. ואז עברו 4 שנים, 4 שנים ללא חיבוק,חיוך.
מספיק שאגיד את המלים האלה ונהר של דמות ממלא את הפנים שלי.
אהבה של 23 שנים,אהבה ללא גבול, בכל יום הולכת ותחזקת, גודלת איתך יומיום.
יקרי האהוב האבוד, בני, חלום שלי שלו התגבש עד סופו.
אחרי שכבר הפכנו מאם ובנה לשני חברים,קרובים,שכל הזמן מדברים, על מה שעבר עלינו, על מה שקורה בכל העולם הקרוב והרחוק, התחלת לחנך אותי וללמד אותי חוכמת חיים שלך ואמרת:
את יודעת איפה כל האנשים מאז שנולד "אדם" האיש הראשון בעולם עד היום.
תדעי לך, כולם הלכו,עברו את הזמן שלהם ומתו.
וזה גורלו של כל בן אדם, גם אני וגם את.
ולכל בן אדם יש שנייה שמכריעה שהוא שם, ואז אין חזרה בכלל
לכן, אם עדיין נשארו לי עשר דקות בחיים, אני צריך להיות נהנה.
נכון הייתי נכה גופנית,לא יכולת לשרת את עצמך, אבל מה שיותר עיקרי שלא היית נכה נפש,לא קנית באף אחד,ראית בעצמך האדם המאושר, אהבת את כולם,חייכת לכולם,כבדת אותי יותר מכל ילד שהכרתי.וכבדת את שאר בני האדם.
כמה טוב לך עלי שלא הזקת בחיים לאף אחד, אפילו אף ייצור.
כמה טוב לך שהלכת בדרך הנכון ולמדת עו הנשמה האחרונה שיכלת לשאוף אותה לבד.
והיום אני מאד מגעגעת לקול שלך, למלים שלך, לחיוך שלך.
אמא
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
