כמה שמחתי להיתקל בספר...וכגודל הציפייה, אודה כי היו לי ציפיות גדולות מאד מהספר (סוף סוף ספר שהוא פרי מחקר של
מומחית, שולמית שחר, שחקרה על העם, עשתה דוקטורט בנושא?) גודל האכזבה?
לא...נראה כי גודל האכזבה היה אף רב יותר.
ספר קטן. לא מחדש הרבה. כתוב יבש ומשעמם. חוזר על אותם הדברים שוב ושוב.
נותרתי בתחושה שבויקיפדיה הייתי לומדת יותר.
ספר שהוא בזבוז זמן.

ספר מרתק אודות אחת המדינות המרתקות והמסעירות שקיימות על פני הפלנטה שלנו. שטח צחיח ודל באוכלוסיה שצימח את אחת האימפריות האדירות שידעה האנושות. הספר מציג על קצה המזלג את הסיפור המפליא של מונגוליה, את דבר הפיכתה לאימפרייה רבת עוצמה ורחבת ידיים, דרכי שיתוף הפעולה, הלוחמה בכמה חזיתות, איחוד השבטים ועוד כהנה וכהנה. מומלץ מאד!

שולמית שחר מתמקדת בעיקר בסקירה העובדות ובמחקר הפופולרי בנושא הצוענים באירופה, ובעצם פותחת לקורא העברי חלון להכרתם.

רוב הישראלים מכירים את הצוענים אשר צצים בתקופת התיירות בערים הקלאסיות של אירופה, אך מלבד המפגשים הקצרים האלו (ואלו לא תמיד מפגשים נעימים), לא ידוע עליהם הרבה בישראל.

הכרתי פעם מישהו מרמה"ג אשר לטענתו אחד מהוריו צועני. הוא עצמו לא ידע הרבה על הצוענים. הוא אפילו לא הכיר את המעדן "הלאומי" (הרי ההגדרה "לאום" אינה חופפת במלואה את הזהות הצוענית). יתכן שהמחסור במידע עליהם מגיע מסוג של היעדר עיסוק עצמי בתרבות וזהות הצוענים - מצד הצוענים עצמם.

הספר הזה מספק הזדמנות להכרה בסיסית, ואפילו נקודת מבט על הדמיון ביננו לבינם.
חסר לי הפן הנוסטלגי אשר עולה בעיני רבים כאשר הם חושבים על צוענים, אך בסך הכול זהו ספר טוב.

ספרה של שולמית שחר 'הצוענים', נמצא מעבר לתיאורים הרומנטיים אודות עם הנוודים של אירופה. על תצפו שבמהלך קריאתו תשתרכו בדמיונכם בעקבות אורחת צוענים נודדת או תשבו סביב מדורה עשנה עת שזקנה צוענייה כבדת עגילים קוראת בכף ידכם. הספר אינו עוסק בתיאורים אלו הגם שהם משמשים תפאורה לכל אורכו.
בספר תמצאו סקירה מעמיקה ומפורטת אודות התייחסות עמי ומדינות אירופה אל הצוענים בראי התקופות. במובן מסוים ניכר בו אותו המתח המתקיים גם כיום בין החברה הישראלית יושבת הקבע לבין הבדואים, נוודי המדבר. בפירוט רב מביא הספר התייחסויות שונות אל תפישת לאומיותם של הצוענים כמו גם להתייחסות הבסיסית אליהם. הסקירה רבת הפרטים, תוך הבאת מובאות ספרותיות רבות, מקשה על הקריאה אך מאפשרת תמונה מהימנה ושלמה אצל הקורא. עולה ממנה כי לאורך כל התקופות מתקיים מתח בין התפישה הרומנטית של הצוענים כזרים אקזוטיים, חושניים, בני חירות חסרי מחויבות ובעלי כישורים המיוחדים להם בלבד לבין זו הרואה בהם יצורים נתעבים, מושחתים ומופקרים מיסודם שדינם גירוש ואף השמדה.
בהמשך נערכות בספר השוואות מעניינות בין ההתייחסות אל הצוענים להתייחסות אל היהודים. למרות קווי הדמיון בין תדמיות הקבוצות השונות של המיעוטים מסתבר בבירור כי היחס אל כל אחת מהן היה שונה. המשותף ביחס אל המיעוטים כולם הוא החשש הרב מפני האחר והזר שהם מייצגים. חשש זה גדול מכוחו של כל אחד מהמיעוטים בפועל והוא כנראה הגורם שהביא לאירועים הטראגיים המשותפים ליהודים ולצוענים במלחמת העולם השנייה. נושא אחד נותר עם זאת עלום ואין בספר כל התייחסות אליו - מדוע יצאו הצוענים מגבולות הודו מלכתחילה?