ביקורת ספרותית על מעבר לגדר מאת ג'ונתן לת'ם
ספר טוב

---

קורותיה של שושלת קומוניסטית, של שלושה דורות, המתפרקת אל הפרינג' ( שוליים), האמריקאי, נפרש בכישרון יוצא דופן, עם ערך מוסף שאינו קשור רק לנושא המרכזי.

תעודת הזהות שלה:
המייסדת: רוז, אשה שנכשלה ביישום העקרונות הטרוצקיסטים, הופכת ללוחמת על עקרונותיה.
אי אפשר להתעלם ממנה, והיא , בדרכה מצליחה לאמלל את סביבתה, החל מבתה מרים, בעלה הראשון, הממוסד שבורח ממנה, ואפילו נכדה שמחפש אותה.

התקופה: כמה שהצלחתי לזהות זה הזמן שלאחר הסנטור מקרתי המפורסם.
הנשיא איזהאואר, שולט בזכות תהילתו כמפקד הפלישה לנורמנדיה, שמרן באופיו ומדיניותו.
למגינת ליבה של רוז, אמריקה פורחת כלכלית וזה מטביע אותה יותר בשולים.

המקום: שכונות ורבעים שבשולי ניו יורק, שבעתיד יהפכו למושבות אומנים.

היתרון העצום של ספר זה הוא הסופר ג'ונתן לת'ם, בכשרון, של שילוב הומור ואירוניה נפלאים הוא פורש תמונות, וזורע דימויים מיוחדים וחיים.
לדוגמה:
מרים הבת של רוז, מביאה לראשונה חבר אליה הביתה. ובאמצע מעשה האהבה מופיעה רוז ומציגה סצנה מגוחכת ומצחיקה.
הסצנה נמשכת כל היום (עמ 47-60) , שכל תכליתה סחיטה רגשית של מרים על ידי רוז.

הסחיטה מתחילה בקריעת החולצה והצגת החזה שהקריבה למען בתה וכלה בקריאה "אני מתה", ליד תנור הגז הפתוח.
אל דאגה היא ממשיכה לחיות.

האירוניה נסגרת לעתים בסוף הספר.
בתחילתו "לוחמת " רוז בקפיטליסטים על ידי גרימת נזק ישיר. היא טומנת חסה של חברה מנצלת , מתחת לשבבי קרח ומשחיתה אותם.
בסוף הספר היא, כשהיא סנילית, מגישים לה מאכל על מצע של חסה מאותה חברה.

הקיצוניות מתעדנת לשירי מחאה. בספר מוזכרים, דילן, וודי גאתרי ושלישית פיטר פול ומרי.
היא מקבלת תנופה במחאה נגד הגיוס לווייטנאם.

הדימויים הם חומרי הגלם לצביעת הסיפורים והאווירה.

לדוגמה:
"הוריה של לני , היו מהבורחים ( מהמפלגה)...הם חזרו להיות יהודים ונמלטו לישראל...אלה שהחזירו לשמיות את משמעותה האמתית, שבנו עולם יהודי חדש המתבסס על פיסות מדבר, כמה פסוקים מלאי חול מהברית הישנה...מקום מקלט בתוך הפוליטיקה של המאה השישית לפני הספירה.."
או:
סיסרו, הנכד, מרצה באוניברסיטה בשעה תשע בבוקר. והטעם הוא :" זה עזר להם לקלוט הרבה יותר ממה שחשבו, חבורת שונאים מנומנמים שנכבלו לתורן הסטארבקס שלהם".

הספר כתוב "אמריקאית". יש בו פרק שלם על בייסבול והתחרות בין ה "דודג'רס" ל" מאטס".
לעתים לאזכור של שמות ומקומות, כמו שכונות ורבעים בניו יורק, יש יתרון לקורא החי ומכיר את האווירה הניויורקית.

אולי אפשר לסכם את הספר בסיום של חיים חפר על הפלמחניק המחפש את המחר:
- כי המחר, אחים, צריך להיות חזק,
לבל מחוץ, לבל מבית ימוגר!
על המחר, אחים, נטוש המאבק!
והפלמחניק מחפש את המחר!

ראוי לקריאה

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מעבר לגדר