פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 610 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים סיפור בלי שם: פרק 5- אם יש מישהו שקורא- אשמח לדעת, אם לא- יתכן ולא אמשיך להעלות את הפרקים הבאים... פוליאנה :-)
פרק 5
"יבוא!" נשמע הקול בתגובה לדפיקות המהוססות של ליאן על דלת חדרה של המנהלת עדנה.
"אפשר להיכנס...?" נשמעה שאלת תשובה מהוססת.
"כמובן." ענתה המנהלת וליאן נכנסה אל חדרה בהיסוס.
"שבי בבקשה ותרגישי בנוח." אמרה המנהלת בחיוך טוב לב.
ליאן התיישבה על הכיסא הפנוי אל מול שולחנה של המנהלת וניסתה לגרום לעצמה להרגיש בנוח ולא כאילו היא נמצאת כאן בגלל איזשהו עונש או דבר לא טוב שעשתה.
כאילו קראה את מחשבותיה אמרה המנהלת בחיוך: "תרצי לשתות תה? ואולי עוגייה?"
ליאן הנידה בראשה אל מול שתי ההצעות האלה אבל המנהלת בכל זאת שפכה חופן עוגיות אל תוך צלוחית והרתיחה מים בקומקום.
ליאן הביטה אל תוך עיניה החומות של המנהלת וניסתה לחשוב מי מהן צריכה להיות זו שתדבר ראשונה.
המנהלת שברה את השתיקה. "הבנתי שיש לך חלומות לא כל כך נעימים בלילות." היא אמרה בנימת קול אכפתית.
ליאן השפילה את מבטה. היא עדיין לא התרגלה לזה שחברתה הטובה שיתפה את כל כולם בעובדה ש...
"ליאן?" ליאן הרימה את מבטה אל מול עיניה השואלות של המנהלת, נראה שהיא מצפה לתשובה.
"פשוט... זואי הבטיחה שלא תספר! אבל היא סיפרה לכולם!" מצאה את עצמה ליאן אומרת את מחשבותיה בקול, ומיד לאחר מכן הניחה את ידה על פיה, בכל זאת, היא נמצאת כאן עם המנהלת!
"וזואי עשתה את מה שצריך לעשות! הייתי מצפה ממך שתבואי אלי להגיד לי בעצמך את מה שאת מרגישה!" המנהלת נשמעה תקיפה הפעם וליאן השפילה את מבטה, אוזניה הוורידו מבושה בקצוות.
"אבל אני לא שמעתי על כך מזואי, אחות בית הספר והמורה שלך הן אלה שעדכנו אותי."
'וקודם הייתה זו זואי שעדכנה אותם, גם כן חברה.' חשבה ליאן במרירות.
"את יכולה לספר לי על מה בדיוק את חולמת?" בקולה של המנהלת נשמעה התעניינות אמיתית.
ליאן שלחה את ידה לצלחת והכניסה עוגייה גדולה במיוחד אל פיה כדי שלא תצטרך לענות מיד. בכל מקרה היא לא ידעה מה לענות. בכל חלום היא בורחת, מבלי לדעת מפני מה ומדוע, ובכל פעם היא נתקלת בדבר מה ונופלת, ונופלת. הזיכרון של החלום היה כל כך טרי במוחה של ליאן שהחדר החל לנטות ולהסתחרר סביבה, עיניה נעצמו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים יש לך משהו בכתיבה... The Wolf
שהוא רק שלך ונדמה שגם אם 20 שנה לא תכתבי ותחזרי לאמן את השריר - המשהו הזה יישאר.
זה משהו שאני מזהה בכל שיר שלך ובכל דבר שאת מוציאה מפרי עטך - מהו אותו דבר? אני יכול רק לנחש.
עם זאת...
לא קראתי את כל הפרקים, רק את הפרק היחיד הזה.
הוא מרגיש אנמי - כמו שסאנשיין עצמה אמרה ולמרות האנמיות, למרות הקטעים שקצת "מחליקים" יותר מדי מהר בגרון -
עדיין ברור לי שיש שם משהו ממך.
הסיבה שהסיפור אנמי, קצת פרווה - זה פשוט בגלל שבקטעים הפחות טובים/חיוביים, את מדלגת מהר מדי.
את לא נותנת לדמויות (ולקוראים) לשקוע בתוך הרגע השלילי, את ממהרת לעטוף אותו במשהו קליל ואופטימי או לצאת ממנו מהר...
וזה הסגנון שלך וכזה הוא, זה לא משהו שאת תרצי לשנות.
זה די מזכיר לי את הסגנון החרדי במובנים מסויימים -
ששם מתעלמים לעתים מהמציאות ומציירים משהו קצת פחות מציאותי ויותר ניסי (חנה'לה ושמלת השבת למשל) , יותר מרוכך...
בכל מקרה כישרון יש, בזה אין ספק ובהחלט אלו פרקים קלילים ולא מעיקים שקל לקרוא אותם אז אחרי יום עמוס וגדוש הם באים בטוב.
לא מבטיח שאקרא הכל, פה ושם אולי פרק פה פרק שם.
זה די מרגיש שהעלילה איכשהו ידועה מראש, שמתי שהוא זואי וליאן יגיעו למצב הפוך וישלימו כי כל אחת תהיה ב"נעליים" של האחרת...
אבל זה נחצד לפעמים, לקרוא משהו כזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים תודה רבה לך וולף פוליאנה :-)
וואי התגובה שלך הגיעה אלי בדיוק בזמן- זאת באמת עלילה פשוטה, סיפור סתמי לחלוטין, בגלל זה אני יכולה להבין שהוא לא הכי הכי.
היום אגב עבר עלי יום לא משהו... קשה לי בבית הספר, אני עובדת עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד נמוך ואין מספיק צוות וזה לא קל.
אני חוטפת מכות ושריטות, היום הילדה המדוברת שרטה אותי וגם פגעה לי עם מכונית צעצוע בראש.
זה להוריד ילד 20 פעמים מהשולחן ו21 פעמים הוא מטפס עליו בחזרה. זה לא קל...
ולגבי הסיפור- כן אני משתדלת לסיים בצורה אופטימית, מנסה לפחות.
ושוב אני חוזרת לחיים האישיים שלי- גם רבתי עם אמא שלי היום- היא מדברת על הגאולה ועל אלוקים כאילו היא הסגנית שלו וזה גם הכינוי שלה אצלנו בבית- הסגנית של אלוקים. וזה לא פשוט. אני באמת צריכה לעבור לדירה משלי וזה יקרה ממש בקרוב נראה לי.
ואז, גם אם אצטרך להתמודד עם העלויות של מגורים לבד, אני לא אצטרך להתמודד איתה כל הזמן וזו כבר תהיה הקלה גדולה...
ובחזרה לסיפור;) תודה, תודה, ושוב תודה! כיף לקרוא אותך ואת התגובות שלך, כמו תמיד, וזה הגיע כמו שכתבתי, בדיוק בזמן.
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים אני שמח שהצלחתי קצת להקל לך על היום (אתמול) The Wolf
-
-
-
לפני 3 שנים אני לוקחת סיכון סייג'
עם התגובה הזאת, אבל כן יש לי משהו להגיד, וגם אם זה קצת קשוח-
אני עדיין חושבת שכל תגובה עדיפה מחוסר תגובה.
אני לא מאלה שקוראים את הסיפורים האלה, אז אני לא יודעת מה לייעץ לך מבחינת התוכן, כי אני לא נמשכת לזה.
מהרושם שקיבלתי מהסריקות הקצרות שאני עושה לפני שאני מחליטה אם אני רוצה לקרוא משהו או לא, זה שזה סיפור על נערה מתבגרת בבית ספר, ואני לא סרקתי מספיק כדי לדעת מעבר לזה.
עכשיו, תני לי לתת לך עצה, ככותבת אל כותבת.
זה לא משנה איך את כותבת, כל עוד את נהנית מזה, ואם התגובות או החוסר תגובות של אנשים אחרים משפיע עליך ברמה של להפסיק...
זה מאוד חבל. כי מה לעשות, כותבים צריכים חוסן.
עכשיו, אני לא יודעת אם את רק תפסיקי להעלות ותמשיכי לכתוב לעצמך.
מה שאני כן יודעת, זה שרוב הכותבים בהמשכים צריכים לפחות קורא אחד שמת לדעת את ההמשך - ואם אין לך את זה כאן, במקום להפסיק, אני מייעצת לך לחפש אתר אחר שבו נמצא קהל היעד שלך.
או לפחות, לגרום לזה לעודד אותך לעשות משהו אחר, טוב יותר.
כי אני לא יודעת מה איתך, אבל כשלא מתייחסים אליי - זה רק גורם לי להשתפר יותר.
אני באופן אישי חושבת שהפרקים שלך קצרים מדי ושאני לא מקבלת מספיק מכל פרק כדי להשקיע את עצמי בסיפור.
כי מה לעשות, במקרה שלי, זה דורש אנרגיה לשקוע לתוך סיפור, ואת צריכה לקנות אותי מהר.
הדרך כי טובה לדעת אם את מחלקת את הסיפור נכון, זה לקרוא את הפרקים שלך בעצמך, ולהרגיש שכל פרק מביא איתו משהו שמחזיק אותך מעוניינת.
אולי את צריכה לחבר כמה פרקים ביחד, אולי את צריכה להוסיף דמות או להוסיף יותר פלפל לפיסוק - אני לא יודעת.
אני לא הקוראת האידאלית עבורך, אבל אני כאן להגיד לך, שאני הקוראת האידאלית עבור עצמי.
אני המעריצה הכי גדולה של עצמי, ואם אני לא נהנית ממה שאני יוצרת - אז זה לא משנה מה אחרים חושבים.
אני מקווה שאם את עדיין לא למדת איך לקרוא את עצמך, ואיך לשפוט את עצמך בצורה שתאפשר לך לחדד את הכישרון שלך - אז את תראי במה שאני כותבת עכשיו כעידוד.
ככישרון יש... את זה אני יכולה לראות מסריקה מהירה, אבל-
משהו לא מחודד מספיק.
ואני אומרת את כל זה - רק מסריקה, אז קחי בחשבון שאפילו לא קראתי פרק שלם.
אולי חוץ מאת הפרק שבו ליאן יוצאת בסערה מהכיתה.
משהו בדמויות...
יש משהו בדמויות שפשוט מרגיש שכאילו כולן אותה הדמות, כאילו היקום הזה הוא דמות אחת, שחווה את עצמה שוב ושוב, דרך תפקידים שונים.
ואני אומרת את זה רק על בסיס הפרק האחד הזה קראתי.
אבל אני לא מוצאת הרבה עניין במה שהדמויות אומרות, וזה לא מרגיש אמיתי, את צריכה לקחת קצת יותר זמן בלהרכיב את העולם שמסביב, כדי שאז נוכל ליהנות מהאקשן.
לא אכפת לי מה המורה של ליאן אומרת, כי אני לא מכירה אותה!
אני לא יודעת מה ההיסטוריה שלה עם ליאן, אני לא יודעת איזה סוג של מורה היא, אני לא יודעת על הדינמיקה שבדרך כלל יש בכיתה שלה.
טוב, בתחושה שלי, הדינמיקה היא שכולם אותה הדמות, ואין באמת קונפליקט.
כל הסיפור הזה מרגיש כמו חלום, הזייה, אין תחושת מציאות.
וזה בסדר כשזה בתוך הראש של ליאן, אבל כתבת את הסיפור הזה בגוף שלישי, לכן כמתבוננת מהצד, את צריכה לדעת מה קורה מכל הכיוונים.
לא רק מהכיוון של ליאן.
אם את מתכוונת לכתוב הכל רק מהכיוון של ליאן, לשים דגש רק על החוויה של ליאן, אז אני ממליצה לך לעבור לכתיבה בגוף ראשון.
ושוב, זאת לא ביקורת, לא קראתי את הסיפור...
פשוט לא נוח לי עם המחשבה שאת אולי תפסיקי לכתוב כי אף אחד לא קורא.
כי תאמיני לי - כשתגיעי לפרק 22 - מישהו יקרא.
אין מצב, שאנשים יוכלו להתעלם, ממישהי שכל כך רצינית לגבי היצירה שלה.
אז עכשיו זה שלך להחליט.
אם את רוצה לחפש את קהל היעד שלך במקום אחר, או להמשיך לכתוב כאן, ואיך את רוצה להגיש את הסיפור הזה.
אני מקווה שמילותיי רק מחזקות ולא מחלישות את ידיך, שכן זאת מטרתן.
אם את לא מזדהה עם משהו שאני אומרת, פשוט תעיפי אותו, כי אני באופן אישי פשוט אומרת הכל בתקווה שמשהו יעזור, ולא כי אני חושבת שכל מה שאני אומרת יועיל לך ושאת חייבת לקחת את הכל לתשומת ליבך.
הסיפור שלך, ככה כמו שהוא, מספיק טוב, ובעיניי את יכולה פשוט להמשיך ככה ברוגע, כי את כן עושה עבודה טובה.
כל ההערות שלי, הן רק הערות.
הסיפור יכול להרוויח מהן, והוא יכול גם לאבד כיוון, אז הפעילי שיקול דעת לפני שאת משנה משהו שאת לא מרגישה בטוחה איתו, כי זה הסיפור שלך ורק את יכולה לכתוב אותו.
זה חשוב לזכור, יש סיפורים שרק אנחנו יכולות לכתוב, ולא כולם יבינו את התהליך היצירתי שלנו בהתחלה.
העיקר שאת נהנית מזה, בתור כותבת וגם בתור קוראת.
הרבה בהצלחה.
ככותבת אל כותבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים תודה לך סאנשיין פוליאנה :-)
אני חושבת, אני מתארת לעצמי שהדברים נכתבו בכוונה טובה.
הסיפור הזה באמת סיפור סתמי יחסית, כתבתי רק כדי לאמן את השריר הזה של הכתיבה ושל הדמיון שנמצא אצלי במוח ולגלות שלא איבדתי אותו.
אז את באמת לא חייבת לקרוא, וגם לא חייבת להגיב, תודה בכל אופן על תגובתך, אני חושבת.
ובהצלחה לכולנו- מחר חוזרים אל שנת הלימודים ואני חוזרת לעבודה ולמלאכה כמו שאומרים.
מקווה שיהיה בסדר.
אז תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים פוליאנה סייג'
לא אמרתי שהסיפור סתמי, ואני לא חושבת שהסיפור סתמי.
אני בכלל לא חושבת שהוא הגיע לשלב שבכלל אפשר לשפוט אותו...
אבל אם זה מה שאת חושבת עליו, אז אני מניחה שאין לי עוד מה להוסיף בנושא.
אני בטוחה שהכל יסתדר לטובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
