זה עתה סיימתי כתב יד העוסק בתהליך של שינויי ,המבוסס על 12 צעדים להחלמה

"כרישים ערים גם בלילה"
זו היא ביוגרפיה אנושית,החותרת להשיג את האושר בכול מחיר.,ומטפסת במעלה ההר עם 12 צעדים,דרך סיפוריהם של אנשים שהתנסו בבעיה משותפת,חוסר אונים מול הלוע הנפתח.....
כרישים הם מטפורה לכול מה שמייצגת ההתמכרות כאשר היא לא מאפשרת מנוחה מחד,אך גם מסמלת את כוחה וחוזקה של ההחלמה מאידך.
מחכה להוצאה טובה שתרים את הכפפה

מתוך קובץ שירי.
צר לי.
הצער יפוג כבר נוכחתי לדעת
אבל ריקנות מרירות לא נודעת תותר בתוכי לעולם!.
ניתחת מכה
ניתחת חזק, מכה ללא רחם
לא מותירה בי מנוחה ואין אפשרות לתקן
ושוב רוצה אני לטוב יותר לשאוף
קל להגיד זאת קל לכתוב קשה יותר לחיות.

מתוך הספר "דם כחול אדום" התאריך 31-לדצמבר 1817-מתוך יומנה של לוסיאנה הדוכסית....
ולכן מתרגלת אני איפוק לאורך כול הדרך.האירוניה הגדולה עבורי:דוקא ברגע של אובדן כה קשה רוצה אני לצאת להתחלה חדשה,לנסות לזכור את מקומי בגבהים אשר היו שלי עד לא מזמן...
המחשבות אותן אני מביעה דרך המילים מעניקות לי אושר מסוג חדש,ועל ידי כתיבתן אני מחזירה לעצמי תחושה של הערכה אשר אבדה לי ........

מתוך הספר "דם כחול אדום"...התאריך 6 לאוקטובר 1973...יום כיפור ...

"קול ישראל" הדומם מפר את השלווה ומודיע:"פרצה מלחמה!".
כולנו מופתעים,הכול מעורפל ומאיים!,הרדיו משדר ומשדר והמצרים יודים ויורים
אין לתאר את דאגתי וגעגועיי לדורון,וחושבת אני על הבן שלנו ויודעת שכשיגדל לא תהיה עוד מלחמה......

...כולם במצב רוח קשה ומתהלכים עם הראש באדמה,כך שיש מעט מאד חשק לחיות כרגיל.מכול עבר זורם מידע של שמועות:"אבידות חיל השריון חסרות תקדים", "אלפים נהרגו רבבות נפצעו".ואני לא יודעת למה להאמין.
אני בחרדה איומה...

למען כול העולים...
מתוך "דם כחול אדום" מיומנה של לוסי...אוגוסט 1959...
וכך קרה הלא יאומן,ובחלום...ראיתי אותה.
-את בת הים הקטנה-החברה האחרונה שנותרה לי מהעולם הישן והטוב.גופה הייה קל כמו בועת קצף על פני הגלים,מפלסת דרכה בזהירות בינות למערבולות.
ואז ראיתי את החוף של מדינת התפוזים,נמל יפה בארץ ישראל,ובהביטה בי דורכת את הצעד הראשון על אדמה יציבה עזבה היא רק כדי לשוב...