ליתר ביטחון

מדי פעם,
כשאני עומדת ליד אדם אחר,
רק ליתר ביטחון
אני אומרת בלבי,
"אני יודעת שאתה קורא את המחשבות שלי",
ובודקת את התגובה.

האם מתוך "התגובות" הגעת למסקנה שאנשים קוראים את מחשבותייך?

אם התשובה היא חיובית, אפשר שיותר מאשר האנשים קוראים, יש מצב שאת "משדרת" את המחשבות, כי בלי תשדורת, אין קליטה.

כאמור בכותרת, הדבר מעניין.
תודה.

אינני רואה בקריאת מחשבות עניין בר קיימא, לפחות לא במובן העל טבעי, ויהי רצון שאינני מאפשרת את אותה תשדורת מדוברת.
הניסויים האלה הם בלתי רצוניים. אני חושבת שזה פרי הפרנויה והסקרנות, האולי-בכל-זאת, וכמו כן, קרטוב שעשוע עצמי.
תודה לך.

למעשה רציתי "לגרור" את השיח לתשדורת.
אין זו תשדורת לאחרים, אלא לעצמך בלבד על מנת להשיג משהו מהאחר, מבלי שהוא יהיה מודע כלל, שהמשהו הזה שהוא נותן, אין זה מפני טוב לבו, אלא השפעה של גורם חיצוני בניגוד לרצונו או בחפיפה עם רצונו.

זו אחת הדרכים להשפעה על העתיד הפרטי - בהתקיים תנאים מסוימים.

לא אציק לך בנושא הזה שהוא מתחום קבלה/ מיסטיקה.

לילה טוב, ותודה על המענה.

שתרצה "לבזבז את זמנך" בשיח מיסטי כזה עם אתאיסטית, מאחר שאני מביטה על דבריך במבט פסיכולוגי, ומה שאתה מתאר נשמע לי כלימוד עצמי כיצד לתמרן. עם זאת, נותרתי סקרנית כיצד תשדורת לעצמך יכולה להשפיע על האחר, במודע או שלא במודע, והיכן זה פוגש את הקבלה. ואולי לא ירדתי לסוף דעתך.

כך או כך, לילה טוב, אברהם.

ואם אנרגיה משפיעה על הסביבה, כך גם מחשבה יכולה להשפיע.
לא במובן של קריאת מחשבות, אלא יותר במובן של חשיבה חיובית או שלילית.
אברהם בטוח יכול להסביר את זה טוב יותר ממני, אבל חושבת שגם פסיכולוג
יכול להרגיש לפעמים אנרגיה טובה או רעה במקום מסויים, בלי שמישהו יוציא הגה.
ואת הנושא הזה, שהיקום בנוי כולו אנרגיה, אפשר לפתח לאין סוף אפשרויות.

מכירה את עניין האנרגיה וחווה אותו, כמו כולם, על בסיס יומי, ולכן מבינה את כוונתך. אני רואה בזה תגובה כימית. כלומר, שהלך המחשבה של אדם משפיעה על התחושה שהוא מקרין דרך יישותו ומחלחלת אל האחר - בין אם זו הצורה בה הוא זז או הולך, דיבורו, מנעד הקול, חדות ההקשבה, המבט, אחד מהם או כולם ביחד, באותו החדר או בנפרד - הם כנראה משנים את התרכובת הכימית במוח שלנו בזמן אינטראקציה, מה שאנו מכנים “אנרגיה”. זו הבנתי העניה בנושא.

זה מזכיר לי שפעם תמיד חשבתי כמה הייתי רוצה לקרוא מחשבות, מזמן ויתרתי על הרצון המטופש הזה. זה מה שחסר לי. מה שכן הייתי רוצה להיות זה זבוב על קיר בכל מיני חדרים מעניינים.
אהבתי מה שכתבת, תודה על השיתוף.

קריאת מחשבות נשמע גם לי כסיוט מתמשך, ורוב האנשים חושבים על עניינים משעממים בלאו הכי.
מנגד, להיות זבוב על הקיר משמעותו אמנם שתוכל לשמוע דברים בחדרי חדרים, אבל תהיה אך זבוב בסופו של דבר. לא בטוחה שזה שווה את זה :)

אנחנו ב2023, בוודאי שתהיה לי חליפה שתהפוך אותי לזבוב, ממש כמו ANTMAN, מתי שרק ארצה.

עם טכנולוגיה כזו, מדוע תבחר זבוב? הוא בתחתית הרשימה, אפילו חומייני מקבל יותר כבוד.
ובכל מקרה, היכן היית מוצא את הסטודיו של הרולינג סטונס? (הרי איפה עוד היית מבלה?) עזוב, תנטוש את החלום הזה. עדיף לנסוע בזמן.

ואל הסטודיו של הסטונס הייתי מגיע ככה כמו שאני, אולי הייתי מתחזה לעיתונאי. אז אולי שווה לנסות להשיג את החליפה של הפלאש, או את מספר הפלאפון של ברוס באנר.

אילו הייתי במקומך הייתי מגיעה בתור עצמך, עם אחת החליפות שלך, שאינני בטוחה למה אתה מתכוון בכך שאינך יכול להיכנס איתן לכל מקום (סיקרנת), אבל במילא הסטודיו של הסטונס זה לא כל מקום.

מוריה. אנחנו באמת כלי תשדורת
אחד של השני. וכמובן יכולים לשדר
טוב, אהבה, כעס...ולהרגיש את האדם שמולינו
פיזית או כזה שנמצא עשרות ק"מ מאיתנו.
כלומר אני לא צריכה לקרוא מחשבות
בשביל לדעת מי משדר לי טוב.
קפיש●¿●♡♡♡♡♡♡♡

את צודקת בהחלט, ולא רק אנחנו, ישנם עצים שיודעים "לשלוח אזהרות" מפני מתקפות חרקים שונות לעצים אחרים, וכך הם יודעים להגן על עצמם. אם זו לא טלפתיה, אני לא יודעת מה כן.
ויש עוד סוג של טלפתיה אותו תיאר סטיבן קינג בספרו “על הכתיבה”. לא מצאתי את הציטוט המתורגם -

“Look - here's a table covered with red cloth. On it is a cage the size of a small fish aquarium. In the cage is a white rabbit with a pink nose and pink-rimmed eyes. [...] On its back, clearly marked in blue ink, is the numeral 8. [...] The most interesting thing here isn't even the carrot-munching rabbit in the cage, but the number on its back. Not a six, not a four, not nineteen-point-five. It's an eight. This is what we're looking at, and we all see it. I didn't tell you. You didn't ask me. I never opened my mouth and you never opened yours. We're not even in the same year together, let alone the same room... except we are together. We are close. We're having a meeting of the minds. [...] We've engaged in an act of telepathy. No mythy-mountain shit; real telepathy.”

"We're having a meeting of the minds"
לכן אפשר לאהוב חברים רק מתשדורת
האנרגיה שהם שולחים, וזה מדהים לכשלעצמו.

פורומים›סיפור שכתבתי›ליתר ביטחון

מעניין...

למעשה, אברהם,

תודה, מוריה..

אינני בטוחה

מוריה, בבסיס הרעיון הזה, נמצאת ההנחה שמחשבה היא אנרגיה ...

תודה, בת-יה, הבהרת מצוין,

מעניין מאד.

נכון, ראסטה,

אבל מוריה, בחייאת מוריה,

ראסטה, אתה מפתיע אותי,

עם החליפות שיש לי אני לא יכול להיכנס לכל מקום,

אז אדום זה הצבע שלך?

שחור, תמיד ורק שחור.

זה בהחלט לא יותר מדי מטאפיזי

קפיש :)

פגישת מוחות בלי לשבת בשולחן העגול...

זה באמת מדהים.