***
חיכיתי הרבה לדן בראון הבא שייצא. די אהבתי את הקודמים שלו, הם סוחפים, אינטיליגנטיים, ולא לגמרי צפויים. אני מעריץ אנשים שמצליחים לתפור עבודת מחקר אינטנסיבית על דברים שהם לעתים מדעיים יבשושיים משהו, או סתם "גיקיים", לסטורי-טלינג מעניין. יגידו מה שיגידו על דן בראון, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה.
הספר הזה נפתח לא רע, וגולש די מהר לסיפור בלשי מותח מאוד, שמתנהל בכמה וכמה מישורים במקביל. מהיכרותי את הראש של בראון די מהר ניחשתי עוד לפני אמצע הספר כמה דברים מהותיים - מי הרע באמת, מי הטובים וכדומה. עם זאת, לא ברור ממש לאן זה ימשיך, ואני חייב להודות שלמרות שהספר מאוד מותח ושומר על המתח הזה ממש כמעט עד הסוף, והקריאה מספקת מאוד, מלאה (אפילו קצת יותר מדי) פרטי טריוויה, על הבונים החופשיים, אמונה ומדע וכדומה, הוא קצת טרחני בקטע הזה, ועולה על העצבים אחרי שלב מסויים. עם זאת, נחמד לגלות שמילת הקסמים "אבראקדברה" באה במקור מארמית, והמשמעות הפשוטה שלה - אברא כאדברה - אברא תוך כדי שאני מדבר. שזה למעשה המשמעות של קסם, לעשות יש מאין, במילת קסמים.
הסיבה היחידה, בהקשר זה, שהספר לא מקבל אצלי חמישה כוכבים, זה המאה או משהו עמודים האחרונים, שבראון דוחף לך בכוח עם כפית ענקית את כל הדברים שהוא לא הצליח לדחוף כמו שצריך במהלך הספר (למרות שהוא חזר עליהם אלף פעם). יאללה, הבנו, לאדם יש כוח! אלוהים נמצא בתוכנו! ואני מת על זה שהוא כל הזמן חוזר על זה שכל הזבל הניו אייג'י שהוא עורם על פתחנו הוא האמת, זה לא סתם זבל ניו אייג'י.
עד המאה עמודים האלה, ספר לתפארת. עם קצת אנטי קליימקס, אבל שיהיה. באמצע הספר הייתי במתח. בסוף הספר הרגשתי קצת מרומה. מה, זהו? מכל הבלגן שהיה עד עכשיו, זה הפיתרון?! פחחחח.
