אגלי טל

אגלי הטל בישרו את בוא הסתיו
עינייך, עיני נפגשו לרגע קט

זה סוף הקיץ, אמרת
וכבר בא הסתיו,

שפתותינו נפגשו בתאווה
ידנו השתלבו כמו צעקה,

אגלי הטל מבעד השמשה
דמעה על לחייך נשרה,

חייכת אלי, זה הסתיו
או אהבתנו האסורה,

אני מניחה שזהו הייתה פרידה..הצלחת להעביר את הכאב שלהם בצורה מדהימה,
טעם של עוד..

על הפירגון, זה נותן לי כח להוציא את הכל החוצה.

מדהים. כמו כל דבר שאת כותבת...

חזק ואמץ.

שואל כמה זמן האוצר הזה שוכב לו במגירה הזאת, אבל הסבירו לי שזה לא מנומס לשאול שאלות כאלה... :)

העיקר שהוא איתנו עכשיו ולא של האבק.. :)

פורומים›סיפור שכתבתי›אגלי טל

כרמל..מאוד יפה(:

תודה רבה.

משובח גברתי, שובה את העין.

תודה

כרגיל,

תודה רבה, אתה לא מבין כמה בטחון זה נותן, לשחרר את כל הניירות, פתקים וכ"ו מהמגירה.

הייתי

התרגשתי כל כך אחות יקרה, מדהים, מרטיט, מעציב...