יודע שכך היא מעבירה את ימיה – כלואה בחדר שריק כמעט מרהיטים או מחפצים. היא תלויה בו אפילו לאוכל, ואם היא מתנהגת לא בדיוק על פי דרישתו גם את האוכל הוא ימנע ממנה.

גרייס מבינה שעליה לעשות משהו לפני שמילי תעבור לגור איתם והזמן הולך ומתקצר לשתיהן.

האם היא תצליח לברוח? ג’ק הצליח עד היום לעלות על כל תחבולה שלה אבל הפעם לא רק חייה שלה בסכנה.

כאמור, ספר מתח מצויין שלא ניתן להפסיק לקרוא

לביקורות נוספות שלי: http://booksandmore-shani.blogspot.co.il/

לא עוד ספר מתח העוקב אחר פרשיית רצח לא ברורה. לא עוד ספר מתח המלווה בלש. מדובר בספר מתח המתאר סיטואציה שיש לה התחלה, אבל אין לה סוף. יש בה הרבה פחד וחוסר אונים. היכונו לכסוס ציפורניים.

על הספר:
ג'ק וגרייס הם הזוג המושלם. כל כך יפים, מאושרים מאוהבים. ג'ק מקבל באהבה והכלה את מילי, אחותה של גרייס, שיש לה תסמונת דאון. הכל מושלם. אבל מה קורה מאחורי הדלת? מה קורה כאשר המפתח מסתובב, התריסים יורדים ולהצגה המושלמת אין שום סיבה להמשך?

דעתי:
מדובר באחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי.
הכתיבה מצוינת התרגום טוב גם הוא.
לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר, כשניסיתי להפסיק הוא לא עזב את המחשבות שלי.
הוא נע בין עבר והווה, העבר היה לפני כשנה ומתקדם בקצב מסחרר אל ההווה. כל פרט שמתגלה בעבר, מאיר באור שונה את ההווה.

בצורה הדרגתית וכל כך נכונה, מתגלה התמונה המפחידה שמתאר הספר.
הדמויות כולן מתאימות מאד לתפקיד שייעדו להן. כל הדמויות עקביות (פרט למילי, האחות עם תסמונת הדאון), עמוקות במידה הנכונה ומשחקות תפקיד אמין בעלילה מפחידה עד אימה.

עד מהרה תמצאו את עצמכם במקום גרייס, מאחורי הדלת. הקירות יסגרו עליכם, הפאניקה תגבר והפחד ישתק.

סיימתי את הספר בפחות מיומיים. אמרתי שזה כמו פלסטר שצריך להסיר מהר כדי לגמור עם הכאב. אבל כמו פלסטר שמשאיר דבק על המקום אחרי שמסירים אותו, כך הספר הזה השאיר חותם. אני לא מסוגלת לקרוא ספר מתח עכשיו ונואשת למשהו קליל כדי לחזור לנשום.

מה לא אהבתי?
מילי, אחותה של גרייס, היא ילדה-נערה בת 18 עם תסמונת דאון. כל ההתעסקות בתסמונת דאון, הערמומיות שהדביקה הסופרת לדמותה של מילי אל מול הילדותיות והתלותיות. זה פשוט לא הסתדר.
וזה היה החיסרון היחיד בספר הזה.

בשורה התחתונה,
מדובר באחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי.
פנו לכם יומיים לקריאה, סיימו איתו מהר.
אבל אל תשכחו שהוא ישאר אתכם הרבה אחר כך..
4.5 כוכבים.

כאילו ספר בסדר אבל הוא עוסק בנושא כל כך קשה שאי אפשר להנות ממנו ואז פשוט מדלגים על עמודים כל הזמן כדי להגיע לסוף.