~משחק תפקידים- משחקי האינסוף~ קבוצה ציבורית
בבקשה אל תיבהלו כשאתם רואים את הדמויות כאן, שחלק מהאנשים הפכו ללא פרופרציונליות בטירוף.
במשחק הזה אתם דמויות אדירות, עוצמתיות, בעלות כוחות על טבעיים.
אתם חייתם בעולם שלכם, כל אחד מנהל את נחלתו כראות עיניו.
הקסם הוא חלק ניכר מחייכם, אף שהדעות כלפיו חלוקות. יש שאומרים שהקסם הוא תוצאה הגיונית של התרחשויות אקראיות ביקום, ויש כאלה שמאמינים שישויות אדירות יצרו אותו.
כך או כך, החיים שלכם תלויים בקסם; אתם חייתם בעולם של פנטזיה שבו כל אחד קובע את גורלו, את חייו ואפילו את יכולותיו.
אבל הכל השתנה לפני כמה שבועות. אתם הרגשתם שמשהו פשוט לא בסדר. מישהו שינה את חוקי המשחק, במקום שאתם תשלטו בחייכם, מישהו אחר מנסה לנהל אותם.

אתם נלקחתם אל זירה- שטח ריק ולבן עד כאב. קול מהדהד בראשכם, אתם יודעים שמעכשיו, הגורל היחיד שנתון בידיכם הוא גורלכם. ואם לא תשמרו עליו, זה יהיה הסוף.

אתם דמויות בעלות כוחות על חזקים במיוחד, רמות העוצמה שלכם יכולות להזיז יבשות. עד עכשיו התנהלתם בשמירה על הסדר בעולם, כל פעולה קיצונית נעשתה רק אחרי מחשבה מעמיקה ובהתחשבות בסביבה. טבעי שמישהו ירצה להשתמש בכוחות האלה לטובתו האישית.
אתם מתעוררים יום אחד בתוך כלום לבן וזוהר, ורואים רק אחד את השני, ומלבד זה- שום דבר.
לפני זה, הייתם אנשים רגילים בעולם שלכם, שם האנשים מתחלקים לשני סוגים.

"אל-קסם", אנשים שהקדישו את חייהם לחקר מקור הקסם בעזרת טכנולוגיה מתקדמת. גופם יכול להיות מורכב ממערכת טכנולוגית הפועלת על אנרגיית קסם (הם נראים בהתאם- חלקי גוף מחומרים שונים, מאפייני חיים אחרים. תהיו יצירתיים.)

"בני קסם", אנשים שחייהם תלויים במקור כוח שנמצא אליהם (יכול להיות חגורה שבה תא לאכסון כוח, צמיד או כל דבר אחר. ללא מקור הכוח הם חסרי תועלת.) ומלבד זה הם לא מוגבלים על ידי דבר. הקסם נמצא בכל טיפת דם שלהם, ומתבטא אצל כל אחד אחרת, מלבד כוחות על. (צבע גוף, מראה חריג, חצי חיה, כנפיים, גובה חריג ועוד...)

נא לשלוח פרטים ושאלות אל הלוחמת בפיגיון.

טופס:
בן קסם\אל קסם:
שם:
מין:
גיל:
מראה: (תשקיעו פה!)
כוחות: (תתפרעו. כל עוד הכתיבה טובה, אתם יכולים לעשות הכל. תתאימו את הכוחות לסוג שלכם.)
רקע: (משפחה, קשרים עם דמויות אחרות)
תכונות אופי:
ציוד: (מה תמיד יש עליכם. כולל נשק.)
---

הלוחמת בעצמה
בן קסם\אל קסם: בת קסם
שם: אלין
מין: נקבה
גיל: 124
מראה: (תשקיעו פה!) עור שזוף, עיניי קרמל פראיות וגדולות, שיער ארוך ברונטי שנע באיטיות מאחוריי ראשה בגלים גדולים. מגב זרועותיה מבצבצים קוצים לא ארוכים שנמשכים כלפי מעלה בעובי של עיפרון בערך, מחומר שחור ומבריק, חדים כתער. אוזניים מחודדות.
כוחות: בעזרת הטפרים המכסים את זרועותיה, מגע איתה קטלני. היא שולטת באשליות ובכוחות על חושיים. (יכולה להזיז דברים בלי לגעת בהם) אתלטיות על טבעית, יכולה לקפוץ קפיצות ענקיות ולרוץ מהר.
רקע: (משפחה, קשרים עם דמויות אחרות) שירתה בתור שומרת באחוזה של גבר מסתורי שלא ראתה לעולם, כששמעה על ההעלמות ההמונית של נערים מרחבי העולם, חשדה מיד באדונה וניסתה לברוח מהאחוזה. אבל הוא תפס אותה, ואיים עליה שאם לא תמשיך לשרת אותו ותתרום למזימותיו, הוא ייחסל את קרובי המשפחה האחרונים שנותרו לה. היא הסכימה בלית ברירה.
*הערה- גזע אלפי הדם חיים מאות שנים.
תכונות אופי: נקמנית, ערמומית, אמינה, מקסימה, קשוחה ואינטיליגנטית.
ציוד: (מה תמיד יש עליכם. כולל נשק.) שתי כפפות מיוחדות עשויות עור ומתכת. כפפה אחת עם בלייד מעוקל וקצר, על גב השנייה מורכב אקדח קשת שיורה לפקודת מוחה. היא לובשת שריון חזה עשוי קשקשי ארד שמעלים אותה לזמן מוגבל. אחרי כל היעלמות צריך לטעון את השיריון עשר דקות. בשיריון החזקה יש קשקש אחד עשוי יהלום, עליו היא לוחצת להעילמות והוא גם מקור הכוח שלה.
~~~

נטוטו
בן קסם\אל קסם: בת קסם
שם: אופאל
מין: קבה
גיל: 16
מראה: צבע העיניים שלה משתנה לפי מצב הרוח (אין צבעים קבועים, הוא פשוט משתנה), אבל בדרך כלל הן כחולות.
http://s303.photobucket.com/user/ra_89_2008/media/Beautiful_Girl_115173_400x400theAnimeGallerycom1.jpg.html
כוחות: יכולה לשלוט בצמחים, אבנים יקרות ואדמה. יכולה גם לדבר עם חיות ויש לה כוחות שיכנוע מדהימים, והיא יכולה לשנות את הצבעים של כל דבר קיים.
רקע: גדלה בערבות באזורי הקרח עם ההורים שלה. אופאל היא בת יחידה. טובה במירוצי מזחלות. מגיל 12 היא האלופה האיזורית במירוצי מזחלות והישרדות (כי לפעמים המסלולים היו מאוד ארוכים ולקחו כמה ימים, ואופאל הייתה צריכה להקים מחנה ללילה). יש מעט אנשים בערבה הקפואה ובגלל זה אין לה כל כך הרבה חברים, אבל כולם שם נחמדים.
תכונות אופי: שובבה ונחמדה. יש לה ניצוץ כזה בעיניים כל פעם שיש הזדמנות לעשות משהו יוצא דופן או לצאת להרפתקה. תמיד יודעת מה לעשות כדי לנצח, או להשיג את מטרותיה. בדרך כלל לא כועסת או מתעצבנת. מאוד צינית לפעמים.
ציוד: שתי סכיני ציידים, מעיל פרווה, כובע חום, וצמיד עם צבע שאי אפשר לקבוע מהו (אי אפשר לדעת בוודאות מה הצבע של הצמיד) שזה בעצם מקור הכוח שלה.
~~~

ג'ן
בן קסם\אל קסם: אל קסם
שם: לין
מין: נקבה
גיל: 17
מראה: שיער ג'ינג'י גלי עד המותניים. אחת מעיניה כחולה טבעית ובמקום השניה יש מעין עינית מתכתית המאפשרת לה לזהות אנרגיות וסוגי כוחות, או לסרוק משהו ולגלות עליו מידע. על יד שמאל שלה מורכבת כפפה זהובה שבעזרתה היא יכולה להרים משאות כבדים בקלות רבה.
כוחות: מצוינת בבניית דברים. יכולה להרכיב כמעט כל דבר בקלות. מסוגלת לנוע במהירות על- אנושית בעזרת חלקים שהוסיפה למפרקיה.
רקע: הייתה תמיד מתבודדת והעדיפה לשקוע בספרים שלה. גדלה בבית עם עוד אח קטן שתמיד הציק לה וניסה להוציא אותה מדעתה.
תכונות אופי: רגועה מאוד. חושבת תמיד לפני כל מעשה. חכמה. נוטה להיות רצינית מדי בעיני אנשים. פסימית ולעיתים נוטה לייאש את הסובבים אותה.
ציוד: כמה חומרי בסיס, מצית, פגיון קטן מוסתר ושרשרת דקה עם תליון קטן בצורת טיפה הסופגת כוחות ממקורות אנרגיה טבעיים בסביבה כדי שתוכל למלא אותה באנרגיה למקרי הצורך, וכך תוכל להסתדר ללא שינה זמן ממושך.
~~~

קידה
בן קסם\אל קסם: בת קסם.
שם: רֶיְיסִין (רייס)
מין: נקבה
גיל: 18
מראה: נראית כערבוב משונה אך מהמם בין חתול ובת אנוש. עיניים בגוון מוזר של טורקיז-
טווס, עור שזוף מאוד, שיער שחור ארוך בעל קצוות בטורקיז וסגול. אוזני חתול שחורות
(שמיעה טובה מן הרגיל...) וטפרים כסופים באורך של חמש סנטימטרים שמסוגלים להישלף
מאצבעותיה. שיניה מסוגלות לשסע אפילו מתכת ובדומה לניבי ערפד, הן נשלפות כשהיא רוצה
בכך.
כוחות: מסוגלת לשנות צורה לפנתרה שחורה (העיניים נשארות בצבע טורקיז...O.O), יש לה
כישרון לשלוט באש והיא מסוגלת להבין חיות. יכולה לרסק דברים (בטעות לפעמים...) בעזרת
מבט חודר וזועם במיוחד, מהירה מאוד, ויש לה כוח סיבולת מדהים וכישרון טבעי לשרוד בכל
מצב.
רקע: עד גיל 13 גרה עם משפחתה באחוזה מפוארת לצד היער. אויבים של משפחתה פרצו אל הבית והרגו את כל מי שנמצא בו, רייס ניצלה רק כי באותו זמן יצאה ליער עם הסוס שלה, כשחזרה-
כבר לא היה לה בשביל מי לחזור... היא יצאה אל העיר הקרובה, נשבעת לנקום באלו שהרגו את משפחתה- וכך גם עשתה בערך ארבע שנים אחר כך. היא גילתה בעצמה יכולת הרג שהפתיעה אותה, והדחף להרוג התחזק אצלה. רייס נבהלה מכך והורידה פרופיל, נדדה ממקום למקום ולא ניסתה
ליצור קשר אם אף אחד.
תכונות אופי: חסרת לב, לא חברותית, יבשה לחלוטין ואובססיבית לניצחון. אכזרית אבל יש
בתוכה (עמוק עמוק בתוכה- בהצלחה בחיפושים...) צד רך ונחמד להפתיע.
ציוד: משמר האנרגיה שלה היא שרשרת כסופה בעלת תליון של אבן אמטיסט סגלגלה מלוטשת.
רייס מכנה את השרשרת 'ארו'- והיא נוהגת מדי פעם לדבר עם האבן ולקבל ממנה עצות (לא,
היא לא מטורפת, בתוך האבן שוכנת נשמה של יצור קסום רב עצמה...) זוג חרבות מעוקלות
להב חגורות בהצלבה על גבה, לא מעט פגיונות הטלה מוחבאים בכל מקום על גופה, קשת אופקית
קטנה וחצי רעל משלימים את העניין. לבושה תמיד בשריון טבעות קטנטנות וכסופות ומעליו
טוניקת עור שחורה עם אבזמים כסופים. נושאת תמיד תרמיל קטן ובו מים ומעט אוכל,
שקיק של צמחי מרפא ובקבוקון של רעל קטלני.
~~~

גאיה
בן קסם\אל קסם: אל קסם
שם: ג'וש (קיצור של ג'והאנה)
מין: נקבה
גיל: 11
מראה: שער ג'נינג'י קופצני, שלרוב נצמדים אליו כל מיני חלקי מתכת. פנים תמימות ומנומשות, עיניים כחולות כברקים בסערה. בכושר טוב.
כוחות: השער הבוער והמקורזל של ג'וש מכיל אלקטרומגנטים, שפועלים על חשמל שביכולתה לייצר.(אלקטרומגנט-הוא סוג של מגנט שבו השדה המגנטי מופק באמצעות זרם חשמלי המועבר מסביב לליבת מתכת, ובו השדה המגנטי מתפוגג כאשר הזרם החשמלי נפסק. עם העברת זרם חשמלי במתכת נוצר שדה מגנטי בתוך הליבה והופך אותה למגנט חזק.)
רקע: (משפחה, קשרים עם דמויות אחרות)
תכונות אופי: חמודה, ידידותית, רצחנית, בלתי מודעת לעוצמת הכוח שלה. חכמה, מאוד.
ציוד: טבעת זהב עבה שחרוטים עליה כתובות בלטינית מתאימה באופן מושלם לאגודלה. מימייה,שק עם שלושה תפוחי עץ ואגוזים, שקיק קמח, חבל, ווסט מעור כבשה, תרמיל בצבע ירוק זית.
~~~

לינה
בן קסם\אל קסם:אל קסם
שם:קליאופטרה
מין:נקבה
מראה:עיני חתול ירוקות,שיער בלונדיני ארוך,פנים אדישות,שפתיים ורודות עדינות,גבוה מאוד,עור עם כסכסים כסופים שמשמשים שמגן,ציפורניים ירוקות שיש בהן רעל,רזה,כפות רגליים שהם ערפל שנותן לה את היכולת לרחף
כוחות:יש לה קול מהפנט,כשהיא שרה אנשים עושים את מה שהיא רוצה וגם מרגישים בצורך עז להתקרב אליה וכשהם קרובים היא יכולה לישאוב מהם את רוח החיים,כשמישהו מסתכל לה בעיניים הוא רואה מולו את הסיוט הכי גדול שלו
רקע:היתה תמיד עצמאית ופעלה לפי שיקול דעתה ורצונה.
תכונות אופי:אדישה ,תחרותית ויש לה כושר מנהיגות,לא מוותרת בקלות, אינטליגנטית.
ציוד:צמיד עם אבן ברקת שהוא מקור הכוח שלה,פרח קטן שלא נובל שעלה כותרת אחד שלו יכול לרפא כול פצע,סיכת שיער כסופה עם אבני ברקת שניראת כמו מסרק שכול שפיץ שלה חד כמו סכין.
~~~

אריה
טופס:
בן קסם\אל קסם: בני קסם
שם:ליאן וולנסט
מין:נקבה
גיל:17
מראה:שיער חום מתולתל עם קצוות לבנים כשלג,עיניים ירוקות כהות חודרות,גוף אתלטי וגבוהה
כוחות:יכולה לקפוץ לגובה רב,לרוץ במהירות שיא,היא יכולה לשלוט ביסודות בכוח המחשבה כל פעם שהיא משתמשת בסוג של כוח עיניה נוצצות,יכולה להרגיש איפה כל דבר נמצא לפי נגיע באדמה בעץ או כל דבר טבעי,ראייה ושמיעה חדים.
רקע: חיה עם הוריה ואחיה הצעיר בכפר קטן,עד שהביאו אותה לזירה
תכונות אופי: לא סומכת על אנשים בקלות,חובבת חיות,סגורה תיפתל רק לאנשים מסוימים.
ציוד:תליון כחול בצורת לב,שתח חרבות וקשת.
~~~

בן קסם\אל קסם: בן קסם
שם:איידיר אסלובן
מין: זכר
גיל: 18
מראה:  שיער כסוף, עיני חשמל, שרירי וגבוה, רזה ובעל תווי פנים חדים.
כוחות: גידול טפרים, אוזניים, אף, ניבים ושרירים כשל זאב, מסוגל לתעתע ולבלבל את יריבו במיקומו. בעל כושר היעלמות לזמן מה.
רקע: איידיר נולד וגדל למשפחת תומכי הקסם אמידה ומכובדת. הוא גדל ככל ילד רגיל בעולם הזה, התחנך ולמד מקצועות, עד שיום אחד הוא התעורר בלילה למשמע קולות מחדר העבודה של אביו. באותו הלילה הוא גילה סוד נורא... ובאותו הלילה הוא ברח מביתו בעודו בן כ-13 בלבד.
מאז הוא התבגר בטבע ולמד לבנות מלכודות, לצוד ולהילחם בחרב שיועדה לו  עוד משחר ימיו.
תכונות אופי: חכם וטוב לב אך נוטה להתבודד. אמיץ ועוזר בד״כ כפי יכולתו, או רצונו.
ציוד: שק עם מעט מטבעות זהב
אוכל
חרב העולה באש לקול מילת הקסם שלה
עגיל טופז מיוחד שנותן ראיית נץ
שריון מית׳ריל, בלתי ניתן לקריעה, שיסוף או כל פגיעה אחרת
סכין ציד ארוכה.
~~~

פולו
בן קסם\אל קסם: בן קסם
שם: רוב
מין: זכר
גיל: 17
מראה: שיער חום ערמוני, קצר. עיניים בצבע ירוק בהיר. עור חלק, מעט שזוף. מבנה גוף מושלם, גבוה.
כוחות: שולט בדם, אתלטי במיוחד, חוש ראייה מפותח.
רקע: גדל באחוזה גדולה עם אבא שלו. אביו לא הרשה לו לצאת משטח האחוזה, אך רוב היה מתגנב
החוצה בלילות וצופה בשמיי הלילה המיוחדים של העולם בו חי.
הוא קיבל כול מה שרצה, ואנשים רבים אימנו אותו מדי יום להשתמש בכוח שלו.
תכונות אופי: מעט מפונק, כריזמטי, מתוחכם, חכם, חשדן, ידידותי.
ציוד: טבעת כסף שחרוטים עלייה סלסולים דקים (מקור הכוח), חצים רעילים וקשת, סכין.
~~~

סיריס
בן קסם\אל קסם:אל קסם
שם:גאבין
מין:זכר
גיל:17

מראה: השיער שלו חום אפרפר,וחלקים שלו כסופים.העיניים שלו מכוסות במטלית שהוא אף פעם לא מוריד אותה(מסיבה לא ידועה) תווי פנים מאוד חלקים, מכיוון שהוא כמעט אף פעם לא מחייך או כועס, או מביע כל סימן לרגש אחר, אבל למרות זאת הפנים שלו גרומות ועייפות כמו של מישהו זקן. הוא לבוש בחליפת גוף צמודה מוזרה ובגלימה לבנה. הגלימה מספקת לו מידע על הסביבה ישירות למוח והחליפה מתחזקת את תפקודי הגוף שלו ומעבירה לו מידע תמידי על התפקודים שלו, כך שהוא תמיד מודד את הכוח והסיבולת שלו בצורה הגיונית, ולא סביר שיתעייף או יפגע בעצמו. על כפות הידיים והרגליים שלו הוא לובש כפפות ונעליים מחומר מיוחד שמגביר את היכולת החושים שלו פי כמה, ועל האוזניים יש לו עגילים עם אותה יכולת.

כוחות: גאבין עיוור, אבל בזכות הגלימה והאביזרים שלו שאר החושים שלו גבוההים במיוחד. אם הוא נוגע במישהו או משהו עם ידיו החשופות,הוא מסוגל לגלות את כל המידע עליו, עד לרמה המולקולרית. בנוסף,כל עוד הוא נוגע במישהו הוא יודע כל מה שהוא חושב ומרגיש ויכול לשלוח אליו מחשבות ותחושות.יש לו כלים מיוחדים שיכולים לווסת את כמות הפוטונים, האלקטרונים ונייטרונים באטומים, ובכך בעצם ליצור כל מה שהוא רוצה, מבני אדם ועד לכלי נשק, אבל הפעולה הזאת לוקחת זמן והוא חסר הגנה באותו זמן.החליפה שהוא לובש מחזקת את היכולות הפיסיות שלו, ובמקרה הצורך, הוא מסוגל לווסת את כל האנרגיה בגוף שלו לנקודה אחת מסוימת.

רקע:(המדינה שבה גאבין גדל היא בסגנון עתידני, אף אחד לא אמר שאסור) גאבין גדל במדינה שבה ה"יישות" השולטת היא רודן מרושע שמשתמש בכוח ובמאמינים שלו כדי לפגוע ולקחת הכל מהנתינים שלו.הרודן הכריח את כל התושבים ללבוש מכשירים מיוחדים שממירים באיטיות את אנרגיית החיים שלהם לקסם ומקצרים את תוחלת החיים שלהם. גאבין היה יתום, ומי שגידלה אותו הייתה אחותו הגדולה, שהייתה מדענית מפורסמת וחקרה את הקסם כדי למצוא דרך שבה יום אחד לא יהיה צריך את המכשירים יותר. יום אחד, אחד המאמינים המשוגעים של הרודן, שהאמין שמה שהיא עושה זה כפירה, פרץ לבניין שהיא עבדה בו באותו זמן ופוצץ את כולם שם. אחרי מה שקרה, גאבין לקח את הטכנולוגיה של אחותו, פיתח, והפך אותה למכשיר שבעזרתו אפשר לשאוב ולחסל את כל אנרגיית הקסם במישהו. הוא השתמש במכשירים החדשים האלה כדי להשמיד כל זכר לקסם במדינה שלו, ואז עזב אותה, משאיר אותה להשתולל בכאוס שנוצא לאחר מכן. בניגוד לרוב אנשי האל-קסם, הוא מתעניין יותר בהשמדת הקסם מאשר בחקירתו. למרות זאת, הוא עדיין חוקר את הקסם ומשתמש בקסם למטרותיו.

תכונות אופי: מאופק, רגוע , שליו. הוא מאוד הגיוני ואינטליגנטי,ואף פעם לא פועל בפזיזות. לפעמים הוא נכנס להתקפי דיכאון כשהוא נזכר באחותו, אבל גם אז הוא מסתיר את זה. הוא כמעט אף פעם לא כועס, אבל כשכן, זה זעם קר ומאופק והוא מאוד מסוכן במצב הזה. מאוד קשה לו להיפתח באמת והוא מתחבר ונקשר עם אנשים בעיקר לקידום מטרותיו האישיות. במקרים מיוחדים במיוחד הוא גם יכול להיות מקסים, אדיב ונחמד, אבל זה כמעט תמיד מזויף.

ציוד: תיק גב גדול עם אוהל מתקפל, צידה לשבוע,תיק המדע שלו(כולל ערכת כימיה, כלי העבודה שלו, גנרטור קטן שניתן לעינה ידנית ומכשיר קטן שבו הוא אוגר את רוב המידע שהוא אוגר), פנס, גפרורים וחלקי חילוף לחליפה, לגלימה ולמכשירים שלו. על זרועותיו הוא לובש מכשירים מיוחדים שיכולים לירות פרצי אנרגיה או ללבוש צורה של חרבות קצרות.
~~~

גולגולת המוות
בן קסם\אל קסם:אל קסם
שם:מוות
מין:זכר
גיל:לא ידוע
מראה:עור בצבע אפר לבן,שמתוח על העצמות ככה שרואים את כל העצמות על העור.שיער ארוך וסבוך,בצע שחור כמו עורב.פנים ארוכות ושילדיות,עם עצמות לחיים גבוהות,ואף חסר בשר[אף של גולגולת].עיניים ארוכות בצורת שקד,שבדרך כלל שחורות כמו באר אפלה,אבל כשהוא משתמש בכוח,הם זוהרות בצבע עינברי ונוצץ.הפה חסר שפתיים,ויכול להיפתח למימדים גדולים ולא טבעיים.ידיים שריריות,אבל דקות ומצולקות,ומכוסות צמידי עור ועצמות.מקועקע בכל גופו בשפת גיהנום בצבע שחור.מבנה גוף רגיל ושרירי,וכל העור מצולק.העמוד שדרה בולט.העצבעות יכולות לצמוח לטפרים ארוכים.פרקי העצבעות מכוסים דוקרני עצמות.מגן כתף מעור ומתכת שחורה,בדוגמת דרקון,ועטוף בשרשראת קטנות.מגני רגליים מעור ומתכת,ומגפיים מגנות ושחורות.גלימה שחורה עם שוליים סגולים,שקרועה בחלק מהמקומות.שריון שחור מעל לטוניקה,וחגורה גדולה מכוסה שרשראות ופרווה.אזור חלציים מעל הטוניקה,שמגיע עד הברך.
[זה מספיק?אני לא יודע מה עוד להוסיף]
כוחות:שליטה בעורבים,הפיכה לצל טהור,הקרנת פחד לטווח גדול,ירי אש כחולה שמכלה נשמות בנות תמותה,הצמחת כנפיים גדולות מצללים ועצמות,שדומות לכנפי עורב,ומקרינות פחד,תעופה,שליטה לזמן קצר בגופים עם תודעה חלשה,יצירת חריץ גדול באדמה,שמפיל אנשים ללבה,קצירת נשמות[אני מקווה שזה לא יותר מדי]
רקע:האח הבכור מתוך ארבעת פרשי האפוקליפסה-מוות,מגפה,מלחמה,ורעב.מחפש את אחיו מלחמה.[זה כל מה שיש לי כרגע,סליחה]
תכונות אופי:מחושב,קריר כלפי כולם,חכם,חושב לפני שהוא עושה,שקול,אכזרי שצריך,ויעשה הכל כדי להגן על האחים שלו.אין לו חיבה במיוחד לבני אנוש,אבל הוא נותן להם למות בטבעיות,ולא מתערב להם בדברים יותר מדי.לעולם לא יתן שיפקדו עליו.
ציוד:אוסף נרחב של גולגלות,5 סכיני הטלה,חגורת עשבי ריפוי,חרמש גדול שקוצר נשמות,שתי חרבות מעוקלות וקצרות ממתכת שחורה שרונות חרוטות עליהם,פגיון ארוך,שוט שמתפצל לשלושה שרשראות שבקצם טפרי מתכת מעוקלים.
~~~

אנוביס
בן קסם\אל קסם: בן קסם
שם: מלחמה
מין: זכר
גיל: ?????
מראה: http://cdn2.ubergizmo.com/wp-content/uploads/2013/04/darksiders-3-2012.jpg (זה לקוח מתוך משחק)
כוחות: כל כמה זמן יכול להפוך לזה:http://www.maasoo.net/blog/wp- content/uploads/2012/12/darksiders_8.jpg
לקרוא לסוס שלו:
http://hdwallpapersbase.com/wp-content/uploads/2012/10/Epic-Darksiders-1-and-2-War-wallpaper.jpg
לדאות עם כנפי שדים.
רקע: http://simania.co.il/group.php?groupId=670.
תכונות אופי: באו נגיד שזה קשור לשם שלו!
ציוד: חרב: http://3.bp.blogspot.com/-1S3zS87bDRM/UBsQkhMaRhI/AAAAAAAAABg/xI_EZFMDTiw/s1600/War.jpg,
שריון:
http://2.bp.blogspot.com/_1RcvaEDhLZ0/TVFONQpHJ1I/AAAAAAAABmo/MdL3lXDOGYs/s1600/war_armor_newpeek.jpg
חרמש:
http://static.gamesradar.com/images/mb/GamesRadar/us/Games/D/Darksiders%20Wrath%20of%20War/Everything%20Else/Super%20Review/New/scythe--article_image.jpg
אקדח(רק על סוס)
http://images2.wikia.nocookie.net/__cb20091231061459/darksiders/images/8/87/Mercy_Gun.jpg
~~~

פולו
בן קסם\אל קסם: בן קסם
שם: רוב
מין: זכר
גיל: 17
מראה: שיער חום ערמוני, קצר. עיניים בצבע ירוק בהיר. עור חלק, מעט שזוף. מבנה גוף מושלם, גבוה.
כוחות: שולט בדם, אתלטי במיוחד, חוש ראייה מפותח.
רקע: גדל באחוזה גדולה עם אבא שלו. אביו לא הרשה לו לצאת משטח האחוזה, אך רוב היה מתגנב
החוצה בלילות וצופה בשמיי הלילה המיוחדים של העולם בו חי.
הוא קיבל כול מה שרצה, ואנשים רבים אימנו אותו מדי יום להשתמש בכוח שלו.
תכונות אופי: מעט מפונק, כריזמטי, מתוחכם, חכם, חשדן, ידידותי.
ציוד: טבעת כסף שחרוטים עלייה סלסולים דקים (מקור הכוח), חצים רעילים וקשת, סכין.
~~~

הדוקטור
בן קסם\אל קסם:בן קסם
שם:רָאי
מין:זכר
גיל:18
מראה:שיער שחור עד קצת אחרי הכתפיים שמסתיר את רוב הפנים, עיינים אפורות בהירות עם קווים צהובים שנראים כמו ברקים, גובה: קצת גבוה, חיוך רצחני, עור שזוף וצלקת ארוכה לכל אורך הגב.
כוחות:כל החושים מחודדים בצורה מאוד מפחידה, יכול להפוך כל חומר לחומר אחר, יכול לרוץ ממש מהר, מאוד חזק פיזית.
רקע: לפני שאבי מת הוא התעסק בגניבה.
יום אחד הייתי עם אבי בבית. פתאום שמענו דפיקה חזקה בדלת. אבא סימן לי להתחבא, וידאתי שלא רואים אותי ואבא פתח את הדלת. לא ראיתי מי נכנס אך שמעתי חרב נשלפת ואקדח נטען. הצצתי וראיתי את הכדור נכנס באבא ויוצא מהצד השני וגם שהחרב תקועה בו. מיד שלפתי את החרב מאבי וחתכתי את רגלו של האיש עם האקדח. הסתובבתי כדי לבעוט את האקדח הצידה והאיש עם החרב חתך אותי. מיד התחלנו בקרב. אחרי שניצחתי בעזרת מהלכים שאבא לימד אותי לקחתי 3 פגיונות הטלה, קשת ו20 חיצים, חרב קצרה וחרב ארוכה, חגורה שמכילה את כל הנשקים, תיק גב (שמכיל הרבה אוכל ומים, אבני צור ובגדים), שיריון עור קל עם ברדס ואת חית המחמד שלי (פנתר שחור). וברחתי מהכפר. ביער ראיתי שפסעתי פתאום לתוך ענן לבן.
תכונות אופי:חוצפן, רצחני, חכם מאוד ומתוחכם. כל פעם שהוא שומע נשק נשלף או נטען הוא ישר מגיב בצורה כלשהי (לדוגמא אם הוא שומע חץ מתקדם לעברו הוא יכול להסתובב ולתפוס אותו.
ציוד:חבל, פגיון, תיק גב (שמכיל אוכל ומים).
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 7 דיונים שעל הקיר
נטוטו לפני 12 שנים ו-2 חודשים
אני חושבת שצריך כבר פרק חדש
The Doctor לפני 12 שנים ו-2 חודשים
יאפ.
נטוטו לפני 12 שנים ו-2 חודשים
לוחמת?
The Doctor לפני 12 שנים ו-2 חודשים
?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-2 חודשים
הלו ? לוחמת ?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
דבר ראשון, ממש יעזור לי אם תגיבו ברצף ולא פתאום אחרי שבוע, כי זה ממש מקשה עליי לפרסם את הפרק. דבר שני, לפני שאתם מתבכיינים תבררו מה הסיבה לעיקוב ותתחשבו במקום להציף את הקבוצה בחפירות. אחרת יפול עליכם פיל ורוד, ואתם יודעים שמוות שה"מ לא ניתן לוויכוח כמה שהוא לא הוגן. או שאתם לא יודעים. אם לא שיחקתם D&D בחיים שלכם, תישארו באפלה. -_-

אני נותנת "ציון" מ1 עד 9 על התגובות שלכם כדי לדלל את הכוחות המופרזים. אל תיעלבו מדברים שאני כותבת, ותזכרו שהכל משתנה בשלבי המשחק. דברים שנלקחו יוחזרו.
ג'ן- 9, היית יצירתית מאוד במלכודת ועברת אותה בקלות. הערפל שואב ממך את יכולת התנועה העל-אנושית.
סיריס- 9, מלכודת מקורית, ממש אהבתי. הערפל שואב ממך את יכולת ווסות האטומים. הלהבים שלך לא יכולים להישלף יותר.
אנוביס- 5, דילגת על תיאורים בזה ששמת קישור לתמונה וזה ממש חבל. תגובת המפלצת לא הייתה מפורטת, ורוב הנקודות על המלכודת שלך. לא עשית את משימת הלהבים, תתייחס לזה כאילו חומת האש בלעה אותך והשאירה אותך ללא כל הציוד שלך, אתה נשאר בבגדים פשוטים. (לא שריון).
גולגולת- 7, הלחימה במפלצת הייתה טובה (תתאמן על רווחים בתגובות) אבל בדקתי באינטרנט בקשר למלכדות שלך וזאת פשוט טעות. יש לרופאים דרך להחדיר אוויר ישר אל קנה הנשימה כמו באינפוזיה כשהם יוצרים וואקום, בחתך סכין אתה מקסימום תאבד דם. מצטערת. אתה מאבד את כל הכוחות שלך פרט לשליטה בעורבים ויצירת סדקים באדמה.
נטוטו- עבודה טובה, ממליצה לחשוב ביצירתיות. 7, את מאבדת את היכולת שלך לשנות צבע ולשכנע אנשים.
קידה- 9, היה כיף לקרוא את התגובות שלך, נקודת המבט של הדמות שלך ממש מגניבה. (מצטערת שאני לוקחת לך יותר מיכולת אחת למרות הציון) הערפל לוקח ממך את כוח הריסוק והמהירות כשאת לא בצורה החייתית שלך.
ארגו- 7. כל הכבוד על ניסיון ההשקעה. אתה לא יכול להיעלם יותר והשריון שלך נעלם.
פולו- 4. לא גמרת את התגובות שלך. כל הציוד שלך נעלם.

הערפל הסגול מטשטש את הפרטים ואתם מרגישים שאתם עפים קדימה במהירות. אתם פחות או יותר נמעכים על קיר מתכתי ונופלים על אדמה חולית. אתם רואים אחד את השני עכשיו, אבל ככל שהערפל הסגול מתפוגג אתם מרגישים את הכוח נשאב מכם. כדורי ערפל מסתחררים מולכם, לוקחים את היתרונות שלכם ומתרחקים משם. אתם שומעים את הקול שוב, מסופק במידה מטרידה. "מסתבר שכולכם מתאימים. הדברים שבהם השתמשתם כדי לשרוד הגיעו ישירות אליי, ומפני שאני מתחיל לאהוב את תפקיד הנבל, אספר לכם למה אתם כאן. אפשר להגיד שאני אדם מוכשר מאוד, הצלחתי לפענח את תבנית הכישוף ולהבין איך הוא פועל. התחלתי להכפיל את הכוח שצברתי על ידי כך שיצרתי שערים אל מקומות רווים בקסם ו...שאבתי אתכם לכאן." הקול נשמע מאושר וילדותי. "לצערי אין ביכולתי למנוע מכם לנסות לחזור הביתה, אבל אני יכול להזהיר שכדי לעשות את זה תצטרכו להשתמש בקסם, ואתם כבר מבינים, יש לי תוכניות חשובות מאוד לגבי הכוח שלכם ואשמח אם ניצור קשרים במקום לריב. שחררתי את הדברים שלכם ברחבי האי, אתם רשאים לחפש אותם."
הערפל מתפוגג סופית, ואתם מוצאים את עצמכם על חוף מלא שאריות של ספינות, כמה בתי עץ קטנים וריח חזק של צמחי מים. אין לכם מושג איפה המקום הזה, אבל אתם שומעים קולות אנושיים במרחק. יש לכם הרגשה שמשהו הולך לקרות, אבל בינתיים אתם בעיקר מבולבלים.


•כדי לסגור את הפרק אתם צריכים לטייל ולהיתקל בדברים. אל תכתבו שאתם פוגשים כלום, אלא רק שאתם משוטטים. אני אכתוב מה אתם פוגשים ואיזה מידע נודע לכם. תזכרו שאתם אנושיים לגמרי עכשיו ואתם חייבים לאכול, לשתות ולישון.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[אבודים והמסור עבדו עליי!תקוללו!!!!חחח,טוב,את כנראה צודקת,אז סבבה]
הערפל התפוגג,ואור שמש חזק פגע לי בעיניים.רגע,אור שמש חזק?התבוננתי בסביבה:במקום גן עדן לחדי קרן,הגעתי לרצועת חוף,מלאה שברי ספינות,וחולות זהובים.ריח חזק הגיע לאפי,וגרם לי לתחושה מוזרה.הבטן שלי השמיעה רעש מוזר.אני...רעב?איך זה יכול להיות?פתאום נשמע אותו קול ממקודם:"מסתבר שכולכם מתאימים. הדברים שבהם השתמשתם כדי לשרוד הגיעו ישירות אליי, ומפני שאני מתחיל לאהוב את תפקיד הנבל, אספר לכם למה אתם כאן. אפשר להגיד שאני אדם מוכשר מאוד, הצלחתי לפענח את תבנית הכישוף ולהבין איך הוא פועל. התחלתי להכפיל את הכוח שצברתי על ידי כך שיצרתי שערים אל מקומות רווים בקסם ו...שאבתי אתכם לכאן." הקול נשמע מאושר וילדותי. "לצערי אין ביכולתי למנוע מכם לנסות לחזור הביתה, אבל אני יכול להזהיר שכדי לעשות את זה תצטרכו להשתמש בקסם, ואתם כבר מבינים, יש לי תוכניות חשובות מאוד לגבי הכוח שלכם ואשמח אם ניצור קשרים במקום לריב. שחררתי את הדברים שלכם ברחבי האי, אתם רשאים לחפש אותם." זה מסביר הכל.הכוחות שלי...אוי לא,זה לא טוב,זה ממש לא טוב.יש הרבה חיים שתלויים בי,אני לא יכול פשוט להעלם להם.טוב,אז הכוחות שלי כאן,רק,איפה זה כאן בדיוק?חופים זהובים,סביבה טרופית...מעניין, אולי זה אי.כדאי לסרוק את המקום.התחלתי ללכת לכיוון הג'ונגל,עד ש...אני עדיין צריך לאכול.חזרתי על עקבותיי, והלכתי לעבר המים הצלולים והיפים.גלים רכים הכו בחוף.דבר מוזר בלט על הרקע הקרקעית: אצות. שטח ירקרק נע בנחת כאילו הוא זז ברוח.טוב,זה נחשב אכיל אני חושב...תלשתי כמה אצות,והכנסתי אחת לפה.המרקם היה סיבי ורירי,כאילו אכלתי חילזון שעיר במיוחד.טוב,הטעם לא כל כך נורא.רגע...הוא כן.טוב,אני חייב לאכול משהו,והכנסתי את שארית האצה.התחלתי ללכת לכיוון הג'ונגל חזרה.העצים הצלו עלי מחום השמש,אבל עדיין הרגשתי כאילו אני בנזיד:לחות מכל עבר,חום.משום מה לא נשמע שום רחש,כי חשבתי שזה אמור להיות ג'ונגל שופע חיים או משהו כזה.האדמה הייתה שחורה,ובעצם כמעט לא ראיתי אותה,כי הסבך היה בכל מקום.ההליכה הייתה קשה,אני מודה,והתחלתי לחוש הרגשות שמעולם לא חשתי קודם:עייפות,צמא,רעב,כאב ראש.הרגשתי...אנושי.הצמא היה יותר גרוע מהרעב.התחושה שהגרון שלך מחוספס ומיובש,ומבחוץ זה כאילו הצמידו לך מתכת בוערת לצוואר הייתה נוראית.אחרי הליכה ממושכת,הקרקע התחילה לעלות.או יופי,אבל לפחות תהיה לי תצפית.אם היה לי קשה בהליכה,אז ממש סבלתי בעליה:סוף סוף נחשפתי לשמש,והיא קפחה על ראשי.עגלי זיעה הופיעו על מצחי.הטיפוס הפך כבר לאתגרי:נצמדתי לסלעים נואשות,אבל ידעתי שאני לא הולך להחזיק הרבה זמן.האבנים שרטו את ידיי,אבל הצלחתי במאמץ למשוך את עצמי לפסגה של הגבעה:היא לא הייתה גבוה במיוחד,כי כל מה שראיתי היה ג'ונגל,ו...עוד ג'ונגל.לפחות כאן אני יוכל לנוח קצת...
[אני לא אמור לעשות תגובה אחת,נכון?]


siris לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(,רגעלא הבנתי כל הכוחות והציוד שלנו נלקחו ממנו או שרק אלה שרשמת למעלה?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
רק מה שרשמתי לכל אחד.
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הערפל נעלם והתחלתי ליפול. שמעתי שוב את הקול שדיבר בהתחלה אומר: "מסתבר שכולכם מתאימים. הדברים שבהם השתמשתם כדי לשרוד הגיעו ישירות אליי, ומפני שאני מתחיל לאהוב את תפקיד הנבל, אספר לכם למה אתם כאן. אפשר להגיד שאני אדם מוכשר מאוד, הצלחתי לפענח את תבנית הכישוף ולהבין איך הוא פועל. התחלתי להכפיל את הכוח שצברתי על ידי כך שיצרתי שערים אל מקומות רווים בקסם ו... שאבתי אתכם לכאן." הקול נשמע מאושר וילדותי. "לצערי אין ביכולתי למנוע מכם לנסות לחזור הביתה, אבל אני יכול להזהיר שכדי לעשות את זה תצטרכו להשתמש בקסם, ואתם כבר מבינים, יש לי תוכניות חשובות מאוד לגבי הכוח שלכם ואשמח אם ניצור קשרים במקום לריב. שחררתי את הדברים שלכם ברחבי האי, אתם רשאים לחפש אותם." פתאום התחילו להסתחרר מולי כדורי ערפל שלקחו לי את כל הציוד. התחלתי להרגיש עייף, רעב וצמא. אוקיי. התחלתי להסתכל מסביבי. מצד אחד יש ים ומהצד השני יש ג'ונגל, מהצד השלישי יש בתי עץ קטנים. כל האי מכוסה חלקי ספינות. הצמא לא יפריע לי אני יכול להפוך כל דבר פה למים. הרעב, במים האלה רוב הסיכויים יש אוכל ואם לא אז בג'ונגל שפה בצד. אבל מה שיפריע לי זה השינה, איפה אני אמור לישון על האי הזה?!? התחלתי להכנס לאחד הבתים. למזלי מצאתי שם קערת מים וחבל. יופי. עכשיו אני יכול גם לצוד אם יש חיות בג'ונגל. עכשיו ההחלטה. לאן ללכת? לג'ונגל? או להשאר על החוף?
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(תגיבו כבר אנשים!!!)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(כשיהיה לי כוח... ואהבתי את היכולת הזו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[אין לי מושג מה להגיב! O_o ]
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ערפל סגול עוטף אותי מכל עבר. אני מרגישה כאילו אני זזה במהירות, זזה קדימה. פתאום אני מתנגשת בקיר מתכת ונופלת על קרקע מלאה בחול. אני קמה בחולשה ומביטה סביב לראות מה המשימה החדשה שלי.
אני רואה דמויות, כל מני דמויות. אותם אנשים שראיתי לפני שנכנסתי למבוך.
יש לי מן תחושה משונה, אני מרגישה כאילו הערפל לוקח לי את הדברים שהכי חשובים לי. בהתחלה אני מנסה להתנגד לזה, אבל חולשה מציפה אותי.
כשהערפל מתפזר אני מרגישה ריקנות, אבל אני לא מרשה לעצמי להראות את החולשה שלי אפילו לשנייה. אני מכריחה את הפנים שלי לעטות הבעה נחושה, אפילו קצת מרדנית. אני נזכרת בעצב בכל הפעמים שהשתמשתי בהבעה הזאת בתחרויות ומהרהרת כמה זמן יעבור עד שאני אחזור לחיים הרגילים שלי.
"מסתבר שכולכם מתאימים" אני שומעת קול אומר.
עוד פעם הוא. למה הוא לא עוזב אותנו בשקט?
"הדברים שבהם השתמשתם כדי לשרוד הגיעו ישירו אליי, ומפני שאני מתחיל לאהוב את תפקיד הנבל,"
שבהחלט מתאים לך, אני חושבת.
"אספר לכם למה אתם כאן" סוף סוף! "אפשר להגיד שאני אדם מוכשר מאוד, הצלחתי לפענח את תבנית הכישוף ולהבין איך הוא פועל. התחלתי להכפיל את הכוח שצרתי על ידי כך שיצרתי שערים אל מקומות רווים בקסם ו.. שאבתי אתכם לכאן" הבעת פני מרצינה עוד יותר. אני מנסה להבין מה הוא אומר, אבל יש לי תחושה שהוא עומד לצאת עם איזו תכנית מרושעת לשלוט על העולם.
ואז אנחנו נצטרך לאחד כוחות ולהציל אותו אני חושבת בלעג ומעיפה מבט מהיר באנשים שסביבי.
"לצערי אין ביכולתי למנוע מכם לנסות לחזור הביתה.." נכון מאוד! "..אבל אני יכול להזהיר שכדי לעשות את זה תצטרכו להשתמש בקסם, ואתם כבר מבינים, יש לי תוכניות חשובות מאוד לגבי הכוח שלכם ואשמח אם ניצור קשרים במום לריב. שחררתי את הדברים שלכם ברחבי האי, אתם מוזמנים לנסות לחפש אותם"
בזמן שהערפל נעלם סופית אני בודקת שכל הדברים שהתעוררתי איתם עדיין אצלי. הם כן. אז זה אומר שמה שנלקח ממני זה..
אני מחווירה.
"אוי לא.." אני ממלמלת בעצבנות.
אני מחליטה לבחון את שלושת הכוחות שלי. אני אשאיר את כוח השכנוע שלי לסוף, כי כרגע אין לי את מי לשכנע. אני מנסה לשנות את צבע החול סביבי לכחול בהיר. זה לא עובד!
אני מביטה על החול שמתחתי. הוא זז קצת. אין רוח.
איזו הקלה..
אני שומעת מרחוק קולות של אנשים ואני מקווה שאני לא אצטרך ל.. לעשות להם את מה שעשיתי לשור.
אבל אני כן אעשה את זה אם זאת הדרך היחידה לחזור הבייתה
וואו, איזו מחשבה איומה זו.
אני מתקרבת לדמות שהכי קרובה אליי (יש מתנדבים?)
"שלום" אני אומרת בהיסוס.
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(נטוטו אני ישמח...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[סבבי ^^ ]
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
יצאתי מהבקתת עץ ונגשה אלי נערה שנרארת קצת יותר צעירה ממני ואמרה "שלום. שמי אופאל. איך קוראים לך?". "היי אופאל" עניתי "קוראים לי ראי. רוצה להצטרף אלי?" שאלתי. "כן. למה לא? זו בדיוק הסיבה שבשבילה פניתי אליך." ענתה לי אופאל.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"אז... אפשר להיכנס?" אני שואלת.
"כן, בטח" ראי אומר.
אני נכנסת לבקתה הקטנה. "יש כאן אוכל או מקום לישון?" אני שואלת "תאורה כלשהיא, אש אולי? זה מרחיק טורפים.." אלה כללי ההישרדות שאני משתמשת בתחרויות. אני מרימה מבט שואל אל ראי, מחכה לתשובה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
זה קרה כמה רגעים אחרי שעזבתי את ידו של גאבין. הערפל הסגול שאפף אותנו הפך סמיך יותר, וכבר לא יכולתי לראות מבעדו דבר. הרגשתי שאני נעה במהירות עצומה קדימה, ואז...

כשאני פוקחת את העיניים הראש שלי פועם בחוזקה, ואני מרגישה חולשה משונה. כאילו נשאבת ממני אנרגיה חזקה. אני מגלה שאני שוכבת על חול זהוב רך. אני מנסה לקום על רגלי, ומיד חשה בשינוי. זה מרגיז אותי נורא. לפתע אני נעה לאט, הרבה יותר לאט מקודם. קצת כאילו מישהו החליט להאט את כל העולם (סלואו מוושן). אני רוטנת ונעמדת על רגלי, מביטה סביב. הקול נשמע באוזני, מסופק ומרוצה.
שיירי הספינות לא קורצים לי במיוחד. אני מבחינה באנשים סביבי, אך לא מקדישה להם עניין מיוחד. כמה אפשרויות עולות בדעתי. הקול אמר שהדברים שלנו נמצאים כאן באי, כך שאם אשוטט באי אולי אתקל בהם. מצד שני, יכול להיות שהוא סתם מנסה לסחוב אותנו ממקום למקום ולעייף אותנו, כך שאולי עדיף פשוט להישאר על החוף...
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי כמה זמן אחרי זה,וקמתי.המשכתי למנוע לעבר הפסגה,ולבסוף שהגעתי,התבוננתי למרחק.ג'ונגל גדול,הר געש שממנו עולה עשן,בערך במרחק כמה עשרות ק"מ,כמה גבעות במרחק,שברי הספינות,ובכמה מקומות...עשן.צליוויזציה.מדורות,אוכל,מים צוננים...ארובת העשן הקרובה ביותר נראתה במרחק של בערך שלושה ק"מ.אבל אני צריך לנהוג בזהירות:אני לא יודע מי הם,ויכול להיות שהם שבטים פרימיטיביים ואכזריים.למה זה הדברים היחידים שעולים לי לראש?התחלתי לרדת,ואכלתי עוד שתי אצות.הרגשתי את האנרגיה המעטה זורמת לי בעורקים,תחושה די חדשה,וירדתי בזהירות מהגבעה התלולה...
[אממ,מה שאני הולך אליו זה הבקתה שנטוטו ודוקטור בה,זה בסדר מבחינתכם?]
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לי לא אכפת גולגלת. לדעתי כמה שיותר יותר טוב)
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[אוקיי,תודה.נטוטו?]
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[בטח, אין בעיה ^^]
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
בסדר, ערפל סגול לקח ממני כוחות.
בסדר, קול מרושע שמחזיק מעצמו פיזר לי ולכל השאר את הדברים על האי.
אבל איבדתי א תהשריון שלי ! ובשריון שלי יש את חוליית המזל שלי שבלעדיהאני מרגיש בודד בעולם. איזה מזל שהוא השאיר לי את עין ימין !(משעמם לי, זה אמור להסביר הכול. וכן, זה אני, כך שהכול ברור.)

התעוררנו על חוף זהוב, אני ועוד אנשים מוזרים ובעלי גופים מגניבים. החול הרך הרגיש כמו פרווה נעימה למגע, וציפיתי שבכל רגע יצאו ממנו דגים בצורת שיניים ויאכלו לנו את אצבעות הרגליים. זה לא קרה.
קמתי על רגליי, מתנודד, ועשיתי אחד ועוד אחד, כך שהחולשה בגופי היא כנראה מהיכולת שנלקחה ממני. רצתי אל אחד משברי הספינות, כנראה דופן שנקרעה בסופה אי פעם. ניסיתי את יכולותיי, והיחידה שלא הצלחתי לבצע היא יכולת ההיעלמות. חזרתי לאטי אל השאר. חלקם התעוררו והתמתחו, או יצאו לשוטט, והשאר, שהיו מעולפים, נחו בערימה, נוחררים בשקט(הייתי חייב ^^)
הבטתי סביבי, וקלטתי בחורה עם שיער ג׳ינג׳י יפה וארוך, עומדת ומתבוננת סביבה. התחלתי לצעוד לעברה, סתם כי לא היה לי מה לעשות, והיא נראתה לי קצת מוכרת...
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הבחור שהתקרב אליי נראה מוכר באופן כלשהו, אך לא ידעתי לומר למה או מאיפה. הוא לא אמר דבר, רק ניגש ונעמד לידי, בוחן אותי בסקרנות. הפכתי די נבוכה.
"איך קוראים לך?" שאלתי בהיסוס והתחלתי להתקדם לפנים האי. הוא הלך אחרי. "אני מכירה אותך מאיפשיהו?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
״אולי כן, אולי לא. שמי אינו משנה דבר.״ אמרתי במסתוריות, עם שמץ של חיוך.
הבחורה החלה להתרחק אל קו העצים הירוק הבהיר, השופע צמחייה טרופית וחיות, וקולות. צעדתי אחריה בשקט, מודע לכל תנועותיה באופן מוזר, פעם מתקרב מעט ופעם מתרחק יותר, עד שלבסוף היא נעמדה במקומה בפתאומיות, סבה על עקביה, ונעצה בי מבט מתריס.
״אמור לי, מי אתה ומדוע אתה עוקב אחריי ?״ היא סיננה, ושוב נעצה בעיניי את מבטה.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ברצינות, הוא די עלה לי על העצבים. בחור מטופש עם שיער כסוף מטופש שלא מוכן לומר את השם המטופש שלו. אחרי שנעצתי מבט נוקב בעיניו המחשמלות ושאלתי את השאלה הוא רק חייך לעצמו חיוך יודע כל ושתק.
שילבתי את זרועותי. "מה שמך? מה אתה רוצה? אם אתה רוצה לערוך היכרות, בבקשה. אבל השתיקה שלך חסרת תועלת. מה אתה מנסה להשיג בזה?"
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
״אף לא דבר. רק הסתקרנתי, ועכשיו סיקרנת אותי יותר !״
היא גילגלה את עינייה בחוסר סבלנות.
״אוקיי, אז אתה מתכוון לרדוף אחריי לכל מקום אליו אלך ? מה המניע שלך ?״
עניתי בשקט.״אין לי מניע...״
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
גבותי התרוממו מעלה באי-אמון. חייב להיות לו מניע. אף אחד לא עוקב סתם ככה אחרי אנשים.
"לפחות אמור לי מה שמך," אמרתי, משחררת את זרועותי, מסתובבת וממשיכה ללכת, והוא אחרי. "שאדע איך לפנות אלייך."
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני מרים גבות בציפייה מועטה.
״את מתכוונת לפנות אליי ? ולמה לך ?״ אני שואל, מודע לחלוטין לגבותיה המתכווצות באי הבנה, אף על פי היותי מאחוריה. יש דברים שאפשר לחוש אף מבלי לראות.
אנחנו הולכים בשקט עוד מעט, עיניי ממוקדות בגבה, חודרות.
אני מנסה להיזכר, מבלי להעלות הבעה על פניי, מאיפה אני מכיר אותה. ואאז נופל לי האסימון.

<רצנו, אחד אחרי השנייה, צוהלים בשמש הזורחת באור צהוב יפהפה והשמיים התכולים הנקיים מכל ענן.
היא מוציאה לי לשון, מחייכת וצווחת בהנאה כשאני מתקרב. אני קופץ עליה, ושנינו מתגלגלים בדשא, מצחקקים בשמחה טהורה. אנחנו נשכבים על הדשא הירוק, הזוהר, הרך, מחייכים ללא סיבה.
ואז אני לוחש לה ״לין, אנחנו חברים הכי טובים לתמי, נכון ?״
היא מנפנפת בשערה האדמוני, הארוך, היפה, ומנידה בראשה.
״כן״ היא משיבה לי בחיוך. <\I>
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני מרגישה איך הבחור חסר השם נועץ מבטים בגבי, וצמרמורת חולפת בי. מי זה?! למה הוא עוקב אחרי? למה הוא לא מוכן לומר לי מה שמו? ולמה לעזאזל הוא נראה מוכר כל כך?!
אני מתיישבת על סלע , משעינה את מרפקי על ברכי ואת סנטרי על אגרופי הקמוצים. הוא מתיישב לצידי, שותק. ניכר כי הוא שקוע במחשבות.
"למה לא?" אני משיבה לאחר זמן מה.
שתיקה.
"אני לין," אני מוסיפה. אולי ידיעת השם שלי תשכנע אותו לומר את שלו.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני פוער עיניים לרגע בהפתעה, ושוב חוזר למבטי הקפוא.
זו היא, זו לין. לין שרצה איתי בדשא, לפי זמן רב. לין שהכרתי.
והנה אנחנו כאן...
אני נועץ מבט בעיניה, לא ממצמץ, מנסה לחדור אל נשמתה, אך עיניה עמדו כחומה, אחת כחולה עמוקה ויפה והשנייה מתכתית, לא טבעית.
״לין ?״ שאלתי, לא מראה אף סימן על פניי. ״זה שם מעניין...״
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הוא נשמע מופתע למשמע שמי, ולרגע הזיהוי ניכר בפניו. אך לא עובר זמן רב והן שבות להבעתן הקודמת. האדישה.
"לין," הוא אומר. "זה שם מעניין."
אני מחמיצה פנים ומסיטה את מבטי ממנו. נועצת אותו ישירות לפנים. כנראה אנחנו באמת מכירים, למרות שמלבד העובדה שהוא מוכר לי איני יכולה לדעת עליו דבר. אין לי מושג מי הוא ומאין אנו מכירים.
אני שותקת. לא אשדל אותו עוד לומר את שמו.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(סיריס, אתה ממש לא קשור לסיטואציה, אנחנו ממש לא לידך, ואני לא ממש מדבר. אז... התגובה הזאת לא בדיוק רךוונטית.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני מבינה שראי לא יודע לענות על השאלות שלי. אני סוקרת קצת את הבקתה ומוצאת כלים - כלי בישול. אני מעיפה מבט אחד בחלון ורואה מישהו מתקרב לבקתה.
"ראי, בוא לכאן - מישהו מגיע. מה אתה אומר, שנלך להגיד שלום?" אני שואלת. אני מתכוננת לאפשרות שיכול להיות שהדמות המתקרבת לא תהיה ידידותית, יכול להיות שיהיה פה קרב.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ירדתי מההר בזהירות.התחלתי ללכת בג'ונגל,לקפוץ מעל ענפים שסתם נחו על הקרקע,לעבור בין שרכים,ולצעוד על הקרקע המוזרה,שהייתה מכוסה צמחייה.המחשבה על מים צוננים,או על אוכל,מילאה אותי באנרגיה.מזל שמלחמה לא פה,הוא היה מתחיל לנסות להרוג את כל מי שהוא רואה.פתאום ראיתי משהו בצבע בוער על אחד העצים:פרי אדמדם כתום,נח לו בגובה שבע מטרים,על עץ.גם אוכל,וגם משהו לשתות...אני מעולם לא הייתי טוב במיוחד בטיפוס,אבל שווה לנסות.קפצתי על העץ,והתחלתי לטפס.מדי פעם החלקתי,אבל מיד התייצבתי שוב,והמשכתי.זה לא כל כך קשה.לבסוף הגעתי לגובה שישה מטרים,ואז שלפתי את החרמש.שיספתי את הענף שעליו היה הפרי,אבל לפתע איבדתי את האחיזה,והחלקתי.ניסיתי להאיחז שוב,אבל נפלתי בכל זאת,ונחתתי בחבטה על הקרקע מכוסת הצמחייה.הפרי נפל לידי.טוב,לפחות השגתי אתו.נגסתי בו,ומיץ חמצמץ מתוק הגיע אל הפה שלי.המשכתי ללכת,ואחרי כמה זמן,זרקתי את גלעין הפרי.לבסוף הגעתי למין קרחת יער קטנה מאוד,שם עמדה בקתה.סוף סוף.התחלתי לצעוד לכיוון הדלת...
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"יאללה, אני יוצאת אליו" אני אומרת. "ראי, אתה בא?"
"אוקי" הוא עונה בפשטות.
שנינו פותחים את הדלת ויוצאים.
"שלום," אני אומרת "ראיתי אותך מקודם, על החוף. איך קוראים לך?"
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
בתכלס, סיריס, זה די מוזר... אתה אמור להיות על החוף. אנחנו כבר התקדמנו. תשנה את התגובה כך שתהיה הגיונית...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
חולה ולא יכולה לחשוב. מצטערת על זה, תאלצו לחכות עד שאני אקרא הכל.
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
לא לוחצים, לוחמת... תרגישי טוב!!!
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"לין" אמרתי בשקט. בפעם הראשונה שיזמתי איתה שיחה היום.
היא סובבה את ראשה לעברי במהירות. "כן ?״ שאלה בשקט.
"איידיר" אמרתי, וצל של זיהוי חלף בפניה. "קוראים לי איידיר."
siris לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אה,סליחה, הייתי בטוח שכולנו נמצאים באותו מקום)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אני די בטוח למעשה שככה אי אפשר לעשות קשת או חצים, כי העץ סביר להניח די רקוב, ופגיון בתור ראש חץ - עוד לא שמעתי על דבר כל כך טפשי.)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לגלף -_-
אם אתה רוצה קשת, לך נסה לקושש ענפים בג'ונגל, אולי תמצא שם משהו מתאים...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ראי הלך לו לצוד והשאיר אותי עם בחור מוזר (או שהוא בכלל שלד מהלך? לא ברור..) בשם מוות.
אני חייבת להודות, המראה של מוות קצת הטריד אותי. נו טוב, אני מניחה שאפשר להתרגל אליו. והוא נראה כמו בחור נחמד. אנחנו נוכל להסתדר.
"אז.." אני מנסה לשבור את השתיקה "מאיפה אתה? כאילו, איפה גרת לפני ש..הביאו אותנו לכאן?" אני שואלת.
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני ואופאל יצאנו לעבר הבחור. "איך קוראים לך?" אופאל שאלה. "שלום. שמי מוות. מה שמכם?". "מוות? שם מעניין. שלום שמי הוא ראי, וזאתי אופאל" עניתי לו. "שלום ראי, שלום אופאל. אני יכול להכנס אליכם?" "כן. למה לא?" אמרה אופאל. מוות נכנס לבקתה. "אני הולך לחפש אוכל." אמרתי להם, יצאתי מהבקתה עם החבל שלי ואחד הסכינים של מוות. והלכתי לעבר היער. מצאתי ענף בצורת קשת שיתאים לי. חיברתי את החבל לקצוות של הענף. לקחתי כמה ענפים וחודדתי אותם בקצה. יופי עכשיו יש לי גם קשת וגם חיצים.
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(יותר הגיוני??)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(קשה לי להאמין שתמצא ענף מעוקל שמתאים לקשת בג'ונגל, אני יותר התכוונתי לחיבור של ענפים דקים. אבל זה יותר טוב ממקודם בהרבה.)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
איידיר. איידיר. למה השם הזה מוכר לי כל כך?! מי היה איידיר? איזה תפקיד הוא תפס בחיי?

צעדים. מבט נעוץ במדרכה. התיק תלוי על הגב ברישול. וכל הנושאים שמילאו את ראשי, וכיום אין להם כל משמעות...
"תיזהרי!" הקול נשמע רגע מאוחר מדי. אני נרתעת לאחור ומשפשפת את ראשי הכואב, במקום בו התנגש בזה של הילד. שערו הבהיר נראה כסוף באור השמש. העיניים שלו נעוצות בי בכעס מחשמל.
"מצטערת..." אני ממלמלת ומשפילה שוב את ראשי. "לא הבחנתי בך."
"ניחשתי זאת לבד," הוא רוטן ובוחן אותי בסקרנות. "ראיתי אותך עוברת כאן כבר כמה פעמים," הוא מודה. "איך קוראים לך?"
"לין," אני משיבה ומנסה לחייך אליו. הוא מהנהן. שתיקה משתררת.
"איך קוראים לך?" אני שואלת, לאחר שנראה שהוא לא מתכוון לומר דבר.
"לי?" הוא נשמע מופתע. "אני איידיר."
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני קמה ממקומי, מנערת ומתחילה לצעוד קדימה במהירות. איידיר ממהר אחרי.
"לאן את הולכת?" הוא שואל.
"צריך להתקדם," אני אומרת קצרות. "לא כדאי שנשב סתם ככה."
siris לפני 12 שנים ו-4 חודשים
טוב, אז בהתחלה כאב לי מאוד.
אחרי זה עדיין כאב לי מאוד, אבל לפחות יכולתי לחשוב. דברים מתוחכמים מאוד בסגנון 'תהרגו.אותי.עכשיו' ו'אני שונא הכל' ו'כפיות'.
הרגשתי בזהירות את הסביבה. רעש של מים נשברים.פעימות לב.נשימות איטיות.תחושה של עץ מתחת לידיי.
אני בבקתה. ליד הים.מוקף באנשים ישנים.נשארתי ככה כמה זמן.כמה אנשים התעוררו.דיברו,בחלקם.
בסוף הצלחתי להתיישב. אפילו הצלחתי להבין מה שהקול אמר.צרות,בעיקר.
העברתי סריקה גופנית כללית ולא מצאתי תקלות, חוץ מהסוללה שהתנהגה כאילו היא לא פעלה אי פעם. לאחר מכן העזתי אפילו לפקוח את עיניי.
כמעט צעקתי בהפתעה. הייתי ממש ליד חוף ים, מתחתיי צדפים ושברי אבנים,והייתי לבד.
זה לא יכול להיות. הייתי יכול להישבע שהרגשתי עץ...
הסתכלתי על ידי הימנית. היא נחה על שברי ספינה.נאנחתי בהקלה. פחדתי לרגע שהחליפה מקולקלת ופוגעת בתפקוד החושים שלי.
אבל...הייתי גם יכול להישבע ששמעתי פעימות לב.וכשהסתכלתי סביבי לא היה שם אף אחד.אז מה-
אוי, אני חתיכת אידיוט.
כמובן.אם מישהו מסתכל עליי ממחבוא, צופה בפעולות שלי, הוא ינסה להשמיע כמה שפחות קולות. איך יכולתי להיות כזה טיפש?
טוב, נשארה רק אפשרות אחת.
זינקתי במהירות על רגליי. הייתי צריך למצוא מחסה ממי או מה שעקב אחריי. התכוונתי לזנק אל תוך בטן הספינה כשמשהו קר ונוקשה הוצמד לגרוני
"אל תזוז!"

(מישהו מתנדב להצטרף אליי?)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
החלטתי לנסות לשבור את החומה שאני בניתי.
"אממ... לין ?"
"כן ?" היא ענתה במהירות.
"מה שלומך ?" אמרתי. היא נראתה נבוכה ומופתעת מעט מהשאלה.
"אה... בסדר..." היא ענתה, ומסיבה כלשהי זיק של חיוך הופיע על פניי.
"לאן נלך עכשיו ?" שאלתי, בביטחון מעט רב יותר מהשאלה הקדמת.
siris לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הלו? מישהו רוצה להצטרף אליי? מישהו? בבקשה?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(גוגולת! תגובה, בבקשה!)
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[אני יגיב מחר]
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(גולגולת!!)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(ג'ן ? יש מצב שאת מתכוונת להגיב ?)
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
איידיר החל לפתע לדבר. מעניין.
"אין לי מושג." נדתי בראשי. "אמרו שהחפצים שלנו מפוזרים על האי, אז קיוויתי שאם נמשיך ללכת נמצא משהו במקרה. אבל עד עכשיו לא נתקלנו בכלום. יש לך רעיון?"

(לוחמת... פליז? תשומת לב?)
siris לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(מישהו? עזרה? משעמם לי למוות!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
ג'ן- אתם הולכים על החול הלבן ומרגישים בשינוי באווירה. אתם רואים בקתות עץ שלא ראיתם קודם, כאילו הן צמחו מהחול. אתם מתקרבים בזהירות, לפחות יש פה סימני חיים. הדלת נפתחת ואישה יוצאת מאחת הבקתות. הראש שלה מושפל והיא סוחבת סלסלה מרובעת עשויה עשבים אפורים. אתם רואים מיד שמשהו לא בסדר בה- הברכיים שלה עקומות והיא מדדה לכיוונכם בידיים נוקשות. אתם תופסים מרחק כשהיא מפילה את הסלסלה שלה בפתאומיות והיא מתרסקת לערימת אבק שחור. האישה צורחת בצורה קורעת לב בזמן שהאבק מתפשט ומטשטש את דמותה. סיריס, משהו חד מנסה להינעץ בכתף שלך אבל רק משתפשף בה.
האישה תוקפת אתכם, וכשהאבק מתפוגג אתם מגלים שהעיניים שלה מיובשות לגמרי. קולות נשמעים מהבקתה, ושלושה נערים עם שיער שחור ארוך ומטונף ובגדים מרופטים יוצאים אליכם.
"הם שברו את זה!" אומרת האישה בקול מיוסר. הנערים תוקפים אתכם עם קרסים חלודים, וממלמלים דברים לא ברורים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(סליחה, התכוונתי לארגו כשכתבתי סיריס.
סיריס, גם אתה נתקל בבית נטוש כזה, ואתה יודע שיש משהו שעדיין לא גילית. אם אתה בוחר לחקור את הדיריים, זאת גם אפשרות.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[מר גולגולת הרעם היקר,
יש פועל אחד.. תגיד לי אם אתה מכיר אותו, סבבה? קוראים לו *להגיב* - נשמע לך מוכר?
בוא אני אעזור לך; שם העצם שלו הוא *תגובה*
נזכרת? יופי!
עכשיו כשנזכרת, אין כל סיבה שלא תגיב, כי אחרת אני עלולה בטעות לערוף לך את הראש ^^ ]
ג'ן לפני 12 שנים ו-4 חודשים
המשכנו ללכת, אך לא בקו ישר. הנחתי שבסופו של דבר נחזור לקו החוף, ואכן צדקתי. הקרקע תחת רגלינו הפכה בסופו של דבר לחול הזהוב שזכרתי מהבוקר. אבל היה ברור שמשהו השתנה. בקתות העץ עכשיו היו שונות מאלה שראיתי קודם, ואף סידורן היה שונה. הבקתות הקודמות היו מסודרות בקו ישר יחסית בערך במרכז החוף אך הפעם, בנוסף לאלה שראינו קודם, היו כמה בקתות נוספות, שצבע העץ שלהן כהה יותר והן ממוקמות באקראיות מוחלטת.
איידיר לא ענה לשאלתי הקודמת, ועכשיו חשתי במעין הקלה משונה. עכשיו, לפחות, אנחנו מתחילים להתקדם. על אף האווירה מבשרת הרעות.
רעשים נשמעו מאחת הבקתות.
"יש כאן חיים," מלמל איידיר וקמץ את אגרופיו. עיניו בהקו.
התחלנו להתקדם לעבר הבקתה, אך לפתע נפתחה הדלת. נעצרתי באחת. איידיר צעד עוד צעד קדימה, אך האישה שיצאה מתוך הבקתה גרמה גם לו להיעצר.
לומר שהיא הייתה משונה ימעיט מערך הדבר. היא נראתה כאישה רגילה לחלוטין, שיערה בלונדיני אסוף ועיניה ירוקות עמומות. היא נראתה צנומה מאוד, אך לא שברירית. כאילו עברה תלאות בחייה. הייתי יכולה למקם אותה בקלות כאחת מההמון.
במראה, לפחות. אך לא בהתנהגותה. ראשה היה מושפל והליכתה נוקשה. כמעט רובוטית. ברכיה היו עקומות כך שכל רגל נטתה לכיוון אחר. היא צלעה מעט בהליכתה, אך זו הייתה כה קבועה ומתוזמנת עד שהיה ברור שאינה טבעית. היא אחזה בידה סלסלה מרובעת.
"אל תזוז," סיננתי כשראיתי שאיידיר מתכוון להתקדם קדימה, לברר מה מצבה או אולי לנטרל את האיום.
הוא נעץ בי מבט חודר, אך מיהר להסתובב בחזרה.
הסלסלה המרובעת נזרקה על הקרקע.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נכנסתי ביחד עם אופאל לביקתה,שהייתה קרירה לרוב ההפתעה.התיישבנו ליד שולחן,והבטנו ברצפה."אז...יש כאן מים?".היא היססה ואמרה "אממ,אני מניחה שלראי לא יהיה אכפת..." היא הצביעה על הדלת האחורית, ואני ניגשתי לשם,ופתחתי אותה:בחוץ עמדה באר קטנה.רצתי אליה במהירות,ולקחתי בידי קצת מים צלולים.שתיתי אותם בשקיקה:הם היו חמים יחסית,אבל אני לא בררן.חזרתי לבקתה,והתיישבתי שוב."אז...אני מניח שיש עוד,אממ,איך לקרוא לזה,נפשות?נו טוב,יש עוד אנשים כאן,כלומר,מהסוג שלנו" בחנתי אותה "את ישות,נכון?כמוני" היא הנהנה, ואמרה "מי ששלח אותנו לדברים האלה בטח חזק מאוד" הנהנתי בקודרנות, ואמרתי "כן,אני מניח,הוא בכל זאת הצליח לגרור אותנו לדברים האלה...".הסתכלתי החוצה.נראה שאותה מחשבה עוברת בראש של אופאל "אני חושב שכדאי לחפש את ראי,עבר די הרבה זמן מאז שהוא הלך,לא חושבת?".היא קמה,וסימנה לי לבוא.שנינו יצאנו מהבקתה בצעדים מהירים,לעבר הג'ונגל...
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[סוף סוף!]
אני הולכת בעקבות מוות בג'ונגל. כל הצמחים מפנים לנו דרך מיד, והאדמה קלה להליכה. הכוחות שלי מאוד שימושיים היום.
"חכה רגע" אני אומרת למוות. הוא נעצר ומביט בי בשאלה. אני, בתגובה, הולכת כמה צעדים הצידה. כמו שחשבתי: יש כאן מלא עצים ושיחים, עם פירות טובים למאכל.
"אופאל, אנחנו לא נוכל לסחוב את הכל. תצתרכי לחכות עם זה קצת" אני שומעת את מוות מאחורי. אני לא מביטה לעברו, אלא ממשיכה להתקדם לעבר הצמחים.
"תן לי רק דקה" אני אומרת.
אני לא יכולה לקחת את הפירות, זה נכון. אבל כל עוד אנחנו כאן אנחנו נצטרך להסתדר איכשהו, אז אני מתכוונת להקים לי גן ירק משלי. אני חושבת שאני זוכרת את שיעור חקלאות - אחד השיעורים שחייבים להשתתף בהם לפני שיוצאים לתחרות המזחלות הראשונה של כל שנה.
אני קוטפת פרי אחד מכל סוג של צמח, ומוציאה את הזרעים. כולם קטנים מספיק כדי להכנס לכיסים של המעיל שלי.
אני חוזרת אל מוות "עכשיו אפשר להמשיך" אני אומרת.
The Doctor לפני 12 שנים ו-4 חודשים
הצלחתי לצוד כמה חיות, השגתי שישה שיפודים של חרקים ועוד שני ארנבים. לקחתי חתיכת מתכת מהחוף ואבן. לקחתי את האבן והפכתי אותה לצור. חזרתי לבקתה ובדרך ראיתי את מוות ואת אופאל מלקטים צמחים, או לפחות אופאל עושה את זה. חזרנו שלושתנו יחד לבקתה. שמתי את הבשר על השולחן והלכתי ליער. התרחקתי קצת מהבקתה, ושברתי עץ לא כל כך גבוה מהגזע. לקחתי אותו לבקתה ביקשתי מאופאל להביא לי סכין אחד, וביקשתי מאופאל וממוות שיעזרו לי לחתוך את העץ. עברה שעה של עבודה והתחיל לרדת הלילה. הכנסנו את העצים לבקתה והדלקנו אש. מוות חימם את הבשר ואכלנו ארוחת ערב.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(מצטערת על ההעלמות... יש עוד מצב להצטרף?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
"וואי, הארנבות מעולות. כל הכבוד, באמת!" אני אומרת בשמחה כשאני אוכלת את בשר הארנבות המוכר. לא הרבה יודעים את זה, אבל יש הרבה ארנבות בערבה הקפואה. לא פעם אכלתי כאלה בתחרויות, והכלבים שלי אוהבים את זה מאוד.
"כשאני אסיים עם גן הירק הקטן שלי אני אטבל לנו אותן קצת, ואז זה באמת יהיה מושלם" אני אומרת. אני מסתכלת על החרקים קצת בגועל "אני הייתי שומרת את אכילת החקרים בתור מוצא אחרון, אבל איך שבאלך"
ראי ומוות מסתכלים עליי כאילו אני מתנהגת ממש מוזר. יש לי תחושה שהם אנשים רציניים שלא מסוגלים לדבר על שום דבר חוץ ממה שמועיל להם. טוב, אם זה המצב הם יצטרכו לחרוג קצת ממנהגם מדי פעם.
"אז ראי," אני מפנה אליו את מבטי "מצאת משהו מהדברים שנגנבו ממך בזמן שטיילת לך?"
The Doctor לפני 12 שנים ו-3 חודשים
"לא, לצערי לא חוץ מהחבל שמצאתי בדרך לבקתה לפני שהייתם איתי, הייתי בטוח שאמרתי לכם את זה. (כן אני יודע שלא רשמתי את זה בתגובה אבל שאני חושב על זה איך השגתי את החבל לקשת) היה עוזר לנו אם הייתי מוצא את התיק שלי היה בו הרבה אוכל". יצאתי החוצה והכנתי ארבעה ערסלים למקרה שמישהו ירצה להצטרף אלינו. חזרתי פנימה ושאלתי את מוות ואת אופאל אם הם מצאו משהו.
נטוטו לפני 12 שנים ו-3 חודשים
"ממה שנגנב ממני? כלום. אבל..." אני מוציאה שלושה זרעים מהכיס שלי "אני כן מצאתי את אלא!" מראה להם את הזרעים. מוות וראי מסתכלים עליי בעיניים שואלות "אלה זרעי פטל!!" אני קוראת בגאווה. עכשיו הם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהשמיים. אני נאנחת "נו מה איתכם? פטל זה צמח מאוד שימושי!"
לא נראה שהם מבינים למה אני מתכוונת.
"מה כבר יכול להיות כל כך שימושי בפטל?" מוות שואל.
"אתם באמת לא יודעים?" אני שואלת באי אמון "טוב, אז אני אסביר לכם. דבר ראשון, פטל זה טעים מאוד! דבר שני וקצת יותר חשוב, זה שלפטל יש קוצים! בקושי אפשר לגעת בו בלי להידקר, למרות שאני מכירה שיטה איך כן אפשר. בכל אופן, זה אומר שאפשר לקטוף את הקוצים האלה ולהשתמש בהם לכל מני דברים כמו כלי חיתוך ואפילו תוספות לכלי נשק! הגבעולים של הפטל מאוד גמישים ואפשר להכין מהם רשתות, ולהעמיד אותן בתור גדר קוצנית למקרה הצורך. וגם," אני עושה הפסקה קטנה כדי לנשום "פטל בדרך כלל גדל ליד נחלים, כי הוא צורך הרבה מים. אם מצאתי כאן שיחי פטל סימן שיש פה נחל, מה שאומר שיש לנו מים ראויים לשתייה. ואם יש לנו גם מזון, שתייה, הגנה - זה כמעט כמו הבטחה שאנחנו יכולים ממש לחיות כאן עד שנצליח לחזור הבייתה!"
The Doctor לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(וואו איך את יודעת כל כך הרבה על פטל? ויקיפדיה?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-3 חודשים
[אממ.. לא ממש.. ^^]
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
(ארגו, תגיב כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
הסלסילה נפלה על הקרקע. האישה המוזרה הביטה בי ובלין בעיניה המתות, היבשות, המפחידות, ואמרה בקול סדוק וכאוב "הם שברו את זה !".
כעבור רגע יצאו מן הבקתה שלושה נערים. שערם השחור, היבש, היה מלוכלך ומטונף, מלא בוץ יבש וחול. בגדיהם היו בד גס כשק, וניכר שלא עבר כביסה מאז... ובכן, מעולם. אחד הנערים הרים את ידו, ובצבץ לו ממנה קרס חלוד וגדול. הבחנתי שגם לאחיו, שכן היו אחים, ככל הנראה, היו קרסים בידיהם. הראשון צעק משהו לא ברור בשפה לא מזוהה, ואחיו חזרו אחריו באי ברירות בשפה לא מזוהה.
"לין..." לחשתי. "מה לדעתך הם רוצים ?"
"אני לא יודעת, אבל הם נראים כועסים..."
באותו רגע החליט אחד הקרסים של הנערים להתחכך לו באפי. הנער שהקרס היה שייך לו הניף אותו שוב. בינתיים האחרים התחילו לזוע, להתקרב אליי ואל לין בתנוחה מאיימת, ולמלמל דברים שעדיין לא היה לי ברור מה משמעותם.
ג'ן לפני 12 שנים ו-3 חודשים
הם תוקפים אותנו.
שלפתי את הסכינים שלי, אך היתרון שהיה לי במהירות ההתקפה אבד. הנערים רק התקרבו יותר ויותר... התלבטתי אם עלינו לתקוף ראשונים או לחכות ואז להתגונן. איידיר שלף את חרבו.
אחד הנערים תקף אותי בקרס שהיה בידו. הכיתי עם אחד הסכינים כדי לחסום את המכה ואז ביצעתי תנועת דקירה לכיוון הצלעות שלו, כהטעיה, וניסית לשסף את צווארו, את התנועות שלי היו איטיות יתר, והוא הצליח לחסום אותי לפני שכרתתי את ראשו. הצלחתי רק לחתוך חתך שטחי בצווארו, ובסכיני השניה ניסיתי לחסום מכה של נער אחר.
קיוויתי שלאיידיר הולך טוב יותר.
The Doctor לפני 12 שנים ו-2 חודשים
(כבר אחרי ה18 ביולי וזה אומר שהיה הלארפ שארגנת, אז אפשר להחזיר את המשחק?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*חצוצרות*
אנחנו נתחיל מההתחלה, כאילו הפרקים הקודמים במשחק לא התקיימו.
אתם לא זוכרים את הפעולה האחרונה שלכם. מי שקם בבוקר, צחצח שיניים ויצא החוצה, מגלה שהוא פשוט פסע לתוך ענן לבן והופיע באמצע שטח זוהר עצום. הכל נראה מוחשי מאוד, ואתם לא מרגישים שהפסדתם זמן בכלל.
אתם רואים את הדמויות האחרות עומדות במרחק מה מכם, ושומעים קול מהדהד במרחבים העצומים.
"לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב, ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם."
האור הלבן מסנוור, ולהבות פורצות מעבריכם ומפרידות בין הדמויות. קיר להבות מתחיל להתפשט מאחוריכם, והדרך היחידה שנראית בטוחה היא לרוץ קדימה, אבל זה לא כל כך פשוט.

מסלול המכשולים כולל שלושה שלבים: מלכודת שאתם ממציאים, מפלצת שאתם ממציאים, ומכשול שלי.
על החלק הזה במשחק תקבלו ניקוד, שישפיע על היכולות שלכם.
כל פרק יהיה מבוסס, או יהיה בהשראת ספר או משחק מחשב. כי ככה בא לי :P אז אל תגידו לי שאני גונבת רעיונות.

1. הכוחות שלכם בלתי מוגבלים. תהיו מוכנים שלפעמים יהיו הגבלות שונות על הכוחות.

2. יצירתיות תזכה אתכם בבונוסים. ככל שאתם משקיעים במהלכים שלכם, כך התוצאה תהיה טובה יותר. כלומר, אם מתנפלת עליכם מוטציה אימתנית, ואתם כותבים "יריתי לה חץ בלב והיא כמעט מתה, כרתי לה את הראש והיא מתה." אז סביר להניח שתינצלו מהמפלצת, ויבואו עליכם שתיים נוספות. אם תפרטו ותעשו מהלכים מגניבים, תיפגעו ותפגעו ביצירתיות, כנראה שתמצאו על צווארה של המפלצת קמע להרחקת רוחות או שקיק אגוזים או כדורי תרופה. אתם לא חייבים לעשות סיפור הצלחה מכל תקיפה של מפלצת או היחלצות ממלכודת שולית, כמו קורי עכביש, אבל כל דבר אחר- ת ש ק י ע ו! אני רוצה את המשחק הזה במיטבו!

תהנו D:
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הכל היה לבן.
זה היה מעצבן, במיוחד לאור העובדה שלא סבלתי צבע לבן. למרות שוורוד היה הרבה יותר גרוע... נופפתי בידי בזעף, מנסה לפזר את הצבע הערפילאי שהקשה על הראייה. הקרקע היתה עשויה מחומר לא מזוהה, ואם זה לא מספיק מזעזע, אז הזבל הזה גם נצץ, זהר והאיר כמו סטיק- לייט מזורגג...
קול מכיוון לא מוגדר ברבר לי בשכל משהו על שלקח לו זמן רב לאתר את ההכי חזקים, ושנרגיש חופשי להשתמש בכל הכוח שלנו כדי לצאת מפה, ואם לא אכפת לנו- שלא נמות.
הבחנתי רק אז בכך שלא היתי היצור היחיד במקום. כל השאר גם נראו מבולבלים בערך כמוני, למרות שלא נראה שהם זעמו כמוני...
כן, היתה לי נטייה לעצבים. התרגזתי בקלות, וכל פעם שמשהו לא ממש הלך כמו שרציתי... טוב, לרוב המשהו הזה היה מתחיל לבעור לפתע פתאום.
ליטפתי את ארו- שרשרת הכסף ואבן האמטיסט הסגלגלה-שקופה שלי וניסיתי למצוא דרך לצאת מהקום המוזר הזה, לפני שאצית מישהו או משהו ו-
המחשבה הזו נקטעה כשהאור הלבן התחזק, סנוור אותי כהוגן והפריד ביני לבין שאר הדמויות המעורפלות. מלמלתי קללה לא ברורה כשגיליתי שקיר של להבות התפרץ מאחורי, מתקדם לאט אבל בטוח לכיווני...
אחרי הרגע שלקח לי לקלוט שאני לא מי שייצר את הלהבות, ושני הרגעים הנוספים שבהם הבנתי למרבה הבעתה שהאש הזו לא נשמעת לפקודתי- בניגוד לכל אש שאי פעם נתקלתי בה- החלטתי שזה הרגע לרוץ.
כן, אני מודה, אני- רייסין (כולם קוראים לי רייס, אין לי סבלנות לשם המתוסבך הזה...) ברחתי מאש.
בצרחות.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תוך רגע קלטתי שמשהו לא בסדר.
שום קולות. שום ריחות. שום תחושה. אפילו לא השריקה הקלה של הרוח הקרירה בבוקר. אם לא הייתי מרגיש אדמה תחת רגליי, הייתי בטוח שאני חולם.
ליתר ביטחון המשכתי להתקדם קדימה. אחרי כמה רגעים הרגשתי את המרקם של העפר תחת רגליי משתנה. ברור שאני לא באותו מקום שבו הייתי לפני כמה דקות. מישהו-או משהו, הביא אותי לכאן. נדרכתי. לא ידעתי מה יבוא עכשיו, אבל היה ברור שמי שיכול לשלוח אותך במרחב בלי שתרגיש הוא מאוד מוכשר. ומאוד מסוכן.
"לקח לי זמן רב לאתר את החזקים מביניכם" שמעתי קול. הקול לא הגיע ממקום מסוים. ברור שמי שהביא אותי לכאן תכנן את הכל בקפידה, וכל זה עושה את המצב להרבה יותר חמור. הקשבתי למה שהקול אומר.
מבחן. החזקים ביותר. לנסות לצאת. לשרוד.
התחלתי להסיק מסקנות:
א. יש כאן יותר מאיש אחד, אבל נראה שבינתיים אנחנו נפרדים.
ב. זה מבחן. מי שלא יהיה שעשה את המקום הזה רוצה למצוא את החזקים מבינינו ולנפות את השאר.
ג. אם הוא הצליח להביא אותנו לכאן נגד רצוננו, הוא כנראה יודע כל מה שצריך עלינו ועל החולשות שלנו. הרבה אלתור יהיה דרוש פה
ד. לא לטפח תקוות. זה שהוא אומר לנו לנסות לצאת לא אומר שהוא באמת ייתן לנו להצליח.
ה. להישאר דרוך כל הזמן. המבחן יתחיל בעוד רגע, וכנראה שהוא יהיה קטלני.

אחרי שסיימתי את כל זה חיכיתי לפעולה הבאה. לא הרגשתי שום דבר.
ואז, בשבריר של רגע, הבנתי את זה. והבנתי גם עד כמה אני בצרות.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הליחוך של האש מאחוריי הגיע בפתאומיות קטלנית. אם לא הייתי מרכז את האנרגיה שלי ברפלקסים כשהגעתי לפה, כנראה כבר הייתי מת.
הרגשתי את הקיר הולך וסוגר עליי, אבל חוץ מזה, לא היה כאן שום סימן למלכודת, וזה בדיוק מה שהבנתי. העדר המלכודת הוא המלכודת.
המלכודת הזאת נוצרה במיוחד בשבילי.
יכולתי לדמיין איך יצרו אותה. מלכודת מרחפת, שלא משמיעה קול ושלא יוצרת תנודות באוויר. מלכודת שהדרך היחידה לחסל אותה היא לראות אותה.
ונגד זה נתנו לי להתמודד. חייכתי במרירות. הבחור שהביא אותנו לכאן עשה מחקר רציני.
טוב, אז עכשיו אני צריך לחשוב על דרך להתמו-
הבזק פתאומי של כאב, כל כך מהיר שלא יכולתי לזהות את הכיוון שממנו הוא בא. המטח הפיל אותי לרגלי וגלגל אותי לאחור, ישירות אל תוך החומה.
עכשיו זה כבר הפסיק לשעשע. במהירותך פקדתי על העברה מיידית של חוסן אל האפידרמיס. הרגשתי את העור שלי מתקשח, ואת חום האש נחלש. קמתי במהירות על רגליי ורצתי כמה שיותר רחוק מחומת האש, ליתר ביט-
עוד הבזק, הפעם חזק יותר. אני חושב שיש כאן יותר מיצור אחד. התקפלתי בכאב וניסיתי במהירות לחשוב על תוכנית. לא רציתי להשתמש ב ז ה כל כך מהר אבל נראה שלא הייתה לי ברירה. נאנחתי. חבל.
הוצאתי את ה ז ה וחיברתי אותו אל הסוללה(כינוי למכשיר על פרק כף היד שלי). נעמדתי וייצבתי את ידי. כיוונתי אותו על שאיבה כדורית בטווח של 10 מטר לכל כיוון. זה ייגמר עכשיו. המכשיר הגיע לטעינה מלאה וצבר תאוצה...
כלום... המכשיר פשוט קפא.
שמעתי קולות צחוק מרוחקים. "באמת חשבת שזה יהיה כל כך קל?" הקול נשמע כאילו הוא מגיע מתוך הראש שלי.
נשמתי נעתקה. הוא יודע לבטל את ז ה . המצב לא סתם מסוכן. מי או מה שזה לא יהיה שהביא אותי לכאן חייב למות. אם הוא יודע כל כך הרבה, הוא מסוכן מידי.
למרות מה שקרה. חייכתי חיוך קטן. הדבר שעצר את ז ה היה קסם. אותו קסם שהפעיל את המכשירים. ובשבריר השנייה שעבר, הצלחתי לנתח את הקסם הזה. ועכשיו אני יכול להשתמש בו נגדם.
העמדתי פנים שאני מתוסכל. הוריתי לסוללה להקרין את החרב והתקפתי בתנועות רחבות. המשכתי בפעולה, ולאחר מכן כרעתי מתנשף ומותש על הרצפה. הפעלתי את הסוללה על מצב אוטומטי וכיוונתי טיימר לעוד עשרים שניות בדיוק. עכשיו הכל בידי המזל. יש לי רק ניסיון אחד.
עוד שלוש שניות..שתיים...אחת...
הרגשתי את האנרגיה מתפשטת עד לטווח היכולת שלה. נאנחתי בכבדות. נכשלתי.
אבל אז שמעתי עוד קול. קול חבטה. הרגשתי סוג קסם שונה מציף את הסוללה. הקסם הזה היה לא יציב.
היו לי רק כמה שניות. ייצבתי את ידי ושיגרתי את כל הקסם במטח מרוכז אל חומת האש. שמעתי קול כמו של רעם, ואז שקט.
התקדמתי בזהירות אל עבר הכיוון של מה שפעם היה חומת האש. אולי הצלחתי ליצור יציאה.
ואז שמעתי את המחיאות.
מחיאות כפיים לעגניות. "מרשים ביותר. עברת את החלק הראשון. אל תצפה לאותו טריק לעבוד פעמיים. מעכשיו תתיצב בפני אתגרים שונים, מעט יותר..." הקול היסס "אקזוטיים"
שמעתי ברחוק קול נורא, מעין שילוב של שאגה וצווחה.
קמתי על רגליי והלכתי בעקבות הקול.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המרחב היה עצום.
הצבע הלבן נמשך עד האופק, ולא נראה היה שמשהו עומד לחסום אותו. לובן בוהק ללא סוף. הדבר התחיל מעט להכאיב לעיניים שלי. חומר לבן רך צף סביב. כמו שאריות על עננים.
מרחוק ראיתי עוד מספר דמויות. מעניין אם הם יודעים מה הולך כאן.
ראשי התמלא מחשבות. איך הגעתי לכאן בכלל?! מה הדבר האחרון שאני זוכרת?
דלת חומה גדולה. מדהים. אני כישרון.
קול הדהד מרחוק, אך שמעתי בבירור כל מילה שנאמרה. משהו על כך שאנחנו החזקים ביותר ושהוא יודה לנו אם לא נמות.
תהיתי אם זה אמור להחמיא לי. מה כבר אפשר לענות על דבר כזה? 'תודה רבה, אני אשתדל.'
ברור.
הרגשתי חום מוזר לפתע, וחומת להבות החלה מתפשטת מאחורי. מיהרתי קדימה. האש הפרידה בינינו. בין הדמויות. יש לה מטרה. עכשיו כל אחד לעצמו.
מה שאומר, לרוץ ולקוות לטוב. וכמו שאמר הקול, אני אשתדל לשמור על עצמי בחיים.
תודה על האכפתיות. חלום חיי היה לעשות קול עמוק משונה מרוצה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כבר אחרי שלוש שניות של ריצה, הבנתי שהמהירות שלי בגופי האנושי בהחלט לא מספיקה. שיניתי צורה לדמות הפנתר שלי ושעטתי קדימה, הפעם ללא צרחות מבישות.
הבחנתי בבעיה הקטנה הנוספת בערך שנייה לפני ששיפדתי את עצמי עליה. מוטות פלדה כסופים- שנראו כמעט כמו כידונים קטלניים להבעית- הפרידו ביני לבין החלק הבטוח יותר למראה. האש, שהצלחתי להשאיר מאחורי, הגיעה אלי מהר משרציתי. בחנתי בעיון ובמבט זדוני את הכידונים הצפופים והגעתי למסקנה שהכי טוב יהיה להתפתל ביניהם.
הרעיון הזה התגלה כגרוע להחריד כשהכידון שבו התחכך הזנב השחור שלי, החליט לשלוף רעמה מפוארת של קוצים משפדיי עצמות. רטנתי משהו על כך שהחיים כל כך מחורבנים ושיניתי את צורתי חזרה.
בדמותי האנושית, היה לי קל יותר להתפתל בין המלכודות בלי לגעת בפלדה הבוהקת מידי של הכידונים- מה שכנראה שיחרר מערכת נוספת של להבים ניבזיים.
האש התקרבה יותר ויותר, ולמרות ששלחתי את כל כוח רצוני לעבר הלהבות וניסיתי לכבות אותן, זה לא פעל. היתי די בטוחה שהצלחתי להשהות מעט את ההתקדמות של הלהבות, אחרת היתי מוצאת את עצמי במצב של שישליק- על שיפוד ועל האש... (כן- יום העצמאות השפיע עלי קשות...)
ברגע שיצאתי מהחלק שבו צמחו כידונים, זינקתי שוב אל דמות הפנתר ושעטתי הלאה, מודעת מאוד לכך שהאש עדיין בעקבותיי.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(תודה סיריס ^^) (אגב, לוחמת. אשמח אם תוסיפי את זה לתיאור הדמות כי שכחתי. היא משתמשת בזוג סכינים ארוכות)

המשכתי ללכת. האש הכתיבה לי את הדרך. הבטתי לצדדים בחשדנות, לא בטוחה לאן מובילים אותי, אך לא ראיתי דבר מלבד הבוהק הלבן.
צעד ועוד צעד. התחלתי לחשוב שסתם מוליכים אותי במעגלים. מתי כבר יקרה משהו?!
התחרטתי על מחשבותי כשהקרקע נעלמה תחת הרגליים שלי.
נפלתי לתוך בור עמוק. הוא היה גבוה מכדי שאטפב החוצה ממנו, ולבן כולו. בדיוק כמו בחוץ.
סרקתי במהירות את סביבתי. הדבר הראשון שהבחנתי בו היה הלוח הגדול במרכז הרצפה. שעון משונה עם ספרות. הוא הראה 5:00:00.
ואז המספרים החלו לרוץ. יש לי חמש דקות, וכל רגע שחולף מוריד מהן.
אבל 5 דקות- עד שמה יקרה?
עמדתי בדממה. לצד הקיר הרחוק ממני ראיתי שלוש קופסאות קרטון חומות פשוטות. באוני החל להישמע תיקתוק מוכר.
הו, לא. סרבתי לחשוב על כאלה מאז הפעם בה ניסיתי להכין אחת. יש לי 5 דקות, ואז יבוא סופי.
מכל הדברים, דווקא פצצה.
ואין לי איך לנטרל אותה, גם אם אצליח לשכנע את עצמי להתקרב מספיק.
אני מביטה בשעון. כמעט חצי דקה עברה כבר. הזמן שלי מתבזבז במהירות.
"והוא יגמר בקרוב." אני שומעת את הקול מעלי. "חבל יהיה לאבד אותך. המנגנון קולי. אם תצעקי את הצופן, השעון יעצר." אני כמעט מצליחה לשמוע את חיוכו. "בהצלחה."
"איזה צופן?" אני צועקת, אך לא נשמעת תגובה.
רצתי אל הקופסאות. אולי אמצא בהן הסברים. אולי הצופן המבוקש יהיה באחת מהן.
לתדהמתי, הקופסה הראשונה הייתה מלאה בחול.
איך זה אמור לעזור לי בצופן?!
התסכול שחשתי היה רב, אך מוחי החל חושב בקדחנות. חול. זה אמור להזכיר לי משהו?
רגע. לא.
הפעם היחידה בה חול מילא תפקיד כולשהו בחיים שלי הייתה בגיל 8. לא יום שאני נהנית להיזכר בו.
בואו פשוט נסכם את זה ככה. רשע טהור, עכביש, נעליים והמון חול בתיק שלי. בכל מקום, בעצם.
והשפלה נוראית.
לא. לא ייתכן שזה הם מתכוונים. זה גיל? הכוונה היא למספר 8?
אני מסתובבת לעבר השעון ומגלה לחרדתי שנותרו לי שתיים וחצי דקות. עלי לעבוד מהר יותר.
זו מוכרחה להיות התשובה. צופן בעל 3 ספרות, ואחת מהן היא 8.
אחרי שאגלה את כולן, אאלץ עוד להבין באיזה סדר למקם אותן.
מיהרתי לפתוח את הקופסה הבאה. צעיף לבן.
וואו. זה קרה מזמן. לקחו בכוונה דברים מגילאים מוקדמים כדי שהמספר יהיה חד ספרתי.
גיל 6. מתנה שלא הייתי אמורה לפתוח. המים המלוכלכים שהעכירו את צבע הצעיף החלק.
והצעקות שאחר כך כמעט גרמו לי להתחרש.
קופסה אחרונה. הקצב עכשיו היה מהיר. תודה לאל.
הבעיה הייתה שבקופסה האחרונה היה ספר.
ספרים. קראתי המון כאלה במהלך חיי. והספר המסוים הזה היה חביב עלי במיוחד. קראתי אותו המון פעמים בגילאים שונים לחלוטין. איך אוכל לדעת באיזה גיל מדובר?
הרמתי את הספר בזרועותי. שכבה דקה של אבק כיסתה אותו. פתחתי את הספר בעמוד הראשון, והכתב העקום הבולט מיד ניער אותי.
ברור. זה העותק הזה. לא מדובר בקריאה של הספר.
יומיים לפני יום הולדת 10 שלי קיבלתי אותו כמתנה מוקדמת. גיל 9, בעצם.
בכל שנותי, שום מתנה אחרת לא הצליחה לשמח אותי יותר.
מבט בשעון מראה לי שנותרה לי עוד דקה בודדה לפני שאתפוצץ.
המחשבה מעבירה בי צמרמורת. אף פעם לא אהבתי פצצות, בלשון המעטה.
אין סיכוי שאתפוצץ עכשיו.
אני צועקת את הספרות שוב ושוב, בכל פעם מסדרת אותן מעט אחרת. אך לא קורה שום דבר. הזמן רץ במהירות מדאיגה.
"מה לעשות עכשיו?!" אני צועקת על סף איבוד עשתונות. "מצאתי את כל המספרים!"
אך אין תגובה.
אני שולפת את אחת הסכינים ונועצת אותה במרכז השעון. המספר בו פגעתי נשאר קפוא, אך שאר השעון ממשיך לתפקד. הזמן רץ.
נותרה לי חצי דקה.
אני ממקדת את המבט בשעון. המספר שהקפאתי הוא 4.
אם אצליח להקפיא את כל הספרות...
זו לא משימה פשוטה. דרוש דיוק יוצא דופן, אך לבסוף אני מצליחה לעשות זאת.
אני מתיישרת בחזרה וטומנת את הסכין בתיקי. סולם נזרק עלי מלמעלה. אני מתחמקת מפגיעתו בקושי.
"היי!" קראתי.
טוב, נו. לפחות עכשיו אני יכולה לצאת מכאן.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הצעדים שלי הפכו למהירים יותר ויותר ככל שירדתי במדרגות. הוא אמר לי למצוא את השער, ולא היתה לי ברירה. תפסתי את הידית וסובבתי אותה, ונפלתי לתוך הלובן המסנוור.
מצמצתי לנוכח האור הלבן הרב. שמעתי את קולו של האדון שלי, מאיים על חייהם של כל האנשים שפה. הבטתי לצדדים. הקורבנות שלי. ואף אחד מהם לא יודע שאני לא בצד שלו.
נהמה כועסת בקעה מגרוני, וחומות האש התרוממו מאחורי ומצדדי. מה אם אני פשוט אל אשתף פעולה ואמצא דרך לברוח מכאן? אני לא רוצה לשתף פעולה עם היצור המטומטם הזה, אבל כנראה שכרגע אין לי ברירה.
אני מתחילה לרוץ, חולפת על פני האחרים.
"תזכרי, אם תשתפי פעולה לא תצטרכי להתמודד עם מלכודות." צחק הקול בראשי.
גלגלתי את עיניי. מה שתגיד. אני ממשיכה לרוץ בלי להביט לאחור.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לוחמת------ אימאל'ה!)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"בשם האלים!"
עצרתי את הריצה בבת אחת כשמשהו לבן יותר מהלבן המרגיז ממילא התרומם פתאום ונעץ בי עיניים שחורות ומרושעות למדי. היצור היה דומה להחריד לאריה, אלא שגודלו היה כפול ארבע, וטפריו הכסופים נראו יותר כמו פגיונות. הוא נהם לעברי. נאנחתי לעצמי בייאוש, כנראה שהוא לא ממש ייתן לי לעקוף אותו בשלווה...
טוב, הוא לא היחיד שיש לו טפרים...
החלטתי שלחשוב יהיה רעיון גרוע ופשוט הסתערתי על היצור, משסעת כל מה שבו הצלחתי לגעת ושואגת בטירוף...
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קפיצה לשמאל, זינוק קדימה, גלגול. לרוץ בכל הכוח ולקוות שהוא לא יתפוס אותך.
איך לעזאזל אני אמור לחסל את הדבר הזה?
אז כשהגעתי לתוך האזור של המפלצת ריכזתי את רוב אנרגיה בשמיעה, כך שאוכל לצפות את ההתקפה של המפלצת לפני שתבוא.
זו הייתה טעות.
מכירים את זה שבסרטים מצוירים מישהו צועק כל כך חזק שמי שמולו עף מההדף? זה בערך מה שקרה לי. זה לא מצחיק. זה כואב, מטופש, וגורם לך לרצות לכרות לעצמך את האוזן. שלא לדבר על זה שזה גורם לך להרגיש כמו טמבל.
אני מניח שחוש שמיעה מוגבר ומפלצת צווחנית זה לא שילוב הכי טוב.
היה יתרון אחד לשמיעה המוגברת שלי. הצלחתי לחקות את התהליך של העטלפים, וכך צלחתי לגלות שהדבר שאני נלחם מולו הוא דרקון.
כשאמצא את מי שהביא אותי לכאן, אתן לו צל"ש על מקוריות. וחרב לגרון. ובוקס. לא בהכרח בסדר הזה.
בתכנון המקורי, מה שהייתי אמור לעשות עכשיו הוא לרכז את רוב אנרגיית התנועה בפלג הגוף התחתון, לזנק על צווארו של הדרקון ולסף אותו. למרבה הצער, בדיוק כשזינקתי על הצוואר של הדרקון, הקול נזכר לספר לי שהיה לו חשק לבטל את הסוללה שלי. אז עכשיו אני חסר חרב ותלוי על גב דרקון. לפעמים אני חושב שהיה עדיף לי להיוולד כצפרדע.
אני מפשפש בתיק שלי במהירות בעודי נאחז בכל הכוח אחר כלי נשק שימושי. הקול צוחק "כל דבר שהיה יכול לשמש כנשק כבר מזמן נוטרל. תצטרך טיפה יותר מאמץ כדי להתגבר על המכשול הזה"
בדקתי וראיתי שהוא צודק, שום דבר שם לא היה יכול לעזור לי שם. אלא אם כן...
עלה לי רעיון. הוא יכול לקחת את הנשק שלי, הוא יכול לקחת את הקסם שלי, אבל הוא לא יכול לקחת את הכישרונות שלי.
פשפשתי שוב בתיק. אולי אין שם שום דבר שיכול לשמש כנשק, אבל אולי... היד שלי תפסה אחיזה בפריט, ושלפתי אותו בניצחון. פצירה. מצוין.
החזקתי את הדרקון ביד אחת ואת הפצירה ביד שני, והתחלתי לשפשף. הדרקון השתולל כעת ביתר פראות, ידעתי שהיו לי רק כמה שניות...
היד שלי כאבה להחריד, אבל פתאום הרגשתי מרקם שונה תחת הפצירה. במהירות זרקתי ארותה וגיששתי מתחת לקשקש. עם רק הצלחתי להגיע לעור, אולי אני אוכל...
ואז זה הגיע.
זה היה לא ייאמן. מאות שנות ניסיון וידע היו אגורות ביצור הזה. דברים מופלאים, דברים שלא ייאמנו. אם רק היה לי יותר זמן...
אבל לא היה לי. שמעתי את הקול מדבר בחדווה "נו, לוחם נועז, מה אתה מתכוון לעשות עכשיו? איך אתה מתכוון להביס את הדרקון הנורא?"
חייכתי. אני לא מתכוון להביס אותו.
מצאתי גישה למאגר השפה ולמאגר החושים. חייכתי שוב. הסיכון שלקחתי היה מוצדק. כמו שהנחתי, הדרקון היה עיוור. נראה שמאוד נהנו לצחוק על חשבוני.
הדרקון הרגיש בנוכחות שלי כאן, המוח שלו היה הרבה יותר חזק משלי, וידעתי שאם ירצה, הוא יוכל למחוץ את התודעה שלי בקלות. אבל הוא נראה מתעניין בבן האנוש עם יכולת כזאת. אבל הוא דרש שאשתף אותו במאגרי הידע שלי. לא הייתי צריך להתנגד, זה בדיוק מה שרציתי לעשות. פתחתי את עצמי בפניו...
זעם. זעם גדול ונורא. חרון חזק עד שלא ייאמן. אבל זה לא הייתי אני, זה היה הדרקון. הוא שאג וצווח בזעם, עכשיו כשגילה את האמת. נתתי לזעם שלי לדרבן אותו ולהשתלב בשלו. הדרקון פרש את כנפיו, ובכבדות עלה לאוויר. הוא פנה לעבר חומת האש, והתחיל לתפוס תאוצה. הקול דיבר שוב, אבל הפעם לא היה שם לעג. הייתה שם עצבנות, ויכול להיות שאפילו ניצוץ קטן של... פחד.
"מה אתם עושים? זה לא אמור להתנהל ככה? תילחמו! קרעו אחד את השני לגזרים! הראו לי כוח אמיתי!"
"הו, אנחנו נראה לך כוח" מלמלתי "אנחנו נראה..."
הדרקון התרסק דרך חומת האש, ולא נראה שיש איזו שהיא השפעה. הוא צווח בזעם ושלח נחשולי אש לכל כיוון.
"לא! זה נוגד את החוקים! איך אתם מעזים?! אני..." הקולות הפכו לרעש ברקע, ואני התרקזתי רק במטרה, עוד כמה רגעים נהיה בחוץ ואז...
אפלה.
לא הבנתי מה קרה. אבל כמה רגעים אחרי זה הבחנתי שאני על הקרקע, הגוף שלי היה חבול ודואב, ואני הייתי מבולבל.
ואז הסתכלתי הצידה.
הדרקון שכב שם, בוער באש ירוקה. קטע בשר שלם, בדיוק במקום שבו ישבתי, נתלש מגופו, ודם פרץ במזרקה משם. כך, ברגע אחד, היצור האגדי הזה גסס ומת. ללא מחשבה אפילו. הכל נעלם.
"לא, לא, לא" שמעתי את הקול מדבר שוב. אבל הפעם הוא היה נורא יותר, כמו אבא שזועם על ילד, בגלל שהילד כבר את הקו האדום. "ישנם חוקים ברורים למה שקורה פה. אסור לך לעבור על החוקים, זה ברור"
הקול עכשיו היה קר וחסר רחמים. "עברת על החוקים, ועכשיו, איאלץ להעניש אותך"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(עצוב.. חיבבתי את הדרקון הזה...)
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
( גם אני. הוא הרס דברים בצורה כל כך מרשימה...
נ.ב- לוחמת! אתגר! עכשיו!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(תפסיק להתערב לי באופי של המאסטר!! שוש!! לך תהרוג דברים בצורה מפוארת כמו שאתה יודע!)
סיריס- אתה ממשיך להתקדם, אבל לא מתקרב לסיום המסלול. האש מתקרבת אליך במהירות. אתה מרגיש משהו חולף על פניך, ודברים דומים נוספים כמעט פוגעים בך. אם אתה מצליח לתפוס את אחד מהם, אתה מגלה שזה מפתח. לאחר כמה זמן אתה קולט שאתה נמצא על משהו דמוי הליכון, אבל כשאתה מנסה לזוז לצדדים כדי לרדת ממנו אתה נתקל בקירות דוקרניים. בקירות יש חור אחד למפתח, ואתה צריך להכניס אותו ולסובב כדי לרדת מההליכון בלי למות.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מתעוררת בשקט ומצפה להרגיש את חום גופם של כלבי המזחלת שלי לידי, הם אוהבים לעלות לי על המיטה.
אבל הם לא שם. מוזר. אני פוקחת את העיניים וכמעט מתעוורת מהלבן שמקיף אותי. זה לא שום דבר לבן, זה פשוט... לבן. אני מתעוררת ומנסה להצל על העיניים שלי אבל אין טעם. אני מאלצת את העיניים שלי להתרגל לאור הכואב.
אני מסתכלת מסביבי. יש כאן עוד אנשים, ויש להם כל מיני צורות מוזרות ביותר. אני שומעת קול שבא משומקום "לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב, ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם."
האור הלבן נהיה מסנוור אפילו יותר ממקודם, ולהבות פורצות מכל מקום ומפרידות ביני לבין השאר. והלהבות.. מתפשטות לעברי!
אני מתחילה לרוץ הכי מהר שאני יכולה.
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הדבר הראשון שהראש שלי קלט מכל המצב הוא שאני במקום לבן. מאוד לבן, והכי נורא - מסנוור, כך שעם ראיית הנץ... זה לא היה נחמד. הדבר השני שקלטתי הוא שאגה עמומה ומוזרה, מלווה ברחש של זרדים מתפצחים.
והדבר השלישי הוא החום. הסתובבתי במקומי, וקלטתי אל מול עיניי חומת אש אדירה, מתמשכת לכל כיוון עד אינסוף, ומתקרבת במהירות. בשלב הזה כבר התחלתי לרוץ. ברקע נשמע קול עוצמתי, עמוק ומתנגן, לא בדיוק אנושי אך גם לא חייתי, דבר על טבעי, שאמר דבר מה על זה שאנחנו חזקים ושהוא מקווה שלא נמות, כך שהבנתי שאני לא היחיד. בלבול ופחד אחזו בי, כשהידיעה שדבר מה מספיק חזק לתלוש אותי מחיי, לזרוק אותי לאן שיירצה ולהכריח אותי לציית לו, אחרת אענש, והעונש יהיה מוות.
לאט לאט הצלחתי להתרחק מהחומה שעדיין בערה ומיהרה לכיווני, והרגשתי לפחות מעט הקלה, עד שמשהו צץ משום מקום והכשיל את רגליי. איזה יום מעולה, חשבתי לעצמי תוך גילגול והזדקפות. שלפתי את החרב מהנדן על גבי, והתכוננתי לקרב.
הדבר שהכשיל אותי התרומם כעת מהאדמה, נישא לגובה של כשני מטרים וחצי, מניף ידיים בעלות שלוש אצבעות גדולות וחמושות בטפרים משוננים על ראשי. קפצתי הצידה וניסיתי לרוץ לחיה המוזרה, כשרגל היצור הנחיתה עליי מהלומה אדירה, היישר לתוך הבטן. הועפתי לאחור והתרסקתי על הקרקע, כאב פועם בגופי קצובות.
המשהו הזה, מה שלא יהיה, התחיל לעצבן אותי.
זינקתי לעבר היצור, מתחמק ממכה שכוונה אל רגליי בקפיצה ומעוד אחת אל חזי ושיספתי במעלה זרועו, פוער חתך לעמוק שהגיר דם ירוק מבחיל על זרועי. הדם צרב אותה ואני צעקתי בהפתעה, זז לאחור בדיוק בזמן לגלות שהיצור, שהתאושש מהפציעה, מתכונן למחוץ את גופי בחבטה. אני קופץ, חותך את רגליו רוחב, מותיר שובל דם ירוק חומצתי ממגעיל.
היצור נופל על ברכיו, ואני מקיף אותו ועולה על גבו. נעצתי את החרב במרכז גבו וצעקתי את מילת הקסם של החרב
״טריסקטיל !״
החרב בערה ושרפה את גופו מבפנים, והבשר הנחרך השמיע קול תסיסה מחליא.
היצור צרח בכאב, פירפר מעט ונדם.
חייכתי בהקלה, ולפתע החיוך ירד לי מהפנים. חומת האש הייתה קרובה עד כדי כך שגיצים נדבקו לבגדיי.
התחלתי לרוץ כמטורף, לא מעז אפילו להביט לאחור...
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הייתי באמצע קרב מול שדים כאור לבן ובוהק לקח אותי לעבר השמיים."לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב, ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם." קודם כל כמה דברים לסדר בראש:
1 יש עוד אנשים פה
2 היא פסכופתית
3 יכול להיות שגם מוות נמצא כאן.
להבות נוצרו מאחורי והתחילו להתפשט הדחף הראשוני שלי היה לרוץ אז רצתי. רצתי מהר ככל האפשר עד שמעתי נהמה מאחורי הסתובבתי, ידידי השד שנלחמתי בו היה שם:http://www.gamingrev.com/wp-content/uploads/2013/01/darksiders-2.jpg
קצת אקשן חשבתי לעצמי והפכתי לchos mode שלי: קרני אש צמחו מראשי, גופי גדל לגודל עצום, אש יצאה מעורי, וחרב אש נוצרה. זה היה קרב בין שתי יצורים יחסית מגושמים, רצתי אל השד וניסיתי לחתוך אותו, הוא תפס בידי הבוערת, ובידו השנייה שרט את גופי, עשיתי את אותו השגייה כמה פעמים, למדתי שזו הדרך היחידה להביס אותו,בפעם השלישית הוא תקף אותי וניסה לפגוע בי את טופריו, תפסתי את הידיים שלו והפכתי אתו על האדמה, הוא ניסה לפגוע בי עם היד שלו אבל לפני שהוא הצליח חתכתי את ידו, זרם של דם שחור יצא מהיד,הוא שאג בזעם וניסה לעשות את אותו הדבר עם היד השניה, גם אותה חתכתי, הוא היה חסר כל נשק וגסס אז תקעתי את החרב הבוערת בליבו. הוא נשרף ומה שנשאר ממנו היה דם שחור ואפר.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היתרון הראשון של המפלצת עלי היה הגודל. היא הייתה ענקית. היה לה גוף גדול כשל דינזאור בצבע חול, קוצים לאורך הגב ועל הזנב, שיניים חדות ובטן לבנה. הבטן נראתה כאזור הפגיע ביותר, אך המפלצת נראתה מודעת לכך ולא חדלה להגן עליה. לא הייתה לי הזדמנות להתקרב לשם מספיק כדי לפצוע אותה.
היתרון השני שלה היה השליטה בקרקע. ראיתי זאת מיד. היא יכלה לגרום לי לשקוע, לעלות או לקבור אותי.
מושלם.
מיהרתי לשלוף את זוג הסכינים שלי. המפלצת שאגה עלי והתקרבה בצעדים כבדים. ניסיתי לחמוק תחתיה אך הקרקע הלבנה זעה תחת רגלי ומצאתי את עצמי נאבקת להתרומם בעוד המפלצת מנסה לנשוך את ראשי. היא הייתה יכולה לערוף אותו סתם כך, בביס אחד.
חתכתי את האוויר באחת הסכינים והיא נרתעה. קמתי על רגלי במהירות, חורקת שיניים. היתרון היחיד שלי עליה היה הזריזות. אני מהירה אף יותר מבני אנוש, והיא גדולה, כבדה ומסורבלת.
עלי לנצל זאת.
נראה היה שהמשחק שלי מעצבן אותה. לא חדלתי לנוע, מבצעת הטעיות חוזרות. נראה שגם שכלה לא היה מפותח במיוחד כי היא לא חדלה לנסות לתקוף, אך רגע אחר כך כבר הייתי במקום אחר לגמרי.
היא השתוללה. כל הקרקע הזדעזעה. ראשה הטלטל מצד לצד ושאגה נפלטה מפיה.
סוף סוף.
מיהרתי קדימה במהירות עצומה. היא הרכינה את הראש ונסוגה, אך לא מהר מספיק.
זרקתי את הסכינים לפני. לא התכוונתי להסתכן במגע ישיר.
הן ננעצו במעלה בטנה. אנקה נפלטה מפיה, ולאחר מכן קרסה על הקרקע, קוברת את הסכינים שלי תחתיה.
הרעד בקרקע פסק.
לא התקשיתי להפוך את גופתה המתה בזכות הכפפה שלי. שלפתי את הסכינים מבטנה וניגבתי מהן את הדם על חלק אחר בבטן.
הבטתי סביב בחשדנות.
מה עכשיו?
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המשכתי לרוץ עד שהגעתי לצוק,הסתכלתי למטה הכול היא מלא בלבה, היו כ10 עמודי אבן מסודרים בקו ישר, בצד היו מין צינורות שנזלו מהם לבה,ליד הצוק הייתה ידית ושעון, הקול אמר "משוך בידית אם אתה רוצה לחיות". משכתי בידית, לבה החלה לזרום בלחץ גבוה למטה הלבה הכלה לעלות, שמעתי קול צחוק ואז, "יש לך 60 שניות לעבור את הצוק למשוך בידית השנייה כדי לא להתפוצץ,מעכשיו" השעון התחיל לזוז, בלי לחשוב קפצתי על העמוד הראשון הוא החל להתפרק, קפצתי לשני ,50 שניות לשלישי, לרביעי, החמישי התפרק לקחתי תנופה, וקפצתי מהרביעי אל השישי, נתליתי על יד אחת מהעמוד שהחל להתפרק, משכתי את עצמי למעלה, וקפצתי אל השביעי, 20 שניות, קפצתי אל השמיני, 10 שניות, התשיעי והעשירי התפרקו, 5 שניות , קפצתי על הקיר, ואל הצד השני,נחתתי ליד הידית 2 שניות, משכתי בה השעון הפסיק והפצצות נפלו ללבה. שובל של אש ירוקה משך את עיני "מוות", קראתי לסוסי ודהרתי אחרי האש הירוקה.

(אני מוכן למלכודת שלך)
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גם אני!!! לוחמת- מלכודת! קדימה!
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(כן מלכודת, וגולגולת תגיב כבר)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אנוביס- להבים עצומים בוקעים מכל עבר ואתה מתחיל לברוח. איכשהו הם תמיד צצים במקום אליו רצית ללכת, ממש כאילו הם קוראים את המחשבות שלך...*<רמז*

ג'ן-
האדמה משתנה ואת רואה דרכה את מה שמתחתיך. את דורכת על המון גופות של ארנבים לבנים שדם מכתים את פרוותם. אם את עוצרת לשניה, הארנב שעליו את דורכת צורח בצרוה מחרידה ומנסה לנשוך אותם בשיניו העצומות.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[מצטער אנשים,אני יגיב כשאני יוכל]
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
בהתחלה הייתי דרוך. אחרי זה, התחלתי לפחד. אחרי זה התחלתי להשתעמם.
תהיתי עם זו התוכנית שלו, לשעמם אותי למוות. אם כן, היא פעלה מצוין.
אבל... היה משהו לא בסדר. איזה פרט שפיספסתי. משהו שהיה מתחת לאף שלי, אבל לא הצלחתי לקלוט אותו. לכן נשארתי דרוך כל הזמן, עד כמה שזה היה מתיש.
בשלב מסוים התחלתי להתעייף.אני עיוור, כך שאני לא ממש מבדיל בין לילה ליום, אבל אני עדיין מתעייף. ועוד הייתה חומת האש העקשנית הזאת שהמשיכה להתקרב ולהתקרב. גם ממנה הפסקתי לפחד בשלב מסוים. אחרי כמה זמן התחלתי לחשוב על ריצה לתוך האש. זה בהחלט יהיה מלהיב יותר.
מזל שה"אלה" הגיעו לפני שעשיתי את זה.
זה היה די פתאומי. קול שריקה, שמיד שמתי לב אליו, כי אין כאן קולות. זינקתי והתגלגלתי לצד. הדבר חלף ובתוך רגע נעלם. זה היה טיפה מוזר. אחרי כמה שניות, הגיעו עוד. חלקם חלפו ממש מרחק של מילימטרים, כאילו ניסו לפגוע בי. ניסיתי למצוא דפוס בתנועות שלהם, אבל באמת שלא היה כזה. בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה, נופפתי בפאקראיות בחרב הסוללה שלי בלי סדר. למרבה ההפתעה, זה עזר. אחרי כמה דקות של השתטות(שהייתה מהנה באופן מפתיע) פגעתי במשהו קשה. בדקתי מה זה היה. כדור. ספירה. אבל הדבר הקשה שבו פגעתי היה מפתח. ואני מדבר על מפתח אמיתי, מהסוג שהיו מכניסים לחורים האלה כדי לפתוח דברים לפני מלא זמן. טוב, עם אנחנו כבר בקטע של סטימפאנק...
אבל היה דבר אחד שעוד רציתי לבדוק.
הוצאתי מהתיק שלי את מפזר החום והצמדתי אותו לרצפה. המפזר התחיל לפעול. הוא נצמד מהרצפה והתחיל להפעיל את מנגנון הלהט. הדחף הראשוני שלי היה להתיישב ליד החום ולהירגע, אבל הייתי חייב לבדוק משהו קודם. התחלתי להתקדם בקו ישר ואחיד. אחרי כמה דקות התחרטתי על ההחלטה שלי. זה היה טיפשי. עכשיו אין לי מפזר חום ואני עוד יותר עייף. אבל הייתי חייב להמשיך.רק עוד קצת.
בסופו של דבר הגעתי לשלב שכבר רציתי לקרוס על הרצפה. מזל שבדיוק באותו רגע מצאתי את מה שחיפשתי.
אוויר חם, מגיע ממקום די קרוב אליי. הלכתי בעקבות החום והושטתי את ידי. חייכתי בהרגשתי את הצורה המוכרת.
הסתכלתי למעלה "מחוכם מאוד, אני חייב להודות. מחוכם מאוד. אבל לא מספיק" החזרתי את המכשיר לתיק והפעלתי את הסוללה.
הוריתי לה לעבור למצב חרב ארוכה "המכשיר שלך אולי חכם" אמרתי "אבל האם הוא גם עמיד?" ואז תקעתי את חרב האנרגייה בקרקע.
שמעתי קולות רעש והבזק, והרגשתי גל רטט חולף באדמה מתחתיי. המכשיר דמם. שלפתי את הסוללה מהקרקע. הלכתי כמה צעדים קדימה. התחושה הייתה שונה. מצוין.
המשכתי ללכת, בטוח שבקרוב אמצא את התכלית של המפתח ההוא. גיששתי קדימה במשך כמה דקות ו...
אאוו. ממש אאוו. מי האידיוט ששם פה קיר דוקרנים?
העברתי את ידי באיטיות על הדוקרנים. ברור שהחור של המפתח נמצא פה איפשהו, אבל פתאום שמתי לב לכמה שהא קרובה. גיששתי בידיי בבהילות, מחפש אחר החור.
הלב שלי דפק במהירות. תירגע, אמרתי לעצמי, תרגע. תחשוב. נזכרתי. עטלפים. ריכזתי אנרגיה באוזניים ופלטתי צעקה.
הקול נידף מהקירות, ובסוף מצאתי את זה. החור. בידיים חלקלקות הכנסתי את המפתח לחור. נשמע קול נקישה מהקיר. נשמתי לרווחה.
ואז נפער חור ברצפה מתחתיי.
גלגלתי עיניים. קורע מצחוק.
למרבה הצער, מורת הרוח שלי לא עצרה אותי מליפול."כשאצא מפה" צעקתי בכעס בעודי נופל"אני אהרוג אותךךךךךךךךךךך"
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(להגיב, אנשים! להגיב!
נ.ב- לוחמת, כשאנחנו מסיימים את המלכודות אנחנו נפגשים, או שאנחנו עוד נפרדים?)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אתם נפגשים, סיריס. הפרק הבא הולך להיות סוף סוף משחק ו...האמת שאני די נבוכה עכשיו, אתם לא מגיבים אז אולי צריך לעשות תיאום ציפיות ולראות למה, אבל אני חושבת שלא תגיבו גם לזה.
מה הקטע? XD)
אנוביס לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני עדיין חושב איך לעשות תגובה יצירתית ללהבים)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אצלי זה פשוט שאין לי מושג איזו מלכודת לעשות, ואני עדיין מנסה למצוא רעיון.. אפשר עזרה?]
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(מה לגבי מסלול מכשולים של האבדון?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[אהבתי את המסלול מכשולים.. את האבדון קצת פחות. תודה ^^]
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הקרקע הופכת שקופה לרגע, ומשתנה. כעת אני דורכת על המון גופות של ארנבים לבנים.
איכס. אנשים מעוותים. הגופות אמיתיות, זה לא תעתוע. אני חשה במרקם המחליא דרך הסוליות הדקות ונתקפת צמרמורת.
לרצוח כל כך הרבה ארנבים?! בשביל מה? אלא אם כן הארנבים האלה החליטו כולם להתאבד, אבל זה לא ממש סביר. אפשר לראות את הדם שמכתים את הפרווה שלהם. הוא טרי.
דם טרי. ארנבים מתים.
נפלא.
אני נעצרת. האש כבר לא רודפת אחרי. אין לי שום סיבה למהר.
רגע לאחר שהמחשבה הזו עולה במוחי, אני מתחרטת עליה. צרחה מחרידה נשמעת וכאב חד תוקף את קרסולי. אני מתכופפת ותולשת מרגלי את גופת הארנב, שכנראה אינו מת לגמרי. שקעים מדאיגים מופיעים במקום בו ננעצו שיניו והכאב ממשיך ללוות אותי. אני שומטת את הארנב וממהרת קדימה, כמה שיותר מהר. מה שלא אעשה, אסור לי לעצור.
יש לי הרגשה שאאלץ להתמודד עם סכנות גדולות יותר מאשר ארנבים בעלי שיניים חדות.

(לוחמת... מה עכשיו?)
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
התעוררתי במיטה הגדולה שלי. קרני שמש דקיקות חדרו לחדר דרך החלון הגדול.
אור מלאכותי, כמובן. אבא אומר שהאור הטבעי יכול להזיק, ואני לא מתווכח איתו.
על השידה שליד המיטה חיכתה לי צלחת חרסינה עם כמה עוגיות. אכלתי אחת בזריזות והתלבשתי.
תוך כדי ירידה במדרגות, הרגשתי מעט סחרור. ערפל קל התחיל להקיף אותי, בתוך כמה שניות
כבר לא ראיתי כלום. "אבא?" שאלתי בתהייה. לפתע הערפל נעלם.
מצאתי את עצמי במין חלל לבן. כיווצתי את עיניי והבטתי סביב.
היו שם כמה אנשים, עוד לא הצלחתי לראות אותם בבירור.
"לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש
בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב,
ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם." נשמע קול חזק.
אני נמצא בסכנה. העניים שלי השתנו לפתע לאדומות, והרגשתי את הדם זורם בי במהירות.
לפני שהספקתי לחשוב על משהו אחר, אש פרצה בחוזקה והתחילה לבעור מאחוריי.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נו באמת!טיילתי לתומי,בכוונה להרוג מישהו,ובדיוק שהתחלתי להתקדם אליו,נעלמתי באיווחת עשן.תמיד קוטעים לי את הכיף. לרגע אחד לא שמעתי כלום,לא ראיתי כלום,ולא הרחתי כלום. גילגלתי את החרמש שלי בין האצבעות,כדי להיאחז בדבר היחיד שמוחשי כרגע,עד שהעיניים שלי הסתגלו ללבן הבוהק והמסנוור.עמדתי באמצע ים עננים קטיפתיים,ומימני ומשמאלי עמדו קירות אש.האופק התמשך בצורת עננים,ולא היה שום דבר חדש יותר מהמקום שאני עומד בו. סילקתי בנפנוף יד ענן ששייט לעברי באיטיות.אני לא סובל נוף כזה,זה מסוג הנופים שפורצים מתוכם קשות בענן,או חדי קרן וורודים,או משהו בסגנון הזה.טוב אולי הלהבות לא בדיוק מתאימות.לפני שהספקתי לעשות משהו,נשמע קול רועם ועבה: "לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב, ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם.",אוי נהדר,מישהו מנסה לשחק איתי.רגע,מי זה אתם?הסתכלתי במהירות ימינה,ואז ראיתי במרחק דמות מבליחה על הרקע הלבן:מלחמה.מה הוא עושה כאן?לא מספיק שאני הבייביסיטר שלו,עכשיו אנחנו גם ביחד במשימה?במרחק עמדו עוד דמויות,שביננו נחצצו חומות אש.נהדר,משימה קבוצתית...מאחורי הבליחה פתאום חומת להבות,והתחילה להתקדם לעברי.התחלתי לרוץ במהירות,ושובל עשן שחור השתחל מאחורי.הצעדים שלי הפכו לקלים,והגברתי את המהירות.הגוף שלי היה מכוסה עשן,והטביעות רגל שלי בעננים הפכו לשחורות.פתאום תפסו אותי שרשראות,וסביב הראש שלי הוצב אקווריום שחוסם את האוויר שלי. מולי יש מסור לניסור עצים[עגול כזה],שמתקדם לעברי.אני יכול להוריד את האקווריום בעזרת קצת גמישות,אבל לפני שאני עושה משהו אני שומע קול:"אני לא הייתי עושה את זה. הראש שלך צריל להישאר במיכל הזה במשך שעה,כדי שתוכל להשתחרר,ולקחת את המפתח[הופיע מפתח ומכונה לידי],להכניס אותו למכונה לפני שהאזור שאתה נמצא בו יתפוצץ.כל הכוחות שלך נשללים עד שתצא מהמלכודת.המפתח יעצור את הפיצוץ,ואתה תוכל להמשיך.אם תנסה להוריד את האקווריום קודם,המסור ינסר אותך לפני שתוכל לעשות משהו.בהצלחה,ואתה תצטרך את זה".מה?הכוחות שלי נשללים,וזה אומר שאני לא ישרוד את השעה הזאת.העברתי דקה בחשיבה מהירה:'אולי אני יוריד את האקווריום ועוד יספיק לברוח?לא הייתי סומך על זה...אולי?-לא...המחשבות שלי התחילו להתערפל.אני מאבד חמצן.עצמתי עיניים,וניסיתי לחסוך בחמצן.הגשתי מטושטש,והרגליים שלי התחילו לאבד תחושה.אדים התחילו להתערפל על הזכוכית.פתאום עלה לי רעיון,אבל הוא לא נעים במיוחד.טוב,אני מוות,שום דבר לא נעים לי במיוחד...מיששתי את הצוואר שלי,ולחצתי בנקודות שונות,עד שעליתי על הנקודה שהחניקה את הנשימה המעטה שלי. הטופר שלי באצבע המורה נשלפה,וכיוונתי אותה בדיוק לעבר קנה הנשימה שלי.דקרתי בעדינות את הצוואר שלי,ס"מ מעטים מהעורק הראשי.זרזיף דם ירד מהצוואר שלי,אבל תחושה נפלאה של אוויר חדרה לריאות שלי[מי שלא הבין,דקרתי את קנה הנשימה כדי שיכנס אוויר].האוויר נכנס בהדרגה,אבל הוא השאיר אותי בחיים.הדקות התארכו,ושקעתי למין טראנס בין הכרה לחוסר הכרה.לפתע שמעתי קול נקישה עמומה,ופקחתי עיניים.האקווריום נפל לרצפה הרכה בקול נקישה עמומה.ידעתי שאין לי הרבה זמן:זינקתי לעבר המפתח,והכנסתי אותו במהירות אל המכונה.קול התיקתוק שליווה את הפצצה פסק.נשמתי בהקלה,והמשכתי בדרכי...
[זה בסדר?]
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הדימום מהצוואר הפסיק בזמן שרצתי.הרגליים שלי כבר הבזיקו באש ירוקה,והשאירו שובל להבות.עצרתי לפתע כששמעתי שאגה:מולי התגבש מצללים גוף בגובה 4 מטרים,עשוי רקמות ושרירי מתכת,שראשו גולגולת עם עיניים זוהרות באור כחול ולבן בוהק.כל גופו היה מוקף בשילוב של אש וברקים כחולים ולבנים,אבל הוא הקרין קור מקפיא עצמות,מה שהיה די מפתיע.גופו היה גדול ושרירי,וארבעת ידיו היו שריריות בהתאם.מכתפיו יצאו דוקרנים ארוכים ומאיימים.הוא החזיק בשתי ידיים שוט עשוי ברק טהור,שבקצתו יש חוד ברק,ובידיו האחרות הוא החזיק נגינטה עצומה עם חוד קרח ואש כחולה.הוא דיבר כמו מסור חשמלי חלוד,לא צליל נחמד במיוחד.הנגינטה שלו ירדה בתנועת שיסוף לעברי,ואני התגלגלתי אחורה שניות ספורות לפני שהלהב פגע בי.פתאום הרגשתי גל הדף,וכל הגוף שלי פרכס ועף אחורה.או,יופי,הלם חשמלי...הוא הצליף עם השוט,ואני קפצתי הצידה וחסמתי את החוד עם החרמש.יריתי כדור אש כחולה תוך כדי גלגול,וזה פגע בחזה שלו והדף אותו אחורה,אבל לא עשה לו נזק ממשי.השלכתי בעוצמה את החרמש עליו,והוא התחמק בצחוק מתכתי.החרמש עף מאחוריו ונעלם.הוצאתי את שתי החרבות שלי בדיוק בזמן לחסום את הנגינטה שלו.הוא סיחרר את הנגינטה בסיבובים,ואני הייתי צריך להגן במהירות מכל סיבוב קטלני של הנשק,וגם להגן עם החרב השנייה את הצלפות השוט שלו.השוט שלו נכרך סביב החרב שלי,ואיבדתי את הריכוז:הספקתי לקפוץ אחורה שניה לפני שהנגינטה שיספה לי את הצלעות,אבל הנגינטה ירתה גל הדף של להבות וברק,שהעיף אותי אחורה בטילטול,וגרם לי לחטוף הלם חזק.קמתי בטשטוש חושים-קו שחור של אפר ובשר חרוך חצה את החזה שלי.נשמתי נשימה עמוקה,והזדקפתי תוך כדי שכאב חד דוקר לי את הצלעות.השלד התקדם אלי כדי להנחית את המכה הסופית.פתאום הבזיק משהו מאחורי היצור:החרמש.הוא הסתחרר באוויר לעבר השלד,וננעץ בכוח בגב שלו.השלד שאג בכאב,ושלף את החרמש בנטף של נוזל שחור.ניצלתי את ההזדמנות הזאת,ונתתי לתחושת אופוריה להשתלט עלי:כנפי עצמות וצללים צמחו מהגב שלי במהירות,ואני עצמי גדלתי קצת.שלפתי את השוט שלי,ואמרתי:"או,כן,גם לי יש אחד כזה".שלפתי פגיון במהירות,ובתנועה אחת שיספתי את מוט הנגינטה שלו,שנפלה בחבטה.השוטים שלנו הבזיקו באוויר,וניצוצות עפו באוויר[לא ניצוצות מהסוג שאתם חושבים -_-].הוא סובב את השוט שלו,והשליך אותו לעברי,כדי לשפד אותי עם החוד.החוד שרט אותי בצלעות,וכאב גדול הציף אותי.בתנועה אחת הצלפתי אם השוט לראש של השלד,והטפרים נתפסו עליו.משכתי בכוח את השוט לעבר הפגיון שלי:הלהב נתקע עמוק בתוך החזה של השלד,והוא צעק.משכתי אותו למטה,והטחתי את הראש שלו שוב ושוב.לבסוף הוא תפס את השוט שלי בידיים שלו,והעיף אותי אחורה,לא רעיון טוב-כשעפתי באוויר,משכתי בכל כוחי,ובעזרת הכוח שהוא השליך אותי,קרעתי את הראש שלו מהגוף.הגוף חסר התנועה שלו התמוטט והתפורר לאפר.לקחתי את הראש שעוד היה תלוי על הטפרים בשוט,ואמרתי,"זה יכול להיות תוספת נחמדה"...

[אני מוכן למלכודת,יההההההההההההההה!!!]
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[יש לי הוכחות חותכות שזה עובד:ראיתי את זה באבודים ובמסור]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא עובד. אתה צריך לדקור במקום מסויים בעדינות, ואז לשאוף בצורה מסויימת כדי ליצור וואקום, אחרת אתה סתם מת.
לא משנה, הערות אחר כך. נגיד שעשית את זה.
אגב, חשבתי שזה ברור, הכוחות שלכם לא נלקחים מכם, זה כל הקטע של הפרק!)
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הוא נלקח ממני רק לשניה,פשוט רציתי לאתגר את עצמי,סליחה...
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני ממשיכה לרוץ עד שאני נתקלת בכניסה למבוך צמחייה. הלהבות מתקדמות באיטיות, כאילו רוצות שאני אכנס. אין לי ברירה, אני נכנסת.
אני מתחילה ללכת במבוך ומסתכלת סביב. הלהבות כבר לא עוקבות אחרי, וזה טוב. אבל אני לא יכולה עכשיו לצאת החוצה, וזה רע. אני עוצרת במקומים. מכאן והלאה הריצפה עשוייה מאדמה, אבל אני מרגישה שלא כולה באמת אדמה. אני מסתכלת אחורה ולצדדים, מנסה לראות אם יש דרך אחרת.
הדרך נכסמה.
על הקיר שחסם את השביל ממנו באתי יש מראה. אני ניגשת להביט בה. אני לא מסתכלת על ההשתקפות שלי אלא על הרקע. אני רואה כמה חלקי אדמה, אלה שאני חושבת שהם לא באמת אדמה, כאילו.. זוהרים. יכול להיות שהיא מראה לי איפה בטוח לדרוך? אני מרימה קצת אדמה מהריצפה וזורקת אותה על אחד הקטעים הזוהרים. ה"אדמה" שם התלקחה ברגע ושלחה פרץ חום אדיר לכל עבר. אני מתכופפת ומכסה את פניי בידיי עד שפרץ האש נפסק.
אוקי.. אז החלקים הזוהרים במראה שלי מסוכנים.. אני הופכת את הצבעים שלהם לצבע אדום, כדי שאני אדע איפה לדרוך. אני מגיעה לאמצע השביל ואז אני קולטת שהחלקים המסוכנים יוצרים אותיות.. כתוב פה משהו!
אני קוראת את מה שכתוב.
"זאת רק ההתחלה"
זה אומר שיהיו עוד קטעים כאלה במבוך?
אני מרימה את האדמה שאני דורכת עליה, ואותי איתה, עד לסוף השביל. אני מרימה את ראשי למעלה, אל הלבן הבוהק וצועקת "קדימה! תנסה אותי! מה השלב השני?!"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גולגולת- בלי אזהרה, סילונות חומצה מציפים את האדמה. תוך כמה דקות תצטרך לשחות בחומצה, אבל סוף הדרך ממש קרוב. אתה חייב למצוא דרך לעצור את הסילונות, שקופצים כל עשרים שניות. יש לך לוחות מתכת תלויים מהאוויר, אבל הם לא בגודל המתאים. החומצה המיוחדת יכולה למוסס אותם. אם לא תעצור את זה, תגיע לקו הסיום בתור ערימת אפר.
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הכל היה לבן. שמעתי קול שלא הכרתי מהדהד בכל המקום. "לקח לי זמן רב לאתר את החזקים ביותר מביניכם, אבל כעת הצלחתי. תרגישו חופשי להשתמש בכל הכוח שלכם כדי לצאת מפה, אני ממש לא אתנגד...אודה לכם אם תצליחו לחיות למשך הזמן הקרוב, ואם לא- תמיד אפשר להחליף אתכם." הקול אמר. הבנתי שיש כאן עוד אנשים. הסתכלתי לצדדים וראיתי עוד 10 אנשים בעירך לא היה לי זמן לספור, שמעתי אש מתלקחת מאחורי. עמדתי במקום עם הפנים לאש ולא זזתי. הושטתי ידיים והתרכזתי בכל כוחי לשנות את האש לחומר אחר. האש נגעה בידיים שלי והרגשתי שהאש לא משתנה. שמעתי את הקול אומר בזילזול "באמת חשבת שזה יעבוד?". התחלתי לרוץ נגד כיוון האש והתרחקתי.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טוב, אחרי הנפילה ה(ממש)לא הכרחית, שנראה שהפילה אותי לקומה זהה לקומה מעליה,ואחרי שקמתי על רגליי, ביצעתי שוב הערכת מצב
שוב היה שקט. שקט מידי. דברים רעים קורים כשיש שקט. נארתי דרוך
וכמה רגעים אחרי זה הרגשתי אוושה מאחוריי. ידעתי. אני כזה חכם ^_^.
מה שלא ציפיתי לו הוא המהירות.הדמות נעה בזריזות מפתיעה. לשם שינוי הייתי דרוש לכל כוח הריכוז שלי כדי לחמוק ממנה. אבל התנועות של הדמות לא היו מחוכמות, והיה ברור שהיא לא רגילה לקרב פנים אל פנים.
התכוונתי לפרוק אותה מנשקה, אבל כשתפסתי במפרק כף ידה הימנית שהחזיקה בחרב וניסיתי לסובב אותו. הופתעתי כשלא הצלחתי. היא תפסה בצווארוני והניפה אותי בקלילות מעליה.נחבטתי ברצפה והתגלגלתי כמה מטרים ממנה. ניתחתי את הנתונים במהירות. מהירות גבוהה. סופר יד ימין. לא בקיאה בלוחמה בפגיון. אחרי כמה רגעים הגעתי למסקנה שעליי להעמיד פנים שאני חבול מכדי לקום. הנערה זינקה לעברי במהירות. היא רכנה לידי והתקרבה לעברי עם. יכולתי להרגיש בפעימות ליבה המואצות פחד. זה שימושי.
"בסדר, חלאה" היא מלמלה "תגיד לי איך אני יוצאת מהמקום המטורף הזה או שאני-"
ניצלתי את העובדה שהיא הנמכה את הגנתה ובמהירות בעטתי בשוקה. הנערה כשלה לרצפה בכאב ואני ניצלתי את ההזדמנות ובתנועה חלקה פרקתי אותה מנשקה, הפלתי אותהעל הרצפה מתחתיי ותפסתיאת ידה השמאלית מאחורי גבה בנעילה. הנערה התפתלה ונאבקה
"תעזוב אותי, חתיכת-"
"תגידי" קטעתי אותה "אם הייתי נבל שיצר תוכנית על ענקית, יצרתי עולם חלופי, חקרתי את הישויות החזקות ביותר על היבשת ואולי אפילו בעולם ולכדתי אותם כאן, האם הדבר הראשון שהייתי עושה זה לצאת לטיולים ברחבי הכלא שלי?" שאלתי בארסיות
הנערה הפסיקה להתפתל. "מצטערת" מלמלה "הייתי בטוחה שאתה עוד איזה מלכודת או משרת שלו" נאנחה
קמתי מעליה ושלחתי לה יד לעזור לה לקום "גאבין" אמרתי ברשמיות. "לין" השיבה
ואז היא בעטה בי בבייצים.
התקפלתי בכאב."למה זה היה טוב?" מלמלתי בשיניים חשוקות
שמעתי את אוושת האוויר כשמשכה בכתפיה. "זה הגיע לך" אמרה בעצבנות "מה היה השם שוב?"
בשלב זה לא היה לי חשק גדול לחזור עליו, אבל אמרתי "גאבין" חזרתי בשקט.
"גאבין. שם מוזר. אתה לא מגיע מאמנולדיה במקרה, נכון?" היא אמרה בביקורתיות
"לא בפעם האחרונה שבדקתי" אמרתי בלעג. הסתובבתי והתחלתי להקים את נקודת העצירה שלי.
לא הייתי צריך לראות כדי להרגיש את מבט הנערה נעוץ בי. לבסוף היא התחילה לדבר. "אתה יודע. מפזר החום שלך לא מרותך כמו שצריך. הוא ייתפרק אם לא תשמור עליו במצב טוב. והמייצבים של הבית-ברגע שלך רופפים. אתה חייב ללמוד להתייחס לציוד שלך כמו שצריך"
נאנחתי בעייפות ופניתי הצידה. "את רוצה לעשות את זה?" שאלתי "את מוזמנת"
"יופי" אמרה בענייניות. למרבה ההפתעה, תוך כמה דקות היא סיימה לבנות את המחנה.
היא הייתה טובה בבנייה. בדיוק כמו-
לא! נשבעת לעצמך שתפסיק לחשוב על זה!די!
"אתה בא?" קטע אתי הקול של לין(עכשיו כבר שיננתי אותו במוחי) התקדמתי לעבר המדורה.
"אתה יודע להכין תה טוב?" שאלה "אני מתה מצמא"
אז שלפתי את הערכה והתחלתי לעבוד. ותוך כמה דקות לגמנו תה מול מפזר החום.
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא פגיון!! זוג סכינים!)
הרושם הראשוני שהיה לי כשהבטתי בגאבין היה פחד.
סרקתי אותו דרך העינית שלי. לא ייאמן עד כמה הוא היה חזק. כל פריט לבוש כמעט אצר בתוכו אנרגיית קסם, וגם מתוכו יכולתי להבחין בכוח מסוים. זה גרם לי להרגיש מאויימת. פלא שתקפתי?
אוי, נו. זה גרם לי להרגיש די רע עם עצמי. תקפתי אדם חף מפשע.
כן, כן. עאלק אדם ועאלק חף מפשע. הוא הרי הגיע לכאן, בכל זאת. אין סיכוי שהוא סתם מישהו.
בעצם, אם חושבים על זה ככה, גם אני לא אמורה להיות סתם מישהי. נו, טוב. אז שיהיה חף מפשע ><.
"אז," פתחתי בטבעיות. "גאבין. ספר קצת על עצמך. אם אנחנו צריכים לשבת ולהירקב במקום הלבן הזה כדי שלפחות נדבר, לא?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(סליחה על העיקוב....)
האריה הארור סרב בתוקף למות.
זה היה יכול להיות משעשע על גבול החולני בכל יום אחר, אבל כרגע, זה רק גרם לי להשתגע עוד יותר.
טוב, היו לי את כל הסיבות בעולם להשתגע- היתי במקום לבן ערפילי ארור, והמקום הדפוק זהר אם זה לא מספיק, קיר של אש רדף אחרי, וכידונים מטורפים ניסו לעשות ממני קבבים.
ועכשיו החתול...
שסעתי את עורפו תוך כדי זינוק מעליו, מצליחה להתחמק רק בנס מהכפה מרסקת העצמות שהטיח לעברי. נחתתי על רגל ומיהרתי להסתער הצידה, לפני ששיניים אימתניות יינעצו בראשי. לרוע המזל, לא ממש הצלחתי להתחמק מהטפר הכסוף שהבזיק משמאלי, והוא שיסע חתך שרף למדי לאורך צלעותי. למרבה המזל, בגוף הפנתר לא ממש הרגשתי כאב כמו שהרגשתי בגוף אנושי, ככה שה היה נסבל. נהמתי והחלטתי שזה הרגע להשתמש בכל הקלפים הארורים...
הצתתי את עצמי, כן- באמת עשיתי את זה...
האש רחשה סביבי, הופכת את הזוהר הלבן המזורגג ההוא לכתום צהוב נחמד יותר. האריה הופתע למדי, כנראה שהיה משהו לא הגיוני במיוחד בפנתרה שחורה בוערת כמו הסנה הדבילי של משה.....
לא הנחתי לו להתעשת, זנקתי, נועצת את טפרי בגבו ונצמדת אליו בחיבוק חתוליי- ענק קטלני בניחוח פרווה ובשר חרוכים. בו זמנית, חפרו ניבי בעורפו. טלטלתי את ראשי באלימות, מטיחה את ראשו של האריה בקרקע.
זה לקח הרבה יותר זמן משציפיתי, אבל הוא מת לבסוף. ולא ממש היתי בטוחה אם הצלחתי לשבור את מפרקתו או שהוא נשרף למוות פשוט.
לא חשבתי שזה משנה במיוחד.
ירדתי מהגופה המטוגנת וטפפתי הלאה בדריכות...
(מכשול, לוחמת, יקירתי... @_@)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קידה- האש שלך דועכת בפתאומיות. את מרגישה קור בתוך החזה שלך, שהולך ומתפשט. קיר האש מאחורייך עוצר, והלהבות הופכות לכחולות. את מרגישה את כוח האש מתחיל להתפוגג, את חייבת להגיע לאש כדי להתחמם אבל כל רגע שבו את מתעקבת הסוף מתרחק יותר ויותר. זה תלוי רק במהירות שלך.
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הידיים שלי נשרפו, איך בדיוק האיש הזה יודע למה אני מסוגל?!
בזמן שרצתי בכל מקום שהלכתי אליו או רציתי ללכת אליו צמח מהרצפה עמוד אבן שחסם את דרכי.
איך אני אמור לצאת מזה?!
ניסיתי לבלבל את העמודים אבל זה לא הצליח. ניסיתי לעצור במקום ולתת לאחד מהם בוקס כדי שיתפורר.
זה הצליח! ניסיתי להפוך אחד מהם לגרגירי חול וגם זה הצליח! אבל ברגע שגמרתי להפוך אותו לגרגרי חול שמעתי את האש שוב מאחורי. המשכתי לרוץ אבל הפעם עם ידיים פרוסות לצדדים כל עמוד שנגעתי בו הפך לחול.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הרמתי גבה. משום מה לא חשתי צורך גדול לחלוק את פרטיי האישיים עם נערה מוזרה שאני בקושי מכיר. מצד שני, אין שום דבר חשוב במיוחד שאני צריך להסתיר ממנהץ בעיקר לא במקום כזה.
אולי חוץ מ...
לא. די. זה לא חשוב. הרמתי את פניי לכיוון מפזר החום. "קוראים לי גאבין. אני מסדלינור. אנ-"
"סדלינור!" היא קראה בהפתעה. "אבל סדלינור קרסה לפני שנה וחצי, ומאז לא נשאר שם אף בעל קסם.
משכתי בכתפיי "עזבתי לפני שזה קרה. לא ממש אכפת לי מהמקום הזה" אמרתי באגביות.
"רגע אחד." היא אמרה בחשדנות. "הרי היה את הבחור הזה ששלט שם על הכול והוא שאב לכולם את הקסם, לא?"
הנהנתי ולקחתי עוד לגימה מהתה ברוגע. הנערה המשיכה "זה היה ככה עד ש-" היא עצרה. חייכתי.
"זה לא יכול להיות" היא אמרה ברעד "א-אתה ה..מהפכן?" היא שאלה
הנחתי את כוס התה על הקרקע לצידי. "אז ככה הם קוראים לי עכשיו. בהתחלה זה היה הנוקם, את יודעת." חייכתי בשדוניות לעברה. "מה זה היה אחר כך?" הרהרתי "נדמה לי...האינקויזיטור? המוציא לפועל?"
שמעתי את הנקישה של פיה נפער. "אבל אתה כל כך צעיר. חשבתי-"
"שה"מהפכן" הוא איש מבוגר בסוף שנות השלושים לחייו, בעל צבא שצועד מאחוריו ופלוגה שלמה של מדעני אל-קסם לצידו" השלמתי. "כן, הרוב חושבים ככה. בשלב מסוים מתרגלים לזה"
"אז" חייכתי אליה בחביבות "מאחר שאת מכירה אותי כבר כל כך לעומק, אולי תספרי לי קצת על עצמך?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קיפצתי לי לדרכי וכשחלפו הדקות ושום דבר נורא לא קרה, הרשתי לעצמי להיות גאה בי. האריה ההוא היה איום רציני, ואני חיסלתי אותו תוך עשרים דקות בערך. המהמתי בסיפוק ותהיתי אם אולי יש בסופו של דבר תועלת בלהיות קטלנית כל כך...
ההשתחצנות שלי הסתיימה באחת כשהבחנתי בכך שכל ארבעת כפותי קפואות לחלוטין. רטנתי והתכוונתי לשלוח כמה להבות לחמם לי את הרגליים, אבל משהו עצר אותי.
הרגשתי חלולה. כאילו מישהו ינק ממני את כל כולי והשאיר את הגוף הריק לעמוד שם, באמצע המקום הארור בלובנו הזה, כשקיר מזורגג של להבות רודף אחרי, דוחק אותי בטירוף הלאה והלאה...
התחלתי לחשוד שההרגשה המוזרה שלי היא היסטריה טהורה כשתפסתי שהקור רק מתגבר ואני לא מצליחה להצית אש. קיללתי, הטמפרטורה ירדה במהירות מדהימה, וכבר לא הצלחתי להרגיש את הזנב. היתה לי הרגשה שאני לא באמת רוצה לעצור ולברר מה יקרה הלאה, היה לי קר מדי לזה.
פניתי לאחור והתכוונתי לשעוט את קיר האש, אבל גיליתי שאני קפואה מדי לזוז. זה כבר באמת היה מלחיץ. שלפתי את טפריי וגררתי את עצמי אל קיר הלהבות- שמשום מה הכחיל ונעצר. מלמלתי קללות ושמחתי על שאני לא בגופי האנושי, לפנתרים לפחות יש פרווה.
סנטימטר אחר סנטימטר, מטר אחרי מטר- ככה משכתי וגררתי את עצמי אל האש. הריקנות בתוכי היה מבעיתה, אז ניסיתי להתעלם ממנה בכך שהתרכזתי רק בדבר אחד: חייבת- להגיע- אל- האש!
רגליי האחוריות- רגליים שהיו מסוגלות לתמוך בנקל בגוף כבד, שרירי וגדול ואיכשהו גם היו חזקות מספיק כדי להרים את כל המשקל הזה לאוויר בזינוקים מדהימים בגובהם- קרסו תחתי. יבבתי כשהקרקע הקפואה פגעה בבטני, הזחילה שלי נעשתה נואשת יותר, מבועתת יותר, וקצת מהירה יותר...
לאחר כחמישים מטרים, התחלתי להרגיש שיפור כלשהו בטמפרטורה, ולאחר כמה מטרים נוספים, הצלחתי בערך להחזיר לעצמי את השליטה בגופי. משם והלאה, הדרך נעשתה קצרה יותר.
גנחתי בהקלה כשהחום של הלהבות הכחולות המשונות חדר אל עורי וחימם את עצמותיי הרועדות. אבל הריקנות שבחזה שלי עדיין לא אפשר לי להרגע לגמרי. אפילו רק המחשבה על חיים ללא כוח האש שלי הפחידה אותי עד מוות, לא יכולתי לשאת את הרעיון שהטירוף הזה עלול באמת לקרות.
לא לי, לא לרייס- שליטת האש.
לעזאזל, בבקשה, רק לא זה...!
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"בסדר," מלמלתי ונעצתי את מבטי באדמה. "שמעת פעם על סאלפא? זה לא מקום גדול במיוחד."
"כן," אמר, פניו חתומות. "גרת שם?"
"עם כל המשפחה שלי," מלמלתי. "היה לי אח קטן." חיוך קטן התגנב לשפתי. "הוא תמיד היה מצליח להוציא אותי מהכלים."
לא הייתי בטוחה למה אני מפרטת עליו בכלל. אבל לא סיפרתי על זה לאף אחד. אף אחד לא ביקש לשמוע. כולם כבר שמעו את הסיפור שלי.
"זוכר את השריפה שהייתה בסאלפא?" שאלתי.
הוא נד בראשו.
"ניסו להשתיק את כל העניין. טענו שזו הייתה הצתה בזדון. בכל אופן, הבית שלי נשרף. באמצא הלילה. עם כל האנשים שהיו בתוכו. אני באותו הלילה ישנתי בצריף הקטן שלי בחצר. התעוררתי רגע לפני שהאש הגיעה לצריף. היא התחילה להתפשט, אני קפצתי מהחלון. הוא לא היה גבוה במיוחד, אבל לא שמתי לב ונפלתי על שיח מלא בקוצים עם הפנים. העין שלי נפגעה, אבל הצלחתי להסתדר. עברתי ממקום למקום, מצאתי לעצמי חומרים. כמה משפחות הסכימו לדאוג לי ולספק את צרכי. הכנתי לעצמי את זה," הצבעתי על העינית. "כדי שאוכל להחזיר את הראייה שלי לקדמותה. אפילו שיפרתי אותה. אני די טובה ביצירת דברים."
ניסיתי לחייך. "עוד משהו?"
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(מישהו יכול לעזור לי עם המפלצת??)
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הנדתי בראשי בהרהור. למה היא מספרת לי את כל זה?
במיוחד חשבתי על אחד הדברים שהיא אמרה "היה לי אח קטן שהצליח תמיד להוציא אותי מהכלים"
זה נשמע בדיוק כמו-
~~~~~~~~~~~~
"אתה תמיד מצליח להוציא הכל מהמקום שבו הוא צריך להיות, אה, קטנצ'יק?" פנים מחייכות מסתכלות על הילד מלמעלה. לוקחות ממנו את הדבר שבו הוא שיחק. הפנים התעוותו להבעת שובבות. "אוי, מה עשית פה? לא, אסור לחבר את הדברים האלה ביחד זה מסוכן.
הילד מרים את מבטו. "מה יקרה אם נפעיל את זה, אלה?" הוא שואל בתמימות. אלה מביטה לעברו בחיוך.
"טוב" היא אומרת בלחש "זה כל המסתוריות. אל תדאג, אני אגלה את זה. ואז אני אספר לך"
הפנים של הילד מאירות."את מדהימה אלה." הוא מביט בפניה המחייכות שוב.
פנים שעכשיו צורחות בפחד ובכאב. הוא לא יכול לעשות כלום. היא הולכת למות. היא הולכת למות ו-

התנשפתי בבהלה. זה תפס אותי לא מוכן. לא הבנתי את זה. למה עכשיו? כבר חודשים שלא היו לי את החזיונות האלה.
הנערה שלידו נשמעה מבוהלת "אתה בסדר?" שאלה בלחץ "נהיית שקט פתאום ולא ענית לי ואתה-"
"אני בסדר תקעתי אותה בעייפות. "אולי כדאי שננוח קצת."
בדיוק עמדתי להירדם כששמעתי רעש מרוחק. מעין תסיסה ולחשושים. קמתי במהירות על רגליי, אבל לא הרגשתי כלום. הרעש נשמע רחוק. הערכתי שהוא היה במרחק של 200 מטר מצפוני.
התקרבתי במהירות אל הנערה. "לין,לין" לחשתי. היא הסתובבה לעברי בעייפות. "מ-מה?מה?" מלמלה.
"קומי" לחשתי. "משהו מוזר מתקרב אלינו". היא נגעה במשהו, כי שמעתי צליל של נקישה בקרסטל, ובן רגע הייתה על הרגליים. מעין מכשיר מרענן. על זה לא שמעתי. זה עבודה שלה?
"שמעתי רעש מוזר שמגיע מצפון" אמרתי במהירות. היא הסתכלה על הכיוון שלעברו הצבעתי ונשימתה נעצרה.
"זה.... אש. קיר של אש. כחולה. ולא חמה כנראה, בהתחשב בעובדה שאנחנו לא מרגישים אותה בכלל" אמרה בהפתעה
אש כחולה. אתגר חדש? יכול להיות. או אולי בכלל מתמודד נוסף.
הרמתי את מפזר החום וקיפלתי את הבית-ברגע. "בואי נזוז" אמרתי.
היא שתקה לכמה שניות. "אמממ.. גאבין?"
פניתי לעברה בעייפות. "מה עכשיו?"
"הזכרתי את העובדה שאני נוהגת לישון בבגדיי התחתונים?"
כמעט פרצתי בצחוק. "גם בחברת זרים?" שאלתי בלעג.
היא משכה בכתפיה. "טוב, אתה עיוור. ומלחיץ. ואתה לא מהסוג נראה מהסוג ש-"
"בסדר, הבנתי" אמרתי בייאוש. "תמהרי" שלחתי לעברה.
תוך כמה דקות היא הייתה מוכנה. ואנחנו התחלנו ללכת לעבר האש.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אסור לכם לעזור לאחרים.
סיריס וג'ן, משהו מעיף אתכם לאוויר. אתם מנותקים מהאחרים, בתור ענן עשן סגול. אתם לא רואים אחד את השני, ומרגישים חולשה פתאומית.

כל מי שגומר את המסלול שלו מצטרף אליכם וקורה לו אותו הדבר.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לא רצינו לעזור לאחרים. רצינו למצוא את קידה. היא כבר השלימה את המשימה שלה, לא?)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני ממשיכה להתקדם במבוך, ומנסה לפנות פניות קבועות: ימינה, שמאלה, ימינה, ישר ושוב - ימינה, שמאלה, ימינה, ישר
כבר עברתי עוד כמה מכשולים מאז המכשול הראשון. עברתי כבר.. קירות שניסו לסגור עליי (עשויים בחלקם מאדמה, כמובן - זה היה קל) חדר עם קירות מתכת שהייתי צריכה להצמיד אליהן יהלומים מסוימים על פי סדר מסויים (אני פשוט גאונה!) ועוד כל מיני שטויות בסגנון הזה. אני חייבת להודות שציפיתי ליותר.
אז עכשיו אני פשוט הולכת לי במבוך ומצפה לאתגר הבא שלי.
היי - מה יש שם? אני מבחינה במשהו שנראה כמו.. יציאה! אני רצה את הפתח ויוצאת מהמבוך.
חבל שעשיתי את זה.
הפתח נסגר מאחורי ברגע שיצאתי מהמבוך, אז אני מתחילה לבחון את הסביבה החדשה. אוקי אופאל, מה יש לנו כאן, הא? אני שואלת את עצמי במחשבות. המממ.. אני בתוך כלוב. לא - לא כלוב! זירה! זירת.. מטדורים.. סגורה. כן, אלה המילים לתאר את המקום הזה. זירת מטדורים סגורה. כבר שמעתי על כאלה מקומות.
יש כאן כמה דלתות נעולות, הרבה מושבים ריקים..
פתאום נשמעת טריקת דלת מאחורי.
אה, כמובן! איך שכחתי? בכל זירת מטדורים יש גם שור!
רק שהשור הזה ענק.
ויורק חומצה, מסתבר.
"אאאאאההההה!!!!!"
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לפתע הופיע מולי שור רובוטי עם ברקים מסביבו. מה זה אמור להיות??? הוא נשף עלי ברק והתחשמלתי. הוא התחיל לרוץ לעברי וניסה לנגוח בי. תפסתי אותו מאחת הקרניים וישר הרפיתי. למה שחכתי שהיד שלי נחרכה! שלפתי את הפגיון שלי וניסיתי למצוא לו פגם בשיריון. מצאתי! הכנסתי לא את הפגיון לעין. הוא התחיל לצרוח והכניס את הקרן שלו לתוכי. התעצבנתי ותפסתי אותו והרמתי. בזמן שזרקתי אותו החלטתי להפוח אותו לחרב ברק לשימושי. לקחתי את התיק שלי ושפכתי מים על הפצע.
(לוחמת שחכתי ברקע שלי את יכולה לשנות את הציוד שלקחתי מהבית למה שיש לי (חבל, פגיון ותיק עם אוכל ומים)
ג'ן לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(סיריס, אני אהרוג אותך!!!!!! אני ישנה בבגדים נורמליים!!!!!!!!!!!!!)

חשתי בפרץ אוויר חזק רגע לפני שהגענו אל האש. התרוממנו לאוויר. ענן עשן סגול אפף אותנו. גאבין התפתל ובעט בידיו ורגליו בחיפוש אחר דבר מה לאחוז בו. הבנתי אותו. וודאי קשה מאוד לא להצליח לראות. אין לו שום דרך לדעת מה קורה.
"תרגע," פלטתי ביובש. "אני מניחה שתיאלץ להתרגל לדברים כאלה."
תפסתי בכף ידו עם ידי השמאלית, הרגילה. העינית הראתה לי את כוחה של הגלימה שלו. היא מספקת לו מידע על הסביבה. הוא אמור לדעת שאנחנו מרחפים, אך זה בכל זאת מלחיץ בשבילו.
טוב, כך הנחתי לפחות.
"תודה," מלמל והידק את אחיזתו בידי.
הנהנתי והתיישבתי ישיבה מזרחית באוויר, נועצת מבטים נוקבים בעיניו הלא- רואות.
"את יודעת," מלמל לבסוף. "לא ממש סיפרתי את זה למישהו..."
"מה?" שאלתי.
"טוב, את סיפרת על הקטע של השינה, אז הנחתי שאת צריכה לדעת. אני אף פעם לא מוריד את הגלימה והחליפה שלי."
"אף פעם?" שאלתי באי אמון. "גם לא כדי להתקלח או משהו?"
"אני לא מתקלח," אמר.
השתתקתי.

(אהה!!!! נקמה!!!! ^^)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היתי די בטוחה שהגרוע ביותר כבר מאחורי כשהרגשתי את החלל בחזה שלי מתחיל להתמא. האוויר התחמם באיטיות והאש הפכה פחות ופחות כחולה ויותר כתומה ולוהטת. התחלתי להרתע לאחור, אך מצאתי את עצמי פתאום מרחפת- בשם כל הרוע!- בתוך ענן סגול מעצבן...
נו, לפחות הצבע הלבן הדבילי הזה הפסיק להטריד אותי.
POLLO לפני 12 שנים ו-5 חודשים
העפתי מבט קצר לאחור. האש התפשטה במהירות והתקדמה לעברי.
הגברתי את קצב הריצה, כשלפתע קלטתי פס ירוק ודקיקי באוויר. נעצרתי בפתאומיות.
במהרה הצלחתי להבחין ברשת עצומה שמורכבת מפסים דקים בצבעי כסף וירוק, מין משבצות שיוצרות קיר. זה אמור להיות כלוב?
שלפתי את הסכין וניסיתי לחתוך את אחד החוטים. הסכין עברה דרכו וכלום לא קרה.
שלחתי בחשש את ידי לכיוון החוט, הוא הרגיש קר, אבל מוצק ויציב.
"החוט הופך למוצק רק כשאתה נוגע בו." נשמע קול חזק בראשי, אותו הקול ממקודם.
הרגשתי את החום בגבי, האש כבר קרובה. הבטתי למעלה, הרשת המוזרה הזאת נגמרת בנקודה כלשהי.
נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לטפס.
מדי פעם הבטתי אחורה, האש הייתה קרובה והזעתי.
ואז, הנחתי את הרגל במקום גבוה מידי. החלקתי. צעקתי.
הייתי תלוי רק ביד שמאל על קיר הטיפוס, ועוד משהו, הקיר התחיל להתלקח!
התאמצתי והנחתי את הרגל במקום הנכון.
טיפסתי בזריזות וכשהגעתי לקצה התהפכתי והתחלתי לרדת לכיוון הרצפה, על הצד השני של הקיר.
כשהייתי בגובה מתאים, קפצתי למטה ונחתתי בקלילות.
התנשפתי וחזרתי לרוץ במהירות.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כשאני מסיימת לצרוח השור כבר עבר חצי זירה. בחיי, הזירה הזאת גדולה!
אני ממש לא יודעת מה לעשות, אז אני עושה את הדבר הראשון שעולה לי לראש: אני משנה צבעים. כן, כמו זיקית. למזלי, השור התבלבל והתחיל להתרוצץ לכל עבר. הוא מחפש משהו להתנגש בו, אני מניחה. אני משנה את צבע הקרקע לאדום בכל מקום שהוא דורך עליו. זה משגע אותו.
ועכשיו למופע הסיום!
אני עושה לו כלוב מאדמה, על חלון קטן מאבן שקופה כלשהי. אין לי מושג איך קוראים לה, אבל אני מרגישה שהיא חזקה.
כל כך מצחיק לראות ככה את השור, אבל האמת שאני קצת מרחמת עליו. הוא נראה כל כך אומלל..
נראה לי שמיהרתי קצת עם קריאות הניצחון, כי שכחתי שהשור יורק חומצה. הוא ממיס בקלות את הכלוב שהכנתי לו. ואני כל כך השקעתי!
אני מבינה שאני חייבת קודם לפגוע לו בפה. אבל אני לא יכולה לעשות כלום בלי להרוג אותו.
ואולי זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות?
אני מוצאת אבן חן חדה במיוחד לא רחוק מתחת לאדמה ומזמנת אותה אליי. אני שמה לשור מחסום לפה מאדמה וגם מחסום לרגליים שלו כדי שלא יוכל לזוז. אני יודעת שהמחסומים לא יעצרו אותו לנצח, אבל אני לא צריכה נצח. אני רק צריכה קצת זמן..
אני לוקחת נשימה עמוקה ואוחזת באבן החדה כמו בסכין. אני רצה אל השור ותוקעת את האבן הכי עמוק שאני יכולה בצוואר שלו, ואז שולפת ודוקרת שוב ושוב עד שאני בטוחה שהוא מת.
(המצאתי מלכודת, מפלצת, ונשאר לי רק מכשול ^^)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נטוטו- חיצים נורים ממקום כלשהו מעלייך. כל חמש שניות יש גל של שבעה חיצים.
שימי לב שהחיצים נורים מעלייך בקשת, כלומר להשתטח לא יעזור, ויש לך מאה מטר עד סוף המסלול.
siris לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נעצרתי והסתכלתי בכיוון הכללי שלה. השתררה שתיקה מביכה בינינו.
עלתה לי בראש מחשבה בסגנון 'למה לעזאזל סיפרתי לה את זה?' אבל זה כבר קרה ולא ממש היה חשוב.סובבתי את ראשי באיטיות, מנסה להבחין במשהו.לא שמעתי כלום. החלטתי להתקדם.
"אנחנו צריכים לזוז. הכל בסדר אצלך?"
"אני הועפתי, התגלגלתי, הושפלתי ושמעתי דברים שהייתי יכולה לחיות את חיי ביופי ובנחת בלעדיהם, ועכשיו אני תקועה בתוך ענן עשן סגול. כן, מעולם לה היה טוב יותר" השיבה בכעס.
חייכתי. "אם כך, כדאי שנתחיל לזוז, לא כך?" חייכתי והתחלתי ללכת.
שמעתי עושה מנסה להדביק אותי "רגע-אני לא- אני- היי, חכה לי!" צעקה מאחוריי. הנדתי בראשי בעייפות.
אחרי כמה רגעים היא הגיעה אליי ותפסה בכתפי "חכה רגע! לאן אנחנו הולכים?" התנשפה
סובבתי את ראשי לכיוונה "אני חושב ששמעתי משהו מהכיוון הזה. אולי עם נתקדם מספיק נמצא עוד אנשים. אבל אנחנו צריכים להתקדם מהר או שנאבד אותם.תמהרי" אמרתי בקוצר רוח מופגן
"אבל אני רואה.לא כמוך, העשן הסגול מפריע לי.אני עלולה לאבד אותך" אמרה בענייניות
הרהרתי בעניין כמה שניות, ולבסוף פתחתי את התיק והוצאתי ממנו קופסה קטנה והושטתי לה "משקפיי מגן. הייתי מצפה שגם לך יהיו, בהתחשב ביעילות שלך" הערתי
הבעת פניה הזדעפה "אני מאמינה שהכי קל לראות את מה שבונים עם העיניים, ולא עם כל מיני הסחות דעת" אמרה בקרירות
משכתי בכתפיי ,בואי נלך"
"רגע!" קראה. הסתובבתי ברוגז. ,אני עדיין לא רואה כלום,והשמיעה שלי פחות טובה. אני יכולה בטעות להתרחק ממך."
הושטתי את ידי "פשוט תדאגי לא לעזוב אותי בטעות"
קולה רעד מעט "לא, לא התכוו-"
"אין לנו זמן!" אמרתי בכעס
היא נאנחה. "בסדר. בוא נתקדם" אמרה בשקט.
אחיזתה התהדקה בכף ידי "קדימה, נער זקן, תוביל את הדרך"
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני מחכה למכשול שלך לוחמת)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוקי. ראי, האדמה מתחילה לקרוס לתוך עצמה ואתה מחליק יותר ויותר לתוך משהו שנראה כמו תהום. יש לך זמן מוגבל לצאת משם וחול נשפך מטה וגורר אותך איתו.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אוקי, אני אעשה את זה מהר כדי שתוכלי להתחיל פרק חדש כבר - לא באלי לעכב את כולם O.O )
ברגע שהשור מת אני שומעת חבטה מאחורי ואני רואה מסלול ריצה מלא בחול. יש שם אדמה קשה למטה, אני מרגישה בזה. זה יכול לעזור לי לסיים את המסלול הזה מהר יותר. לפני שאני יוצאת מהזירה אני מעריכה את המרחק מכאן ועד לסוף המסלול. זה נראה כמו.. מאה חמישים או מאתיים מטרים.
אני חושבת שבאמת לא תזיק לי קצת ריצה, אז אני מחליטה שלפחות הפעם הקול המיסתורי דווקא עשה לי טובה.
אני מתחילה לרוץ.
אני עוברות בערך חצי מהמסלול כשהחץ הראשון נורה. אני מתחילה קצת להלחץ ומגבירה את הקצב. ליתר ביטחון אני יוצרת מחסום של אדמה מעליי. האדמה היא מחסום מעולה, אבל עדיין פה ושם חודרים כמה חיצים, אז אני צריכה להחליף את המחסום הנייד שלי מדיי פעם. נשארו לי רק עוד חמישים מטרים בערך, אני לא אמות עכשיו.
אווחחחח נמאס לי!! אני מעלה את עצמי ואת המחסום. אדמה מקיפה אותי מכל עבר, אבל זה לא נורא אם זה מה שיעזור לי לגמור עם המסלול הזה כבר.
אני מגיעה לקצה המסלול ו..
(מה לעשות עכשיו?)
The Doctor לפני 12 שנים ו-5 חודשים
פתאום נפער חור באדמה והתחלתי ליפול אליו. נפל איתי חול שמשך אותי למטה יחד איתו. לקחתי את החבל ואת הפגיון והתחלתי לקשור. זרקתי את הפגיון למעלה והתחלתי לטפס. אחרי הרבה זמן הצלחתי. החזרתי את החבל לתיק ואת הפגיון לנדן. שפכתי עוד מים על הפצע ולפתע ראיתי עשן סגול שסוחף אותי למעלה.
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עזרה!אני לא מצליח למצוא דרך לעבור את המלכודת!
גולגולת הרעם לפני 12 שנים ו-5 חודשים
פרץ החומצה עף מולי,וכמעט מוסס לי את הפרצוף.אין לי הרבה אפשרויות,ואני חייב לחשוב מהר:לנסות לרוץ?הסיכון גדול מדי.פתאום עלה לי רעיון:לקחתי את משטח המתכת,והתכוננתי.ספרתי עשר שניות,ובעשר,פרץ שוב הסילון חומצה.אוקיי,זה לא הולך להיות קל.אני לא יכול לעוף מעל זה,אבל...חיכיתי שבע שניות בדיוק,ואז קפצתי בכל הכוח שלי,והסילון פגע במשטח:הסתחררתי באוויר בלי שליטה,והמשטח שהלך והתמוסס נפל לידי.עצמתי עיניים,ואז נחתתי על המשטח שקרוב לסוף.הוא התנודד,ובשניה אחת לפני שחומצה פרצה ואיכלה אותו,קפצתי,והגעתי לסיום.[סליחה על התגובה הקצרה,אין לי זמן]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אזזז למישהו יש התנגדות לפתוח את המשחק היום? ^_^
ג'ן לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לא!!! קדימה!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
להפך- ממש מחכה לזה!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ארגו היקר מתעצל (כן כן חבר, הודעה בציבור זה העונש שלך,) אז הפרק יעלה מחר בבוקר גם אם הוא יסיים לערוך את הפרטים שלו בכל זאת. מואהאהאה!
ג'ן לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הוא עוד לא שלח????? :O
ארגו!!! ><
siris לפני 12 שנים ו-6 חודשים
פרק! פרק! פרקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיוווו!!!!!!!!!!!!!!
ג'ן לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לוחמתתת
נו???? ארגו שלח?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
במידה וסיריס וארגו יישלחו דמויות עד יום ראשון, המשחק ייפתח ביום ראשון ^_^
אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 12 שנים ו-6 חודשים
והוו ^^
ג'ן לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כתבת בתיאור המשחק את הדמות של אריה פעמיים בטעות.
נו?? למי מהם צריך לנדנד?
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני כרגע עובד עליה
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כרגע יש לנו 4 דמויות, לא כולל שלי.

אם יהיו לנו שבעה משתתפים, ביום שני המשחק ייפתח.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ייאי ^_^
ג'ן לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מעולה!!! תשלחו, אנשים!
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שלחתי שוב...
siris לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני עדיין בתהליך יצירה של הדמות. אשלח ברגע שאסיים...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
פולו, ארגו, בבקשה לשלוח דמויות.
POLLO לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כן המפקדת ^.^


©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ