ספר טוב, גם אם קצת קשה לעיכול.
"הביטו באדם" היא סצינה מתוך הדרך שעבר ישוע מנצרת לצליבתו. בסצינה הזו הוא מוצג בפומבי, כאקט השפלה, במרפסתו של הנציב פונטיוס פילאטוס - כשהאחרון מצביע עליו אל מול העם שהתאסף מתחת לחלונו. הסצינה תוארה באינספור ציורים (המינוח הלטיני, שהפך לשם ה"ז'אנר" לסצינה הזו, הוא ecce homo), וישנם גם ספרים הנקראים בשם זה (אציין לא רק את ספר זה של מורקוק, אלא גם את ספרו של הפילוסוף פרידריך ניטשה, "הנה האיש").
מייקל מורקוק משלב בין המיתוס של ישוע מנצרת לבין נושאים פסיכולוגיים הקשורים בתשוקות מיניות ואגוצנטריות המובילה לרצון להיות "קדוש מעונה".
גיבור הסיפור מגיע במכונת זמן אל העבר (כאן מסתיים החלק המדעי של הסיפור, לכל הנרתעים ממדע-בדיוני), אל התקופה לפני צליבתו של ישוע (למעשה, הוא עצמו מגיע רק בחלק מאוחר יחסית של הסיפור). הוא מתוודע אל יוחנן המטביל, ובדרך-לא-דרך מגיע אל הגשמת ייעודו.
מייקל מורקוק כותב בצורה נהדרת, לא רק את העלילה הזו, אלא גם את השיחות, התובנות, הרומנים והחברים שהובילו את גיבור הסיפור, קארל גלוגאור, לשוב אל העבר. הספר משלב דיונים ותובנות של האסכולה היונגיאנית (של קארל גוסטב יונג, שלא בכדי גיבור הסיפור שלנו נקרא על שמו) עם חברים ועם הנשים אותן הכיר קארל.
יותר מכל, אנו מגלים כיצד אדם מתוסבך, פאסיבי, עם נטיה להתמקד בעצמו, למעשה "גורר" את עצמו אל ארכיטיפ הקדוש המעונה, כיצד הוא נהנה מהסבל ומוצא בכך את הגשמת היעוד שלו, בעיניו.
זהו ספר אמיץ, המכיל גם תוכן מיני "נועז למחצה", וגם עומד באומץ אל מול הסיפור המופיע בברית החדשה, ואל מול דמותן הקדושה של ישוע ושל אמו, מרים, ושל יוסף, בעלה. גם אלוהים בכבודו ובעצמו זוכה לאזכור שלילי ("אלוהים מת ב 1945").
הסיפור עצמו מאוד קצרצר, 124 עמודים אורכו, ואני חושב שלקורא העברי הוא יספק הנאה מרובה, גם בשל התרחשותו בארץ אבותינו. אמנם נכון שנקודת המבט היא על הסיפור הנוצרי, אך בל נשכח שהנצרות צמחה לה מן היהדות, ויש בסיפור הזה גם המון יהדות של ימי בית-שני.
מומלץ בחום. חשוב אולי קצת להכיר את הרקע לצליבתו של ישוע, להכיר את הדמויות, את הכתות (הפרושים והאיסיים במיוחד), את המקומות - אבל זה רק כדי שכל אזכורי המקומות והשמות לא יריצו אותנו אל ויקיפדיה או כל מקור ידע אחר. מעבר לזה, כאמור - זהו ספר מומלץ ודיי מהנה.
