ביקורת ספרותית על שב עלי והתחמם - הדיאלוג ההומוארוטי בין ברנר לגנסין: מיקרו-ביוגרפיה מאת מנחם פרי
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 באפריל, 2017
ע"י חמדת


במשך השנים שאני כותבת באתר ביקורות הבחנתי ללא כוונת מודעת שאני כותבת שלוש סוגי ביקורות:

-הביקורת הראשונה "הפשוטה" ביותר מתבצעת עם סיום קריאת הספר,גיבוש דעה,בדיקת שגיאות כתיב {כמה שאני שונאת אותן},בדיקת תצורת כתיבת המשפטים באופן הבהיר,המובן הפשוט ונשלחת ישירות להקלדה באתר.

-הביקורת השנייה מסוגה בקריאת ספר "דרושת" ממני מעורבת של סוגי אמוציות,גיבוש חשיבה ודעה. ספר"שכזה" יכול "לשכב" ליד המחשב אפילו כחודש ימים עד שאני מרגישה מבחינתי אפשר לכתוב את הביקורת,אח"כ באות בדיקת שגיאות כתיב ,בדיקת תצורת כתיבת המשפטים באופן הבהיר,המובן,הפשוט והביקורת נשלחת ישירות להקלדה באתר.

-הביקורת השלישית היא המסובכת ביותר מבחינתי. היא דורשת ממני לא רק"שאיבת" אמוציות,אלא חיפוש עובדות ובדיקות שונות גם ממקורות ספרותיים אחרים: ספרים,מאמרים ועוד. ואח"כ באה גיבוש החשיבה ודעה. ספר "שכזה" יכול "לשכב" ליד המחשב אפילו עד כשלושה חודשים עד שאני מרגישה בשלה מבחינתי לכתוב את הביקורת באופן קוהרנטי קודם כל בשבילי. ומדוע תהליך כתיבת הביקורת הזאת כל כך ארוכה?
מפני שספר שכזה הקריאה בה מתחילתה נקראת בסימן שאלה גדול שאותו מחבר מציג בספר,וככל שמספר העמודים גדל כך סימני השאלה גדלים ומתעצמים מאליהם או ההפך מתקטנים והופכים לקטנים יותר במספרם. ואח"כ בדיקת שגיאות כתיב ,בדיקת תצורת כתיבת המשפטים באופן הבהיר,המובן והפשוט ורק אז היא נשלחת ישירות להקלדה באתר. זוהי מסוג הביקורת שהכי "שנואה" עלי כי היא מאתגרת אותי שכלית, אינטלקטואלית שלא נותנת לי מנוח ימים ולילות "והמוח עובד" עליה.

אחרי "ההקדמה המלומדת" הזאת שלי הנה נפרשת פה הביקורת אודות הספר הזה:

הספר הזה נכתב ע"י מנחם פרי, שהינו חוקר ספרות מהנודעים בארץ אבל גם מאלה שיוצרות לחילוקי דעות באשר למהות ולנושאי כתיבתו בקרב "הביצה" הספרותית הישראלית" ויוצרת תהודה וויכוחים רבים . במיוחד בכתיבת ספריו/מחקריו הספרותיים האחרונים של פרי בשנים האחרונות הכתובות והנצבעות בכוונת מכוון מצד המחבר במיני "תזות ספרותיות" שהצבע הזהוב שלהן הוא כשל צבע החלבון של הביצה או כצבעיה הצהובים כבוהק של השמש בצהרי יום. כאמור,אופי כתיבה שכזאת גורמת ושואבת מאליה התייחסויות ספרותיות ביקורתיות לצד זה או השני"בביצה הספרותית הישראלית".אבל דבר אחד היא עושה לבטח: היא גורמת לתגובות כשל סופת ציקלון מצד המבקרים את כתיבתו של פרי. {ולי נראה שהוא מאוד נהנה מתשומת הלב "החולנית" הזאת}.

הספר הזה בין 403 עמודים שלה ,הוא ניסיון להציג ולכתוב "תזה ספרותית" כפי שמפרש זאת מנחם פרי אודות לאופיי יחסי החברות שנוצרו בין שני הסופרים של המאה שעברה :חיים יוסף ברנר ואורי ניסן גניסין. "התזה הספרותית "הזאת שלו מצביעה כי בין שני הסופרים הללו נוצרה אומנם חברות אמתית בעלת שנים רבות. אבל !!
הנקודה שאותה בוחן המחבר היא: האם לחברות הזאת הייתה מימד הומוסקסואלי או ההומוארוטי { הומוארוטיקה עפ"י הויקיפדיה פרושה:"ביטויה של אהבה ושל תשוקה מינית ארוטית המכוונת כלפי בן אותו מין, כפי שהיא מופיעה בספרות ובאמנות"}.בין שניהם מעבר לחברות רגילה של גברים ואנשי ספרות.

ה"אמת והפרשנות" אליבא החוקר פרי היא כי היו בין שני הגברים הללו יחסים שנעו בין שני הקצוות הללו.

וכך כותב פרי: ב-1900 שהה ברנר אצל גנסין בוורשה כעשרה שבועות {מ-21 אוגוסט עד סוף אוקטובר} ובאחד הערבים שלהם ששהו ביחד ,לדעתו ב-21 בפטמבר,תיאר ברנר בפירוש ברשימת הזיכרון "אורי -ניסן: מילים אחדות" את הסצנה הבאה שקרתה באותו ערב: גנסין הביא מהרחוב כרך חדש של השנתון הספרותי "לוח אחיאסף "
שאך זה יצא מהדפוס ובו שיר חדש של ביאליק שנקרא "ביום קיץ,יום חום".
ובתום ארוחת ערב טובה ואחריה שתייה חריפה כדבעי, כבר דקלמו השניים בעל -פה את הטקסט של השיר. שניהם נעמדו זה מול זה והפכו אותו ממונולוג למין דואט, גנסין בין- 21 וברנר צעיר ממנו בשנתיים בן-19.

גנסין ספק -משתובב כמדגים את שירו של ביאליק ,התיישב לפתע ,אגב דקלום השיר,ונצמד אל גופו של ברנר ,פשט את ידיו ואת רגליו וחיבק את ברנר, את "רעו ,אחיו הטוב",לחץ אותו אל ליבו,ליטף וליפף באצבעותיו את תלתליו הסבוכים בראשו של ברנר,בסוף הסצנה היו דמעות וריגוש גדול מצידם?!ריגוש של תחושת מימד הומוסקסואלי או ההומוארוטי ?? של מי מבין השניים ,של שניהם ברנר וגנסין יחדיו ?או רק מצידו של גנסין ??!! זאת השאלה /התזה המחקרית !!שעומדת במרכזו של הספר של פרי.

עכשיו נעשה פאוזה ונעתיק את השיר של ביאליק"שעורר תשוקה" כזאת או אחרת אצל השניים מהמין שעליה מנסה פרי להוכיח בתזה שלו:

"ביום קיץ, יום חום, עת השמש ממרום
הרקיע תלהט כתנור היום,
עת יבקש הלב פינת שקט לחלום -
בוא אלי, בוא אלי, רע עייף!

לי יש גן, ובגן תחת אוג כבד צל,
הרחק הרחק מעיר וממתים, נחבא תל,
כולו עטוף ירקרק, כולו אומר סוד אל -
שם ניחבא, ננוח, אח נעים!

ובהתענג וברוך שם במחבא הלז
נמתיק יחדיו בדמי צהריים הרז,
שיופיע לשנינו מקרן הפז,
הבוקעת את שיפעת הצללים.

ובליל חורף, ליל קור, עת מחשכים ושחור
ישופוך בחוץ, הולך סובב הקור,
ובבשרך כי יתקע מאכלותיו הכפור -
בוא אלי, בוא אלי ברוך אדוני!

ביתי קטן ודל בלי מכלולים ופאר,
אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר,
על האח בוער אש, על השולחן הנר -
-------------------------
אצלי שב והתחמם, אח אובד ! {הדגשה הזאת שלי}.
--------------------------

ובהשמע מילל סופת ליל קול כאוב,
זכור ניזכור ענות רש גווע ברחוב,
ולחצתיך אל לב, רעי, אחי הטוב -
ורסיס נאמן אורידה עליך.

אך בבוא תור הסתיו, בימי סגריר ועב,
עמום שומם היקום, רפש הולך ורב,
דלף טורד על גג, עש בקרב לבב -
בי, עזבני לנפשי, אח חנון!

בשיממון הזה אחפוץ בדד היות,
ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס
אל תיראני עין זר, זר לא יבין את זאת -
וערירי אחרישה ביגוני."

{הערה מבדחת מה, כשקיבל עורך השנתון הספרותי "אחיאסף" אברהם שלום פרידברג את שירו של ביאליק הזה ,הוא הזדעזע ושינה מבלי לשאול את המשורר,ללא רשותו של ביאליק את השורות הבאות:

כותרת השיר שונתה ל:"רעות והתבודדות". באשר לשורה "שב עלי והתחמם אח בודד!" שינה פרידברג ל-"שב אצלי והתחמם",אלא שהתיקון כבר היה מאוחר מדי וקהילת הספרותית של וורשה וסביבתה ידעה כבר את המקור והרוחות סערו כי יחסו לשיר מידת ארוטיקה סמויה מצדו של ביאליק.}

החוקרת אניטה שפירא שכתבה את הביוגרפיה הנפלאה אודות ברנר טוענת:"שהתיאור הנפלא שתיאר ברנר את הערב שלהם בוורשה הוא פנינה של תיאור יחסי אהבה בין ידידי נפש",הייתה זו שעה של שמחת חיים וקרבת לבבות".

-חוקר אחר -אבנר הולצמן כתב על כך כאל מצב של:"קרבת לבבות בין השניים. השניים חשו שהשיר המסוים הזה אומר משהו עמוק ומדויק עליהם עצמם ועל היחסים ביניהם ברגע הקונקרטי שבו היו מצויים", דהיינו שתויים ,במצב רוח חברי טוב ומשוחררים התנהגותית.

-חוקר ספרות אחר אריאל הירשפלד: אומר שברנר וגנסין "מפעילים את הארוס החד כיווני שבשיר של ביאליק שיר שהוא מקורו מונולוג,והופכים את הקול המפתה בשיר שבו לארוס דו-כיווני בין שני האנשים הללו" .כלומר הירשפלד חושב כי בין השניים הייתה מערכת כזאת או אחרת של הומוסקסואליות או הומוארוטיקה באותו ערב !!, לפחות מצידו של גנסין .

ב-1900 עבר ברנר ללונדון לנסות להתפרנס מעריכת שבעוני ספרות ידישאית ועברית שהייתה נפוצה בקרב חוגי הספרות היהודים של מזרח אירופה. ב-1907 עבר גנסין לעבוד ולהתגורר בחדרו הנזירי של ברנר. בכל השנים הללו כתבו שניהם מכתבים אחד לשני אודות נושאי ספרות,רכילות ספרותית,והמכתבים היו מסתיימים מצד שניהם במילים:"מאחיך האובד" ,"המתגעגע," ,"המיוסר","הבודד.".כנראה מכיוון של ברנר שהיו לו ציפיות בעלות ? אופי חברות בעלת הומוסקסואליות/ הומוארוטיקה מצד גנסין כשהגיע לחיות במחיצתו בלונדון ב1907. אבל מהר מאוד הובהר לברנר מצד גנסין כי הוא "לא בעניין",והמקרה ההוא בוורשה הפך לשתיקה והתנהגות רועמת ומרוחקת מצד גנסין כלפי ברנר בנושא הזה ובכלל. כלומר מי שרוצה כמו פרי בספר הזה להראות שהיו מצד שניהם ציפיות להמשך יחסים הומוסקסואליים או ההומוארוטיים עם בואו של גנסין ללונדון הנה ה"ההוכחה".!! לדברי פרי :כאשר "גנסין גר אצל ברנר בלונדון,ישן איתו במיטת הברזל הצרה בחדר הקטן במשך שמונה שבועות לפחות. אחרי זה גנסין עבר לגור עם רופאת השיניים שלו בלונדון וברנר עשה לו סצינות קנאה נוראות". גנסין התרחק פיזית ונפשית מברנר ולאחר מספר חודשים התערערו יחסיהם וגנסין עזב במפתיע את לונדון ועלה לא"י. אך גם כאן הוא לא החזיק מעמד זמן רב, נדד בין קייב, ורשה, יקאטרינוסלאב, וילנה, פוצ'פ וחי חיי מצוקה. ובקיץ תרס"ח הוא חזר לפוצ'פ עיר מולדתו ,בספטמבר 1912 חזר גנסין לוורשה ושם נפטר, ב-6 במרץ 1913 בגיל 34, ממחלת לב שהטרידה אותו מזה שנים.

ספרו זה של מנחם פרי אודות מערכת היחסים הומוסקסואליות/ הומוארוטיקה האפשרית בין ברנר לגנסין ,לאורך 403 עמודים מטרתו לאושש את גרסתו זו. על עפ"י נספחים ,אגרות ומכתבים שנכתבו מברנר לגנסין ובחזרה ,ובעיקר משל חבר משותף שלהם אשר ביילין שכתב בזמן אמת את גרסתו על מערכות היחסים בין שני הגיבורים,החלק המעניין לקריאה מבחינתי היה של אשר ביילין כמי ש"רואה מבחוץ".


הערה משלי: מכיוון ואני ההידיוטית/האידיוטית, בשליש של ספרו של פרי עברה עלי מחשבה מדוע אני צריכה לקבל את התזה הספרותית הצהובה החלבונית של פרי, שידוע בשנים האחרונות כמי שמנסה למחזר ולכותב ספרים /מחקרים שונים ספרותיים כאשר יש לו נטייה ספרותית מחקרית מובהקת לכתוב את אלה האחרונים עם הרבה צבע צהוב כחלבון הביצה או השמש בצהרי היום. והבחנה הזאת שלי,חזרתי לסיים לקרוא את ספר של פרי.


אחרי סיום קריאת הספר של פרי ומקורות אחרים הגעתי למסקנה אומרת כי התזה של פרי קרסה לתוך עצמה כפירמידת החול של הנילוס. ומדוע:

-לברנר כאיש צעיר ואפילו כמבוגר היו תסביכים גדולים על צורתו הפיזית החיצונית,הוא ראה את עצמו כאיש מגודל גוף וראש,מגושם,שלא יודע מה לעשות עם ידיו ורגליו ובכלל איך להתנהג בחברה שיש בה אנשים גברים ונשים. עפ"י שפירא - ברנר נרתע וסלד ממגע פיזי עם נשים,הוא היה זאב בודד. היו לו במשך שנות חייו בגלות שלוש אהבות אפלטוניות שהסתיימו בטרגדיות כאלו ואחרות. גם כאשר הגיע לארץ והוא כבר דמות ספרותית מוערכת וידועה לא היו לו כל יחסים חברתיים מעבר לחוגי הספרות שלו. ברנר התחתן רק בגיל 32 {בתול??!}עם חיה ברוידא ונולד להם בן יחיד בשם אורי -ניסן אשר ברנר אהבו בכל נימי נפשו .הנישואים לא האריכו ימים אחרי לידת בנם. ברוידא לקחה את בנם ונסעה ללמוד גננות בברלין, וברנר גלש באחת מטה, לחיי עוני מרוד ונוודות, לחדר השכור בבית האדום ולגורלו הנורא.

החוקרת שפירא בספרה לאורך כל הביוגרפיה שכתבה אודותיו על ברנר מציינת כי אכן ברנר היה איש בעל זהות מינית לא ברורה ,לא לו ולא לאחרים שסבבו אותו.
לדברי שפירא "חיה רצתה יותר ממנו במערכת היחסים. ולא שהוא סירב, הוא כבר היה בשל למערכת יחסים יותר רצינית, אבל הייתה לו זהות מינית לא ברורה".

"ברנר לא היה בנוי לחיי נישואים", אומר הסופר וחוקר הספרות פרופ' חיים באר. "הוא לא יכול להיות בתוך מוסד. יש לנו תיאור של ביתם בירושלים, שכתבה אורחת מקריית ענבים. אכלו שם צהריים עם כפות כסף, ישבו ליד השולחן, זה לא התאים לו. חיה ברוידא ביקשה להתגרש, הוא לא עמד בדרכה והיא נהפכה לשק החבטות של העלייה השנייה. רק אחרי מותה אורי 
בנם פירסם חוברת מכתבים שהם החליפו ביניהם. התברר שהיא העדיפה להיות שק החבטות והאיש הרע ובלבד שדמותו של ברנר לא תינזק".

הספר הזה של מנחם פרי השיג את מטרתו מבחינת הכותב שהוא והספר היו בקרב רב-שיח ספרותי סוער במשך למעלה מחודש ימים במוסף התרבות של הארץ וגרם לתגובות לכאן או לכאן. כלומר הצהוב החלבוני של פרי השיג את מטרתו.

לקראת סוף הספר הרגשתי שפרי חוזר על עצמו והתחלתי לדפדף עד שהגעתי לנספחים בסוף הספר שמבחינתי הטילו מסקנות ותובנות ברורות שפרי טועה ומטעה .

לדעתי: פרי סימן קודם את נקודת התזה שלו ואח"כ צייר מסביבה את המעגל ובה ואח"כ עשה הכל כדי "להביא" לדעתו את הוכחות והמקורות למיניהם לביסוס התזה הזאת שלו.

אותי פרי לא שכנע בספר בהצגת התזה הספרותית שלו האם הייתה או לא הייתה מערכת יחסים הומוסקסואליות/ הומוארוטיקה בין ברנר לגנסין,לפחות בוורשה.

האם נהניתי לקרוא את הספר ? עד שלב מסוים ואח"כ הוא החל לשעמם ולחזור על עצמו.

מבחינתי החוקר מנחם פרי בגרסת ה"תזה החול הפירמידית שלו" קרסה לתוך עצמה. נשארה רק גבעת- חול קטנה שרוחות המדבר משחקות ומתעתעות במי שמסתכל עליהם .













































14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יובל (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
חשבת לרגע שגם פשוטי העם קוראים ביקורות אני לא מצליח להבין את הרעיון לגרום לאנשים לסבול. תקראי את התגובות ותביני שאנשים כאן קראו את הפסקה הראשונה והאחרונה, על האמצע יכולת לוותר וחבל שלא עשית את זה.
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
רץ - חחחח.....אז מלאכתי נעשתה ע"י צדיק ושמו רץ.
רץ (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חמדת - אני חייב להגיד שאת פרי פגשתי פעם אחת, בהשקת ספר של קורן, בלי להתבייש הוא הישווה בין קורן לא.ב. יהושע וטען שהאחרון הוא סופר לא אמתי, בזה הרגע הבנתי, שפרי לא חוקר ספרות, אלא נפוח מחשיבות, כמי שמנסה להכתיר ולהוריד סופרים ממעמדם, בפוליטיקה נכלולית של סמכות ספרותית.
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
לרץ- אתה צודק באופן עקרוני בטענתך אבל אותי סקרן לקרוא כיצד פרי שם את נקודת התזה שלו ואח"כ סימן את המעגל. זה הזכיר לי אחת מהסצנות של הסרט "ינטל" בכיכובה של ברברה סטרייסנד,שנערי הישיבה עברו ליד נהר והחליטו כולם להתפשט ולהתרחץ ולהשתובב בנהר ,וחשבתי לעצמי האם פרי גם היה מפרש את תמימות ההתנהגות הזאת בנהר כאיזו התנהלות הומוסקסואלית של בחורי הישיבה בני העשרה ?!זה לדעתי מה שהוא עשה מאותו לילה שכתבתי בביקורת . ובכל מקרה ברנר לא היה הומוסקסואל הוא לא ולא היה ברור לו ולסובבים אותו מהי זהותו המינית. הוא היה זאב בודד,בעל נטיה של מאניה -דפרסיה . באשר "לטענתך"מדוע השתדלתי להקדיש זמן ולקרוא גם במקורות אחרים תשובתי הפשוטה שבמהלך הספר הבנתי שפרי מנסה "למכור פה איזה סצנה מבית האח הגדול" וזה עצבן אותי. אבל אינך יכול לבוא ולסתור דברים שכותב פרופ חוקר ספרות מפורסם מבלי לנמק למה ומדוע וזה הצריך אותי לקרוא גם גרסאות אחרות על ברנר ועל גנסין שהיה חובב נשים מושבע. אתה מתעניין בספרים שנושאם ריצה ואני מתעניינת בין היתר גם בספרים שאתה מבין שמנסים להוליך את הקורא באף. בכל אופן תודה על תגובתך ומילותיך הטובות על איכות הביקורת .חג שמח.
רץ (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
את מי זה מעניין ההומוסקסואליות של ברנר או גיסין, את פרי שכותב על כך תזה, ואת כמובן נופלת בפח, קוראת את הספר ועוד משתדלת, ומקדישה ימים כלילות לסתור את התזה, בשביל מה, ממש לא ברור, מה שכן הביקורת שלך מנומקת ואיכותית, לנושא שהוא לא משהו.
דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חמדת-
חלילה!!!!!!!!!!!
הביקורת שלך היא כפי שציינתי: "מסקרנת, מלומדת, ומחכימה," ואני אסיר תודה על ההשקעה הרבה שלך שהניבה סקירה מרשימה ועמוקה כל כך.
לגבי הספר אמרתי, שנראה כי "הוא ארוך מידי וטרחני מידי"...הספר!!!
חמדת- אני מתנצל אם הובן אחרת.

חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
בת-יה- ראשית ברנר לא היה מוגדר כהומוסקסואל, עפ"י שפירא - ברנר נרתע וסלד ממגע פיזי עם נשים,הוא היה זאב בודד.. לאורך ספרה היא מציינת "כי אכן ברנר היה איש בעל זהות מינית לא ברורה,לא לו ולא לאחרים שסבבו אותו." ואיני חושבת ששפירא כתבה כך בערפול בכוונת מכוון ,כי היא חוקרת מוערכת מאוד.

אבל איך כתבת -"אבל מהצד השני מי שמצליח היום הוא רק זה שעושה הרבה מאוד רעש, כי אחרת לא ישמעו עליו, אז לא צריך לבוא בטרוניה דווקא לפרי". איני מסכימה עימך .אם פרי רוצה לעשות רעש וצלצולים שייכנס "לבית האח הגדול" כמו שעשה מנחם בן בזמנו .ולא יכתוב ספר שכולו "תזה ספרותית" מפוקפקת בשביל להשיג 15 שניות של פרסום ומהומת אלוהים.

תודה תודה על תגובתך לביקורת.
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar - אוי יקירתי ,כשאני קוראת ביוגרפיה אני ישר חושבת עליך ועל הערתך שהערת לי פעם : "אני לא אוהבת ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות. דעתי כל ביוגרפיה היא מוטה. ובכל ביוגרפיה יש תוספת "ספרותית" בה הכותב - שלא היה שם - ממלא חללים. אז עדיף לי ספר בדיוני על דמות מומצאת.". כך גם בכתיבת ביקורות על ספרים מהסוג הזה. אבל יקירתי -אני מודה שאני אוהבת ומאוהבת בז'אנר הזה והסברתי לך פעם כיוון שבקריאת ספרים שכאלו האופקים והידע האינטלקטואלים שלי מתרחבים,ואני ככלל אוהבת לדעת. {אני חושבת שאם הייתי בחור ישיבה הייתי יושבת ולומדת ומתפלפלת כל הימים,איזה מזל שאני לא.}

כדבריך " למה זהותו המינית של יוצר צריכה לעניין מישהו?",את צודקת!!.
במיוחד בתקופתנו היום ולאור העובדה שאני מאוד ליברלית בנושא.{מול בן זוגי שהוא חשוך דעות השייכות לשנות קום המדינה,,,אנחנו הבנות בבית תמיד צוחקות עליו בנושא הזה ."אבא אם הייתי לסבית איך היית מגיב מולי ?" התשובות נעות בין "לזרוק אותך מהבית,לא להכיר ,ואו לא לדבר איתך עד יום מותי ", ואנחנו הבנות במשפחה צוחקות ממנו,עכשיו משהתבגר קצת - -הוא התמתן ,אבל קצת,"הדאחקות" שלנו כלפיו לפעמים ממשיכות}.

מנחם פרי כתב את הספר כדי "להישאר",רלוונטי ו"נחשב" בחוגים הספרותיים של הביצה הספרותית הישראלית.5 ביקורות נכתבו בעדו ונגדו {עם לא יותר}, הוא קיבל אלפי טוקבקים בכתבות במדיה,אז הוא השיג את שלו -"15 שניות תהילה ופרסום".

אני מודה לך על תגובתך באשר לאופי כתיבת הביקורת מצידי. אבל תדעי לך שאת כל הזמן בעורף מחשבותיי כשאני קוראת ספרי ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות. כל אחד ו"השריטה"שלו. נו,שהחיים יהיו מעניינים.
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
דני בר -לא הבנתי מדבריך האם הביקורת שלי היא הארוכה והטרחנית מדי מול הספר ?או שהספר הוא כזה ? וכן אני מודה ולא מתביישת לציין כי ההשקעה שלי בכתיבת הביקורת הייתה גדולה ואפילו מייאשת לפעמיים ,לקח לי יומיים לכתיבה. כי פה צריכה הייתי "לאזור עוז" שלא להסכים עם פרי וזאת קצת חוצפה מצידי ככותבת מהשורה מול חוקר ספרות ישראלי מהשורה הראשונה ?! לכתוב כך.

אם אתה שואל אותי מי מבין שני הגיבורים הוא הדמות המעניינת ,המסקרנת והסבוכה ביותר היא ללא ספק -ברנר.במיוחד לאחר שקראתי את הביוגרפיה שכתבה אניטה שפירא אודות ברנר. אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי.

אני מודה לך על הדקויות והמחמאות כלפי לביקורת. תודה .
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
עינתי- האובססיביות לעסוק בשאלה :האם היו בין ברנר לגנסין יחסים הומוסקסואליות/ הומוארוטיקות כולה שייכת למחבר מנחם פרי,לא לי! תתפלאי הוא כתב שהנושא הטריד אותו שלוש שנים.
אני מודה לך על התייחסותך ומילותייך לביקורת,תודה .
חמדת (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חני (דולמוש) -ראשית אני מודה לך על סבלנותך לקרוא את הביקורת הכל-כך ארוכה .את יודעת היום זה הכל נכתב ונקרא כמספר התווים של הטוויטר שמאפשרת ומגבילה לשלוח ולקרוא מסרים קצרים של עד 140 תווים ועוד 20 נוספים (פעולה שזכתה לשם "מיקרו-בלוגינג"). כן,למי יש "כוח" וסבלנות לקרוא ביקורת כל -כך ארוכה ,ולכן על תגובתך וסבלנותך לקרוא -אני אומרת שאפו.

דבר שני -בניגוד למה שאת חושבת אני לא מתכננת מראש את סוג הביקורת שתיכתב ,זהו תהליך מחשבתי שמתבצע אצלי אוטומטי במהלך קריאת הספר. ספר פשוט -ישר הקלדה מהראש למחשב. ספר יותר מורכב מהסיבות שכתבתי מכריח אותי לחשוב איך לכתוב ביקורת שלא תהא טרחנית וארוכה מדי כי הספר לא מחייב זאת ורק אז אני מקלידה אותה לאתר.
סוג הביקורת השלישית היא המורכבת והמסובכת מבחינתי לכתיבה: א-בגלל שנושא הספר שנוי במחלוקת,ב-עולים הרבה סימני שאלה שלי תוך כדי קריאה ,ואז קורה לי תהליך שאני מחיבת את עצמי לחפש עובדות/פרשניות אחרות במקומות אחרים. התהליך הזה לוקח זמן פיזי מצידי. ואז רק לאחר שאני מגיעה לאיזשהו גיבוש מחשבתי אודות הספר הביקורת נכתבת ומוקלדת לאתר. כך שאיני מסכימה עימך כפי שכתבת :"נשמע שהעולם שלך מסודר ומאורגן יפה כמו בתבניות מהודקות היטב" ,כי זה לא ! -אני באופיו אוהבת "להביא תוצאות" בכתיבה שיהיו הכי מדויקות לעובדות שקרו וזאת על רקע שהספר עצמו מציג מסרים שכולם בסימן שאלה ,ואני מספיק "וותיקה" כדי לא "לקחת" כמובן מאליו את העובדות והמסקנות שמציג המחבר ספר. האמת שהתהליך הזה גורם לי סיפוק .הנאה אינטלקטואלית .

באשר לביטויי אהבה -את שוכחת שהספר עוסק באנשים ממחצית השניה של המאה שעברה. ולמושגי אהבה היו אז גרסאות ונוסחים שונים,אם הדבר התבטא במכתבים, בסגנון חיזור,בהחלטה מושכלת להתחתן או לא להתחתן עם הבן/בת הזוג השני.אני נזכרת כשקראתי את הביוגרפיה על הרצל - כדי לקיים יחסי מין הם היו הולכים לבתי בושת /בתי קפה שהיו להם חדרים מיוחדים שכאלו ,לא פלא שהרבה גברים חלו בזיבה בתקופה ההיא כולל הרצל "מנהיגנו".
לקיים יחסי מין עם אשה "הגונה ,"מ"חברה "הגונה" לפני הנישואין זה היה בניגוד למוסכמות החברה לפחות בחוגים החברתיים הגבוהים. כך גם היו סוגי כתיבת מכתבי האהבה שרובם היו מאופקים במילותיהם ,ולסיים מכתב ב"אני אוהב/ת אותך" "את/ה חסר/ה לי", זה לא היה מקובל במושגי ההתנהגות החברתית. ולכן כשברנר וגנסין כותבים אחד לשני במילים:
"מאחיך האובד,"המתגעגע,","המיוסר","הבודד."- אפשר לפרש את המילים הללו בתמימות של חברות נורמלית ולא לחפש את המטבע מתחת לפנס כפי שעשה פרי והעניק לכך משמעויות מיניות. אנחנו צריכים להבין שמושגי והתנהלות ביטויי אהבה שלנו כיום הן אחרות ושונוהת ב180 מעלות. ופרי -בספר ניסה "בכוח" להוביל קו פרשני שכולו מבוסס על כרעי תרנגולת" הצהובה",והכי חשוב שהספר יעורר מהומה ציבורית /ספרותית בשלולית הביצה הישראלית,כי אחרת איך יזכרו אותו? הוא עדיין רוצה להיות שחקן ראשי בזירה הספרותית הישראלית.

השעמום שלי בחלקים מהספר נבעו מכך שהוא השתמש במהלך הטקסט בנוסחאות ספרותיות אקדמאיות שלא הבנתי דבר וחצי דבר מהן,וכן שהוא חזר על עצמו כל הזמן.

ובסוף -תודה תודה לך על מילותייך והתייחסותך לביקורת.
בת-יה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ואם ברנר היה הומוסקסואל, אז מה ?! על זה צריך להוציא ספר של 400 עמ' ?
אבל מהצד השני מי שמצליח היום הוא רק זה שעושה הרבה מאוד רעש, כי אחרת לא ישמעו עליו, אז לא צריך לבוא בטרוניה דווקא לפרי.
yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
הביקורת מושקעת.
גם אם הייתי שוקלת לקרוא את הספר הזה (ממש לא) הייתי נמנעת בעקבות קריאת הביקורת.

למה זהותו המינית של יוצר צריכה לעניין מישהו? אם ספריו מעניינים אותי, מה איכפת לי עם מי הוא שוכב? ואם אינם מעניינים אותי, על אחת כמה וכמה...
לא מצליחה להבין איך נושא כזה הוא כשר ל"מחקר ספרותי" עלאק. אם פרי מצליח לגרום לאנשים לקרוא ואף להתווכח(!) עם ספרו, וזו הדרך האחת שלדעתו גורמת להתעניין בו, שיבושם לו. זה לא רק צהוב, זה משעמם.
דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
יופי של סקירה: מסקרנת, מלומדת, ומחכימה.
איזו השקעה אדירה הייתה לך כאן, כל הכבוד!
שני האישים שבספרו של מנחם פרי מאוד מעניינים ומסקרנים, אבל אין די בהם כדי לקרוא ספר שמתוך הביקורת שלך מצטייר כארוך מידי, ואולי לפעמים גם טרחני מידי.
עינתי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
נדמה לי שנהניתי מההקדמה היפה שלך לביקורת על הספר (יפה,יפה,יפה!) הרבה יותר מאשר את נהנית מהספר הזה. ההתעסקות האובססיבית בעניין הזה עד כדי בניית תזה וכתיבת ספר פשוט מגוחכת בעיני.
חני (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חמדת נהנתי מהתאור שלך על 3 סוגים של סקירות
שאת מסקרת כאן.נשמע שהעולם שלך מסודר
ומאורגן יפה כמו בתבניות מהודקות היטב.
אני פשוט מסיימת ספר וזורקת רעיונות על הדף
כאלה שצצו לי באמצע כתיבה.
לגבי הספר ומנחם פרי והדמויות שציירת פה.
ובכן כשמרגישים אהבה בלב אז לא משנה
בין מה למי או בין מי למי העיקר שיש ביטוי
יצירתי גם במילים .ואנחנו הקוראים חשים זאת
בעת קריאת השירים או הקטע .
אני יכולה להבין מדוע השתעממת.
סקירה יפה ונפלאה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ