(מאוסף שירי הילדים שאני כותב. אגב, אין יותר תרפיסטי מלנסות להיזכר בזיכורן ילדות חזק ואז לכתוב אותו כשיר.)
חבריי ואני עדיין זוכרים,
שבגן, עוד לפני שהיינו גדולים,
במקום לשחק בחיות או בחול
יצאנו בהפסקות למסע הגדול.
חוקי המסע די קלים להסבר:
מסביב לגן יש חומה וגדר,
כלומר, חומה קטנה וגדר מעליה,
ורק מי שחכם (כמונו) יודע
שאפשר להכניס בניהם את הרגליים
לתפוס בגדר חזק עם הידיים,
ללכת כל פעם בצעד קטן
וככה להקיף ממש את כל הגן.
בנקודת ההתחלה, המסע ממש קל,
החומה ישרה, ולא גבוהה בכלל.
אבל אם תוסיפו, ותרחיקו לכת,
גם אם תתחרטו לא תצליחו לרדת;
החומה כבר גבוהה, ונהיית קצת צרה.
ואחר-כך עוד נוספת צרה על צרה:
באמצע הגדר צומח שיח קוצים,
דרכו עוברים רק האמיצים.
ומי שבאמצע ויתר ופרש,
חייב להתחיל את הכל מחדש.
זה היה טוב יותר מכל שאר המשחקים.
מי בדיוק המציא אותו? אנחנו עדיין מתווכחים.
(רק בסוד אגלה לכם, בינכם וביני:
שהתשובה הנכונה, כמובן, היא: אני.)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
