פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 14 שנים ו-8 חודשים כשזה נגמר. Hill

  

  Hill

  כולנו מכירים את הרגע הזה שבו אנו מבינים שזה נגמר.
  "זה" - האהבה, התקשורת, המערכת יחסים, הכאב, הטוב, הרע.
  אנו נאחזים באותו כאב כי זה הדבר היחיד שנותר לנו. אין לנו במשהו אחר להאחז.
  פשוט לא נותר דבר.
  יש דבר אחד שהבנתי בכל לולאת הזמן שבאה בצורת חודשים שאני מבלה בנפרד ממנו..
  הבנתי שהנפילה שלי קשורה יותר אלי מאשר אליו.
  הבנתי שהתהליך שאני עוברת, הזמן בלעדיו, ה-בנפרד בלעדיו, כל אלו מעידים עלי.
  
  אנחנו לא נופלים מטה רק בגלל שמישהו לא אוהב אותנו, רק בגלל שמישהו עזב או פצע.
  לא.
  אנחנו בנפילה כי אנחנו צריכים למצוא משהו בתוכנו.
  משהו שאבד שם, בדרך. כשהכל התחיל.
  אנחנו צריכים לגלות משהו על עצמנו.
  
  כל הכאב הזה, שנותר בי, הוא לא שלו. הוא רק שלי.
  בנקודת זמן מאוחרת, פתאום מבינים שלהיות בנפילה- בגלל מישהו, בגלל אהבה נכזבת,
  בגלל אכזבה - זה תפל.
  אנו בנפילה - בגלל עצמנו.
  אנו הובלנו עצמנו למישהו, לאהבה הנכזבת, לאכזבה הזו.
  
  מה שצריך לקרות קורה.
  
  כן, מה שצריך לקרות קורה. אבל זה בהחלט לא אומר שכל מה שקורה זה לטובה.
  כי לא כל מה שקורה לנו זה לטובה. אבל זה קורה לנו. כי זה היה צריך לקרות.
  פשוט,
  משהו שהיינו צריכים לחוות.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 14 שנים ו-7 חודשים אם זה קרה, זה כנראה היה צריך לקרות. מוריל

    

    מוריל

    לגבי זה אני מסכימה איתך מאוד.
    וגם בדברים הנוראים ביותר שקורים אפשר למצוא את הטוב: הנפש מתחשלת.
    אנחנו עוברים חוויות שמחזקות אותנו, גורמות לנו להעריך את הדברים הטובים באמת.
    
    ואני רוצה לתקן: האחיזה שלנו בכאב מקורה במזוכיסטיות, לא בגלל שהוא הדבר היחיד שנותר לנו.
    מאהבה יש המון זיכרונות יפים, זה רק הסוף שכואב. במקום להאחז בכאב, בסופניות,
    אפשר להיאחז בזכרונות הטובים, כך שיהיה ניתן להמשיך הלאה.
    
    והכאב הזה לא באמת נעלם, אבל הוא הופך קהה. אנחנו מדחיקים אותו עד שהוא פורץ מאיתנו שוב.
    הכאב הזה בכלל לא קשור לאדם ההוא, לאהבה ההיא, לנפילה. כמו שאמרת: הכאב הוא אישי שלנו
    של התחושות האישיות שלנו. לאכזבה הפרטית. ואין זה משנה בגלל מה היא נגרמה.
    
    בהצלחה בהמשך, אני מאחלת לך כל טוב :)
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 14 שנים ו-8 חודשים אני חשובת שנתת ביטוי הוגן להרבה מלבדך.. תודה. ~נשמה מצויירת~ (קוקי, לין, הדס)

    

    ~נשמה מצויירת~ (קוקי, לין, הדס)

    זה היה פשוט נפלא~
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 14 שנים ו-7 חודשים תודה רבה לך :) Hill (ל"ת)

      

      Hill

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 14 שנים ו-8 חודשים . א1

    יש את הרגע בו אנו מבינים לראשונה שזה נגמר, אבל אין רגע שבו זה נגמר. כי זה לא רגע, זה לא אפס ואחד ולא מעבר מחדר אחד לחדר אחר. זה יותר דעיכה, מעבר איטי מאחד לאפס ופינויי מקום למשהו אחר. אם זה היה עמוק, רב צדדי, זה ישאר שם עוד הרבה זמן בצורת הרגלים, בצורת תבניות חשיבה, בצורת אסוציאציות, בצורת דברים שאלמלא לא נגמר היו מתתרגמים לפעולות, דברים אקטיביים, לא סתם זכרונות. והתכנים האלה, הם יצעקו, כי הפעולה התקינה שלהם השתבשה, וזה יורגש ככאב. וזה יקח זמן והדרגתיות לכונן סדר חדש, לחבר מחדש את החוטים במערכת שנתלש ממנה רכיב. אבל זה חשוב להיות מודעים לכך שזה מה שקורה, לא סתם מודעות היא הבסיס לכל מדיטציה ופסיכואנאליזה. זה מפחית את הכאב, כי, לפחות, זה מונע את הפניקה הנובעת מהלא נודע, מחוסר שליטה.
    
    את צודקת, רוב העניין הוא בתוכנו, אבל גם שם זה שאלה של יחס וגישה. כמו גם השאלה האם הכל קורה לטובה.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 14 שנים ו-8 חודשים .. Hill

      

      Hill

      אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.
      אתה בהחלט צודק. זה תהליך. זה תהליך של הכחשה, של הפנמה, של הבנה, שזה נגמר. הרגע הזה, שבו התובנה נמצאת שם, בועטת וחיה, לא רוצה שיתעלמו ממנה, הרגע הזה הוא סופו של התהליך.
      המודעות מתעתעת לפעמים.
      המודעות המפוכחת, שלכאורה אנחנו מביטים לה ישירות בעיניים, אותה מודעות, לעתים קשה לשאת אותה.
      לעתים, הכוח של המודעות משתק אותנו.
      הכאב הזה. בלתי ניתן להכחשה.
      חוסר שליטה.
      עלית על נקודה מאוד דומיננטית בחיי. במוזה הנכונה, אולי אכתוב עליה פעם. ולו רק בשביל לפרוק.
      
      למדתי בדרך הקשה, מה זה אומר, להיות אחראית לכאבים של עצמך.
      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 14 שנים ו-8 חודשים כתבת מהלב?! חובב ספרות

    מאוד יפה ואמיתי!
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 14 שנים ו-8 חודשים . Hill

      

      Hill

      תודה רבה.
      
      אכן אמיתי. וכמה שזה אמיתי כך זה כואב :)
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.