|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
נכון, זה היה מעט מהיר, ולא הצלחתי להכניס אתכם כמו שצריך למשחק - בהדרגתיות. אבל המשחק ישתפר תנו לי צ'אנס. בינתיים זה סוג של פתיח, או הקדמה. ביקשתם עלילה טובה ואתם מקבלים אותה. זה עדיין לא המשחק עצמו. האקשן (ויש הרבה) יגיע עוד מעט. נסו להכניס את עצמכם לעולם, ולהבין מה קורה ומה צריך לעשות. זה פרק מיוחד בשביל להבין מה קורה, ואני אסכם גם אותו בפרק הבא (אני לא רוצה שתתבלבלו עם תגובות של אחרים). אני מקווה שעשיתי את הדרכים הנכונות והמעניינות כדי שתבינו הכל בתמציתיות. משחק מהנה :)
פרק שני
אוסטין -
הרובוטים היו מחוסלים, וכולם התנשפו במחשבה שזה היה קרוב. הסתכלתי על שאר האנשים שהיו סביבי, כולם צעירים בסביבות אותו הגיל, אם כי היו גם שני בנים דיי גבוהים ושריריים.
היינו זרים שבמקרה נקלעו לאותה סיטואציה. כשבדיוק התכוונתי להתחפף משם הופיעה חבורת מוטנטים מיומנת וכיתרה אותנו.
לא הכרתי אף אחד מהם, אבל הם נראו עוצמתיים. משברירי מילים ששמעתי הבנתי שמנהיגם קרוי בשם וולברין - בחור קשוח עם יכולת לשלוף סכיני מתכת מאורכים מידיו. בחור חסון לצידו שהציג את עצמו כקולסוס אמר לנו לבוא איתנו. לא שממש הייתה לנו ברירה.
נכנסנו לחדר גדול, ופגשנו שם את ג'יידן (ריי), שמסתבר ששהה שם כבר כמה ימים.
הוא ובחורה עם שיער לבן הלכו מהחדר, אבל כעבור כמה דקות חזרו בליווי של שני אנשים שנראו כשומרים (-כן, הם החזירו אתכם. אתם צריכים להשאר בחדר).
הרגשתי כמו בתוך חלום. אין לי שמץ של מושג מה קרה, מה יקרה, או מה לעזאזל אני עושה.
כעבור זמן שנדמה כנצח, וולברין נכנס לבדו אל החדר, שהיה יחסית מרווח. לא בדיוק היה מקום לשבת, כי לא היו כיסאות, אז כולם עמדו. נשענתי על קיר לצידי, והבטתי בוולברין שנעמד מולנו. לרגע אחד היה שקט, ואז המוטנט התחיל לדבר.
"אני לא יודע אם יש לכם מושג מה קרה." הוא אמר. "אבל המציאות שלנו השתנתה. מוטנטית מאוד חזקה שינתה אותה, וגרמה ליצירת העולם שאנו חיים בו בהווה. כרגע. לרוב האנשים בעולם הזיכרון נמחק, ובשבילם המציאות הנוכחית היא מה שתמיד היה, אבל אתם ועוד כמה יודעים, שהייתה גם מציאות אחרת. הקמתי חבורת מוטנטים חזקה, וקראתי לה 'אקס-פורס'. מטרתנו כרגע היא לאתר את מכשפת השני כדי להחזיר את המציאות, ואני בטוח שכולכם רוצים בזה." וולברין גיחך. "ראיתי את הקרב עם הרובוטים - יש לכם כישורים, ואני בטוח שתוכלו לעזור לנו להחזיר את המציאות. האקס-פורס לא רבים, ואנחנו צריכים עוד מוטנטים שיעזרו לנו. אנחנו מנסים לעצור את הזקיפים (רובוטים ענקיים שמסיירים ברחובות), אבל אנחנו צריכים גם אנשים שיפעלו במקומות אחרים. מי שרוצה להשאר ולעזור מוזמן, מי שלא, יכול להתחפף - עכשיו או לעולם לא. יש שאלות?" הוא שאל בשלווה והביט בנו כשהוא מדליק סיגר.
(הנחיות פרק: אם יש לכם שאלות תשאלו. זה הזמן - כנסו לדמויות שלכם, ותחיו את ההווה. אל תציפו אותי יותר מידי, ואני אשתדל לענות לכולם.)
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
אגב, כתבתי את זה בפרק הקודם, אבל יכול להיות ראיתם. אז שוב:
****כולכם סיימתם את בית הספר ללימוד לחימה בסיסית, ויש לכם ידע בתפעול כלי נשק ברמה מתחילה****
(לפי מה שכתוב בדף הדמות שלכם)
לוחם: השקעה בעיקר ביכולות כוח המכות וחישול הגוף. בעיטות נמוכות וברכיות, אגרופים חזקים והתחמקויות זריזות.
- הייתרון בכוח המכה, וחישול מפני מכות של אחרים.
- החיסרון הלחימה מגושמת.
נינג'ה: המיקוד הוא על מהירות וגמישות, הרבה אקרובטיקה, והרבה סוגי אגרופים ובעיטות.
- הייתרון בזריזות ובדיוק
- חיסרון בכוח המכה ובחוסר חישול הגוף מפני מכות.
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אגב, הכוונה בדיון הקודם היתה שאני לא מצליחה להגיב ולקרוא כי הדיון גלש אל מחוץ לדף... אולי זו בעיה רק במחשב שלי אבל מילא... תודה ^^)
|
|
ירח לבן
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
וולברין נכנס לחדר וניעורתי מהרהורי
"אני לא יודע אם יש לכם מושג מה קרה." הוא אמר. "אבל המציאות שלנו השתנתה. מוטנטית מאוד חזקה שינתה אותה, וגרמה ליצירת העולם שאנו חיים בו בהווה. כרגע. לרוב האנשים בעולם הזיכרון נמחק, ובשבילם המציאות הנוכחית היא מה שתמיד היה, אבל אתם ועוד כמה יודעים, שהייתה גם מציאות אחרת. הקמתי חבורת מוטנטים חזקה, וקראתי לה 'אקס-פורס'. מטרתנו כרגע היא לאתר את מכשפת השני כדי להחזיר את המציאות, ואני בטוח שכולכם רוצים בזה." וולברין גיחך. "ראיתי את הקרב עם הרובוטים - יש לכם כישורים, ואני בטוח שתוכלו לעזור לנו להחזיר את המציאות. האקס-פורס לא רבים, ואנחנו צריכים עוד מוטנטים שיעזרו לנו. אנחנו מנסים לעצור את הזקיפים , אבל אנחנו צריכים גם אנשים שיפעלו במקומות אחרים. מי שרוצה להשאר ולעזור מוזמן, מי שלא, יכול להתחפף - עכשיו או לעולם לא. יש שאלות?" הוא שאל בשלווה והביט בנו כשהוא מדליק סיגר.
"מה קרה למקום הזה ומי בדיוק המוטנטית שעשתה את זה?" שאלתי
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
"היי" אמרתי וניסיתי להשתחרר אבל זה לא ממש הצליח
"אם תעסו את זה שוב אותם מתים!" נהם עליי, כל כך רציתי להגיד משהו נגד אבל הוא פשוט זרק אותי על הרצפה!
חיתתי בכיס ומצאתי את התמונה הזו, רק שהפעם הבחנתי שהיא קרועה.
חיתתי במעמקי הכיס ומצאתי את החלק השני של התמונה, היו שם תאומים בגיל שלי, הם היו כל כך דומים שזה הפחיד!
לשניהם היה שער זהוב גלי רק שלבן השער היה קצר ושל הבת היה פזור בגלים זהובים יפים, עניים כמו שלי רק יותר נוטים לכחול וחיוך בפניהם.
"אני לא יודע אם יש לכם מושג מה קרה." הוא אמר. "אבל המציאות שלנו השתנתה. מוטנטית מאוד חזקה שינתה אותה, וגרמה ליצירת העולם שאנו חיים בו בהווה. כרגע. לרוב האנשים בעולם הזיכרון נמחק, ובשבילם המציאות הנוכחית היא מה שתמיד היה, אבל אתם ועוד כמה יודעים, שהייתה גם מציאות אחרת. הקמתי חבורת מוטנטים חזקה, וקראתי לה 'אקס-פורס'. מטרתנו כרגע היא לאתר את מכשפת השני כדי להחזיר את המציאות, ואני בטוח שכולכם רוצים בזה." וולברין גיחך. "ראיתי את הקרב עם הרובוטים - יש לכם כישורים, ואני בטוח שתוכלו לעזור לנו להחזיר את המציאות. האקס-פורס לא רבים, ואנחנו צריכים עוד מוטנטים שיעזרו לנו. אנחנו מנסים לעצור את הזקיפים , אבל אנחנו צריכים גם אנשים שיפעלו במקומות אחרים. מי שרוצה להשאר ולעזור מוזמן, מי שלא, יכול להתחפף - עכשיו או לעולם לא. יש שאלות?" הוא שאל בשלווה והביט בנו כשהוא מדליק סיגר.
"מה קרה למקום הזה ומי בדיוק המוטנטית שעשתה את זה?" שאלה מיל
"כן, ויכול להיות שהמוטנטית הזו לא פעלה לבד? ואיך היא נראית?" שאלתי במהירות
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
וולברין-
"מה קרה למקום הזה ומי בדיוק המוטנטית שעשתה את זה?" נשמע קול נשי.
"המקום הזה עבר שיפוץ לאחר שזקיפים פוצצו אותו... החלטנו לשקם אותו ולהפוך אותו למפקדה שלנו." עניתי לנערה שחורת העיניים בעלת הקעקועים שהפנתה לעברי את השאלה. "ואני דיי בטוח שהייתי ברור כשאמרתי שזאת הייתה מכשפת השני." נהמתי.
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
מכשפת השני...זה מעורר לי משהו בזיכרון. ואז,שם חדש עולה לי בראש: מגנטו. אני נזכר בהרצאות ארוכות,באימונים קשים,בהרבה...דם. וגופות. זה ממשיך בהבזקים,ואז,זה נפסק. אני לא זוכר בדיוק מי זנה מגנטו, אבל אני מרגיש רעד מהשם. אני בטוח שזה קשור.
"אממ...היי,וולברין?"
הוא נוהם באדישות באישור.
"אממ,מה...מה השם מגנטו אומר לך?"
פתאום,נראה שהגוף שלו התקשח.הטפרים שלו התחילו להישלף,אבל הוא הכניס אותם. הוא הסתובב אלי לאט.
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
מחק וולברין-
"כן, ויכול להיות שהמוטנטית הזו לא פעלה לבד? ואיך היא נראית?" שאלה בחורה יפה עם שיער כסוף (זאבה) שעמדה ליד זאת ששאלה את השאלה הקודמת (ירח לבן).
"יכול להיות שהיא פעלה לבד." אמרתי. "אבל היא לא הייתה משנה את המציאות בכוונה לרעה. כל כוונתה לשינוי המציאות הייתה בגלל העולם המלא ברוע שחיינו בו. היא רק ניסתה לעשות אותו טוב יותר. התוצאה הכעיסה את אבא שלה, שזעם והכריח אותה לשנות חזרה את המציאות..... למה שקיים עכשיו. היא דיי יפה." חייכתי בשעשוע.
"אממ... היי, וולברין?" אמר בחור בלונדיני. (גולגולת)
נהמתי ברכות, אבל לא הסתכלתי עליו ישירות.
"אממ, מה... מה השם מגנטו אומר לך?" שאל.
הגוף שלי התקשח. הטפרים התחילו להישלף, אבל מיהרתי להחזיר אותם. הסתובבתי אליו באיטיות.
"מגנטו, היה האבא של מכשפת השני." אמרתי, והסתכלתי על כל הקבוצה. "הוא היה מוטנט חזק ביותר, אבל ככל הידוע לנו כרגע, הוא וחבורתו מתים. שינוי המציאות השני חיסל אותם. גמביט - הבחור שכוחות האנרגיה השתלטו עליו - מחזיק בה כרגע. הוא ירד למחתרת ואין לנו מושג איפה הוא נמצא. אנחנו עובדים על זה כרגע. אף אחד לא הולך לשאול איך אנחנו הולכים להביס אותו?" שאלתי בחיוך ציני. ציפיתי שלפחות מישהו מהם יעלה את השאלה הזאת.
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(תתעלמו מה"מחק" בתחילת התגובה הקודמת חחח)
|
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
"זה לא ברור?" שאלתי כאילו זה ברור מאליו "אתם שתאמנו אותנו, תלמדו אותנו ותרכשו את אמונתנו"
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
מגנטו...מת.אני צריך לחקור על זה יותר,אני משוכנע.
|
|
POLLO
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
כבר הפסקתי לספור את הדקות. וזה לא קורה הרבה, אני סובלני, בלשון המעטה.
אבל החדר הלבן הזה היה משגע. "עיניי נמר." קראתי. הקשוחה נעצה בי מבט. "את יודעת כמה זמן עבר?" שאלתי. היא התעלמה. "אפשר לדעת לפחות אם מי אני מדבר?" שאלתי במעט שובבות.
"רוג'ינס. קייט רוג'ינס. לא נעים להכיר" אמרה בקור. ניסיתי לבחון אותה. אבל היא קשה לפיצוח.
"מאט." אמרתי בזהירות. "התמוגגתי" מלמלה.
כולם השתתקו כשוולברין נכנס לחדר. סוף סוף. "אני לא יודע אם יש לכם מושג מה קרה." הוא אמר. "אבל המציאות שלנו השתנתה. מוטנטית מאוד חזקה שינתה אותה, וגרמה ליצירת העולם שאנו חיים בו בהווה. כרגע. לרוב האנשים בעולם הזיכרון נמחק, ובשבילם המציאות הנוכחית היא מה שתמיד היה, אבל אתם ועוד כמה יודעים, שהייתה גם מציאות אחרת. הקמתי חבורת מוטנטים חזקה, וקראתי לה 'אקס-פורס'. מטרתנו כרגע היא לאתר את מכשפת השני כדי להחזיר את המציאות, ואני בטוח שכולכם רוצים בזה." וולברין גיחך. "ראיתי את הקרב עם הרובוטים - יש לכם כישורים, ואני בטוח שתוכלו לעזור לנו להחזיר את המציאות. האקס-פורס לא רבים, ואנחנו צריכים עוד מוטנטים שיעזרו לנו. אנחנו מנסים לעצור את הזקיפים, אבל אנחנו צריכים גם אנשים שיפעלו במקומות אחרים. מי שרוצה להישאר ולעזור מוזמן, מי שלא, יכול להתחפף - עכשיו או לעולם לא. יש שאלות?" שאל ברוגע.
עיכלתי במהירות את מה שאמר. מכשפה גורמת לכול זה. אבל.. איפה הטריק? פשוט צריך לשחרר אותה?
"אף אחד לא הולך לשאול איך אנחנו הולכים להביס אותו?" שאל.
"זה לא ברור?" שאלה אחת. "אתם שתאמנו אותנו, תלמדו אותנו ותרכשו את אמונתנו"
גיחכתי. "איפה הטריק?" שאלתי בישירות.
|
|
|
ירח לבן
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
"היופי שבפשטות" עניתי לו "כנראה מסיבה כלשהי אנחנו באמת שווים משהו ולא סתם מוטנטים רגילים, מעניין עם יש בעולם הזה משהו רגיל"
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
הייתי חייבת לפלוט נחירה לגלגנית.
"כולכם פה כל כך פטתיים שבא לי להקיא!" הצהרתי, משלבת את ידי על חזי בזעף מסויים, שלא הייתי בטוחה ממה נבע.
"אתם רוצים לומר לי שלא שמתם לב בעצמכם לזה שהזיכרונות שלכם נעלמו? לא שמתם לב לזה שהעולם לא נראה כמו שאתם מרגישים שהוא אמור להראות?" החוותי במבט יבש לעבר וולברין, "מי שהוא לא יהיה, עם טופרי הברזל המלבבים, הקשיחות המזהירה והסיגר המצחין- הוא יודע יותר מאתנו. הוא יודע לחסל רובוטים, הוא יודע לא למות והוא יודע מי כנראה אחראי לכל הבלגן המושלם הזה. זה מספיקק טוב בשבילי... הוא גם- משום מה- חושב שאנחנו יכולים אולי להיות מי שיעזור לו ולחבורה הפסיכית שלו להחזיר את העולם לשפיות יחסית." הנדתי בראשי, "לא יודעת למה הוא חושב ככה, אבל הוא נראה לי די משוכנע לגבי זה שנמות אם נעזוב, ולאור מה שעבר עלי ככל שאני מצליחה לזכור- זו הבחנה מדוייקת."
הייתי פתאום מאוד מודעת לכך שכולם מביטים בי.
משהו התחיל להתפתל לי בבטן.
"הכוחות שלנו הם לא מה שהיו לפני שאיבדנו את עצמנו. אני יודעת שמתישהו בעבר הנשכח שלי הייתי מסוגלת ליותר מרק להקרין לייזר או להטיח סביבי אנרגייה. אני רוצה להחזיר לעצמי את מה ששייך לי." מוללתי בעצבנות את שולי ג'קט העור השחור שלי- המקושט בשלל אבזמים ושרשרות כסופות- ושלחתי עוד מבט מהיר בבוהים בי, "אני מצטרפת. אני רוצה ללמוד איך לקרוע לקופסאות השימורים המהלכות ההן את הצורה כמו שצריך. אני רוצה את הזכרן שלי חזרה, ואני מאוד סקרנית לדעת מה בדיוק קרה פה, כי הנוף שאני רואה שם בחוץ לא נראה לי נכון..."
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
היא סיימה את הנאום שלה,וכולם הביטו בה.אני אמרתי בקול שקט,
"אדמנטיום"
היא העיפה מבט שואל,וקצת קצר רוח.
"מה?"
"זה לא ברזל,זה אדמנטיום,אני צודק?"
וולברין הנהן.הם הביטו בי.
"מה?אל תשאלו מאיפה אני יודע את זה,אני לא בטוח בעצמי"
הם שתקו לרגע,ואז כולם חזרו לדבר.
רגע אחד,אתם הקבוצה היחידה כאן שבאמת תעזור למוטאנטים?"
שוב שתיקה.הוא נהם.
"זה לא עניינך כרגע,קן"
התגברתי על הרצון העז להכין לי סטייק קנדי על מצא אדמנטיום,על זה שהוא קרא לי 'קן',אבל אני די בטוח שהעובדה שהוא יקרע אותי לחתיכות תעצור אותי.
"אז אני יקח את זה ככן"
הוא התפרץ עליי במהירות,והרים אותי באיום מהחולצה.
"גם אם יש עוד,זה לא עניינך כרגע,אתה פה,ואתה לא תוכל לצאת פה עם כל האיברים שלך במקום הנכון!"
הוא זרק אותי על הרצפה.הוא מסתיר משהו...
"יש עוד שאלות?"
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(חחחחחחחחחחחחחחח..... גולגולת... XD היתה לי תחושה שתעיר לי על הקטע של הברזל D: )
"רק דבר אחד." מלמלתי. וולברין היה כנראה במצב רוח לא נהדר במיוחד, כי המבט שנעץ בי גרם לי להרתע מעט לאחור.
"מתי ואיפה אנחנו מתחילים להתאמן?"
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אפשר להתאים לכל אחד מדריך:
לטנקים (לוחמים בחזית, שורה ראשונה, שהכוח שלהם בנוי על כוח פיזי או הגנה מסיבית, לדוגמא: ליאו) את קולוסוס ואולי וורפת'.
לנינג'ות וכאלה שנלחמים בצורה זריזה וקלילים (לדוגמא: אוסטין) לדדפול
את האלה שלא נכנסים בכל הכוח לשדה הקרב ומחפים מאחורה (לדוגמא: את הקוורטרבאק שלנו [XD קרדיט לגולגול] ששולט על מחשבות, כך שהוא לא יכול לעמוד באמצע הקרב וכתוב שהוא מעולה בצלפות, מה שעוד יותר מתאים, למרות שכתוב שהנשק המועדף שלו זה שוטגאן מה שלא הגיוני כי שוטגאן זה הרובה הכי לא מכוןן בעולם, זה פשוט להתפרץ ולירות לכל כיוון, בקיצור, כדי שתשנה את זה לרובה צלפים.) את דומינו (היא צלפת ומתנקשת מס' 1).
את הלוחמים (אלה שהם בין טנק לנינג'ה, לדוגמא: ג'יימס וג'ק) לארכאנג'ל.
תגידו לי איך זה נשמע לכם, טוב?)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(*אפשר להוסיף לדומינו גם את פאנטומקס).
|
|
|
POLLO
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אווץ'. סליחה באמת שאין לי ידע בסיסי בנשקים XD)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(חחחח זה בסדר, העיקר שהבנתי את הכוונה XD).
|
|
|
POLLO
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(זה נשמע טוב, נ.ב)
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(ווקר, אל תבלבל אותם עם שמות. אתם כבר יודעים להלחם, כתבתי את זה. יש לכם ידע בסיסי. אם לא - וולברין לא היה מנסה אפילו להכניס אתכם לאקס פורס.)
וולברין-
"איפה הטריק?" שאל אחד. היה לו שיער בלונדיני קצר, עיניים אפורות-מגנטיות וז'קט פוטבול. (פולו ;)
"אני שמח ששאלת." אמרתי והתחלתי ללכת באיטיות. "למעשה, זה לא כמו ששתי הבנות שם אמרו... גמביט חזק. הרבה יותר חזק מכולכם ביחד, ואפילו יותר מהאקס פורס. יש רק אחת בעולם - שאני מכיר - שתוכל לחסל אותו. שמה הופ סאמרס."
הקבוצה מלמלה.
"אין לנו מושג איפה היא נמצאת," אמרתי בפשטות ונשפתי עשן סיגרים לאוויר החדר. "אבל אולי סבא שלה יודע. הוא נמצא בכלא במרחק כמה קילומטרים מפה. קוראים לו סקוט." עשיתי עצירה קטנה, והמשכתי. "אני יודע שיש לכם ידע בלחימה, ולחדור לבסיס לא אמור להיות לכם כל כך קשה."
"מתי ואיפה אנחנו מתחילים להתאמן?" שאלה בחורה עם פנים חתוליות. (קידה :)
"אני לא בטוח שיש לכם זמן להתאמן." עניתי. "גמביט מתכנן להשמיד את העולם חלק אחרי חלק, ובואי נגיד שהעולם כבר לא כל כך עגול כרגע. אולי שינוי מציאות חזרה יתקן את זה. האקס פורס בינתיים מחפשים אחר המקום בו הוא מחביא את מכשפת השני ומנסים להרחיק את הזקיפים. אתם לעומת זאת, תצטרכו ללכת לבסיס. העולם סומך עליכם." ידעתי שלשלוח את הקבוצה הזאת לבסיס זה סוג של משימת התאבדות, אבל לא הייתה לי ברירה. הם ישרדו. לאקס פורס היו הרבה משימות על הראש לאחרונה, והקבוצה הזאת הגיע בדיוק בזמן כדי לעזור לנו. הם יהיו גיבורים, בזה הייתי בטוח.
הדלת נפתחה, ואל החדר הכניסו שני גברים ארגז גדול שנראה כבד. הם הניחו אותו במרכז החדר, ופתחו אותו לרווחה. בפנים היה אוסף מפות של האזור מגולגולות ומונחות בסדר מופתי אחת מעל לשנייה, סוגים שונים של אקדחים, מגוון סכינים, ומלאי מצומצם של מחסניות.
"אלו הנשקים שאנחנו מקצים לכם. זה מה שיש לבינתיים. לכל אחד יש אקדח, שלושה מחסניות, וסכין. אם תרצו יש גם חליפות של האקס פורס בחדר השני (בגדי עור צמודים ונוחים עם סמל X עליהם), תראו אם המידות יתאימו לכם. בהצלחה." סיימתי ויצאתי עם שני האנשים מהחדר.
"אתה חושב שהם יצליחו?" שאל פורד כשהתרחקנו.
"הם יצליחו. הם התקווה שלנו לבינתיים."
הנחיות: הצטיידו, לכו לבסיס, תילחמו בהרבה רובוטים משוכללים בדרך לשם, פלסו את דרככם בין החיילים בבסיס, ושחררו את סקוט - שיגיד לכם איפה הופ נמצאת.
אם אתם עושים משהו שחשוב שאחרים ידעו אותו תדגישו את זה (כמו לפרוץ את הדלת של הבסיס) ותכתבו מסודר ומובן.
***הכוח שלכם בדיוק הרגע שידרג את עצמו, השליטה שלכם על הכוח הרבה יותר מדוייקת עכשיו***
|
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
לקחתי אקדח, שלושה מחסניות, וסכין. הלכתי לחדר השני ולקחתי את המדים והכנסתי לתיק הצד שלי, חזרתי לחדר ועיינתי במפות שהיו שם. לקחתי שתי מפות,קיפלתי והכנסתי לתיק שלי.
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
אוסטין-
עכשיו הכל היה הרבה יותר ברור. קימטתי את מצחי בזמן שהכנסתי מחסנית לתוך אקדח, דרכתי אותו, ותחבתי בחגורה שלי. אני רק מקווה שנוכל להגיע להופ בזמן. הרמתי סכין חדה למראה מתוך הארגז, העברתי עליה את האצבע בעדינות, ואז הכנסתי אותה לתוך המעיל שלי. את המפה קיפלתי לתוך הכיס.
עשיתי טלפורט לכיוון היציאה, ועמדתי בחוץ וחיכיתי לכולם שיסיימו להתארגן.
כעבור עשר דקות כולם היו בחוץ, חלק עם מדים שחורים, וחלק לא.
קולסוס אמר שהבסיס נמצא כעבור שלושה קילומטרים, אחרי עשרה גושי בניינים ברחוב ראשי. זה ממש ביציאה מהעיר.
נראינו ממש מוזר, חבורה מגוונת של מוטנטים חמושים באקדחים שצועדים ברחוב ראשי ושומם. הבניינים משני צידי הרחוב היו נראים ממש מוזנחים, ומידי פעם נשמעה חריקה מוזרה מכיוון לא מוגדר. מכוניות חנו לצידי המדרכה כשגלגליהם בלי אוויר, ושמשותיהם מנופצות.
התקדמנו בהליכה מהירה ובזהירות.
"אני חושב שנכיר אחד את השני." מלמלתי תוך כדי הליכה. "אני אוסטין, דרך אגב." לא כיוונתי את זה למישהו ספיציפי.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
"רוג'ינס." אמרתי אוטומטית. אז נעצרתי שנייה וקימטתי את מצחי, "בעצם, השם הוא קייט... אני חושבת שנהגו לקרוא לי בשם המשפחה פעם."
היה מבלבל מאוד לא לזכור או לדעת דברים בוודאות...
האקדחים על חגורתי היו לא נוחים במיוחד, ולא הפסקתי להתעסק בהם. נראה שזה די שיעשע את אדון בלונד- (היי שוב, גולגולת... ^^ ) שפלט חצי צחקוק מוסווה.
הזעפתי פנים והחלטת להתעלם ממנו, לא להתעצבן ובמקום זה, פניתי אל הנער שניסה לדבר אתי קודם (פולו P: ) "מאט." וודאתי, הוא הרים גבות בצורה לא מתחייבת. פלטתי גיחוך, "עיני נמר, הא?" הוא נראה נבוך למדי.
(אין לי מה לכתוב אז אני סתם מברברת בשכל... XD )
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(קולוסוס איתם?)
|
|
|
POLLO
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בתכולת הקופסא. מרשים. בחרתי אקדח שנוח ליד שלי והכנסתי לתוכו אחת מהמחסניות במהירות.
התחושה הייתה מוכרת, ומדהימה. אחר כך הכנסתי לחגורה סכין קצרה וכסופה. את המפה הכנסתי לתיק.
בדרך החוצה אספתי את החליפה והכנסתי אותה לתיק. אם ממש יכריחו אותי אני אלבש אותה.
הרחוב הנטוש והמוזנח הזכיר לי את המציאות שבה אנחנו חיים. מה שהזכיר לי איך לצאת מהמציאות הזאת.
"אני חושב שנכיר אחד את השני." מלמל אחד. "אני אוסטין, דרך אגב." אמר לאוויר.
"מאט" אמרתי והגנבתי חיוך אל עיניי נמר. היא גלגלה עיניים. שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
אף בחורה לא חומקת מהטפרים שלי, במציאות הקודמת לפחות, לפי הפלאשבק ההוא.
קול מתכתי הפריע למחשבות שלי. צרות.
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אוףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!! בא לי להגיבבבב!!!!!!! אבל אני לא יודע אם קולוסוס שם!!!!!!!!!)
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אלו הרובוטים:
http://indervilla.com/home/2013/01/Robot-Fantasy-HD.jpg
תהנו :)
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(קולוסוס לא פה)
|
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
"אנה" אמרתי בלי לתת על זה את הדעת "נדמה לי ששמי המלא זה אריאנה אבל אנה זה נחמד וקצר"
ראיתי רובוט מפורק וגם את הרובה שלו!
"איזה סתומה אני!" אמרתי והלכתי לרובוט,
"למה?" שאל מישהו
"גם אתם דרך הגב" הערתי " יש להם נשק! זה נשק חדיש, עד כמה שזה אפשרי, כנראה טעיתי בחישוב, סביר להניח שהם מחזיקים אלפי או מאות כעבדים אלא אם כן יש להם רובוטים שבונים את כל זה או מוטנט שעושה את זה בשבילם אז אם זה נכון זה אומר שזה מן ארגון מאחורי כל הטירוף הזה וחוץ מזה-"
"מה הפואנטה?" שאלה קייט, או לפחות ככה אני חושבת שזה השם שלה
"אפשר לפרק את הנשק מהרובוטים ה"מתים" ולהשתמש בו לא?" שאלתי
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(לא, הנשק מובנה בתוך היד שלהם. גם אם תפרקי אותו הוא לא שמיש. אבל יפה על הרעיון.)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(רובוטים מרשימים.... אהבתי! )
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(מעבר לזה שהרובה זה היד שלהם, זה לא קליעים ומחסניות, זה כמו לייזר כזה, זה נטען בתוכם והם יורים את זה, אם את תשברי מהם את הרובה הוא פשוט לא יעבוד...)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(כשאני חושב על זה, אולי הדמות של קידה תוכל להטעין את הרובה במידה ותפרקי אותו נכון ולא תשברי אותו פשוט, אבל זה ממש לדעת את כל ההנדסה של הרובוט ולהבין את כל המנגנון ירי שלו, כי גם אם הבנת לעומק איך בנוי הרובוט, והצלחת לפרק את הרובה נכון ממנו [את תצטרכי כלי עבודה בטח...], אם הדמות של קידה פשוט תירה על הרובה הוא ימס וזה הכל, צריך להבין את המנגנון ירי שלו...
תלוי מה ריפי אומר על זה...).
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(כשאני חושב על זה, אולי הדמות של קידה תוכל להטעין את הרובה במידה ותפרקי אותו נכון ולא תשברי אותו פשוט, אבל זה ממש לדעת את כל ההנדסה של הרובוט ולהבין את כל המנגנון ירי שלו, כי גם אם הבנת לעומק איך בנוי הרובוט, והצלחת לפרק את הרובה נכון ממנו [את תצטרכי כלי עבודה בטח...], אם הדמות של קידה פשוט תירה על הרובה הוא ימס וזה הכל, צריך להבין את המנגנון ירי שלו...
תלוי מה ריפי אומר על זה...).
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(לא נראה לי שהכוח של קייט יפעל פה, מדובר באנרגיה שהיא צוברת אל תוך הגוף שלה ומשם היא מנווטת אותה החוצה. אני לא חושבת שהאנרגייה תמשיך לפעול אם קייט לא תהיה במגע ישיר עם הנשק, היא לא ממש יכולה להטעין אותו, לא?)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(היא אולי יכולה להטעין את הרובה באנרגיה, כתחליף לפעולה שהרובוט עושה, לא יודע, אני רק זרקתי הצעה, זה לא בהכרח נכון...)
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(למה אתם מחכים? חבורה של עשרים רובוטים יורה עליכם!)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
( סוף סוף! קבלו אותו: )
ליאו-
עמדתי גב אל גב עם החבורה שלי, רובוטים מכל עבר, ג'ון העיף אחד בטלקנזיס ישר לתוך קיר, ריק הפך לבלתי נראה וניסה לשבש את המערכות הרובוטים מאחורי הגב שלהם, סלנה הפכה לטיגריס והתחילה לרוץ בין היריות לעבר הרובוטים, ביג טימי הפך לענק בגובה שלוש מטר והתחיל לרסק.
כן, אנחנו עוד אחת מחבורות המוטאנטים שמנסות לשרוד.
ואני, לוחות אדמנטיום הופיעו על גבי העור שלי.
"זה כואב כמו גיהנום בכל פעם..." אמרתי.
רובוט אחד הסתער לעברי עם היד הענקית שלו שהפכה למעיין מסור מוזר, הטחתי אגרוף בפניו בדיוק כשהקוצים יצאו, ונרתעתי אחורה, "אני צריך להתרגל גם לזה..." אמרתי.
חלק מהפנים של הרובוט היו מחוצות וכל מיני חוטים וקצרים חשמליים יצאו מהם.
הוא רץ ודקר אותי חזר במרכז הגוף, נפלתי על גבי בחוזקה והתפתלתי מכאב על הרצפה, כמובן שהמתכת שלי לא ניזוקה, אבל זה בהחלט ישאיר לי סימן כחול...
הרובוט התקרב, הוא כיוון את הקנה ישר לראש שלי, ראיתי את הלייזר נטען בתוך הקנה ועומד להשתחרר ולצלות אותי (מתכת מוליכה חום, זה עלול להיות מסוכן), הצלחתי להתעשת ובשנייה האחרונה בעטתי ברובה שלו, קוץ אדמנטיום נתקע ברובה, הורדתי את הרגל לרצפה, מה שגרם לרובוט להתכופף, והירייה השתחררה להריסות של מבנה ופוצצה שם את הבטון.
בתנועה חדה של הרגל שלי שברתי את הרובה, כלומר את היד, של הרובוט, לקחתי את הקת של הרובה ותקעתי אותה בפנים של הרובוט הכפוף, זה החזיר אותו לעמידה ואפילו כמעט הפיל אותו על הגב, פניו היו הרוסות אפילו יותר.
קמתי על רגליי אך הרובוט חזר עם התנופה של המכה והטיח לי מכה לכתף, הסתובבתי ב180 מעלות ונפלתי על ברכיי, הרובוט בעט אותי קדימה בחוזקה ונפלתי פני ובטני, אך כף הרגל שלו השתפדה על אחד הקוצים שלי והוא נפל על כולי והשתפד על הקוצים שלי, יופי עכשיו הוא דבוק לי לגב... והבעיה זה שהוא עדיין מתפקד, למרות שחלק מהקוצים יצאו לו המצד השני, זה כנראה לא במקומות קריטיים נתקע.
המסור שלו חזר להיות יד שנשלף ממנה דוקרן, הוא החל להלום בי בחזה (הוא "דבוק" לי לגב עכשיו עם הפנים לאותו הכיוון של הפנים שלי, והיד שלו מגיעה לחלק הגוף הקידמי שלי) צרחתי בכאב "די!!! נמאס לי!!!" קפצתי על הגב שלי והרובוט פשוט התרסק לחתיכות.
נשארתי על הרצפה ונאנקתי מכאב, התנשמתי בכבדות, השתעלתי קצת דם, הורדתי את האדמנטיום חזרה לדם שלי. המצב שלי היה לא טוב, הייתי מכוסה בחבורות ופצעים, זה היה די נורא, אבל לא היה לי זמן לרחמים עצמיים, וכבר סבלתי גרוע יותר, גם לא באופי שלי להתבכיין על זה עכשיו כשהחברים שלי נלחמים.
הרמתי את ראשי, ראיתי רובוט מכוון מכונת ירייה לעבר ג'ון, הוא ירה צרור, אבל לא קרה לג'ון כלום, לפתע ריק הופיע על הרצפה מדמם, כנראה הוא הלך שם, בלתי נראה, בדיוק כשהרובוט ירה לעבר ג'ון!
קפצתי על רגליי והחזרתי את האדמנטיום, רכנתי מעל ריק המדמם, ושמעתי את היריות פוגעות לי באדמנטיום בקול צלצול, סלנה, כטיגריס, רצה למקום, העמיסה את ריק על גבה ורצה אל סמטה צדדית.
העפתי מבט חטוף לרובוט שירה עליי, וראיתי שהוא בתוך הידיים של ביג טימי, ששבר אותו לשניים והעיף אותו על קיר.
שקט.
פשוט שקט.
רק קול הרחש של הבניינים העשנים שמסביבינו.
קול מחיאת כפיים איטית הפר את הדממה, וולברין יצא מהסמטה הקרובה והתקרב לכיוונינו... (אתם יודעים את ההמשך).
***********************************************
התהלכתי במסדרונות המפקדה הרעועה עם המגפיים הצבאיות שלי, המכנס שלי שבצבע חאקי, והגופייה הלבנה שלי שכבר לא כל כך לבנה... הפרידו את הצוות שלנו, אמרו לנו שיצוותו אותנו בסדר אחר, אין לי ברירה ואין לי על מה להתווכח, הרי כמה זמן הייתי יכול להמשיך ככה מקרב לקרב בלי האקס פורס? לא הייתי יכול... היה נגמר לי הכוח במוקדם או במאוחר...
אני עושה ספורט איפה ומתי שאני יכול, זה כמו המדיטציה או יוגה או משהו דומה למדיטציה ויוגה שלי בחיים, זה מה שמרגיע אותי, זה מה שמעסיק אותי. יש אנשים שמשתגעים מזה שזה כל מה שאני עושה, לא אכפת לי. זה גם מה ששומר אותי בכושר מספיק כדי להחזיק על עצמי כמות כזו של אדמנטיום, למרות שאחרי אימון ארוך אני נראה כמו מפלצת כי השרירים שלי פשוט פועמים והורידים שלי בולטים.
"היי, אתה, ליאון או משהו כזה" שמעתי את קולו של וולברין.
"זה ליאו אדוני" אמרתי, אין לי מושג מה זה המבטא הצבאי שיש לי וכל הרשמיות, זה פשוט בא לי טבעי, זה מרגיש לי נכון לעשות את זה משום מה...
"כן... ידעתי שזה משהו דומה... בכל מקרה, בוא איתי" הוא אמר ותוך כדי הליכה הדליק סיגר ענק.
"אני הולך לצרף אותך לצוות חדש כאן, יש לך יכולות פיזיות חזקות וכוחות חזקים, גם ראיתי שיש לך עבודת צוות טובה ושאתה לא מפקיר אנשים מאחור, אחרי שכבר עברת את ההרצאה על זה שיש לכם עבר שאתם לא זוכרים, אתה בטח מבין שהיה לך איזה משהו צבאי. בכל מקרה, תנסה להעביר להם קצת מהעבודת צוות, זה לא הצד החזק של חלקם..." הוא התחיל להסביר.
"אני לא רוצה להיות בייביסיטר שלהם..." אמרתי בקול די מבואס.
חשבתי לעצמי: "באתי להציל את העולם, אני בן אדם של מעשים, אני מקווה שהם רציניים ובמבינים את חומרת העניין... ".
חששות לגבי איך הצוות החדש יהיה החלו לצוץ במוחי, שאלתי את עצמי המון שאלות של "ואם ככה...ואם ככה... ואם ככה...", "ואם לסבתא היו גלגלים!" עניתי לעצמי, אני צריך לקבל את הצוות שעומדים לצרף אותי אליו, אני מקווה שהם יקבלו אותי, אני לא יודע עד כמה הם כבר מגובשים... לפי מה שוולברין אומר, הם לא מגובשים בכלל...
"אל תזלזל בכוחות שלהם רק לפי ההתנהגות שלהם, הם חזקים מאוד, אבל אני מבין את התחושה, אם לא שמת לב אני פה הגננת של כל החבורות מוטאנטים, זה מייאש..." וולברין אמר לי ותדרך אותי למשימה...
***********************************************
הגענו לפני דלת, כבר מתחילת המסדרון היה אפשר לשמוע את הצרחות, הצלחתי לקלוט כמה מה שיצאו מפה של בחור עצבני: (גולגול!!!)
"אנחנו לא יכולים להסכים על כלום!!! אתם יותר ילדותיים מהלוני טונס!!! חתיכת באגס באני!!! תראו איזה קלישאה מהלכת אנחנו!!! יש לנו את האידיוט! יש לנו את העצבני! יש לנו את ההרואי! יש לנו את הזנותית! כו'... וכו'... וכו'...! לא חסר לנו איזה שרירן רציני כזה?!?!?!".
וולברין שמע את זה ובאותה שנייה פתח את הדלת, כולם השתתקו, "היי, תכירו, זה ליאו והוא איתכם בצוות מהיום.
יש שאלות?".
אותו בחור שהתברר כבלונדיני אמר: "כן, לי יש, יש לכם את זה ביותר פתטי ואירוני?!?!?!!" הבחור צרח והתחיל לדפוק את הראש בקיר, וולברין רק צחק.
נכנסתי יותר לתוך החדר ונעמדתי, לפתע גם איזה מישהי חתולית אחת התעוררה ושאלה בנימה חצופה-מושכת כזו: "גם לי יש שאלה, מה הכוחות שלו חוץ מלהיות חתיך בטירוף?".
"אני פשוט יראה, זה יחסוך כמה מילים" אמרתי וכל העור שלי התכסה באדמנטיום.
"זה אותו החומר שהטפרים שלי מצופים בו" וולברין הוסיף.
אחד מהם הניח את היד על האדמנטיום "אפשר לגעת?" הוא שאל.
"לא הייתי ממליץ לך לעשות את זה..." אמרתי. הוא התחיל להרחיק את היד ואז הקוצים נשלפו וקוץ אחד היה במרחק סנטימטר מלפגוע ביד שלו.
"למה עשית את זה?!" הוא אמר.
"אני לא שולט בזה, זה קורה אחרי כמה שניות שאני שם את האדמנטיום" אמרתי בהתנצלות.
החזרתי את האדמנטיום לדם שלי, אני מתחיל להתרגל לזה...
"טוב, תתארגנו, תכירו, ותעופו לי כבר מהעיניים..." וולברין אמר, כיבה את הסיגר שלו על עצמו, והלך.
הרמתי לי סכין קומנדו, וגלוק 17 שהרגיש לי נוח ביד, זה אקדח נחמד, די ישן אבל נחמד.
שמתי שלוש מחסניות בחגורה, דחפתי מחסנית אחת לתוך האקדח והחלקתי את ידי בקלילות מעל הקנה, נשמעו שני קליקים שסימנו לי שהאקדח טעון, זה מרגיש לי כל כך טבעי.
איזה טלפורטר אחד הרים את הציוד שלו וקפץ למקום אחר. התקדמתי לעבר היציאה וראיתי אותו שם, הייתה בנינו שתיקה קצרה ואז התחילו להגיע אנשים, שהתחילו לדבר, אני לא דיברתי...
יצאנו לדרך, והטלפורטר ניסה ליזום היכרויות, אני לא יודע אם הוא התכוון שאני יציג את עצמי, אבל רק אמרתי שקוראים לי ליאו. הדרך המשיכה והמשיכה, קול מכני מהסמטה הקרובה עצר אותנו...
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(ארוך? תתמודדו, השקעתי בזה הרבה אז חבל על מי שלא קורא XD)
|
|
|
ירח לבן
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(סליחה, תיקנתי את התגובה)
לקחתי סכין צייד יפה וארוכה שמתי בחגורה, רובה ושתי מחסניות כדורים מלאות,מ אחת בכיס של הג'ינס ואחת חבויה בכיס פנימי במעיל.
ברדסתי את ראשי ויצאתי בעקבותיהם, לא הייתי מצטרפת אלא אם כן זה היה הסיכוי היחידי שלי לשרוד אבל משהו אחר לי שכבר שמעתי את השם הזה קודם. שני. שם מוזר ואם זאת מוכר לי משום מה.
מי זאת שני הזאת, התבוננתי בחלק הפנימי של ידי, סכינים קטנים קועקעו שם על כל העצבה בשחור ובמיומנות.
בגדי העור היו מכוערים לדעתי, למרות מה שחושבים עלי אני לא לובשת צמוד!
העברתי את ידי על קיר, היה עליו אבק. טוב גם החדר שלך מעלה אבק.
כדי לחפש אוכל אמר קול בראשי(אתם לא שומעים אותו)
איפה? שאלתי את עצמי
כדי להתחיל לחפש בבתים הציעה שוב אותו קול
סטטי מאיפה שהם מהשביל שהם הלכו בו, למה לא בגגות?
בנקודה גבוהה קל יותר להגן ואפשר לחפש כך יותר בקלות וגם הבניינים קרובים זה לזה.
חיפשתי בבית מאביק, לא היה כלום. רק טפט מתקלף על אחד הקירות שהצבע כבר דהה.
פתאום שמעתי יריות. ניגשתי אל הגג וראיתי אותם מותקפים בידי 10 רובוטים.
שלפתי את האקדח ויריתי לאחד מהם בראש, הוא נפל. נשכבתי על הבטן כשהיריות פגעו בגג ושרקו מעל ראשי.
למה הלכת לקורס צלפות? שאל קול בראשי
הצצתי וראיתי שהרובוט שיריתי בו התאושש, איזה טיפשה! הלוח הירוק(הבקרה בלשון שלכם)
יריתי בלוח החזה וחור נפער שם. היה להם רווח פעולה של כמה שניות להתאושש ממתקפת הפתע.
זה לא המקום שהייתי בו צצה המחשבה במוחי אך שמרתי אותה לאחר כך, למקום שבו אוכל להרהר בשקט.
'שלום דבילים! בואו נעשה משהו אחרת אתם מתים למה? כי אני במקום מוגן ומזכרו לוח החזה!
תודה רבה שהמוח שלכם עובד כדי שתוכלו לקלוט את זה. בעצם מזל שיש לכם מוח!' אמרתי בטלפתיה ולא הקשבתי לתגובות שלהם. חייכתי לעצמי וכיוונתי את הרובה לרובוט אחר.
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(התגובה נראלי נשארה אותו הדבר ירח לבן.
ווקר, כל הכבוד!)
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
[יש לנו זנותית?מי?]
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(*מבט שחצני* אתה באמת לא מצליח לנחש??? ;) )
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אגב ווקר... אהבתי את התגובה... אבל אולי כדאי לך לחלק אותה להבא. לי אין בעיה, אבל אנשים נוטים להרתע מגובות ארוכות וזה ממש חבל.)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(תודה רבה רבה קידה D:
ואני מודע לזה, אבל הייתם בפער מטורף על ליאו וממש לא רציתי לחפף בתגובה ולכתוב הכל בקצרה, והייתי חייב להדביק אותכם מהר... סליחה לכל מי שקשה לו עם תגובות ארוכות...)
|
|
אנוביס
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
לקחתי לעצמי אקדח נשר מדבר (אם מותר), שלוש מחסינות בכל אחת מהם 9 כדורים, החלטתי להישאר עם הבגדים שאני לובש, יצאנו החוצה לאוויר הקר, אדים יצאו לי מהפה כשנשמתי, " אני חושב שאנחנו צריכים להכיר אחד את השני, בס"ך אנחנו צוות" אמר הטלפורטר שהסתבר ששמו אוסטין, "ג'ק או טיטניום מה שאתם מעדיפים" אמרתי, הגענו למין רחוב ראשי משני הצדדים היו סמטאות המקועקעת התנתקה מהחבורה וטיפסה על בניין. פתאום הגיחו רובוטים משני הסמטאות "מארב!!" ליאו צעק, קול קטן בראש שלי לחש לי "מחסה, בדיקת פצועים, התקפה, נסיגה", רצתי מאחורי פח ותפסתי מחסה מאחוריו,בדקתי עם נפצעתי, שום פציעה שלפתי את האקדח ויריתי על אחד הרובוטים, הכדור פספס את הרובוט , יריתי שוב הכדור פגע ביד הרובוט והעיף אותה, הבחור הבלונדיני תפס מחסה לידי בדיוק שקרן לייזר מהרובה של הרובוט פוצצה את המחסה שהוא עמד מאחוריו, " אוקיי תקשיב אם אתה רוצה שננצח נעבוד כצוות ונוריד רובוט רובוט בסדר?" אמרתי, "כן כן מה שתגיד" הוא ענה, יצאתי מהמחסה ורצתי אל הרובוט הקרוב ביותר, נתקעתי בו עם הכתף שלי, הוא נפל על האדמה נתתי לו שתי אגרופים לראש, האורות בעיניו כבו, רצתי חזרה למחסה שניה לפני שקרן לייזר פוצצה את שאריות הרובוט המת...
(אם יש איזשהו תיקון תגידו לי ואני אשנה)
|
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
מארב! הכוח שלי יעיל לחיסול של כל דבר מלבד רובוטים!
זינקתי מאחורי פח אשפה מלא עד גדותיו, הריח היה נוראי, הוצאתי את האקדח מהמכנס ויריתי על לוח החזה של הרובוט. העניים האדומות חסרות הרגש שלו כבו והוא נפל.
הצצתי ומיד החזרתי את ראשי, יש שם בערך 6 רובוטים.
חשבתי על לזרוק את הסכין אבל יש סיכוי שנצטרך לברוח אז השארתי אותו אצלי. אם היו לי סכיני זריקה או אז זה היה משהו אחר!
יריה נשמעה מעל ראשי וראיתי את מיל יורה על רובוט. הייתי אומרת מכוער אבל הרובוטים באמת יפים.
-וריפר, ירח לבן כן שינתה את התגובה שלה, כתוב שם שהיא עברה קורס צלפות"למה עברתי קורס צלפות?"-
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
חחחחחחח אני לא ריפר... (הלוואי שהייתי ;) ) אני ווקר בשבילך... ולא שמתי לב...
אגב, אהבתי את הבחירה של האקדח אנוביס XD גאווה ישראלית XD אני לקחתי גלוק 17 כי האקדח הכי פשוט ונפוץ וזה היה נראה לי מתאים לסיטואציה של האפוקליפסה, אם הייתי בוחר חופשי הייתי לוקח מגנום או גלוק 18 (גלוק 18 זה אקדח מרסס).
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(וגם לי נראה שהתגובה נשארה אותו דבר ירח לבן...)
|
|
|
Reaper
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(ווקר כבר אמר - ונכון - שהיא לא יכולה לירות מבניינים עם אקדח. המטרה של זה הייתה שתילחמו פנים אל פנים.)
*ירח לבן, רובוט יורה על הבניין שאת נמצאת עליו, הם קלטו אותך לאחר שהצלחת לחסל לפחות שלושה מהם. הבניין מתמוטט*
אוסטין-
הצרחה ששמעתי מהבניין שרובוט במרחק מה ממני ירה עליו, הייתה ממש חזקה, וגרמה לי להפסיק לחבוט ברובוט מולי עם האבן בידי. הרובוט המעוך התנודד אחורה ונפל כשהאור בעיניו מכובה. בטלפורט מהיר עברתי להתחבא ליד הבחור שהציג עצמו קודם כג'ק, והשני הבלונדיני - ג'יימס. שניהם נצמדו לפח מתנשפים ומכוסים לכלוך.
"מי על הגג של הבניין?" שאלתי בבהילות.
"נראה לי שמיל." אמר ג'ק.
זינקתי ממקומי, ויריות החטיאו אותי. הבניין קרס לאט אל תוך עצמו, הייתי חייב לפעול מהר. קיוויתי שאני אצליח לדייק בטלפורט שלי, כי אם לא - זה יהיה מוות בשבילי. רצתי, צברתי תנופה וקפצתי אל עבר הבניין הקורס. בשנייה האחרונה התרכזתי ואז נעלמתי במקום - בדיוק לפני שהתרסקתי על הקיר שלו. באותה השנייה הופעתי על גג הבניין המתנדנד. מיל הייתה במרחק כמה מטרים ממני, מנסה לשמור על שיווי המשקל שלה, זה לא יעזור לה בעוד כמה שניות, הזמן היה לרעתי.
"מיל!" צעקתי.
היא קלטה אותי, והפנתה לעברי את מבטה. היא הייתה מבוהלת לגמרי מכך שהבניין מתרסק, ולמען האמת גם אני. "לכאן!" צעקתי שוב, כדי לגבור מעל הלבנים הנמחצים אחת על השנייה. אבק היתמר מכל כיוון, והראות התחילה להיות גרועה, הפה שלי יבש לחלוטין.
היא רצה לעברי, ואני רצתי לעברה. התיקרה מתחת לרגליי התפוררה עם כל דריכה, והרגשתי שאני רץ על קרח. כמעט מעדתי, אבל הצלחתי להמשיך לרוץ לעברה, וכעבור רגע נוסף היא הייתה בזרועותיי.
"תחזיקי חזק." לחשתי כשחיבקתי אותה, ואז נעלמנו משם. אם הייתי נשאר שם אפילו עוד שנייה אחת, היינו נופלים למטה ונמחצים. הופענו על האספלט מאחורי כמה מכוניות, קרסתי על הכביש והשתעלתי. הטלפורט גבה ממני מחיר כבד. מישהו גרר אותנו אל מאחורי מכונית והסתיר אותנו מהיריות של הרובוטים. הרמתי את מבטי.
"תודה." מלמלתי והבטתי על האיש הרחב והשרירי, הוא היה מכוסה בחומר מבהיק שהיה דומה לחומר ממנו היו עשויים הסכינים של וולברין. "לא ראיתי אותך פה לפני כן." אמרתי.
"לא." הוא אמר בקול עמוק. "קוראים לי ליאו. אתם בסדר?"
"כן. אני אוסטין." אמרתי, טלטלתי את ראשי ומצמצתי. העפתי מבט אל עבר מיל ששכבה לידי והתנשפה.
"את בסדר?" שאלתי אותה.
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
ליאו-
זה פשוט משוגע! נפלנו ממש חזק לאמבוש שלהם!
שמרתי על קור רוח ודבר ראשון הוצאתי את האדמנטיום חזרה, לחץ ופאניקה יכול להיות אויב יותר גדול במצב הזה מכל הרובוטים כאן.
סקרתי את הסביבה ברפרוף עיניים מהיר, עברתי על ביניין שהיה משמאלי, המשכתי ושנייה אחרי זה שמעתי בום ענק מאותו כיוון, מיהרתי להבין מה קורה וראיתי שרובוט ירה טיל מתוך משגר שהיה לו בכתף ישירות על קיר של הביניין, כל הביניין החל לקרוס לתוך עצמו עם נטייה לכיוון שאין קיר.
בהתחלה לא הבנתי איזה אינטרס יש רובוט לבזבז תחמושת על ביניין נטוש אבל צרחה מחרישת אוזניים הסיטה את מבטי אל מאחורי ארובה שהייתה על הגג, הייתה שם את אחת מהמוטאנטיות שלנו, רציתי לפעול אבל לא היה לי מה לעשות... הטלפורטר הראה נחישות וזריזות מחשבה ובלי להסס אמר "על החיים ועל המוות" וקפץ לשם.
הוא רץ על הגג במהירות כשכל צעד שלו מפיל את הרעף שהוא דרך עליו, משם לא יכולתי לעקוב אחרי המתרחש עקב ענן אבק עצום שכיסה את האזור.
לפתע כל רעש היריות החל להתרחק ממני, כל מה שמסביבי יצא מהפוקוס של הראייה שלי וזה הרגיש כמו נצח, לא ידעתי אם הוא הצליח, או לא הצליח וזה היה מייאש ומתסכל. לפתע הוא עשה טלפורט למטה וכל קולות הקרב התחילו לחזור, ניערתי את הראש והתחלתי לפעול, כרעתי ברך לפניהם וספגתי את היריות שמיהרו להגיע אליהם מהרגע שהם נחתו, זה כאב, רציתי לפנות אותם כמה שיותר למחסה כי לא יכולתי להחזיק ככה עוד הרבה זמן, אבל זה לא היה קל, כי נראה שלאישה שהתבררה כמיל לפי צעקות של איזה ראסטמן יש טראומה די קשה והנשימה שלה לא יציבה.
"היי! ג'אמפר! (עוד מילה לטלפורטר) יש לך כוח לעוד אחד כזה אל מאחורי המכונית ההיא?!" צעקתי אחורה אל הבחור מבין כל היריות המרעישות שפגעו לי במתכת.
"אני לא יודע! רק עשיתי אחד עכשיו וזה גם יותר מסובך עם עוד מישהו! זה מסורבל!" הוא ענה, נראה שגם הוא עדיין לא מעכל את מה שהוא עשה, אבל הוא פעל טוב, נגד כל מה שהאינסטינקטים שלו אמרו הוא קפץ לשם בלי היסוס ועם המון נחישות כדי להציל חיים של מישהי שהוא בקושי מכיר, זה אומר המון על בן אדם, הוא יהיה יעיל בקרב. הוא אחד שמוכן להקריב את החיים למען המטרה.
אני שמח שמצאתי אחד בצוות, ואני מקווה למצוא עוד.
"תנסה בכל זאת!" צעקתי בחזרה.
הוא עצם את עיניו ברפיון ולקח נשימה עמוקה, לפתע עיניו התכווצו במהירות ובשנייה שאחרי הוא כבר לא היה שם וגם לא הבחורה.
הסתובבתי ורצתי עד כמה שאני יכול אל מאחורי המכונית והוא אכן היה שם.
"עבודה מעולה, פעלת יפה שם, אני ליאו" אמרתי תוך כדי הסדרת הנשימה.
"תודה, גם אתה הייתה לא רע שם, אני אוסטין" גיחחתי לעצמי, נפלתי לישיבה ונשענתי על המכונית.
"טוב, יש לנו קרב לסיים" אמרתי אחרי שהרגשתי טוב יותר "תישאר איתה קצת עד שהיא תחזור לעצמה, היא בטראומה או משהו, היא תתאושש, אני גם לא רוצה להפריע לך אם אתה עומד לפלרטט איתה או משהו" הוספתי בצחוק.
"אוקיי, אבל אל תיקח לי את כל העבודה, ברגע שהיא חוזרת לתפקוד יש לי חשבון עם כמה פחיות שפג תוקפן..." הוא אמר וצחק.
קמתי על רגליי וראיתי שכל המכונית מחוררת, הסתכלתי על אוסטין ואמרתי: "אני מקווה שיש על זה ביטוח..." וחזרתי לשדה הקרב, שוב סריקה מהירה, ראיתי שהראסטמן ומר עצבני התחברו להם ליום כיף ביחד, נראה שקייט מסתדרת יופי לבד, וחוץ מזה אני מת מפחד להתקרב אליה... עברתי הלאה והמבט שלי נעצר על מישהו בעל מימדים די מרשימים, כמובן לא כמו שלי אבל הייתי שמח לעבוד איתו על זה בהזדמנות, הוא גם בלונדיני, ויש לו חולצת פוטבול. אבל זה לא מה שהסתכלתי עליו, הסתכלתי על איך הוא מחזיק את האקדח ביד שלו, האקדח ישב לו טוב ביד ונראה שהיריות שלו מדוייקות והוא יודע מה הוא עושה, בלי להסס צעקתי לו והוא הסתכל אליי: "אני צריך אותך כאן! בוא רגע לסמטה כאן!" (לא אני לא פדופיל גולגול ואנוביס הילדותיים שבטוח יעירו לי על זה =.=) הוא הנהן ורץ שפוף לסמטה.
נכנסתי לשם ואמרתי: "אוקיי, יש לי תוכנית, אתה תעמוד מאחורי עם האקדח ותירה בהם מבעד לכתף שלי בזמן שאני מתקדם לאט לאט ביחד איתך לכיוונם, שם אתה תופס עמדה קרובה מאוד אליהם מאחורי הפח ההוא כך שאתה תוכל לפגוע בדיוק איפה שאתה רוצה ואני מיישם את הייתרון שלי לטווח קרוב".
בלי הרבה עניינים הוא הנהן, דרך מחסנית חדשה באקדח שזיהיתי כאקדח ברטה מעולה, ויצא מהסמטה מאחורי.
בדקתי שאני מכסה את כולו והתחלתי להתקדם, שמעתי אותו לוקח אוויר לפני כל ירייה, יכולתי להרגיש אותו מתפקס, ובום! ככה כל פעם.
כשהיינו קרובים התחלתי לספוג אש כבדה, נהיה לי קשה להתקדם והרגשתי את כל הגוף שלי כואב, אבל לא וויתרת לעצמי.
בשנייה שהוא זינק מאחורי הפח פלטתי צרחת קרב ענקית, קפצתי קצת קדימה, והנחתתי אגרוף מלמעלה על הראש של אחד הרובוטים, כל הרובוט התכופף קדימה, נתתי אגרוף הוק (ארגוף שהולך בצורת קרס מלמטה למעלה, פשוטו כמשמעו) לרובוט שהתכופף לכיווני, המשכתי את התנועה עד שהיד שלי נמתחה למעלה והראש של הרובוט נתלש מהמקום.
הוצאתי את הראש מקוץ שהוא היה משופד עליו וזרקתי אותו על ראש של אחד אחר, הוא ניער את עצמו והסתובב אליי, הוא החל לירות עליי, סוככתי עם היד שלי על הפנים והתקדמתי לעברו באיטיות, פשוט ייסורים, כשהייתי מספיק קרוב אליו נתתי אגרוף ממוקד למרכז הרובוט בכל הכוח, הוא מעד כמה מטרים אחורה ולפתע נעצר בפתאומיות וחוד ביצבץ ממרכז החזה שלו, זה היה סכין, העין של הרובוט נכבתה והגוש מתכת נפל לצד וראיתי שמאחוריו עומדת רוג'ינס, רק חייכתי חיוך רחב, אולי היא לא כל כך נוראה, חוץ מזה, יש לה שם צבאי וקוראים לה בשם משפחה שלה, בטוח יש לנו כמה דברים במשותף... השארתי את ההכרויות לאחר כך, הסתובבתי והכנתי את עצמי לעוד...
|
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
הסתכלתי על כל ההתרחשויות, הייתי לצד הבניין של מיל. התגלגלתי והשתמשתי בהסחת הדעת הזו כדי להתגלגל וקיר השני.
"היי! ג'אמפר! יש לך כוח לעוד אחד כזה אל מאחורי המכונית ההיא?!" צעק זה עם השער הבלונדיני מתכתי
לא ממש שמעתי את התשובה אבל הבנתי לאן הם נעלמו, סביר להניח מאחורי המכונית.
ניצלתי את הסחת הדעת של האדמנטיום, מאחורי היה עוד מישהו אבל לא ממש רציתי להתעכב.
רצתי אל מאחורי המכונית וכנראה הם לא ממש שמו לב אליי אבל הרגל שלי, שהתחילה לדמם שוב, לא תגיד.
"לפני שתגיד משהו, לא לא נפצעתי זה רק פצע שנפתח, לא נראה לי שאתה יכול ללכת לשם, אתה עייף ויכול מאוד להיות על סף עילפון אז עצור!
וג' מיל תהיה בסדר, רק זעזוע זמני אבל זה יעבור לה בקרוב מאוד ואני בספק אם היא תזכור משהו אז נראה לי שאתה צריך להסביר לה מה בדיוק קרה לה ולא, אין לי מסוג מאיפה אני יודעת את כל זה. כנראה למדתי רפואה ומעט פסיכולוגיה. עוד שאלות?" אמרתי
|
|
|
ירח לבן
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
זה היה ממש מוזר, זכרתי רק דברים ממש מעטים. ראיתי את הפרצוף של אוסטין מקרוב, רגע של יריות ושום תחושה ועכשיו זה!
אני הזאת נותנת לי הרצאה ברפואה ופסיכולוגיה, ממש החלום שלי!
"דבר ראשון" התפרצתי לתוך ההרצאה, לא היה לי ברור באיזה חלק "אני לא במה שאמרת!"
"טראומה" אמרה
"כן, כן ואתה לא זקוק לקצת מים? אם זכור לי נכון לזו יש מים" אמרתי והנחתי שהיא הנחמדה, היא הוציאה את הבקבוק אבל היו בו רק כמה טיפות.
"אתם יודעים שלא נוכל לחיות הרבה בלי מים, אני מעריכה ש-" התחלתי לומר אבל אף אחד מהסתומים האלו לא הבחין בשני הרובוטים שבאו מאחורינו.
האקדח היה ביד שלי וכיבדתי אותם ביריה בחזה לכל אחד.
"נראה שחזרתי לעצמי" אמרתי וסתכלתי מעל המכונית, מסתבר שאני חייבת לו, אני חייבת לעוד מישהו? שאלתי את עצמי, אני יברר את זה אחר כך. כן, אם היית כאן הייתה אומר לי שקורסים עוזרים אבל הייתי כבר יורה בך אם היית כאן אז תישאר איפה שאתה. למי את מדברת?
אני לא ממש יודעת עניתי לעצמי
זוכרת תיקנתי את עצמי, הרחוב ריק.
כל כך הרבה בלגן בגלל 12(אני מחשיבה גם את אלו שבאו מאחור) רובוטים מסכנים. עכשיו זה נגמר.
"טוב אני מקווה שיש לך כוח כי אנחנו חייבים לעוף מכאן! עשרות רובוטים יגיעו לכאן בתוך דקות ספורות ואני לא ממש רוצה להיפגש אתם אז יש לנו שתי אפשרויות, לרוץ, מה שלא ממש נוח הרגה או להסתיר חבורת מוטנטים עצומה, מה אתם אומרים. לדעתי צריך להסתתר כי האיש מהמתכת שם עבר קרב לפני זה אם יש צורך להגיד את זה וגם אנחנו רצנו לא מעט אז כנראה שעדיף להסתתר במהירות האפשרית" אמרתי
"אולי מרתף יהיה בטוח" אמר אליסטן
"כן" הסכימה אתו אנה השבתי להם רק בנענע ראש מהיר
|
|
|
ירח לבן
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
-וכן שיניתי את התגובה, אבל שינויים קטנים-
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
[בואו נמשיך לדבר כאילו אנחנו באמת יודעים משהו על אקדחים...אגב,אני באמריקה]
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
[כן,אני ואנוביס הילדותיים,יאיי...אתה ממש חד הבחנה]
איזה כיף זה להפוך לקבוצה,בעיקר אחת כל כך קלישאתית.באמת,עוד מעט יעשו לנו חולצה עם לוגו.בהנחה שכולנו נשרוד את השעה הבאה.אם המצב ממש יסתבך,אני פשוט ינסה להתחמק בשקט,ולעוף משם.פיצוצים בכל מקום,אש,דם,מתכת.זה זה מרגיש כאילו נכנסת לטקסס.כולם נלחמים,די במגושמות,אבל נלחמים.ליאו,קלישאת השרירן הצבאי,נתן מבט של כלבלב לעבר קלישאת הפוטבול.אני רואה רובוט שמסתכל לעברי,וצולל לעבר ערימת מתכת,שקרן אנרגיה חולפת מעל הראש שלי.אני נושם נשימה עמוקה,שולף את האקדח שלי,וקופץ צעל המחסה,מתחמק מהמטח אנרגיה של הרובוט שניצב מולי.אני רץ באלכסון,מתכופף,וקופץ,מדי פעם מתגלגל,ואז לוקח מחסה מאחוריי קיר.הרובוט במרחק 10 מטרים ממני.אני מתחבא מאחוריי קיר לבנים,כשיריות הרובוט ניתחות בקיר,מעיפות ערימות של לבנים.אני מזיע,ומוחה אפר וזיעה מהמצח שלי.אני מציץ לעבר הרובוט.נראה שהוא עסוק במשהו אחר...או מישהו אחר.הוא מנסה לפגוע בבחור עם הראסטות,שהנשק שלו עף לצד,והוא מנסה לדקור את הרובוט עם מין להב,שהוא יצר מהיד[סליחה על האקדח,אנוביס,אל תדאג,הוא יחזור בסוף התגובה].הא,ואני ציפיתי שהוא יתקיף אותו עם ג'וינט ענק,או אוסף הלהיטים של בוב מארלי.אני מנצל את ההזדמנות,ומכוון לעבר הרובוט.אני מתרכז,ויורה.הכדור כמעט פוגע בראסטה-מן.הוא מביט לעברי,ולרגע מוסך.ברגע הזה,הרובוט חובט בו,והוא עף על ערימת הריסות.אני מנצל את הרגע,ומזנק לעבר הרובוט,רץ במהירות.אני מתגלגל מתחת לקרן האנרגיה שלו,וממשיך לרוץ.האנדרנלין ממריץ אותי,ואני חופן בידי להבות.אני קופץ מערימת לבנים,לעבר הרובוט.הרגע הזה מרגיש לי כמו הילוך איטי-אני מבעיר את כל ידיי בריכוז,והודף אותי בעזרת פרץ להבות קצר.אני עף לעבר החזה של הרובוט,ופוגע בחוזקה בעזרת האש בו.הוא מוטח אחרוה,והחזה שלו מתעקם,והופך למלובן בעקבות האש.אני מקפיץ את עצמי ממנו,ונוחת מאחוריו.אני דורך את האקדח,בדיוטק שהוא מסתובב אלי,ומנסה לרסק אותי בעזרת ידו,אבל אני מכוון את האקדח במהירות לפנים שלו,ויורה.אני מרוקן עליו את המכסנית,והפרצוף שלו מעלה ניצוצות,עד שהעיניים שלו נידמות.הוא קורס.האנדרנלין נגמר,ואני מרגיש בחדות בעייפות,וכמעט קורס.אני מוחה את הזיעה,ועוזר לראסטה מן לקום.
"אהה,אופס.סליחה ג'ק"
הוא משתעל,ומחייך חיוך מלא עפר.
"זה בסדר"
הוא מתרחק משם,וחוזר לקרבות.מה לעזאזל הוא לקח?
ליאו,רוכן במרחק כמה מטרים,מעל רובוט מרוסק.אני מתקרב אליו,ושולף חפיסת סיגריות,שמצאתי בכיס.אני מדליק אחת,ומעשן אותה.משום מה,ניצוץ של זיהוי עולה לי בזיכרון המעורפל,וזה לא ניצוץ טוב.
"אין לך איזה קרב לחזור אליו?"
הוא מזדקף,ומביט בי במבט זועף.
"ולך אין?"
אני מגכך,ואומר.
"אני?אה,כן,אולי,אבל אתה שווצנגר בלונדיני.אני בטוח שיש לך איזה משימה חשובה,אולי להציל מישהו"
אני מכבה את הסיגריה על יד האדמנטיום שלו.הוא מושך אותה בזעף.
"מה אתה רוצה?"
"כלום.רק תשמור על הגב שלך"
|
|
|
אנוביס
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(חחחחח גולגול )
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(אה גולגול? ישר מתחיל איתי ברע? אל תדאג, האדמנטיום ישמור טוב טוב על הגב שלי XD
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתם, זה ה"שלום" שלך מאמריקה עוד אחרי כל כך הרבה זמן שגם לפני הטיסה לא ראית אותי?! תתבייש לך... הלוואי ותמות ממנת יתר באמריקה... חחחחחחחח סתם, אל תיקח קשה, הכל באהבה XD
אני פשוט לא ראיתי אותך מלא זמן וזה "שלום" קצת מפתיע (בצורה מעליבה :( ), אבל מאוד אופייני לך XD
אגב, תהיתי אם לליאו, ג'ק, וג'יימס יש זיכרונות מהעבר, כי זה ממש רחוק יחסית ואנחנו לא נראה לי אמורים לזכור פרטים כאלו, כמו אנשים, בטח שלא אם לטוב או לרע, ואת האמת, גם לא רציתי לערב את ה"עבר" שלהם כל כך, כי זה סתם יהיה פחות כיף לדמויות שלנו ושוב ניפול למקום הזה ולא נוכל לשחק ביחד וקיוויתי לשחק ביחד אם ג'יימס וג'ק סוף סוף, אבל אתה התחלת XD...)
|
|
|
shadowalker
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
(ואני מחכה שתעצב לנו לוגו גולגול XD)
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 11 שנים ו-11 חודשים
[איזה פרטים?זה ניצוץ זיהוי,לא זיכרון.זה לא הולך להתפתח]
|
|
