כבר הזכרתי שזה ספר פנטזיה? :) הנה הפרק השני:
פרק 2
אינני זוכרת כמה זמן שכבתי שם, אולם כאשר פתחתי את העיניים, ראשי כאב כאילו עדר פילים עבר עליו במנוסה. התיישבתי וגיליתי שפרט לכמה חבורות ושרטות שטחיות לא נפגעתי כמעט. התפלאתי על כך מאד. הרגשתי כאילו אני נמצאת בעומק רב מתחת לאדמה. זו הייתה תחושה מוזרה, בשל העובדה שלפני זה לא הייתי אפילו בעמקים.
הסתכלתי סביבי וראיתי שאני במערה. הרצפה הייתה עשויה מאבן לבנה, אחידה, חלקה ושטוחה. היא נראתה כאילו היא זהרה מבפנים. התקרה הייתה עשויה מאדמה ואף ראו את חור המנהרה ממנה נפלתי. המערה הייתה בעלת קירות עגולים ואני ישבתי במרכזו של העיגול. הקירות היו כתובים בשפה עתיקה ונראה היה שהם מספרים סיפור. ואז ראיתי אותה. בתוך גומחה בקיר בעלת מסגרת חלוקים כחולים הייתה אבן היצורים הקסומה. באותה תקופה לא ידעתי כלום אודותיה. היא הייתה סגולה ונראה כמו יהלום גדול וזוהר. אז נגעתי בה. לא ידעתי שזה אסור, אך מאותו רגע חיי השתנו לנצח.
הכוחות המיוחדים נטענו בי כברק. הרגשתי נפלא, שאני חזקה מתמיד. לא ידעתי מה קורה והייתי מופתעת. עורי זהר מפנים וקעקוע שאינו נראה לעיניים של בני אדם פרט לעיניי הופיע על מצחי. הקעקוע למעשה היה נקודה בצבע שחור עמוק ובגודל אפונה. התחושה המדהימה אט אט שכחה.
עורי חזר למצבו הרגיל.לפתע ראיתי יצור מוזר למראה עומד מולי ומתבנן בי בפליאה. היצור נראה כחיה, אך לא כחיה שמוכרת לי. הוא היה נמוך והגיע לי רק עד מחצית השוק. היה לו שיער ג'ינג'י, חלק מאד וארוך על כל הגוף. היו לו פנים בצורת לב ללא חוד, פה חסר שפתיים, אף מאד סולד והעיניים שלו היו החלק הכי מוזר בפניו. הן היו ללא לבן מסביב לקשתית, בצבע טורקיז מבריק והאישונים שלו היו, לתדהמתי הרבה, לבנים לחלוטין. לא היה ליצור צוואר או אוזניים.
בהינו זה בזה במשך כדקה או שתיים, בפה פעור, משום ששנינו ראינו את היצור שמולנו בפעם הראשונה. "מי אתה? או יותר נכון מה אתה? לא ראיתי יצור כמוך מעולם. וואו... הלוואי שיכולת לדבר!" אמרתי במהירות, מוקסמת מהיצור. "יכולתי לדבר אולי היית משתתקת לשנייה!" אמר ברגזנות קלה כלשהי היצור. " בכל מקרה... אני בִיפנִיג' ושמי לנג'י. ומה את?" כמעט התעלפתי באותו רגע. "אאה... אתה הרגע דיברת?!"גמגמתי, מבולבלת. "כן.. מה את?" חזר ושאל היצור."נדמה לי שאת בת אדם. אבל רגע... אם את בת אדם אז את לא אמורה לראות או לשמוע או להבין אותי!" עיניי לנג'י התרחבו בפתאומיות והוא הסתכל על אבן היצורים. "את נגעת באבן היצורים!! חייבים להביא אותך לטוּלדְיוֹ- מנהיג הביפניג'ים!"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
