פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 583 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים רגש עצוב פוליאנה :-)
השתפכות על הדף- כבר עבר קצת זמן מאז כתבתי כאן:)
מנסה להעביר למילים ומקצב,
את הרגש העצוב שאני חשה עכשיו.
שזורם לי בדם,
שמגיע ללב,
מן רגש עצוב,
אין שמחה רק כאב.
ובכל זאת יש כזאת הרגשה
שעשיתי כל מה שהייתה לו דרישה
שניסיתי הכל,
לרצות כל אחד
רק שכחתי לשאול,
אדם אחד במיוחד.
שכחתי לשאול,
את עצמי-
אם אני מרוצה.
ושכחתי לשאול,
את עצמי-
מה בדיוק אני רוצה.
ומה עושה לי-
טוב על הלב,
וניסיתי לרצות את כולם,
ולא הצלחתי,
ועכשיו בלב, כאב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים בניגוד לMoon אני לא מופתעת סייג'
זה ברור שאת אדם שרוצה לתת, לרצות אנשים ולהפיץ את החיוביות הזאת בעולם.
אבל אני חושבת שהחיוביות הזאת, היא בעיקר כדי לשרת אותך ולחזק ולעודד אותך, וכשאת נותנת את זה לכולם - נכון שגם את מרוויחה מזה משהו, אבל זה כמו...
אוקיי ראיתי את הדוגמא הזאת פעם, ואני חושבת שהיא מסבירה את זה מעולה:
את כמו כוס בירה גדולה מלאה בחיוביות ורצון לתת, ורוב האנשים הם כוס רגילה, חלקם אפילו כוס שוט.
כשאת שופכת את כל החיוביות שלך ואת כל הנתינה שלך, לכוס של מישהו אחר, והכוס שלו קטנה, זה לא משנה כמה שהוא ירצה לתת לך את אותה הכמות בחזרה, בגלל שהוא לעולם לא יצליח להכיל את הכמות שנתת לו, רובה פשוט תישפך ממנו, וזה אומר שהוא יכול להחזיר לך רק את הכמות שהוא יכל להכיל.
כלומר, הוא יכול לשפוך לתוכך רק את כמות הנפח שלו, את כמות כוס השוט שלו לתוך כוס הבירה שלך, ובמקרה כזה, הכוס בירה שלך תראה מאוד ריקה כי זה לא יהיה הרבה בהשוואה למה שהיה לך בהתחלה.
את יכולה להמשיך לתת ולרצות את האנשים סביבך, אבל את חייבת למצוא את האיזון ולדעת למי את נותנת מה ואם אנשים באמת יכולים להכיל את זה ולתת את זה בחזרה.
את לא חייבת להפסיק, את פשוט צריכה לדעת במי ובמה את משקיעה ולא לשפוך את כולך לתוך כוסית קטנה.
רצית לרצות את כולם, כי האושר שלהם זה גם האושר שלך, וזה מקסים, אבל זה לא לגמרי נכון...
את תהיי בסדר, את רק צריכה למצוא את האיזון שלך, לתת מבלי שזה ירוקן אותך, ולמצוא את האנשים והדברים שבאמת נותנים לך בחזרה.
אני שמחה שאת מסוגלת להסתכל על זה ככה, ובמקום להסתכל על אחרים ולתהות למה הם אף פעם לא מרוצים ולמה את לא מספיק עבורם - פשוט לשאול את עצמך מה את מרגישה, ואם את מרוצה מזה.
המון בהצלחה פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה רבה לך סנאשיין וסליחה על הזמן שלקח לי להגיב פוליאנה :-)
כמו שכתבתי למון, אני כל כך עמוסה עכשיו, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית וגם מכל הבחינות.
תקופה מאוד מאוד עמוסה ולא הכי פשוטה.
נוסף על זה שאני גם לקראת עבודה חדשה בשנה הבאה וסיום של החובות האחרונים של השנה השלישית ולקראת שנה רביעית וסטאז' (העבודה:).
אז כן, צריך לתת במידה ומבלי להתרוקן, עצה חכמה.
לפעמים אנשים לא מבינים עד כמה אתה נותן מעצמך ו... לפעמים, אתה שוכח לקחת את עצמך בחשבון.
ואני הרבה פעמים כזאת... נותנת הרבה מדי, בד"כ גם מקבלת חזרה, אבל לפעמים, לפעמים אני בתחושה שנתתי כל כך הרבה מעצמי ו.. או שלא העריכו את זה כמו שהייתי מקווה שיעריכו או ש... אני פשוט מרגישה מרוקנת, גם זה קורה.
אז תודה! אשתדל למצוא את האיזון שלי:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 3 שנים ו-2 חודשים הופתעתי Moon
אחרי פרישה ארוכה ארוכה חזרתי לכאן.
אני זוכר אותך בתור האדם הכי חיובי באתר או לפחות עם השירים שמעידים על האדם הכי חיובי? (או לפחות השירים השקראתי בזמן שהייתי כאן)
עכשיו אני סקרן, מה השתנה? האם באמת השתנה משהו או שאני סתם מסיק מסקנה בלי נתונים?
לפעמים באמת מרגיש לנו נכון לתת לאנשים אחרים כמה שיותר וכל הזמן.
זה הכי מוסרי והכי נכון לא?
ואנחנו שוכחים את עצמנו ומה שטוב לנו.
דיברתי עם מישהי שגרה לבד וההורים שלה ואח שלה וגם חברים היו מבקשים ממנה כסף והיא כל הזמן נתנה להם. בסוף לא נשאר לה מספיק בשביל עצמה. אבל לא רק כסף הוא מוגבל. גם הרגש ואם לא מתמלאים מתרוקנים.
בדרך כלל השירים שלך גרמו לי להרגיש שהכל טוב או לפחות שהכל יהיה טוב ותמיד היה בהם אופטימיות לפעמים מההתחלה ועד הסוף ולפעמים בסוף.
בכל אופן עוד שיר יפה ועמוק מאת הכותבת המוכשרת :) נחמד לראות שוב שירים שלך אחרי כל כך הרבה זמן
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים וואי אני כל כך מתנצלת... פוליאנה :-)
עבר כל כך הרבה זמן ולא הגבתי וקראתי את התגובה שלך ותודה ממש!
ולגבי ההתכתבות בפרטי- אני אשתדל לענות, אבל אני נמצאת בתקופה קצת יותר עמוסה מכל כך הרבה בחינות אז....
וזה באמת נכון, לפעמים כשנותנים ונותנים מרגישים מרוקנים, פיזית ונפשית, וזה לא פשוט.
וכן, משתדלת להיות אופטימית, אבל החיים לא תמיד פשוטים ופשוט יצא לי להתוודע לצד הפחות מואר שבהם ו... זה לא קל.
נוסף על זה שעברה שנה ויותר שחברה טובה כבר איננה ו... זה כואב כל כך...
לומדים לחיות עם הכאב אבל... זה עדיין כואב כל כך שקשה לנשום.
אז תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
