(נשימה עמוקה..קופצת למים.)
-מלאכי האהבה-
הכוכבים מתבוננים במבט עצל,
כמי שכבר היו עדים לכל-
אהבות נכזבות,חיבוקים
ודמעות.
והנה שוב,הם ממלמלים
עוד סיפור של אכזבה.
הוא, שוזר בסתר מנגינות עבורה,
והיא,עדיין לאחר מחכה.
הוא חולם, כָּמֵהַּ לעשותה מאושרת,
והיא,איננה מבחינה.
ליל ירח,הכוכבים מבכים,
על עוד לב שניתץ לרסיסים.
אך,הם גומלים בליבם אחרת,
עוטים ארשה מנצנצת
ומגיחים ממושבם,ממחבואם
לתקן את אשר נעשה.
הלא הם,
מלאכי האהבה.
הם מזרזפים לאיטם רמזים וסימנים,
אי שם מהמרומים.
משתוקקים לחבר את אותן נשמות אבודות,
ביחד,לנצח עולמים.
ואז,בליל אפוף כוכבים,
היא מבחינה באחד,חוצה את השחקים.
היא משגרת את תפילת ליבה אל חיקם;
והם בחיוך תם וטהור, כמי שלא ידע רוע מימיו,
כזוהר ליבם,
מוליכים אותה,
תו אחר תו,
אל מחוז חפצה-
אל זרועותיו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה