“אני רחוק מלהיות מומחה לכתביו של צ'כוב ונדמה לי שמכל יצירתו קראתי לפני שנים את "סיפורים מן הפרובינציה", אך שניים ממחזותיו זכורים לי לטובה: "הדוד וניה" ו"השחף". את השחף ראיתי לאחרונה בהפקה של תיאטרון גשר ואני ממליץ בחום. שני המחזות האלו, הם שגרמו לי לרצות לקרוא את הביוגרפיה של צ'כוב שנכתבה על ידי נטליה גינצבורג, אשר עד הספר הזה לא הכרתי גם אותה. סיפורו של צ'כוב הוא מרתק בעייני וברור לחלוטין כי הס”

“הסופרת הנודעת נטליה גינצבורג סוקרת אבני דרך מרכזיות בחייו של צ'כוב. לא ביוגרפיה מרתקת ואין בה חידושים משמעותיים. מרגישים שהכותבת יודעת לכתוב היטב, אך הכתיבה איננה סוחפת. לא קראתי עד היום רומנים של גינצבורג, אך עדיף שהייתה משאירה את הביוגרפיה לביוגרפים. לקראת סוף הספר הופך קצת טרחני וחוזר על עצמו. קשה לכתוב ביוגרפיה משמעותית של אישיות כזו ב100ע"מ קטנים.”

“גם כשקשה לי להתרכז קל לי לקרוא את נטליה גינצבורג, קל לי לראות את העולם דרך עיניה הבוחנות, קל כמו לנשום. מלנכוליה דקיקה מרחפת כאד מעל גיבוריה- העדר תכלית ואושר, חוסר מודעות עצמית, תחושה מתמדת של החמצה. אני שוחה בזה. זה השדה הסמנטי שלי. אני מעדיפה את קבצי הנובלות שלה (כמו ולנטינו המופלא) על רומן המכתבים הזה אבל גם כאן בולטת היכולת שלה לגזור דמויות תלת ממדיות בכמה אבחות מילוליות. היא מצליחה לתפ”

“הרומן הזה הוא רומן אפיסטולרי (רומן מכתבים) בין מיקלה בן העשרים פלוס, לאמו, אחותו וסובביו, כשהוא עצמו בכלל באנגליה והשאר נותרו באיטליה. צריך לכוון פיסטול לרקה כדי להתמיד ברומן זה, שאין בו כלום והוא מתחיל מכלום ונגמר בכלום. לא כל הסיפור עוסק במכתבים. אבל בבסיסו הוא בנוי כך שאמו של מיקלה כותבת לו בהרחבה ומתארת לו את קשייה והיא נותרת ללא מענה. השאר כן זוכים למענה קצר. כל זאת לא מתפתח לשום דבר חשוב.”

“אני רחוק מלהיות מומחה לכתביו של צ'כוב ונדמה לי שמכל יצירתו קראתי לפני שנים את "סיפורים מן הפרובינציה", אך שניים ממחזותיו זכורים לי לטובה: "הדוד וניה" ו"השחף". את השחף ראיתי לאחרונה בהפקה של תיאטרון גשר ואני ממליץ בחום. שני המחזות האלו, הם שגרמו לי לרצות לקרוא את הביוגרפיה של צ'כוב שנכתבה על ידי נטליה גינצבורג, אשר עד הספר הזה לא הכרתי גם אותה. סיפורו של צ'כוב הוא מרתק בעייני וברור לחלוטין כי הס”

“הסופרת הנודעת נטליה גינצבורג סוקרת אבני דרך מרכזיות בחייו של צ'כוב. לא ביוגרפיה מרתקת ואין בה חידושים משמעותיים. מרגישים שהכותבת יודעת לכתוב היטב, אך הכתיבה איננה סוחפת. לא קראתי עד היום רומנים של גינצבורג, אך עדיף שהייתה משאירה את הביוגרפיה לביוגרפים. לקראת סוף הספר הופך קצת טרחני וחוזר על עצמו. קשה לכתוב ביוגרפיה משמעותית של אישיות כזו ב100ע"מ קטנים.”

“גם כשקשה לי להתרכז קל לי לקרוא את נטליה גינצבורג, קל לי לראות את העולם דרך עיניה הבוחנות, קל כמו לנשום. מלנכוליה דקיקה מרחפת כאד מעל גיבוריה- העדר תכלית ואושר, חוסר מודעות עצמית, תחושה מתמדת של החמצה. אני שוחה בזה. זה השדה הסמנטי שלי. אני מעדיפה את קבצי הנובלות שלה (כמו ולנטינו המופלא) על רומן המכתבים הזה אבל גם כאן בולטת היכולת שלה לגזור דמויות תלת ממדיות בכמה אבחות מילוליות. היא מצליחה לתפ”

“הרומן הזה הוא רומן אפיסטולרי (רומן מכתבים) בין מיקלה בן העשרים פלוס, לאמו, אחותו וסובביו, כשהוא עצמו בכלל באנגליה והשאר נותרו באיטליה. צריך לכוון פיסטול לרקה כדי להתמיד ברומן זה, שאין בו כלום והוא מתחיל מכלום ונגמר בכלום. לא כל הסיפור עוסק במכתבים. אבל בבסיסו הוא בנוי כך שאמו של מיקלה כותבת לו בהרחבה ומתארת לו את קשייה והיא נותרת ללא מענה. השאר כן זוכים למענה קצר. כל זאת לא מתפתח לשום דבר חשוב.”