אבל אני אתן אותה בכל זאת, כי שאלת.
1. לקחת אחריות על החלק שלך בסיפור.
אני אומרת את זה מניסיון אישי, להאשים מישהו ולהמשיך להרגיש שהוא צריך לתקן את הטעויות שהוא עשה ולהתנצל בפנייך, רק הופך אותך נואשת.
ברגע שאת מקבלת את זה שאדם מסוים לא טוב עבורך, ושזה נגמר, זה קל לשחרר.
אם את טוענת שאת מתקשה לשחרר, כנראה שאת עוד מסרבת לקבל את האמת הזאת, שמישהו פגע בך ושאין הרבה מה לעשות לגבי זה.
“Fool me once, shame on you. Fool me twice, shame on me. Fool me three times, shame on both of us.”
זאת לא הפעם הראשונה נכון?
אז קחי אחריות על זה, זאת לא אשמתך אבל זאת כן אחריותך.
2. מעבירים את הפוקוס לדברים אחרים.
מה שמתמקדים בו גדל, ככל שתחשבי יותר על מי שפגע בך, ככה שאר הדברים שאת אוהבת יצטמקו ויעלמו מזווית ראייתך.
כשאת מבינה שהאנרגיה שלך חשובה, שיש לך בחירה את מה להזין ואת מה לחתוך - זה קל לעבור הלאה.
כי ברגע הזה, שאת מתחילה לנסות ולהתרכז בדברים אחרים, את מתחילה באמת להבין שזה תהליך, ושזה לא פשוט במכה "עברתי הלאה", אלא צעד אחר צעד, עד שזה נהיה יותר קל.
3. מתמקדים בלקח, בשיעור, ולא באדם ובמה שהוא עשה.
דברים נוטים לחזור על עצמם, אולי את כבר יודעת את זה, כשאת תביני שאם לא תשחררי ותפנימי את הלקחים, כנראה שאותו הדבר יחזור על עצמו - זה מחדיר בך מוטיבציה.
משהו מסוג: "אני חייבת ללמוד מזה ולשחרר מזה, כי אסור שזה יקרה שוב".
יש דברים שאנחנו יודעים שאסור לנו להרשות בחיים שלנו.
מניסיון, רגשות כאלה... הם יאכלו אותך מבפנים, הבריאות שלך ללא ספק תושפע מזה יותר ויותר, ואת לא צריכה להגיע כמוני למצב של חוסר אונים מול כאב פיזי שהוא רק תוצאה של כאבים מנטליים.
אז באיזשהו מובן, את חייבת לשחרר, לא במכה אחת, אבל שלא יהיה לך ספק שהחיים שלך באיזושהי רמה - תלויים ביכולת שלך לשחרר ולהרפות לדברים.
את לא יכולה לתת למישהו להרוס לך את החיים נכון?
אם את לא מזהה עם שום דבר ממה שכתבתי, אז תשכחי מזה, בכל מקרה זאת בחירה שלך, אני פשוט חושבת שאת תתחרטי על זה עם תחזיקי בזה ליותר מדי זמן.
כי עד מתי את מתכננת להמשיך להחזיק את זה?
אם זה תלוי בך, באיך שאת מרגישה ובמוכנות שלך - אז הכל בסדר, אבל אם זה תלוי בצד האחר, בזה שהוא יבוא ויתקן ולפחות יביע צער על איך שהוא גרם לך להרגיש... אז את בבעיה חמורה.
אפילו מלכודת, אפשר לומר.
