פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 971 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ''סיפורה של יעל ליכטנשטיין'' פרק שלישי מלכת הספרים
פרק ג'-כאב חד בלב
התחלתי להיכנס ללחץ ולפניקה,הרגשתי איך הפנים שלי מתחילות להיות לוהטות מבושה ואיך הדמעות מתחילות להיקוות בעיניי.אמרתי לעצמי''מספיק יעל,אל תבכי.יכול להיות שלא שמעת טוב והילד בכלל לא דיבר עלייך,תהיי חזקה אסור שיידעו שיש לך חולשה נוספת.''
פתאום אני רואה את שלי מסמנת לי לבוא לשולחנה,''מעניין מה דוגמנית הצמרת רוצה ממני'' אמרתי לעצמי.הלכתי לשולחנה של שלי והיא אמרה לי:''יעל תקשיבי,זה ממש לא יפה מה שעשית לסתיו.אני לא חושבת שארצה להיות חברה שלך יותר''
''שלי,אני לא עשיתי לסתיו כלום.ולמיטב ידיעתי את שונאת את סתיו ומתעבת אותו.''אמרתי לה
''כן בטח יעל,כאילו שאת לא יודעת מה קרה בכיתה,ודעתי על סתיו השתנתה,הוא בן אדם מדהים.''אומרת לי שלי
''אני רק ניסיתי להגן על מירית,את בעצמך אומרת שצריך לעזור לחלשים.''אמרתי לה
''טוב יעל,עזבי אותי אין לי כוח לדבר איתך''
''טוב,אני מכבדת את דעתך.חשבתי שאת לפחות תעזרי לי'' אמרתי לה(היא לא הגיבה למה שאמרתי),התחלתי ללכת למקומי,ואז בהפתעה גמורה נפלתי על הרצפה(שמעתי תלמידים צוחקים)התחלתי להרגיש כאב חד בחזה ובגב,המורה מגי(המורה לאומנות)הגיעה במהירות(תלמידים הזעיקו אותה לכיתה)וראתה אותי שרועה על הרצפה,היא עזרה לי לקום והובילה אותי לאט-לאט לחדר המורים.שם כבר טיפלו בי,אחרי חצי שעה בערך הרגשתי טוב יותר ועליתי בחזרה לכיתה(הייתה הפסקה),אף-אחד לא טרח לשאול לשלומי ולהתעניין,הרגשתי כאילו יש לי חור גדול בבטן.
נכנסתי לכיתה וראיתי שכל חפציי מפוזרים על הרצפה ופתק לידם ''את מלשנית טיפשה,עוד תשלמי על מעשייך.'' מאת:הליגה נגד מלשנים,אספתי את חפציי.והתחלתי להרגיש עוד יותר רע מאיך שהרגשתי קודם.''מי הילד/הילדה שכל-כך מרושעים כדי לעשות מעשה נתעב שכזה?'' שאלתי את עצמי.
ראיתי פתאום את סתיו עובר לידי ומגחך(הוא היה החשוד העיקרי במעשה)''סתיו לוי האם אתה עשית את המעשה הנתעב הזה?'' שאלתי אותו
''אני לא יודע על מה את מדברת,תעזבי אותי כבר מלשנית מסריחה שכמוך'' אמר סתיו והתחיל ללכת לכיוון המדרגות.
''סתיו,חכה.אני רק שאלתי אותך שאלה'' אמרתי לו.
''יעל,אל תדברי איתי'' אמר לי והלך.
חזרתי לכיתה כדי לקחת את תיקי לשיעור מדעים(שהיה השיעור האחרון שלנו,היה לנו יום קצר),כמעט כל ילדי כיתתי כבר הלכו(חוץ מעדנה,מלכת הכיתה)התכוננתי ללכת לשיעור מדעים,אך נוכחתי שהיציאה חסומה על-ידי עדנה.ביקשתי ממנה בנימוס שתפנה לי את הדרך אך היא לא זזה.ביקשתי ממנה פעם נוספת בנימוס לזוז והיא(עדנה)הפילה אותי לרצפה,לקחה ממני את התיק ושפכה את כל תכולתו לרצפה,היא קרעה את סיפורי שעמלתי על עבודתו כה קשה.ואז עדנה אמרה(בנימה מתנשאת):''רואה יעל,לא כדאי להלשין.במיוחד לא על סתיו,כל הכיתה שונאת אותך עכשיו''ואז עדנה עזבה את הכיתה בריצה כשהיא מצחקקת כל הדרך במדרגות.
הרגשתי שהדמעות(שכל היום רצו להתפרץ)זולגות לי על כל הפנים''מה עשיתי להם,רק ניסיתי לעזור למירית'' אמרתי בכאב.
''יעל תשתלטי על עצמך,אחרת הם יפגעו בך ויעליבו אותך עוד יותר'' אמר לי הקול הפנימי שלי(שצדק ברוב המקרים)
אספתי את חפציי במהירות,ורצתי במהירות לשיעור מדעים.נכנסתי לתוך כיתת המדעים במהירות,וראיתי את המורה המחליפה שולה מסתכלת עליי ורושמת משהו במחברתה.
ראיתי גם את כל תלמידי הכיתה מסתכלים עליי וצוחקים(שוב הרגשתי תחושת עלבון עמוקה),ניסיתי לא להתייחס.הלכתי לראות על מה כל תלמידי הכיתה מתבוננים בהנאה גדולה.
ראיתי כרזה גדולה,בכרזה הייתה מצוירת בחורה אשר מרכיבה משקפיים,ושמתנגש בה טיל.בכרזה היה כתוב''יעל ומירית הם מלשניות ומגעילות,בואו לפוצץ אותן במכות בשעה 15:00''
לא יכולתי לעמוד בזה יותר,ארזתי את חפציי במהירות ופתחתי בריצה מהירה עם הילקוט על גבי.רצתי במהירות לחצר והתחמקתי מהמורות ששהו שם,עברתי במהירות את שער בית-ספר(לפני שהשומר יחזור מהסיור שלו)רצתי כל עוד נפשי בי,וידעתי מצוין לאן מועדות פני.
--
מקווה שתגיבו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים וואו..................... עיניים משתנות
זה מזכיר לי כל כך הרבה...............
את הצלחת לתאר את ההרגשה של יעל בכזאת טבעיות..........
ממש יפה וממש מציאותי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים תודה מלכת הספרים
אני שמחה שאהבת את הפרק.אני אוסיף את הפרק הרביעי עוד מעט.
דרך אגב,התחלתי לקרוא את הסיפור שלך,אהבתי מאוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-7 חודשים מדהים כפיר
זה מתואר כל כך מציאותי! לא צריך סוגריים וחסר תיאור הדמות (מראה) אך זה מ-ד-ה-י-ם!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
