הספר קשה לאדם לדבר על עצמו הוא אוסף שיחות עם הסופרת האיטלקייה נטליה גינצבורג. השיחות שודרו בתוכנית רדיו איטלקית והשתתפו בהן חבריה, אנשי ספרות ופוליטיקאים. בשיחות אלה היא מספרת על חייה ומגלה את סודות יצירתה, גם פותחת אשנב לתקופת הפשיזם באיטליה ומציגה אנשים שהכירה - דמויות מרכזיות בתרבות ובפוליטיקה. גינצבורג מרבה להתלבט בעניין...

נטליה גינצבורג, הסופרת האיטלקיה - יהודיה (ילידת 1916), היא "כמעט בוודאות הסופרת הדגולה ביותר באיטליה היום". 'כל אתמולינו' (1952) הוא בלי ספק המרגש והרחב שבספריה - אחד הספרים היותר אנושיים בקלסיקה המודרנית. זהו סיפורן של שתי משפחות בורגניות, שכנות, במהלך התקופה הפאשיסטית, העוקב אחר התבגרותו של הדור הצעיר אל - תוך ובתוך המלחמה. יש מעט ספרים...

"אמרתי לו: תגיד לי את האמת, והוא אמר: איזו אמת? ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה - ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו. "יריתי לו בין העיניים". ככה זה קרה, וכך גם נפתח הרומאן הקצר הזה: האקדח שהיה מונח כל השנים במיגרה יורה כבר בעמוד הראשון. לגיבורת הסיפור נותר רק לשת על הספסל בגינה הציבו...

רומאן - המכתבים 'העיר והבית' הוא הרומאן האחרון שכתבה נטליה גינצבורג (ראה אור באיטלקית ב - 1984). זהו סיפורה של חבורת ידידים, על אהבותיהם, בגידותיהם, מות יקיריהם. יש בו יחסי הורים - ילדים לקויים, ולעומת זאת שורת הורים - לא - ביולוגיים שמתפקדים בדרך זו או אחרת כהורים ממשיים. עזיבתו של ג'וזפה לאמריקה, והתפרקותו של "הבית" שבו נפגשים כולם בסופי ...

רומן אוטוביוגרפי יוצא - דופן, המושתת על האמירות שרווחו במשפחתה של הסופרת, משפחה יהודית ראדיקלית, שעם ידידיה נמנו מחשובי האישים בחוגי הפוליטיקה והספרות באיטליה, בתקופה שהפאשיזם הלך והשתלט עליה. תיאור מאופק אך גלוי - לב של מאורעות גורליים בחיי הכלל והפרט ושל בני - אדם שהמגוחך והמעורר התפעלות משמשים בהם בערבוביה. המפורסם שבספריה של ...

"ולנטינו" )1951(, "מזל קשת" )1957(, "משפחה" )1977(, "בורגנות" )1977( - ארבעה "רומנים קצרים" שהם מפסגות יצירתה של הסופרת האיטלקית הדגולה. בכולם עומדת במרכז המשפחה. משפחה בעיר שדה, התולה את תקוותיה לצאת מהמצוקה ומהסתמיות בבן הבכור, שכמובן אינו עומד בציפיות; משפחה עם אם דומיננטית החולמת על חיים אחרים, בעיר הגדולה; רסיסי משפחה מודרנית, החיה ברומא הג...

את 'אִמרות משפחה' כתבה נטליה גינצבורג כמעט באמצע הקריירה הספרותית המרשימה שלה, לאחר שכבר היתה מאחוריה שורת רומאנים מופתיים. אבל הרומאן הזה הוא שהפך בבת-אחת אותה לסופרת של המוני קוראים: למעלה מחצי מיליון באיטליה עצמה. המאורעות, הדמויות והשמות בספר מציאותיים. "לא המצאתי דבר... כתבתי רק מה שאני זוכרת", כותבת גינצבורג, אבל דווקא בגלל מ...

הקורא העברי למד בשנים האחרונות להעריך את נטליה גינצבורג כאחת הסופרות היותר מרגשות של אמצע המאה שלנו - על-פי יצירות שפירסמה בעשרים השנים הראשונות של כתיבתה. "מיקלה שלי", שעלילתו מתרחשת בראשית שנות השבעים, ושפורסם באיטליה ב-1973, הוא רומאן מאוחר יותר של גינצבורג, שבו מובאת לשיאה הפשטות הצלולה (והמורכבת כל-כך) של כתיבתה. בעקיפין, בהצטב...

הרומאן של נטליה גינצבורג 'כל אתמולינו' היה אחת האהבות הגדולות של קהל הקוראים בארץ. שלוש היצירות שב'קולות הערב' הוגדרו על - ידי המחברת כשלושה רומאנים קצרים. הראשון, "הדרך אל העיר", מספר את סיפורה של נערה בכפר נידח, המאוהבת בבן - דודה ומתחתנת עם בנו של הרופא המקומי: סיפור מר, בלי אהבה. השני, "כך זה קרה", נפתח ביריות שיורה הגיבורה בבעלה המבו...

"המידות הקטנות" הוא הזמנה לשיחה אינטימית ונינוחה עם מארחת בלתי נשכחת. במגוון של נושאים, מחינוך ילדים למקצוע הכתיבה ומכפרים בדרום איטליה לפונדקי דרכים מחוץ ללונדון, מציגה גינצבורג דעות מקוריות שמקדימות את זמנן ומאירות מחדש את זמננו. ואולם גינצבורג, גם בכתיבתה הביוגרפית והמסאית, תמיד מספרת סיפור. הסיפורים נבנים מחוויות וחפצים יום...

הרומאנים הקצרים (romanzi brevi) שבספר זה הם הצַמָרות האהובות של גינצבורג מן השנים 1941–1961, בנוסח עברי חדש. אליהם מצטרפים חמישה סיפורים קצרים, החל מ"היעדר" שכתבה גינצבורג כתלמידת תיכון ועד "האם" המצמרר, הסיפור האחרון שלה. ברומאנים שקובצו כאן – "הדרך ההולכת אל העיר", "ככה זה קרה", ולֶנטינו", "מזל קשת", "קולות הערב" – מספרות חמש צעירות את סיפורי...

נקודת מבט. זווית ראייה. תחביר פשוט, פועם, ערום, שקוף. לנטליה גינצבורג הייתה דרך יחידה במינה לצייר מבנים משפחתיים, לחשוף תשוקות מושתקות, לפענח נפשות, לכתוב אנשים בשתי משיכות מכחול מהירות. לפרוש חיים במניפה צבעונית. כך היא פרשׂה את חייה, את משפחתה, וכך היא פורשׂת את חייו הקצרים של אנטון צ'כוב. צעירותו של סופר, שנותיו הראשונות במוסקב...

"בין כל גילֵי האדם, יש כיום חיבה יתרה לגיל ההתבגרות: זה הגיל שאנו מתוודעים בו לתענוגות החיים הבוגרים, אך בו בזמן נחסך מאתנו מאמץ החיים הבוגרים. כמו כן, בגיל ההתבגרות אנו זוכים למחילה על חטאינו. העולם של ימינו נראה אפוא כממלכתם של המתבגרים: נשים וגברים מכל הגילים מתחפשים לבני נוער. בחלום הנעורים הזה, גברים ונשים נעשים דומים אלה לאלה ...

'סֶרֶנָה קרוּז או הצדק האמיתי', הספר האחרון שכתבה נטליה גינצבורג, הוא "סיפור מן החיים", שרגישותה הספרותית העילאית של גינצבורג מפיקה ממנו את הטָעוּן בספריה. זה סיפורה של סרנה, פעוטה פיליפינית שהוקרבה על מזבח של התפלפלות משפטית, וסיפורו של זוג איטלקי שאסף אותה מבית יתומים במנילה כדי לגדלה כבתם ונרמס כדי להגן על עיקרון משפטי מופשט – ...

אחד־עשר המחזות של נטליה גינצבורג, שכאן מובאים חמישה מתוכם (ששת הנוספים יבואו בכרך הבא), הם הפתעה גם לרבים מאוהביה המובהקים. מקומה של גינצבורג בפסגת הספרות האירופית התקבע בזכות הסיפורת שלה, אך הקריאה במחזות כמו "הריאיון", "תות וקצפת" ואחרים מרתקת ומסעירה לא פחות מן הקריאה ברומאנים־קצרים כמו "ככה זה קרה" או "ולנטינו". המחזות הללו, שג...

"גבר ואשה הלכו, באחר־צהריים אחד, לראות סרט. היה יום ראשון והיה קיץ"... "אשה שמעולם לא היו לה בעלי־חיים קיבלה במתנה חתול. הביאו לה אותו בתוך קופסת־נעליים, עם חורים במכסה"... כך, במשפטים פשוטים ועירומים, נפתחים שני הרומאנים הקצרים של נטליה גינצבורג – הסופרת האירופית הכי מחשמלת במחצית השנייה של המאה ה־20 – והם הולכים ופורשׂים מרחב המאוכל...

בכתיבה רבת־תנופה ומלאת חיים, שופעת פרטים לא־צפויים ומאלפים, מציירת פֶּטריניָאני את חייה ויצירתה של נטליה גינצבורג – גיבורת תרבות, סופרת נערצת, מחזאית מצליחה, מתרגמת, מסאית, עורכת משפיעה (אשה יחידה בסביבה של שוביניזם גברי), כותבת של עשרות מאמרי דעה לוחמניים בעיתונות אשר עמדותיה בהם הדהימו, הרגיזו ושבו לבבות, ולאורך 8 שנים אף חברת פ...

בהדלת הלא נכונה, כרך השני של 'כל המחזות' של נטליה גינצבורג באים שישה מחזות שכתבה בין 1968 ל־1991, שנת מותה. "במחזות הראשונים שלי הופיעו נשים שפיטפטו ללא לאות. בהמשך רציתי להעלות נשים שותקות. ואז פיטפטו הגברים. הנשים דיברו מעט. אכן לא קל לפתח במחזה דמות שמדברת מעט. אבל לפעמים זה יפה ונחוץ. "בדרך כלל דמיינתי את הנשים קטנות, שבריריות, מבול...

בכרך השני של 'כל המחזות' של נטליה גינצבורג באים שישה מחזות שכתבה בין 1968 ל־1991, שנת מותה. "במחזות הראשונים שלי הופיעו נשים שפיטפטו ללא לאות. בהמשך רציתי להעלות נשים שותקות. ואז פיטפטו הגברים. הנשים דיברו מעט. אכן לא קל לפתח במחזה דמות שמדברת מעט. אבל לפעמים זה יפה ונחוץ. "בדרך כלל דמיינתי את הנשים קטנות, שבריריות, מבולגנות ואבודות. [...] ב...