ביקורת ספרותית על ליצני החצר מאת אביגדור דגן
ספר מעולה

---

ליצני החצר של אביגדור דגן – הוא ספר מכמיר לב. לא רק בגלל הנושא– שואת העם היהודי, אלא בגלל השתלשלות החיים. כי הספר הזה נכתב בעצם רובו ככולו על היום שאחרי. על מה שנשאר ועל מה שנטבע באדם כשבמרכזו עומדת זקופה עירום ועריה – הנקמה .

על הדרכים לשרוד ועל הרצון להיאחז בחיים אין הרבה מה להכביר, גם לא על המחיר הגבוה שהרצון הזה נוקב. הגבוה מאוד אפילו, שהרי המציאות בתקופת המלחמה הנפיקה זוועות שעלו על כל דמיון, ובשל כך רבו הדרכים לשרוד אותם, וגם הם נאלצו לפרוץ את גבולות הדמיון...

אבל בספר הזה, שהוא אגב לא ספר קשה, מניח דגן את אלומת האור שלו על קורותיהם של ארבעה ליצנים,יהודים, ששמשו את סרן קוהל, אחד ממפקדי מחנות ההשמדה בבידור חבריו במהלך המלחמה. האחד הוא בעל החטוטרת, "השופט", זה המספר, השני הוא מקס-איש הכוכבים, השלישי הוא ליאו -הגמד, והאחרון הוא אדם -הלהטוטר, הג'אנגלר-זורק הכדורים שכל תפקידו היה לזרוק כדורים באוויר עד המוות, אם יידרש, מבלי להפסיק. והוא גם היחיד מתוך הארבעה שצולח את המרה שבניסיונות. ועל כך הוא נוקם. עין תחת עין. גמול על עוול. שהרי הנקמה היא לא מעשה של צדק, היא רגשית, והיא גם אסורה ביהדות "לא תקום ולא תטור"... ומותרת לאל בלבד, אבל היא בלתי נמנעת ולכן מן הרגע שבו הנוקם החל להאמין, הוא מוסר את הנקמה בידיו של אלוהים בכבודו ובעצמו, בהניחו שאלוהים הוא המכוון ...

ליצן הוא בדרן. ועד כמה אירוני לראות בו גם סמל לעצבות ובדידות, ועוד יותר מכך, עד כמה אכזרי לנטוע אותו בתוך הזוועה ...

"אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע..., ומדוע ..מדוע.. מדוע.. ?" חוזרות המילים האלו כמוטיב מתמשך ונוקבות את מאה וחמישים העמודים שבספר. ונשאלת בסוף השאלה "ומה אם כולנו רק ליצני- חצר שמחזיקים אותם כדי לשעשע את האדון הכל יכול על חיינו ומותנו ? "

"יותר חשוב לדעת מתי שכנך זקוק לעזרה, מלהבין את כל כוונותיו של הקדוש ברוך הוא ", מסכם כך אחד הסבים של אחד הליצנים, בניסיון לפתור את נכדו מהדילמה ומהשאלות, כי "תמיד יהיו דברים שלא נדע לעולם, יותר מכפי שנוכל ללמוד אי פעם ".

ספר קטן, של סופר גדול שמנסה, רק מנסה להפוך את העקוב למישור .

חד כתער .

חובה.

ואין מנוס מלצטט את השיר של שולמית אפפל

ת ג י ד

אתה כזה אלוהים טוב
עם שליטה על גרמי שמים
וזנבות של סנאים
וגובה סלעים
ועומק מי תהום
ויכולת ורבלית,
ראינו מה חוללת
בשישה ימים
ולא אכביר מילים
כי כולם יודעים
גדול אתה,
אז תגיד,
למה ?

שימו לב לציור של סלבדור דאלי שעל גבי הכריכה -בשם ארלקינו . מילה נרדפת לליצן ומוקיון . בעברה היא דמות אחד המשרתים בקומדיה דל'ארטה. דמות שמאופיינת בשפת גוף ובמסכה משל עצמה. חצי מסכה. שכיסתה רק את האף ואת עיניו וחצי מלחייו של השחקן . ודנטה ב"קומדייה האלוהית" קרא לאחד השדונים בשם אליקינו. שדון שהיה בעל לב טוב חכם ושנון ובעל יכולות אקרובטיות בולטות . בקיצור כך או אחרת , כריכה שהולמת את דמותם של ליצני החצר .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על ליצני החצר