“עוד דוגמה יפה לספר שהרעיון עצמו, והתקציר של הספר, משך אותי ובנה בי ציפיות רבות - ציפיות שהתרסקו לרסיסים עם קריאת הספר.

הרקע המטריד, של אובייקט בצד המרוחק של הירח, אובייקט חוצני שאף אדם לא הצליח לחדור לתוכו ולשוב בחיים, יחד עם אותו רעיון פילוסופי-פסיכולוגי של "איך אנשים שחוזרים מהמוות מרגישים ?" קסם לי.

הספר הזה הוא אכן ספר מאוד פסיכולוגי, אבל דווקא ב"שוליים" שלו (שהופכים לרעיון העיקרי - אך המעניין פחות, בעיניי), של אשתו הבודגנית של אל ברקר (אמן פעלולים שלא מפחד מהמוות, ואף מקבל אותו בברכה) עם מדען ואיש כוח-אדם של תאגיד ששולח אנשים לירח, למות (בספר פריצת-דרך הביאה לכך שניתן להשיב את האנשים לחיים, על כדור-הארץ, לאחר שמתו בירח - אולם כל החוזרים מן המוות אינם בקו השפיות ולא מסוגלים לנהל שיחה קוהרנטית).

התקדמות הקריאה שלי בו היתה איטית, ולא בשל קושי בקריאה (האנגלית שלו דיי פשוטה), אלא פשוט כי הוא לא הצליח לסחוף אותי... רוב העלילה הנוגעת ממש לירח ולאימה המסתתרת שם - חלפה לה חיש מהר והחליפה מקומה עם משחקי הפיתוי המשונים, והלא כל-כך מציאותיים (אכן, גם בעולם של מדע-בדיוני יחסי האנוש לדעתי עדיין מסוגלים לעמוד במבחן המציאות).

מאכזב, כבר אמרתי ?”