"מאי, 4 כוכבים, ביקורת לא פורסמה בסימניה. האי ג'רזי היה הטריטוריה הבריטית היחידה שנכבשה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. מקום קטן, יחסית, בו כולם מכירים את כולם, עבר תקופת כיבוש קשה שגם הרסה חלק מהמבנים החברתיים שהתקיימו בו לפני הכיבוש. התסכול משנות הכיבוש יחד עם סכסוכים אישיים, יצרו הלשנות, התנפלות אלימה על אנשים שנחשדו כמשתפי פעולה, כולל פיטורים וחוסר יכולת להתפרנס, וכולל חוסר בהוכחות למעשים עליהם נענש האזרח. "

"מאי, 2 כוכבים, ללא ביקורת. אוסף כזה של שטויות מזמן לא קראתי. אמנזיה, תאומות זהות, יכולות בלתי מוגבלות, רומנטיקה, שירותי ביון... קרטר הצליחה לדחוס את כל אלה ועוד רבות לתוך ספר שאני לא יודעת מי יכול להנות ממנו. ממש כמו ספר על ביטול כוח המשיכה, דייקנות בפיענוח מפה אסטרולוגית או יכולת דיבור עם בעלי חיים. "

"מאי 3 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. הספר נחמד, אם כי המציאות המתוארת בו אינה מוכרת. כלומר אם צ'רלס דיקנס היה חי בימינו ומחליט לכתוב על עובד כפיים שעדיין עורג לאשתו המתה, שקולל בצאצא(ית) אגוצנטרית וחסרת ערכים. פרנק הנ"ל הוא אדם עם עודף של התנהגות חיובית, שהמציאות פשוט מתנגשת בו. "

"מאי 4 כוכבים ביקורת לא פורסמה. הספר מעניין בדרך כלל, כמו רוב ספרי גרישם שקראתי, אם כי במקרה הזה הוא תפור בתפרים יותר גסים וקפיצות לוגיות קיימות בו, אולי יותר מספריו האחרים. התֵמה של המשפט האמריקאי, המבוסס על 12 אנשים דומים לנאשם, לכאורהשיכריעו בנוגע לאשמתו, לוקה ביכולת דלה של הדיוטות להכריע במה שמתברר כדיני נפשות. כל שיטות המשפט הנמצאות בשימוש לוקות במשהו, כך נראה, אולם שיטת המושבעים בעייתית במיוחד, נראה לי. "

"מאי 3 כוכבים. הביקורת לא פורסמה בסימניה. נורטון יודע לספר סיפור ויודע לכתוב. הבעיה בסיפור הזה היא, שהוא ניסה להשיג בו יותר מדי. מילא הזמן הרב שעבר על הדמויות, זמן שבו הן התפתחו והחליטו החלטות ששינו את חייהן. אבל הוא גם מספק הרהורים על החיים ועל הנטייה המינית וגם על חייהם של הומואים צעירים באירלנד מה שלא עניין אותי במיוחד. למי שמחבב שורה אחרונה נחרצת – אפשר לקרוא, זה ספר "נורטוני" שאינו חורג מהרגיל אצלו. כדאי לצמצם ציפיות "

"מאי, 5 כוכבים ביקורת לא פורסמה בסימניה. נהניתי מהספר. פאבונה יודע לספר סיפור, לרתק את קוראיו וגם לכתוב אותו בדרך שלא תזלזל באינטליגנצייה. שלא לדבר על הרעננות של סיפור נטול גוויות והאקדח היחיד בו מוצא את עצמו על קרקעית הנהר בלי שירה אף יריה. אפילו לרגע לא חשבתי שאין לסיפור היתכנות. להיפך. דווקא ההיתכנות והאמינות הגבוהות שלו עושים לי צמרמורת. "

"אפריל, 2 כוכבים. ללא ביקורת. ספר מז'אנר "היום וגם לפני 30 שנה". סיפור עלוב, בלתי אפשרי, על כמעט סינדרלה שנתקלת בכמעט זאב, עם סבתא טובת לב... סתם. הוא בנוי מהחומרים הכי בנאליים, מתייחס למנטליות בזמן עבר ברגל גסה ומכפיף את הכל לטובת הסיפור, המקרטע. "

"ספרים שמספקים סיפור מופרך ביותר, נפוצים מאד בז'אנר המתח הקל, הז'אנר אליו (צריך היה להיות) משוייך הספר הזה. זה ז'אנר, המתאר דרמה שקרתה בחיי אנשים מסויימים ומתאמץ מאד לחבר את הקורא לדמויותיו. בסיפור הזה מדובר בילד בן 11, המספר בגוף ראשון מה שקרה לו בקיץ אחד בשנת 1958 בעיירה אחת בארצות הברית. איך התנהלו חייו עד לרגע בו הכל השתנה ואיך התהפכו חייו מהרגע הזה עד שהואשם בפשע שהוא לא ביצע, ונשפט כבוגר(!) אם הספר הזה אינו מראה מידה עצומה של בורות, אז הוא כתב אישום נגד חוקי ענישה וחקירת פשעים בארה"ב. אין לי הרבה אהדה לשיטות אכיפת החוק ומימוש הצדק המתקיימות באמריקה, אבל לנדריגן עושה לה עוול, לדעתי, מתוך ניסיון לגרום לקורא להזדהות עם הגיבור. לנדריגן מקצינה את הסיפור, בכל פיסקה היא מוסיפה עוד עוול שנגרם לגיבור ועוד פעולה נפשעת מצד הדמויות השליליות בסיפור. בסיפור שלה הדמויות השליליות הן שטניות ממש, וזוכות להגנה ולהערכה עלפועלן רק בזכות הכסף הרב שלהן. הדמויות החיוביות הן חסרות אונים: ילד שעולמו חרב עליו, אישה נסחטת. הן צריכות להתמודד עם מציאות בה שולטים אנשים רבי כוח. אפריל. 3 כוכבים, ביקורת לא פורסמה. הספר קריא, אם כי מאריך מדי בפרטים חוזרים. אבל בשום רגע מרגעי הקריאה לא התרומם מעל 2.5 כוכבים בדירוגו, עד המשפט האחרון, שהעלה את דירוגו ל 3 כוכבים, והוא המשפט האמין היחיד בכל הספר הזה. 21.4.26 "

"רובורצח היא אנדרואידית עם רוב מתכת ופלסטיק ומעט חלקים אנושיים (שגודלו במעבדה, אל דאגה) ושגורמים לה, בין לצרוך סרטים וסדרות ולהינות מהם. היא גם מצליחה איכשהו להרגיש רגשות אנושיים - בעיקר נאמנות ופחד ואולי קצת הזדהות. זאת למרות שאין בה חלקים שיכולים לחוש את אלה. שפת הספר פשוטה, העולם התאגידי מצוייר בשחור-לבן, הדמויות בהן נפגשת הגיבורה מתוארות בקווים גסים אבל תענוג גדול לקרוא ולהימלט לשעה קלה (ספר קצר) מהעולם האמיתי שמציע זוועות אמיתיות ודיכאון אמיתי."

"מרץ, 4 כוכבים. ללא ביקורת. ספר ההמשך של האגף הרביעי, שומר על רמת מתח ועניין לכל אורכו, עם טוויסט בסוף שמשכנע את הקורא(ת) להמשיך להמשך הבא. המינון של התיאורים האירוטיים פחת וזה רק עושה לעלילה טוב."

"אני אוהבת מאד לקרוא את גלדוול. הוא ממוקם בין ספרי עיון "מקצועיים" לבין פרוזה. עוסק הרבה במדעי החברה וכתיבתו בהירה וממוקדת. הוא מצליח לרוב להמחיש לקורא שלו מושגים מופשטים בעזרת דוגמאות "מהשטח" וזאת בלי להיות יותר מדי אמריקאי (אולי כי הוא נולד וגדל בבריטניה) ובלי לזלזל באינטליגנצייה של הקוראים. לכן שמחתי לגלות ספר חדש שלו באחד המבצעים. הכתיבה מצויינת, כרגיל. שילוב בין עובדות, אוטוביוגרפיה בקטנה, והיסטורייה. אבל... הנושא, כשהוא לא מעניין אותי הוא מקומם אותי. המצאה של אחד קארל נורדֶן, שהמציא מין מחשב פרימיטיבי וקשה להפעלה ששימש להטלה מדוייקת של פצצות מהאוויר. באותה תקופה – שנות הארבעים של המאה הקודמת, גם מטוסים היו המצאה די חדשה והשימוש שלהם בשדה הקרב היה שיחוק שיכול להכריע את המערכה (אלא שהשתמשו בהם בשני הצדדים, אז המערכה לא הוכרעה בזכותם). ההמצאה של נורדן נשמרה כסוד כמוס, כדי לשמור על היתרון בידי בנות הברית. מה אני אגיד לכם – אחרי קריאת החלק הראשון, בו נאבקתי עם השיעמום שהפיל על הנושא ועם הכעס שהוא גרם לי – נטשתי את הספר. אשמור אותו לזמנים בהם לא תהינה לי עודף מלחמות בעולם האמיתי. אולי אז אוכל להעריך את הספר מבחינה ספרותית והיסטורית. 13.3.26 "

"ליאן מוריארטי כותבת ספרים לבידור. זה כלל לא אומר שהספרים שלה, ברובם, הם שטותיים או מבוססים על דמיונה הפורה. היא מעלה בכל אחד מספריה שקראתי דילמה חברתית כלשהי ומטפלת בה באופן מעורר הערכה, עם תובנות מעניינות ותחקיר לא שטחי. בספר הזה היא עוסקת באהבה בת 50, של זוג ספורטיבי, שניהלו את חייהם מסביב ובתוך הטניס המקצועני. הם ניהלו בית ספר לטניס, ארבעת ילדיהם – שתי בנות ושני בנים, ארבעתם נפילים מעל 1.80 - שיחקו בילדותם טניס וכולם פלירטטו עם הטניס המקצועני. כמעט, לגעת בו, אבל לא להגיע אליו. אין לי שום מושג לגבי טניס לא חובבני וודאי לא מקצועני. המקום הקרוב ביותר שהגעתי לטניס היה לשידור משחק בטלוויזיה, כשהחתולה עוקבת אחרי הכדור מהכורסה, במבט מוקסם. היא הצחיקה אותי מאד, אבל לא חזרה על המעשה, וניכר שהשתעממה ונטשה, והבנתי אותה. אני מספרת את מידת הניתוק שלי מהטניס כדי להוכיח שלמרות עובדה זו הוקסמתי מהספר, בעיקר משני השליש הראשונים שלו בהם מוריארטי מתארת חיים על רצף זמנים לא כרונולוגי. היא מבליטה רגעים בחיי הזוג, כעס ושנאה כמו שרק זוג שחי יחד יכול להכיל, אהבה ומחוייבות כמו שרק זוג כזה יכול להרגיש. וגם כל מה שבאמצע, כמובן. הסיפור כתוב כמין תעלומה, בה האישה נעלמה יום אחד כאילו בלעה אותה האדמה ובן זוגה וארבעת ילדיה מנסים להבין לאן היא נעלמה ומה קרה לה. התפוח אינו נופל רחוק מהעץ – זה כנראה נכון לגבי גופים שטוחים. תפוח עגלגל יכול ליפול ולהתגלגל די רחוק מהעץ. מוריארטי מפרקת בשני השלישים הראשונים של הספר מושגים מופשטים כמו אהבה, שנאה, קנאה, ידידות ומנסה להרכיב אותם מחדש, אבל בסיומה נשאר לה עודף. נקודת התורפה של הספר הזה היא הניסיון של מוריארטי לסגור את הסיפור בלי להשאיר שום עמימות. הניסיון הזה פוגע באמינות הסיפור, שלפניו היתה גבוהה. אבל אני לא רוצה להתקטנן כי רוב הספר גרם לי הנאה ולא זילזל באינטליגנצייה שלי. מוריארטי היא בין הטובות בז'אנר שלה ועד כה כל ספר שלה – למעט "תשעה זרים..." היה ראוי בהחלט לקריאה. 11.3.26 "

"התחלתי לקרוא אותו וציינתי לעצמי את הכתיבה הטובה והעניין שהספר גורם לי. עד לקטע בו הוזכר הדוב – בערך אחרי שליש מהספר - לא היה לי שמץ זיכרון שלו. מסתבר שקראתי אותו מתישהו טרום סימניה. לא זכרתי כלום מהעלילה או מהדמויות מעניינת ומעוצבות היטב, בהתאמה. אבל זכרתי היטב את הסצינה עם הדוב. זה ספר מעניין, כאמור. לא מקורי אבל עדיין טוב יחסית לסוגו. יש בו עיסוק בהרגשת אשמה, בגישה לתאונות, בהורות, באהבה ובשנאה. זה בוודאי אומר משהו עלי שכל מה שזכרתי בבהירות נוגע לבעל חיים שאנשים פוחדים ממנו, שובים אותו ומציגים אותו לראווה. בכולופן אם תרצו לקרוא סיפור על אלימות במשפחה, על הפריפרייה של ארצות הברית הפרובינציאלית, על התחלות חדשות, הספר הזה לא יהיה בין בגרועים שתבחרו. 17.3.26 "

"פברואר. 3 כוכבים. הביקורת לא פורסמה בסימניה. אנתרופולוג-קוסם המציל חיות פלא ניכחדות, הגיע לניו יורק, כשבאמתחתו חיות פלא שונות. האמתחת המדוברת נראית כמזוודה ממורטטת, ומכילה בתוכה מספר רב מאד של חיות החל מפעוטות (בגודל, לא באפשרויות הנזק) וכלה בענקיות. בגלל מקרה מקרי לחלוטין הוא מתחלף במזוודה עם בחור צעיר שגם הוא נכנס לענייניו לבנק והחילופין האלה מתניעים עלילה שעיקרה קוסמים (ומכשפות) שחיים צד לצד אנשים נטולי קסם, ורוצים לשמור את קיומם בסוד. יש נבלים ויש טובים בסיפור הזה, יש מידה מסויימת של אחווה ואפילו סיפור אהבה (X2...) וגמול לטובים. בקיצור – למי שלא קרא את הארי פוטר – תמצית סיפורית על העולם אותו בראה רולינג, הפעם בניו יורק העיר."

"פברואר. 4 כוכבים. ביקורת לא פורסמה בסימניה. היה היתה ילדה הודית טובה. הצעירה מארבע בנות המשפחה, שגודלה וחונכה היטב. "היטב" משמעו – אישה מהוגנת אינה עובדת מחוץ למשק ביתה. כלומר, היא עובדת די קשה בתוכו. צריכה לשרת בהכנעה את באי הבית הגברים (אב ואחים זכרים) וכאשר היא נישאת, מצב שראוי לה לשאוף אליו בעוצמה, היא צריכה לשרת בהכנעה את הורי בעלה, איתם היא כמובן מתגוררת,לצחצח את הבית, לבשל (לא לקנות מוכן! אישה טובה עושה הכל במו ידיה!) ולחכות עד שהחותנים הולכים לישון ורק אחרי הניקוי האחרון מותר לה לפרוש לשינה. היא כמובן צריכה לקום ראשונה בבוקר כדי שחותניה יקומו ולא ימתינו לארוחת הבוקר שלהם."

"פברואר 4 כוכבים. הביקורת לא פורסמה בסימניה. סיפורי גבורה מתקופת מלחמת העולם השנייה היו די נפוצים בערך משנות ה-60 והלאה. לאחרונה הם פחתו – אולי המעיין ממנו שתו הסופרים כבר חרב. הסיפורים האלה האדירו את גבורת כוחות הברית (ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים וכך גם סיפורי הגבורה...), עסקו רבות בהסתננות לשטח האוייב – המדינות הכבושות על ידי הגרמנים – הטעייה ובלבול של הכובשים, השמדת חלק מהתשתיות ששימשו את הכובשים, כאשר המחתרות המקומיות עוזרות ונעזרות לאמיצים שצנחו בגבורה וסיכנו את חייהם כדי להשמיד עוד גשר ועוד מבנה. גם הסיפור הזה, שיצא לאור ב2001 (בארץ ב 2004) מתאר סיפור בדיוני על חבורה שהורכבה מנשים והוצנחה לצרפת הכבושה כדי להשמיד את תקשורת הגרמנים לקראת הפלישה לנורמנדי."

"אני אוהבת סיפורי דרקונים. קראתי לא מעט מאלה ובדרך כלל נהניתי. היתרון בדרקון הוא, שהוא לא משתתף בסיוטי הלילה. כי אפילו החולם הכי חולמני אינו מאמין בקיומו של היצור הענק, נושף האש, בגודל של 6 קומות סטנדרטיות בבניין סטנדרטי (בלי פנטהאוז) עם טפרים בגודל של מכונית משפחתית, זנב קטלני שבעצמו הוא פקק תנועה וראש היכול לנוע ליותר מ 180 מעלות. בספר הזה יש בית ספר לרוכבי דרקונים, שמתכוננים למלחמה. לבית הספר הזה מתגייסים שאפתני מעמד, שאינם מאמינים בסטטיסטיקה. בערך חצי מהמתגייסים ימותו בתהליך ההכשרה, שכולל בנוסף לדברים הרגילים גם אפשרות להירצח על ידי העמיתים שלך, רצח מותר בתנאים מסויימים, למרות המחסור בחיילים בחזית."

"פברואר. 4 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. ספר שנון העוסק בתעלומה ומאחוריה מציץ הרון ומלגלג על "קודש הקודשים" של הממלכה - שירותי הביון שהיא המציאה, טיפחה וגידלה סופרים שיאדירו. הרון הוא ציני, שוחט פרות קדושות בהגדרה ויודע לכתוב. כך יש להתייחס אל ספריו, נראה לי. אל מול סופרי הריגול שהגדולים שבדרך כלל מלאי יראת כבוד כלפי גופי הביון, ממש מרענן לקרוא את הרון."

"ינואר. 3 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. סיפור על 3 אחיות ויחסיהן עם הסביבה. קצת שיעמם אותי. משפחות יכולות להיות אוסף סיפורים מאד מגוון - תשאלו את הסופרים הישראלים החדשים. אבל לעניין את הקוראים בסיפורים האלה - צריך להיות סופר טוב. אדל ברו איננה סופרת כה טובה וכך גם רוב הסופרים העבריים שקראתי."

"ינואר. 4 כוכבים. סיפור חריג מבחינה סיפורית, מרתק מאד לטעמי. דמויות שונות מזמנים שונים ויבשות שונות לוקחות בו חלק. דואר לא מאכזב גם בספרו השני שקראתי."