פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 809 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים שקרים, זכרונות, אשליות ולב דואב סקאוט
האם זה היה פרי דמיון?
האם הכול היה לשווא?
רק האמת. רק את האמת.
האם מה שחווים הוא הדדי?
האם הדמעות שמזילים הן לא היחידות?
מה קורה כשהלב מתרסק?
מה קורה כשאתה חש מנוצל? כאילו הפשיטו אותך והותירו במערומיך?
מה קורה כשהלב לא סובל שקרים.
מה קורה כשמשקרים יותר מדי אנשים והלב פגיע ודואב מלהכיל?
האם יש אפשרות למחוק זכרונות?
מה היה קורה, אילו היה אפשר?
הלב היה מרגיש חיסרון או מתמלא?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים סקאוט סייג'
יש דברים שאנחנו צריכים זמן ושקט כדי לפענח.
אני מבינה את השאלות שלך, ואני ממש רואה שאת בכאב לב, אבל אל תכי את עצמך בשאלות.
זאת לא האחריות שלך להבין למה אנשים אחרים לא מתנהגים אלייך בהתאם, למה את לא יכולה לקבל בחזרה את האהבה, האמת והכבוד שאת נותנת לאחרים.
כשמישהו פוגע בך, זאת אחריות שלך לשמור על עצמך, ולעשות את מה שאת צריכה לעשות כדי להחלים מזה ולוודא שזה לא יקרה שוב.
את אף פעם לא ריקה.
אני יודעת שזה קשה לראות את זה עכשיו, אבל יש לך את כל מה שאת צריכה בתוכך, את פשוט צריכה להסתכל בכיוון הנכון כדי לראות את זה.
מה הוא הכיוון הנכון?
הלאה.
התשובות יגיעו במשך, עם המרחק והזמן, אבל בינתיים את חייבת לשחרר ממה שמכאיב לך.
הרבה בהצלחה, ובריאות איתנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים אני לא יכולה לשחרר. פגעו בי קשות סקאוט
כשאת נותנת לאדם את זמנך ומרצך ואת נפשך
והוא מתנהג אליך כמו אל אשפה זה כואב.
איך משחררים מהרגשה כזאת?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים את לא תאהבי את התשובה סייג'
אבל אני אתן אותה בכל זאת, כי שאלת.
1. לקחת אחריות על החלק שלך בסיפור.
אני אומרת את זה מניסיון אישי, להאשים מישהו ולהמשיך להרגיש שהוא צריך לתקן את הטעויות שהוא עשה ולהתנצל בפנייך, רק הופך אותך נואשת.
ברגע שאת מקבלת את זה שאדם מסוים לא טוב עבורך, ושזה נגמר, זה קל לשחרר.
אם את טוענת שאת מתקשה לשחרר, כנראה שאת עוד מסרבת לקבל את האמת הזאת, שמישהו פגע בך ושאין הרבה מה לעשות לגבי זה.
“Fool me once, shame on you. Fool me twice, shame on me. Fool me three times, shame on both of us.”
זאת לא הפעם הראשונה נכון?
אז קחי אחריות על זה, זאת לא אשמתך אבל זאת כן אחריותך.
2. מעבירים את הפוקוס לדברים אחרים.
מה שמתמקדים בו גדל, ככל שתחשבי יותר על מי שפגע בך, ככה שאר הדברים שאת אוהבת יצטמקו ויעלמו מזווית ראייתך.
כשאת מבינה שהאנרגיה שלך חשובה, שיש לך בחירה את מה להזין ואת מה לחתוך - זה קל לעבור הלאה.
כי ברגע הזה, שאת מתחילה לנסות ולהתרכז בדברים אחרים, את מתחילה באמת להבין שזה תהליך, ושזה לא פשוט במכה "עברתי הלאה", אלא צעד אחר צעד, עד שזה נהיה יותר קל.
3. מתמקדים בלקח, בשיעור, ולא באדם ובמה שהוא עשה.
דברים נוטים לחזור על עצמם, אולי את כבר יודעת את זה, כשאת תביני שאם לא תשחררי ותפנימי את הלקחים, כנראה שאותו הדבר יחזור על עצמו - זה מחדיר בך מוטיבציה.
משהו מסוג: "אני חייבת ללמוד מזה ולשחרר מזה, כי אסור שזה יקרה שוב".
יש דברים שאנחנו יודעים שאסור לנו להרשות בחיים שלנו.
מניסיון, רגשות כאלה... הם יאכלו אותך מבפנים, הבריאות שלך ללא ספק תושפע מזה יותר ויותר, ואת לא צריכה להגיע כמוני למצב של חוסר אונים מול כאב פיזי שהוא רק תוצאה של כאבים מנטליים.
אז באיזשהו מובן, את חייבת לשחרר, לא במכה אחת, אבל שלא יהיה לך ספק שהחיים שלך באיזושהי רמה - תלויים ביכולת שלך לשחרר ולהרפות לדברים.
את לא יכולה לתת למישהו להרוס לך את החיים נכון?
אם את לא מזהה עם שום דבר ממה שכתבתי, אז תשכחי מזה, בכל מקרה זאת בחירה שלך, אני פשוט חושבת שאת תתחרטי על זה עם תחזיקי בזה ליותר מדי זמן.
כי עד מתי את מתכננת להמשיך להחזיק את זה?
אם זה תלוי בך, באיך שאת מרגישה ובמוכנות שלך - אז הכל בסדר, אבל אם זה תלוי בצד האחר, בזה שהוא יבוא ויתקן ולפחות יביע צער על איך שהוא גרם לך להרגיש... אז את בבעיה חמורה.
אפילו מלכודת, אפשר לומר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים כרגע אני לא במצב הזה סקאוט
אני שרופה.
כואב לי הנפש והגוף.
נתתי לבן אדם הזה הכול.
וככה הוא גומל לי.
ואין לו מודעות למעשיו, לזה שהוא פגע.הוא מצטדק. זה הכי כואב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים ברור סייג'
שהוא מצטדק.
מה חשבת, שהוא יבין כל כך מהר איפה הוא היה לא בסדר?
הרי אם הבן אדם הזה קרוב אלייך, מן הסתם שאת מחשיבה אותו כאדם טוב, ולאנשים טובים יש בעיה קלה... הם מתקשים לקבל את זה כשהם טועים במשהו, להודות בכך יצור אצלם קונפליקט.
זה קל לנו לחשוב שמישהו עושה לנו משהו בכוונה, קל לנו לקחת את הפגמים שבאותו אדם שפוגע בנו ולהגיד שהוא צריך להשתנות או לפחות להודות שהוא לא כזה בן אדם טוב כמו שהוא חושב.
אבל זה לא ראלי, כי כולם חושבים שהם טובים ואם הם מודים שהם לא, זה כדי להתנער מהפגיעה בצד השני, משהו בסגנון: "אמרתי לך שאני לא בן אדם טוב, היית צריכה להקשיב לי".
אז אם מה שהכי כואב לך זה שהוא מצטדק, כל מה שאני יכולה להגיד לך זה שלא הייתי מצפה לאחרת מאנשים.
כשבן אדם מודה שהוא טעה במשהו, כשבן אדם מבין איפה הוא לא בסדר, זה כי הוא התבגר והשתנה ויודע לזהות את הכאב שהוא גרם לאחרים.
לצפות ממישהו שפגע בך, אולי מישהו שאפילו הראה חוסר בגרות או חוסר רגישות, להודות שהוא לא בסדר, זאת ציפייה נוראית.
כי בני אדם לא משתנים אחרי שהם פוגעים באחרים, הם משתנים אחרי שהם רואים את עצמם ושופטים את עצמם ומחליטים להשתנות, ושום דבר שתעשי לא יעורר אדם אחר להתחיל את התהליך הזה.
ברגע שתביני שאין שום דבר שאת יכולה לתת, שום דבר שאת יכולה לעשות, שום דבר שאת יכולה לומר - שישנה בן אדם אחר, אולי יהיה לך יותר קל לקבל את האמת ולהפסיק להתנגד לה.
את מתנגדת לאיזושהי אמת, בגלל זה כואב לך, וכולי תקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה.
אני מבינה שמישהו פגע בך, ויש לך זכות לזעוק את זה ולכאוב את זה, אבל תעשי את זה בצורה שבאמת עוזרת.
כבר אמרתי לך שאת צריכה זמן ומרחק כדי להבין דברים, ואני מקווה שאת מבינה כמה זה חשוב להמשך הדרך, לעשות פוס ולהבין מה לעזאזל השתבש כל כך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
