"יולי 2 כוכבים. ללא ביקורת. ספר ממש גרוע. הופיע לי בין הספרים האלקטרונים על המכשיר, זכרת לסופר(?) חסד נעורים, אני חושדת שמי שכתב את הספר אינו לי צ'יילד שכתב ספרים מוצלחים מאד בסידרה, אלא אחד אנדרו צ'יילד (ששמו כתוב באותיות קטנות על הכריכה) שהוא איזה קרוב משפחה, אולי או חבר של צ'יילד המקורי. התוצאה בהתאם. ספר כל כך עלוב, מפוזר, קטעים שאינם מתחברים, שהמשכתי לקרוא כדי לראות לאן יגיע הכתבן. משהו על מזימה ענקית, על גניבת דו"ח סודי, על ריצ'ר שמתעורר בתחילת הספר עם יד שבורה ואזיקים על איזה שולחן, וממשיך "לנהל" חקירה בלי טיפת היגיון. מומלץ לאלה שאינם לומדים ליבה, שחושבים שתפילות ופולחנים יכולים להביא להם תוצאה ראוייה. מה חבל שצ'יילד, שהוציא מתחת ידיו מותחנים מוצלחים ובנה דמות נהדרת, מנסה לעזור לאותו אנדרו לשפר את מצבו הפיננסי. "

"יולי. 5 כוכבים. קריאה חוזרת. הספר עדיין משובב נפש ומשפר מצב רוח, כמו שהיה בפעמים הקודמות שקראתי. הוא מתאר את שנות ה-70 כאשר הריוט הוא כבר בעל משפחה ומתבקש ללוות משלוחים של בעלי חיים לרוסיה ולתורכיה. מאלף ללמוד על המצב בתעבורה הימית ובתעבורה האווירית באותן שנים."

"יולי. 4 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. זה ספר שקשה לקטלג. הוא לא בדיוק ביוגרפיה, למרות שהוא עוסק במחזאי נסים אלוני, אחד מנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. הוא גם לא רומן, או נובלה, לא שירה, לא פיוט. הוא קצת מכל אלה. זה ספר הפרוזה האחרון שהוציא גפן (2022), אחריו יצא עוד ספר שירים. מעניין לקרוא את הספר, דווקא בגלל ההערצה הניכרת של הסופר למושא ספרו."

"יוני, 2 כוכבים, ללא ביקורת. ספר מז'אנר "מלחמת העולם השנייה כרקע" במקרה הזה לא השואה, תודה לאל, אלא הכיבוש הגרמני בדרום צרפת. הוא נע בזמנים כמו שמקובל היום בין שנות הארבעים לימינו וכולל, חוץ מהמלחמה הזערורית גם פוסט טראומה, אובדן בן זוג, חיזור אגרסיבי, בריונות בגיל ההתבגרות... יש עוד, השארתי שתגלו בעצמכם. כתיבה עלובה. מה דעתכם על התיאור של אישה בהריון "...בטן כמו אגס בשל..." וכל התעלומות נפתרות בסוף, כמו שצריך."

"לבן שרווד היה רעיון מעניין. לא לגמרי מקורי, אבל מעניין. בן שרווד כתב על המתים, שהם, כידוע, חיים במוח וברגש של האדם שהכיר ואהב אותם, וכל עוד הוא חי הם נשארים חיים."

"מאי. 3 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. כישרון כתיבה עילאי הוא כישור נחוץ לסופר. לרג'ינה פורטר יש מזה בשפע. כמה חבל שזה כשרון הכרחי אך לא מספיק. צריך שתהיה לך גם יכולת לטוות סיפור, שיתמוך בכישרון הזה. רצוי שיהיה לך מה לומר באמצעות הסיפור שטווית. רצוי מאד שתדע לאן אתה הולך ולאן אתה רוצה להגיע. "

"יוני. 5 כוכבים. ביקורת לא פורסמה בסימניה. זה ספר מעולה ומדוייק. הוא כתוב נפלא, פורש בפני הקורא את האווירה והבחירות אחרי שכל זה קרה. זה ספר אנושי מאד, אפשרי מאד, מצמרר מאד, קריא מאד וקשה מאד לקריאה."

"יוני 3 כוכבים למעשה 2.5 שעוגלו כלפי מעלה. ספר מז'אנר "סיפור משפחתי שחושף סודות מזעזעים ושקרים, אבל מדגים איך משפחה צריכה להיראות". אותי הוא בעיקר שיעמם, אבל סיימתי אותו כי לא היה לי אחר. לא מחבבת את הז'אנר הזה. "

"מאי. 5 כוכבים. הספר מרתק לכל אורכו. הסוף שלו בנוי היטב, בניגוד לסופים של ספרים רבים היום. הכתיבה של פולט רהוטה וקולחת. הוא לא מתעכב במיוחד על ניתוח אישיותם של דמויותיו, אם כי מצליח לתת לכל דמות קצב ברור ואישיות נבדלת. במהלך התפתחות העלילה אפשר היה להבין שפולט קרא והתרשם מ"מאהבה של ליידי צ'טרלי" של ד.ה. לורנס, והושפע ממנו עד כדי הכנסת הסיפור לעלילה... הספר צלח מצויין את הזמן."

"מאי, 4 כוכבים, ביקורת לא פורסמה בסימניה. האי ג'רזי היה הטריטוריה הבריטית היחידה שנכבשה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. מקום קטן, יחסית, בו כולם מכירים את כולם, עבר תקופת כיבוש קשה שגם הרסה חלק מהמבנים החברתיים שהתקיימו בו לפני הכיבוש. התסכול משנות הכיבוש יחד עם סכסוכים אישיים, יצרו הלשנות, התנפלות אלימה על אנשים שנחשדו כמשתפי פעולה, כולל פיטורים וחוסר יכולת להתפרנס, וכולל חוסר בהוכחות למעשים עליהם נענש האזרח. "

"מאי, 2 כוכבים, ללא ביקורת. אוסף כזה של שטויות מזמן לא קראתי. אמנזיה, תאומות זהות, יכולות בלתי מוגבלות, רומנטיקה, שירותי ביון... קרטר הצליחה לדחוס את כל אלה ועוד רבות לתוך ספר שאני לא יודעת מי יכול להנות ממנו. ממש כמו ספר על ביטול כוח המשיכה, דייקנות בפיענוח מפה אסטרולוגית או יכולת דיבור עם בעלי חיים. "

"מאי 3 כוכבים. ביקורת לא פורסמה. הספר נחמד, אם כי המציאות המתוארת בו אינה מוכרת. כלומר אם צ'רלס דיקנס היה חי בימינו ומחליט לכתוב על עובד כפיים שעדיין עורג לאשתו המתה, שקולל בצאצא(ית) אגוצנטרית וחסרת ערכים. פרנק הנ"ל הוא אדם עם עודף של התנהגות חיובית, שהמציאות פשוט מתנגשת בו. "

"מאי 4 כוכבים ביקורת לא פורסמה. הספר מעניין בדרך כלל, כמו רוב ספרי גרישם שקראתי, אם כי במקרה הזה הוא תפור בתפרים יותר גסים וקפיצות לוגיות קיימות בו, אולי יותר מספריו האחרים. התֵמה של המשפט האמריקאי, המבוסס על 12 אנשים דומים לנאשם, לכאורהשיכריעו בנוגע לאשמתו, לוקה ביכולת דלה של הדיוטות להכריע במה שמתברר כדיני נפשות. כל שיטות המשפט הנמצאות בשימוש לוקות במשהו, כך נראה, אולם שיטת המושבעים בעייתית במיוחד, נראה לי. "

"מאי 3 כוכבים. הביקורת לא פורסמה בסימניה. נורטון יודע לספר סיפור ויודע לכתוב. הבעיה בסיפור הזה היא, שהוא ניסה להשיג בו יותר מדי. מילא הזמן הרב שעבר על הדמויות, זמן שבו הן התפתחו והחליטו החלטות ששינו את חייהן. אבל הוא גם מספק הרהורים על החיים ועל הנטייה המינית וגם על חייהם של הומואים צעירים באירלנד מה שלא עניין אותי במיוחד. למי שמחבב שורה אחרונה נחרצת – אפשר לקרוא, זה ספר "נורטוני" שאינו חורג מהרגיל אצלו. כדאי לצמצם ציפיות "

"מאי, 5 כוכבים ביקורת לא פורסמה בסימניה. נהניתי מהספר. פאבונה יודע לספר סיפור, לרתק את קוראיו וגם לכתוב אותו בדרך שלא תזלזל באינטליגנצייה. שלא לדבר על הרעננות של סיפור נטול גוויות והאקדח היחיד בו מוצא את עצמו על קרקעית הנהר בלי שירה אף יריה. אפילו לרגע לא חשבתי שאין לסיפור היתכנות. להיפך. דווקא ההיתכנות והאמינות הגבוהות שלו עושים לי צמרמורת. "

"אפריל, 2 כוכבים. ללא ביקורת. ספר מז'אנר "היום וגם לפני 30 שנה". סיפור עלוב, בלתי אפשרי, על כמעט סינדרלה שנתקלת בכמעט זאב, עם סבתא טובת לב... סתם. הוא בנוי מהחומרים הכי בנאליים, מתייחס למנטליות בזמן עבר ברגל גסה ומכפיף את הכל לטובת הסיפור, המקרטע. "

"ספרים שמספקים סיפור מופרך ביותר, נפוצים מאד בז'אנר המתח הקל, הז'אנר אליו (צריך היה להיות) משוייך הספר הזה. זה ז'אנר, המתאר דרמה שקרתה בחיי אנשים מסויימים ומתאמץ מאד לחבר את הקורא לדמויותיו. בסיפור הזה מדובר בילד בן 11, המספר בגוף ראשון מה שקרה לו בקיץ אחד בשנת 1958 בעיירה אחת בארצות הברית. איך התנהלו חייו עד לרגע בו הכל השתנה ואיך התהפכו חייו מהרגע הזה עד שהואשם בפשע שהוא לא ביצע, ונשפט כבוגר(!) אם הספר הזה אינו מראה מידה עצומה של בורות, אז הוא כתב אישום נגד חוקי ענישה וחקירת פשעים בארה"ב. אין לי הרבה אהדה לשיטות אכיפת החוק ומימוש הצדק המתקיימות באמריקה, אבל לנדריגן עושה לה עוול, לדעתי, מתוך ניסיון לגרום לקורא להזדהות עם הגיבור. לנדריגן מקצינה את הסיפור, בכל פיסקה היא מוסיפה עוד עוול שנגרם לגיבור ועוד פעולה נפשעת מצד הדמויות השליליות בסיפור. בסיפור שלה הדמויות השליליות הן שטניות ממש, וזוכות להגנה ולהערכה עלפועלן רק בזכות הכסף הרב שלהן. הדמויות החיוביות הן חסרות אונים: ילד שעולמו חרב עליו, אישה נסחטת. הן צריכות להתמודד עם מציאות בה שולטים אנשים רבי כוח. אפריל. 3 כוכבים, ביקורת לא פורסמה. הספר קריא, אם כי מאריך מדי בפרטים חוזרים. אבל בשום רגע מרגעי הקריאה לא התרומם מעל 2.5 כוכבים בדירוגו, עד המשפט האחרון, שהעלה את דירוגו ל 3 כוכבים, והוא המשפט האמין היחיד בכל הספר הזה. 21.4.26 "

"רובורצח היא אנדרואידית עם רוב מתכת ופלסטיק ומעט חלקים אנושיים (שגודלו במעבדה, אל דאגה) ושגורמים לה, בין לצרוך סרטים וסדרות ולהינות מהם. היא גם מצליחה איכשהו להרגיש רגשות אנושיים - בעיקר נאמנות ופחד ואולי קצת הזדהות. זאת למרות שאין בה חלקים שיכולים לחוש את אלה. שפת הספר פשוטה, העולם התאגידי מצוייר בשחור-לבן, הדמויות בהן נפגשת הגיבורה מתוארות בקווים גסים אבל תענוג גדול לקרוא ולהימלט לשעה קלה (ספר קצר) מהעולם האמיתי שמציע זוועות אמיתיות ודיכאון אמיתי."

"מרץ, 4 כוכבים. ללא ביקורת. ספר ההמשך של האגף הרביעי, שומר על רמת מתח ועניין לכל אורכו, עם טוויסט בסוף שמשכנע את הקורא(ת) להמשיך להמשך הבא. המינון של התיאורים האירוטיים פחת וזה רק עושה לעלילה טוב."

"אני אוהבת מאד לקרוא את גלדוול. הוא ממוקם בין ספרי עיון "מקצועיים" לבין פרוזה. עוסק הרבה במדעי החברה וכתיבתו בהירה וממוקדת. הוא מצליח לרוב להמחיש לקורא שלו מושגים מופשטים בעזרת דוגמאות "מהשטח" וזאת בלי להיות יותר מדי אמריקאי (אולי כי הוא נולד וגדל בבריטניה) ובלי לזלזל באינטליגנצייה של הקוראים. לכן שמחתי לגלות ספר חדש שלו באחד המבצעים. הכתיבה מצויינת, כרגיל. שילוב בין עובדות, אוטוביוגרפיה בקטנה, והיסטורייה. אבל... הנושא, כשהוא לא מעניין אותי הוא מקומם אותי. המצאה של אחד קארל נורדֶן, שהמציא מין מחשב פרימיטיבי וקשה להפעלה ששימש להטלה מדוייקת של פצצות מהאוויר. באותה תקופה – שנות הארבעים של המאה הקודמת, גם מטוסים היו המצאה די חדשה והשימוש שלהם בשדה הקרב היה שיחוק שיכול להכריע את המערכה (אלא שהשתמשו בהם בשני הצדדים, אז המערכה לא הוכרעה בזכותם). ההמצאה של נורדן נשמרה כסוד כמוס, כדי לשמור על היתרון בידי בנות הברית. מה אני אגיד לכם – אחרי קריאת החלק הראשון, בו נאבקתי עם השיעמום שהפיל על הנושא ועם הכעס שהוא גרם לי – נטשתי את הספר. אשמור אותו לזמנים בהם לא תהינה לי עודף מלחמות בעולם האמיתי. אולי אז אוכל להעריך את הספר מבחינה ספרותית והיסטורית. 13.3.26 "