"עד שבאת
ואהבתיך בדרכי עד כלות
עד שהלכת"
הבית הכי חזק בכל השיר לדעתי.
מביע במילים מועטות את כל הציפייה, האהבה, הכאב מהפרידה.
במיוחד אני שם לב בבית הזה לפתאומיות שבה האהבה הגיעה, החלל שהותירה (גם בפתאומיות).
יש מעין תחושה שהאהבה הגדולה שהייתה שם היא גם הסיבה למה הייתה האהבה האחרונה.
אנשים אחרים הם הבחירות שלנו. הם לא מגדירים אותנו אבל אנחנו מתגרמים לאפשרות מסוימת שלנו, באמצעותם.
נורא לטעות בהם ועדיין, בסופו של יום אנחנו צריכים לחיות עם עצמנו. עם הבחירות שלנו.
*לא מנסה לפרש את המילים שלך, רק מביעה מה שהן עוררו בי.
כתבת יפהפה ורגיש. שמחה שחזרת לפרסם את השירה שלך. תודה על זה.