פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1834 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים מפחיד כמה הזדהיתי Rasta
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים תודה ראסטה סייג'
אני שמחה שהתחברת.
כי אני יודעת איך זה מרגיש להתחבר לשירים, והשיר הזה ספציפית, נכתב כי ממש התגעגעתי לשירים של אחרים(בייחוד כשהם עליי).
נורא רציתי לקרוא שיר שאני אוכל באמת להתחבר אליו כמו שאני מתחברת לשירים שגברים כתבו עבורי, אז החלטתי לכתוב אחד בעצמי.
זה די מנפח לי את האגו לדעת שאני יכולה לכתוב עבור עצמי את השירים שאני רוצה לקרוא.
אז אני ממש שמחה ומרוצה מהקטע הזה.
אני מדגישה את זה כי אמרת שהקטע העציב אותך...
ולדעתי זה מעניין איך משהו שנכתב ממקום כל כך יצירתי וכיפי עבורי, יכול להעציב מישהו אחר.
שמחה שאהבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים מבחינת העצב Hill
יכולה להבין את ראסטה. לא מהמקום ה'מאוהב' והכמה שבו הוא מצוי, אלא מבחינת כך שלטעמי, האופן שבו ה'גבר' מבטא את המושא שלו, מעט מעורר אי נוחות. ואי הנוחות הזו, יכולה לשדר עצב מסוים.
קונוטציה שלילית. אך זו רק ההתרשמות שלי.
אם אהבת שירים שגברים כתבו עבורך אז זה נהדר כי זה מסמל שהכתיבה הגיעה ממקום חיובי והתוצר שלה ככל הנראה מבטא רגשות חיוביים כלפייך, ביטוי לכיצד את נתפשת עבורם (In a good way). זה אופן הבעה יפהפה ונוגע.
ואם כבר עסקיננו בשירים שאחרים כותבים על אחרים :)-
מעניין מה ההשראה לשיר המדהים הזה (אם כי יש לנטרל בין הקליפ הויזואלי למילים :)-
https://www.youtube.com/watch?v=9BMwcO6_hyA&list=RDFxYw0XPEoKE&index=2
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים אני חושבת סייג'
שבתור הכותבת, ומזה שהשיר לא בדיוק כתוב מנקודת המבט שלי - אני פשוט אוהבת אותו ושמחה שכתבתי אותו.
ככה שאני לא יכולה להרגיש עצובה שאני קוראת אותו, כי באמת, אני לא מזדהה ברמה האישית - וגם כי אני רואה את היופי בו ואני פשוט שמחה שיצא לי לכתוב משהו כזה.
אני לא כותבת בשביל ליהנות, אז כשיוצא לי שליהנות מבלי שהתכוונתי לזה, אני פשוט לא יכולה להפסיק להודות על זה ולשמוח.
אני פשוט אוהבת לכתוב ממקום שהוא פחות אישי לי, כי יש מן תחושה רווחה כזאת, זה קשה להסביר.
כשאני קוראת אותו אני לגמרי יכולה להבין איפה העצב, אבל כשאני מסיימת אני נשארת רק עם תחושת הסיפוק.
זה בסדר מצידי שקוראים אותו אחרת ממני, כי אני יודעת שמה שאני מרגישה כלפיו הוא סובייקטיבי לגמרי, ושלי.
וזה פשוט כל כך כיף היל, ליצור משהו שהוא שלי, אבל לא אני.
והגברים...
הם כתבו שירים כל כך נהדרים...
זה גם כיף לראות איך מישהו אחר רואה אותך ולגלות שאת מזהה את עצמך בדבריו.
כשמישהו רואה אותך בדיוק כמו שאת-
זאת תחושה שאין משתווה לה.
זה כמו קסם עבורי.
כשזה יפה אבל לא אני, זה מעיק.
כי לכי תגידי למשהו שהוא כותב על הרעיון שלך ולא באמת עליך.
אז כתבתי אותו חצי מנקודת המבט שלהם, וחצי מנקודת המבט שלי על עצמי ועל הדברים שאני מאוהבת בהם.
חלק מהם בעצמי, חלק מהם בכתיבה, חלק מהם באנשים - וזה פשוט מרגיש כל כך טוב לאהוב ככה.
גם אם זה כואב, זה עדיף על לא להרגיש שום דבר כלפי העולם...
ואני חושבת שמהמקום הזה אני מתחברת לשיר, כי הוא סוג של מודה על כך שאותו האדם בכלל מסוגל להרגיש משהו.
ובגלל זה אני לא יכולה להיות עצובה כשאני קוראת אותו, כי גם אם זה כואב לו... אני חושבת שהוא מעדיף להרגיש את זה, ופשוט מאוהב במה שגורם לו להרגיש, וזה לא משנה אם זה כואב קצת לפעמים, כי הוא מאוהב במשהו, וזה הרבה עבורו.
את מבינה למה אני מתכוונת?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים "ליצור משהו שהוא שלי, אבל לא אני" Hill
זו אמירה מעניינת.
עד כמה התוצר המוגמר הוא ביטוי לגוון מסוים של היוצר?
מסכימה, זו תחושה מדהימה שאת נתפשת בעיני מישהו אחר כפי שאת באמת, שזה מופשט מכל מגננה, הגנה. וכשזה רק רעיון שלך.. המשגה, זה יכול להיות 'אבוי' רציני :)
'פשוט מאוהב במה שגורם לו להרגיש'? אני רוצה להניח שהבנתי את כוונתך, and still, חושבת שזו קליפה ריקנית של רגש, ובמצב כזה, עדיף לא להרגיש כלל.
נ.ב.
לא שוחחנו על התאריך של אתמול: 12.12.22, משהו קוסמי היה חייב להתקיים, לא?!
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים היל סייג'
אני לא בטוחה איך הבנת את זה, ולמה את חושבת שעדיף לא להרגיש בכלל מאשר להיות מאוהבים במה שגורם לנו להרגיש...
לא יודעת, לא הגיוני לי מה בעייתי בזה.
אולי הדרך שבה את מבינה את זה מאוד שונה משלי.
ובקשר לתאריך.
בקהילה הרוחנית הם אוהבים לקרוא לתאריך האלה שערים, והם נותנים להם משמעות מסוימת, אבל אני לא ממש בקיאה בזה כי אני פחות מזדהה עם זה.
הם קוראים להם בשמות שונים, ואם אני לא טועה 8/8 נקרא שער האריה כי זה קורה בעונת האריה, ואני בטוחה לכל מספר יש משמעות שונה.
אני פחות מזהה עם זה, אני יותר אוהבת לעקוב אחרי הירח ואחרי המשמעות של השלבים שבהם הוא נמצא בחודש, והמזלות.
לא הרבה יודעים שכל שלושה ימים בערך הירח נמצא במזל אחר.
כשהירח מלא בדרך כלל המזל יהיה המזל ההפוך בגלגל המזלות למזל השמש הנוכחי.
למשל, אני יודעת מבלי לבדוק הירח המלא האחרון שהיה היה במזל תאומים, כי אנחנו נמצאים כרגע במזל קשת.
הסיבה שאני הרבה יותר מזדהה עם השלבים של הירח, זה כי הירח משפיע על המים והרגש, ואנחנו בני אדם עשויים ממים.
וזה הרבה יותר הגיוני לי מאיזה מספר...
אבל מה שכן, כשכל כך הרבה אנשים נותנים משמעות לאותו המספר, ובונים סיפור סביבו, גם אם מראש לא היו בספרות האלה שום דבר מיוחד, בגלל שכל כך הרבה אנשים נותנים אנרגיה לסיפור הזה - כן יש לו משמעות כלשהי.
בכללי, אני חושבת שכל העולם הזה הוא המצאה שלנו, ושאנחנו בונים סיפור סביב כל דבר... ושאיכשהו הסיפור שאנחנו יוצרים, פשוט הופך לאמיתי.
לא יודעת, זה מסובך, אני לא באמת מאמינה בכוכבים ומזלות, אני פשוט אוהבת את הסיפור וחושבת שזה כיף.
כי אם תחשבי על זה, אם מישהו יגיד לך שהיום ירח מלא במזל תאומים, ושבכללי ירח מלא הוא עניין של שיחרור וכניעה לאלוקות, סוג של קפיצת אמון מצוק, ושספציפית הירח מלא בתאומים עוסק בתקשורת וברשת החברתית שלנו... את פשוט תכווני את האנרגיה שלך לאזור הזה, וזה יגשים את עצמו, כי הסיפור הזה גרם לך להתמקד בו ולתת לו כוח.
אני בטוחה שהרבה אנשים יתעצבנו מאיך שאני רואה את העניין הזה, אבל אני דתייה... אני לא יכולה באמת להאמין בדברים האלה בדרך שבה אומרים לי להאמין בהם.
פשוט כי יש לי דברים אחרים שאני מאמינה בהם שלא מתיישבים ב-100 אחוז עם כל העניין הזה של כוכבים ומזלות.
אוף, שוב חפרתי על נושא שרק אני מבינה בו בטעות.
מה לעשות, אין לי עם מי לדבר על הדברים האלה.
רוב האנשים פשוט לא מבינים...
ההסבר הכי טוב שיש לי ללמה אני מתעסקת בזה הוא: "כי זה כיף".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים סאן, Hill
מניחה שלקחתי את דברייך למקום של- אם אותו אדם מאוהב במושא שלו רק כי היא/הוא גורמים לו להרגיש ומתוקף זה "לא משנה לו אם זה כואב קצת לפעמים" כדברייך, לטעמי, עדיף לא להרגיש דבר.
באופן כללי קשה לי לשלב מונחים של 'כאב' ו'סבל' כחלק מ'אהבה'. גם אם הם מגיעים בעוצמה מינורית.
בגישה שלי, אם זה מכאיב או גורם לסבל, זו לא אהבה בצורתה הגולמית, האמיתית. וזה לא אומר שלא קיימים קשיים, או פערים, או שלא צריך לעבוד על מערכת היחסים. התקשורת הבינאישית עם הפרנטר שלנו היא דבר מאוד עדין שנבנה ויש להשקיע בו. בסופו של יום זה מתרגם לנתינת אמון הדדית, לסמוך על הצד השני, להכניס אותו אליך, לרבדים הפנימיים. לחלוק הבנה מסוימת. ואלו דברים שנבנים.
באשר למספרים - זכרתי שהם בעלי משמעות עבורך(כתבת לא מזמן על כך באחת התגובות)..
לגבי 'כוכבים ומזלות' - תיארת 'הנעה':) היא כלי מאוד חשוב בהתנהלות שלנו. מצרך חשוב בחיינו המטיריאליסטיים והקפיטליסטיים. עד כמה חשוב המקור שלה? שיהיה אמין? או רק סיפור שמספרים לנו? אם זה גרם לנו לחתור עבור מה שאנחנו צריכים/רוצים, להתכוונן כפי שכתבת.
בכנות, אין לי בקיאות או הבנה בנושא כי לא התעמקתי/בדקתי אותו, אבל לדעתי זה עולם מרתק. גם אם לא אצליח למצוא בו נקודות משיקות להגיון הרציונלי- תפסיתי-שכלי שלי, עדיין יכולה להפיק משהו מהידע הזה.
לא חפרת כלל. תודה על המידע שחלקת.
רוב האנשים אכן לא מבינים. אני מנסה לחשוב אם אשוחח על הנושא הזה עם האנשים הקרובים שלי, רובם ירימו גבה ולא יבינו איך התחום הזה מתיישב עם האישיות שלי.. הם מסתפקים בסתירה המעשית שקיימת בי - מחריבת שירים עם הקול שלי בשילוב תנועות גוף, שאגב לטעמי הקול שלי לא כזה נורא! הוא אפילו נחמד כשאני שרה. אבל לכי תשכנעי אנשים ששמעו אותי לא מזמן שרה את- I have nothing של ויטני זכרונה לברכה (פאקינג שיר קשה) ולא מוותרת על אף תו! וכשבינהם מוסיקאי שהחרבתי לו את יכולת השמיעה המוסיקאלית המחוננת שלו.. (נו טוב, בואי נודה על האמת. זייפתי קצת. טיפה. ממש טיפונת..)
אז נשארנו עם הכיף, הא סאן?
:) :)
** זה השיר המדובר, את בייבי אז לא בטוחה שאת מכירה. משום מה הוא מחייך אותי. בלי להתייחס למשמעות הרצינית שלו (והמגדרית.. הו..), תהני, כל תו כאן מדויק למות-
https://www.youtube.com/watch?v=FxYw0XPEoKE
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים שנית, סייג'
לגמרי לא התכוונתי למה שאת מתארת, ממש לא.
מה שהתכוונתי אליו, זה כשבן אדם לא מרגיש כלום, כלפי שום דבר, ואז הוא משהו חודר אותו, וגורם לו להרגיש.
בעיניי זה לא משנה לאותו אדם, אם יש סבל במיקס הזה של הרגשות, כי מה לעשות, זה לא תמיד "SAFE", לאהוב דברים...
שאכפת לך, אפילו אם הדברים שאכפת לך מהם טובים לך, באיזשהו שלב בגלל שיש לך משהו להפסיד - יהיה כאב.
יהיה כאב מהפחד עצמו לאבד את אותו הדבר, יהיה כאב מהמרחק שלפעמים נדרש, זה פשוט חלק מהאהבה.
אני לא יכולה לדמיין את עצמי מסתובבת עם אנשים שהם לא המשפחה שלי, שרואים אותי רק כמו שהם מכירים אותי, ולא כאדם בהתהוות.
אני חושבת שזה מה שגורם לנו לפעמים להשאיר אנשים מאחור, אפילו שאנחנו אוהבים אותם, זה פשוט בלתי נסבל כשמישהו זוכר אותך בדרך שכבר לא תואמת את מי שאתה היום.
שמישהו פשוט הסתכל עלייך ולמד אותך, ובאיזשהו שלב הפסיק כי החליט שהוא כבר יודע את כל מה שצריך לדעת, ובעצם מפסיק לראות אותך כמו שאת באמת נראית כרגע מולו.
בגלל זה אין לי בעיה להיפרד מאנשים, כי אני מעדיפה להיות לבד ולהרגיש כמו עצמי, מאשר להיות עם אנשים שזוכרים אותי בצורה כל כך מסוימת, שרק הזיכרון שלהם והדרך שבה הם מתייחסים אליי - מקים לתחיה דברים שאני כבר מזמן מוכנה לקבור.
מה גם, שזה באמת לא כיף שכולם חושבים הם יודעים הכל, ולא יכולים להכיל הפתעות מבלי לתייג אותן בצורה שלילית.
זה כמעט כאילו כולם צורחים עליי להישאר בתוך המסגרת שבה הם שמו אותי בשנייה שבה הם החליטו שהם כבר יודעים עליי את כל מה שצריך לדעת.
זה באמת מבאס כשאנשים מציירים סביבך גבולות, כי זה לא אמור לעצור אותך, אבל זה איכשהו עדיין משפיע.
אני באופן אישי ממש מאמינה באנרגיה, ואני אפילו מאמינה שכשאת נוגעת במישהו - את מחליפה איתו אנרגיה, ואני גם מאמינה גדולה בכוחם של כוונות, אז כשאנשים מסתכלים עליי בצורה ישנה, זה ממש ממש לא מתאים לי.
אני כנראה צריכה לכוון לאנשים עם ראש יותר פתוח, ושלא אכפת להם מה אחרים אומרים.
לכל החברים שהיו לי, היה אכפת יותר מדי ממה שמסביב, ומעט מדי מעצמם.
זה מתיש, כי אהבתי אותם יותר משהם אהבו את עצמם, וזה עיצבן אותי לראות איך שהם מתכחשים לחלקים בעצמם שהעולם עדיין לא נתן להם אישור עליהם.
זה ממש מתיש, אז אני מעדיפה שלא יהיו אנשים כאלה בסביבה שלי, עם כל האהבה והאכפתיות, זה מתיש לראות איך אנשים אחרים חוסמים את עצמם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים ביחס Hill
למה שכתבת בפסקה השניה, אני יכולה לומר לך- שברגע שהקשרים עם חברים שלך מושתתים על אינטימיות, קירבה, אהבה, שייכות וחברות - גם אם הם יראו פן אחד שלך בנקודה מסוימת, עצם הקשר האישי שאתם בונים- יגרום לשניכם להתפתח ולראות את ההתפתחות אחד של השני.
אני חייבת לחדד שאני מתכוונת לקשרים עם חברים (לא זוגיים), שאלו מערכות יחסים מאוד מאוד חשובות וקריטיות להתפתחות האישית שלנו, לזהות שלנו.
לכן חשוב להקיף את עצמנו באנשים אשר טובים לנו ושאנחנו טובים להם. כך, גם אם יש מהמורות במהלך הדרך, הם לא מהווים טלטלה.
בנימה אישית, אני יכולה לומר לך, שכמובן שהקשרים הזוגיים שלי תמיד היו חשובים ומשמעותיים (כל אחד בזמנו כמובן :), אבל הקשרים עם האנשים שאני מגדירה אותם חברים שלי, שאני בוחרת בהם והם בוחרים בי, הם היוו לי בסיס של שייכות מאוד גדול. ותחושת השייכות הזו.. פרייסלס.
את עניין הגבולות לא בטוחה שהבנתי. אם תרצי להרחיב - מוזמנת.
ובאשר לאנרגיה - אני גם מאמינה בה אם כי חושבת שבמובן מעט שונה משלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים אז אני מניחה סייג'
שאף פעם לא הצלחתי להתחבר לאנשים על בסיס הדברים הנכונים.
אני חושבת שיש הבדל גדול בין קשר זוגי לחברי, כי מחברים בכללי לא היו לי הרבה ציפיות ופשוט קיבלתי אותם כמו שהם, אבל עם גברים זה תמיד היה אחרת.
תמיד היה פער, ואני חושבת שזה כי אפשר להיות חברים של הרבה אנשים, אבל באמת לאהוב ולרצות להתחבר עד הסוף רק עם בן אדם אחד, ולי באופן אישי יש בעיה בלהתחבר לאנשים בכללי, אפילו להורים שלי האמת ובוודאי שלשאר בני המשפחה שלי - משהו פשוט לא עובד.
אז אני שמחה בשבילך שמצאת את התחושת שייכות הזאת, אני עוד רחוקה מלדמיין שאני יום אחד אמצא משהו כזה.
רוב האנשים נורא זמניים עבורי, וגם אם היו כאלה שחשבתי שהם לנצח או לפחות רציתי לנצח, מהר מאוד גיליתי שזה לא הולך לקרות.
בקשר לגבולות, זה נראה לי די פשוט.
כשמישהו מצייר סביבך גבול ואומר, "זאת את, כל דבר מחוץ למה שהקפתי בו אותך - לא יכול להיות את".
כאילו אנשים משתמשים בזהות שלך כדי להגביל אותך.
כמו שההורים שלי אומרים שאני לא יכולה לעשות משהו מסוים כי אני דתייה.
כאילו שברגע שמישהו החליט שאת משהו מסוים, זה בלתי אפשרי עבורך להיות עוד דבר מבחינת אותו אדם סותר את "האמת שלך".
זה לא שאת באה ואומרת לא "אני לא כחול אני אדום", את באה ואומרת "זוכר שהייתי כחול? אז עכשיו אני גם אדום, וזה בעצם אומר שמהיום אתה צריך לקרוא לי סגול".
מטאפורה מטופשת, אבל אני צריכה ללכת לנקות את החדר שלי דחוף, אז אין לי זמן לחשוב על הסבר יותר טוב.
מה שכן, אני חושבת שאנשים ממש ממש שונאים, "אנשים סגולים".
אנשים שפתאום מחליטים לשנות את השם שלהם, או את הצורה שבה הם מתלבשים, כאלו שגורמים לאחרים להרגיש כאילו החיים הם רק משחק והגוף הזה הוא רק אווטאר.
אבל אני באופן אישי חושבת שזה נכון, החיים באיזושהי מידה, הם באמת רק משחק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים קודם כל, כמובן שאני מכירה את השיר! סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים נכון הוא שיר טוב? או שזה קווין קוסנטר המדהים? Hill
משום מה השיר הזה מחייך אותי ממש. אין לי הסבר.
אני מקשיבה לו בריפיטית (בעיקר במשרד או ברכב) כבר כמה ימים.
אין לתאר את הקלישאה. פשוט אין.
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים אני חושבת שכל שיר סייג'
שנשמע כמו שיר סיום בסרט רומנטי, ואומר דברים כמו "אין לי שום דבר אם אין לי אותך!" - ממש מתאר פסגת רגשות שרובנו לא חווים ביום יום שלנו... יחשב קלישאתי.
אבל לפעמים אנשים מרגישים ככה, אני יודעת שאני הרגשתי ככה, בגלל זה גם אני הקשבתי לו בריפיט מתישהו בשנה האחרונה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים well Hill
אני לא אחפור לך על הזוית המגדרית שמונעת ממני לראות זאת 'כפסגת רגשות' רק אומר שזה מעט פטאלי ומלחיץ לא?
ובעיקר גורם לפעילות הגופנית האהובה עלי - גלגול עיניים מאסיבי :)
פעם היו שמים לנו את השיר הזה לריקוד הואלס. כנראה בגלל זה הוא נעים לי ומחייך אותי (וכאמור, לא מייחסת חשיבות למילים וכדומה).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים זה Hill
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים זה מוזר סייג'
כי כמעט לא כתבתי אותו.
לא ציפיתי שהטיוטה המעפנה שכתבתי לעצמי בפתקים תוכל להפוך למשהו כזה.
אני חושבת שזה כי יש בקטע הזה ספציפי הרבה שכבר מוכר לי.
זה היה כל כך טבעי וקל לכתוב אותו.
אז אני שמחה ומרוצה ממנו.
תודה היל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים מקסים !!! "בבר"
sunshine,
היטבת לחבר בין לבטייך ללבטים של הצד שמנגד.
אהבה מטבעה מלווה בכאב בצד התרוממות הנפש.
באהבה קשה לדעת איזה צד מאוהב יותר וזה גם חסר חשיבות אם הדבקות באהבה היא הדדית וללא סייג.
אהבתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים תודה רבה סייג' (ל"ת)
-
-
