פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1813 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים - סייג' (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים לא היה לי כוח לקרוא הכל, ובאופן מפתיע זו מחמאה ענקית! חץ מקסת
אני מקליק על הכותרת. מריץ את העניים על השורות ונהנה מאוד מאוד מהכתיבה היפה והגאונית. אבל אני תמה, מדובר פה בגולשת שפשוט הרגישה רע עם עצמה, ישבה וכתבה לי את מסכת חייה. אין לי כוח לזה.
עכשיו, אני יודע שכל סיפור דרמה טוב לוקח רפרנסים מהמציאות של הסופר. (אחרי הכל גם כל צורת ניתוח הרגשות נובעת מחוויות של הסופר ואינטליגנציה רגשית) אבל בכל זאת אני מתאר לעצמי שלא כתבת כאן על עצמך אלא זה סיפור. ואז זה פשוט וואו אחד ענק! הדמות כ"כ מאופיינת וכ"כ אמיתית שפשוט לא היה לי כוח לקרוא הכל כי אני לא מאמין לך שזה סיפור!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים חחחחחחחחחחחח סייג'
אולי זה בגלל שאתה חדש, אבל לפעמים אנשים גם כותבים על החיים שלהם כאן.
האם בגלל שזה אמיתי אומר שזה לא "סיפור"?
כשאתה מספר למישהו על משהו שקרה לך, האם זה לא סיפור?
הסיפור על הפעם ההיא ששכחת את החומר למבחן בלוקר או הסיפור על החבר ילדות שאתה כבר לא בקשר איתו יותר.
בעיניי, החיים הם עצמם הם גם סיפור.
נ.ב
זה אחד הקטעים הכי ארוכים שכתבתי כאן, אז אני לא חושבת שהרבה אנשים צלחו אותו עד סופו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים זה סיפור. זה אוטוביוגרפיה חץ מקסת
אז מאוד לא סטנדרטי כ"קטע ספרותי בואו ותראו" מעניין ומאוד לא טריוויאלי שככה אנשים פותחים וכותבים על עצמם אפילו בלי לנסות לטייח ולהתחבא מאחורי סיפור.
תרבות שקצת חדשה לי... :)
השאלה היא איך אפשר לתת תגובות בונות או לא חשוב מה, לכזה קטע. הרי זה קטע של השתפכות. לא שייך להגיד "הוצאת אותי מהדמות" או "לא תיארת טוב"
אלא מה? זה לא השתפכות אלא קטע ספרותי מבוסס מציאות. אבל גם אז זה סתם מוזר להעיר...
מוזר לי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים איייי חץ סייג'
בחיים לא כתבת על עצמך?
אתה צודק, זה אכן מאוד לא טריוויאלי, והלוואי ואנשים היו פותחים וכותבים על עצמם כמוני, אבל נראה לי שאני מיעוט כאן.
גם סיפורים כמו שאתה מדבר עליהם, עם דמות ועלילה, הם מיעוט כאן.
רוב הקטעים כאן הם שירים או פשוט קטעים שלי...שבכנות אני לא יודעת איך לקרוא להם, הם פשוט קטעים.
אני לא חושבת שעל קטעים כאלה צריך לתת תגובות בונות, אתה פשוט קורא ואם יש לך משהו להגיד עליהם אתה אומר ואם לא אז אתה פשוט עובר הלאה.
לפעמים אפשר לפתוח דיון עליהם, לפעמים אפשר להגיד תודה אם זה לימד אותך משהו, אבל לדעתי - אפשר גם פשוט להחליט לקרוא או לא לקרוא וזהו.
ככל שאתה קורא יותר קטעים אישיים כאלה מאותו אדם, יש לך פרספקטיבה יותר גדולה וזה יכול לגרום לך לרצות לפתוח דיון, בכל אופן כל זה לא משנה.
בעיניי, כתיבה זה כלי שאתה צריך להרשות לעצמך להשתמש בו איך שנראה לך מעניין ונכון.
הסגנון שלי רחוק מלהיות "תרבות", אני לא חושבת שמספיק אנשים כותבים ככה כדי שזה ייחשב תרבות חחחחחח, אתה מצחיק אותי. הגישה שלך לכתיבה פשוטה מדי, אבל אולי עם השנים היא תסתבך כמו שהיא הסתבכה אצלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים לא חץ מקסת
הגישה שלי לכתיבה לא פשוטה מידי. להיפך, אני אפילו עוד לא יודע להגדיר אותה.
כן. כתבתי הרבה, אפילו המון על עצמי. אבל אני בחיים לא אראה את זה למישהו. למעשה אני כותב ובד"כ זורק לאחר מכן. כתיבה היא האמצעי שלי לפרוק רגשות.
למה אנשים אוהבים לקרוא? יש הרבה תשובות ואני עדיין לא ממש יודע. התשובה לזה, היא התשובה למהות של קריאה. המהות של כתיבה לא חייבת להיות כבולה לכך, אבל פרסום של הכתיבה נכנס לשאלה של מהות הקריאה.
חבל לי לשמוע. חשבתי שהאתר הזה מלא בכותבים שנהנים לשתף ולהשתתף. זה די מה שחיפשתי... :(
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים צר לי לאכזב אותך סייג'
שיש כאן יותר קוראים מכותבים. אבל אסור לך להתלונן, זה בכל זאת אתר שהוא קודם כל לקוראים חחחחחחחח
אני לא חושבת שקיים אתר שבו אנשים גם כותבים וגם נהנים להשתתף בשיחות על כתיבה.
אולי קבוצות ווצאפ, או פייסבוק, אבל אתר?
סתם מתוך סקרנות, איך הגעת לכאן בכלל? אם חשבת שהאתר מלא בכותבים...זה אומר שאין לך היכרות מוקדמת איתו אז אני מתקשה לנחש.
אני הגעתי אליו מתוך צורך לפרוק את אנרגיית הכתיבה שלי בצורה שהיא לא כתיבה אישית או סיפורים אז התחלתי לכתוב ביקורות על ספרים כאן, ואיכשהו קרה וחזרתי לכתוב על דברים אישיים ובמקום לעשות את זה בבלוגים ואתרים אחרים, פשוט עשיתי את זה כאן למשך הרבה הרבה זמן.
אני אפילו לא בטוחה למה, זה פשוט כיף, גם אם לאף אחד לא אכפת חוץ ממני.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים איך הגעתי לכאן? פשוט! חץ מקסת
הייתי באיזה אתר רדוד של בני נוער ועזבתי אותו בחמת זעם לפני למעלה משנה. בזמן שהותי שם העליתי לשם כמה קטעים שכתבתי.
לאחרונה התחלתי להתעניין בספרות מקצועית, לראות הדרכות ולקרוא הדרכות וכו', למרות האגו הרשע שלי שרוצה הכל לבד.
והרגשתי שאני חייב לדבר עם אנשים שמבינים בכתיבה ואוהבים כתיבה, ולהתייעץ איתם על הכתיבה שלי. הרגשתי שאני צריך לשתף קהל יעד יותר נורמלי מחבורה של בני נוער צבועים. אנשים שאני אוכל לקבל מהם חוות דעת מקצועית.
אז פשוט כתבתי בגוגל "פורום סופרים" וזה מה שקיבלתי... :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים חץ, Hill
בהצלחה.
יש כאן אנשים שכותבים בצורה מאוד מוכשרת ונוגעת. אבל לא בתדירות כפי שאולי אתה מצפה לה.
ממליצה לך לעבור על הפורום הנ"ל ולהיחשף אליהם.
אולי תקבל השראה, תתייעץ וכדומה.
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים תודה חץ מקסת
רבה.
היי! תגידו איך זה שאף אחד לא אמר לי מילה על השם שלי?
גם בזה טעיתי? :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים אני שונאת סופים, שונאת פרידות ומפחדת פחד מוות מהמוות Hill
בעיני, הם כולם ישות אחת.
התהליכים שהנפש עוברת, המעברים הנפשיים- מהקושי והכאב ועד להתאוששות הנפש ויכולת ההתגברות. כולם מגיעים לידי ביטוי בשלושתם, ביטוי שסוע ולא אחיד, משתנה מאדם לאדם ובעל מידת עוצמה שונה, כמובן.
באשר לפחד מהמוות, זה אומר שיש לנו מה להפסיד. אבדון למוות הוא מוחלט הרי אין ממנו דרך חזרה, וכמה חרטות ואי הספקים (ס' בשווא ופ' בסגול) נותרים אחריו?
אהבתי את המשפט שלך 'איפה שיש אהבה לא יכול להיות פחד', מסכימה איתו מאוד. אבל, וזה אבל חשוב- לפעמים גם אהבות טובות יכולות להצמיח לנו פחדים. כמו אנשים טובים שנכנסים אלינו באמצע החיים, מבלי שציפינו להם, מגיעים עם המיטב שלהם, להציע לנו, קושרים את עצמם בנו ומותירים אותנו לעצמם. גם כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו להרפות, להתמסר.
חברים הם צורה גולמית מאוד יפה של אהבה. מקווה שתמצאי את שלך שיקיפו אותך ושתרגישי סיפוק מהם, שתשאבי כמה שיותר, הענקה הדדית.
תנחומיי על סבתך ז"ל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים משהו שדווקא כן פספסתי זה- סייג'
מתי הפכת לבת 38?!
קודם כל מזל טוב, שנית אני לא מאמינה שלא שמתי לב.
מקווה שחגגת או חוגגת בדיוק כמו שקיוות, ושרק בגלל שאת לא בת 16, אז את כבר לא חושבת שימי הולדת זה לא ביג דיל.
המשפחה שלי ואני גרועים בלחגוג ימי הולדת, אבל אני מתה עליהם בקטע של אבן דרך וסיומה של תקופה.(כבר אמרתי שאני אוהבת סופים, אבל זה כנראה כי אני אוהבת התחלות חדשות)
בעיניי יומי הולדת זה כמו חג, ולרוב רק אני חוגגת את הימי הולדת שלי, אבל זה לא אומר שאני חושבת שאלו לא ימים חשובים.
קיצר, מזל טוב היל ❤
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים קח אותו לאט את הזמן :) Hill
את רואה איך זקנתי בשנה?! וייזמיר.
תודה סאן♡
האמת שהחגיגות נפרסו על גבי שלושה ימים, נשמע מפוצץ.. אבל באמת שלא. זה בעיקר כלל פעילויות שאני אוהבת לעשות (גלישה, אכילה, ריקוד, הופעה חיה) עם אנשים שאני אוהבת.
אני אכן לא חושבת שימי הולדת (של עצמי) הם ביג דיל, ואני לרוב לא חוגגת באופן מאסיבי ומפונפן.
הגדרת יפה, סיומת של תקופה. בשנים האחרונות ימי הולדת מסמלים אצלי (כמו עבור הרבה אנשים) סדר והתחדשות, חשבון נפש. דבר שפחות שמתי עליו דגש כשהייתי צעירה יותר.
יודעת שבקרוב גם את תגדלי בשנה יא צעירונת ;)
מאחלת לך חגיגות מהנות ומשמחות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים תודה! סייג'
יש לי טקסים משלי, בגלל שאני לא טובה בלחגוג, אני עושה כל מיני דברים קטנים כמו לכתוב לעצמי מכתב מהעבר שאותו אני אפתח ביום ההולדת, ובאמת כמו שאמרת "ימי הולדת מסמלים אצלי סדר והתחדשות, חשבון נפש".
תדעי לך שאת המודל שלי להתבגרות.
אני אהיה שמחה אם אני אוכל להיות כמוך כשאני אהיה בגיל שלך.
זה לא כיף להיות צעיר ולא לדעת הרבה על העולם, אני מעדיפה להיות בגיל שלך ולדעת מי אני ומה באמת עושה לי את זה.
אני פשוט לא רוצה שיהיו לי חרטות על זה שלא ניצלתי את התקופות השונות שהחיים מביאים, ואני לא חושבת שלהיות בת 25 יותר חשוב מלהיות בת 9, אני פשוט מפחדת לפספס את מה שכל גיל אמור לתת לי.
להיות בת 9 ולחיות כאילו את בת 18, או להיות בת 18 ולחיות כאילו את בת 30 - זה פשוט חבל.
אני חושבת שגיל זה רק מספר, אבל מספר שמחלק את החיים שלך לתקופות, ושאין דבר יותר עצוב מלהתבגר מהר מדי או להיות בוגר ולהרגיש צעיר וחסר ניסיון.
לדעתי, את מחמיאה לגיל שלך, והגיל שלך לא מאפיל על שום דבר.
כשאני מסתכלת עלייך, אני פתאום כבר לא מפחדת להתבגר, כי איכשהו אני רואה לאן אני צריכה להגיע בזכותך.
ואני יודעת שאלו דברים שלא אמרתי לך אף פעם, אבל אני חושבת אותם בערך מהיום שהכרתי אותך.
בגלל זה אני כל כך שמחה שיש לך יום הולדת, כי זה מזכיר לי איך את גורמת לי לראות את השנים האלה שאני עוד עתידה להגיע אליהם, ואני פשוט שמחה שזה באור כל כך חיובי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים סאן(!) Hill
תודה רבה רבה על מילותייך הטובות, חיממת את ליבי. מאוד.
בכנות, אני שמחה ששימחתי אותך.
ובפן האישי, כשהייתי בגילך הייתי בתקופה נוראית. הייתי סטודנטית, במערכת יחסים מתעללת, אבודה בחיפוש מתמיד. מה חיפשתי? את עצמי, את עמוד השדרה שלי, את היכולות שלי, את החלומות שלי. לא ידעתי מה אני רוצה לעצמי, מי אני רוצה להיות. לא הערכתי את החוזקות שבי. הייתי מנווטת כמו ספינה סוערת. חיפשתי באנשים אחרים תשובות, מענה לתהיות שלי. רציתי שיכוונו אותי, שיראו לי את הדרך, איך להיות.. (כל זאת על קצה המזלג) וזה כמובן לא צלח.
אני אדם מאוד דומיננטי וחייבת להיות בשליטה כך שלא באמת נתתי לאחרים את המושכות וכנראה שלא הייתי צריכה.
מה שאני מנסה לומר- אז נכון שכל אחד מצוי בחיפוש שונה, כל אחד עובר דברים אחרים ומגוונים, כולנו שונים אחד מן השני אבל תחושת האבדון שאופיינית לתקופה מסוימת, היא די בסיס משותף לאנשים רבים ומכאן, שנוצרת הזדהות מסוימת.
החיפוש אחר עצמנו לא מסתיים כל כך מהר, אם בכלל. הוא רק משנה צורו, מתרחב, מתאים את עצמו אלינו, להישגים שלנו, לכברת הדרך, למהמורות שאנחנו עוברים, לשמחות, להצלחות.. לכל דבר שאנחנו יוצקים למסלול החיים שלנו. הוא נשאר לצידנו.
מתנצלת על הקלישאות, אבל הן לגמרי נכונות :)
לדעת מי אנחנו, מה באמת עושה לנו את זה, מה אנחנו באמת *רוצים* לעצמנו, להיות בשליטה על הבחירות שלנו, זה אכן מקום טוב להיות בו. וניתן להגיע אליו, סאן.
יש כמה נקודות ציון, נקודות התחלה שאנחנו יכולים לטכס לעצמנו.
תזכרי את נקודות החוזקה שלך. את הדברים שבהם את טובה. את הדברים שהופכים אותך להיות מי שאת. זו נקודת המוצא. ודבר אחד קריטי להמשך- להיות בעשייה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים כמעט פספסתי את התגובה שלך סייג'
"באשר לפחד מהמוות, זה אומר שיש לנו מה להפסיד" - או, שזה אומר שאנחנו קשורים יותר מדי לדברים ומתקשים לשחרר ולקבל את זה ששום דבר לא באמת שלנו לנצח.
ברגע זה גם אם אפסיד את כל מה שיש לי, עדיין אין לי שום דבר להפסיד, כי מה שיש לי בעיניי במילא לא שלי, זה כאילו הכל בהשאלה.
אני חושבת שזה יותר נכון לחשוב על זה שיש לנו משהו לפספס.
כי רק בגלל שמשהו לא שלנו, וזמני, לא הופך אותו לשיטחי ולא חשוב.
גם הדברים והאנשים הזמניים חשובים, אבל בעיניי, ברגע שאת באמת מקבלת את זה שהכל זמני, זה קל יותר לקבל את זה.
אני גם הטיפוס של מאפשר לעצמו להתמסר, לפעמים זה כי אני לא בטוחה אם הבן אדם שמולי באמת טוב, אבל לרוב, זה כי אני מרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממני.
אני מניחה שאיך שאני רואה את זה, כשאנשים מפחדים להתמסר לאהבה, הם בעצם מסרבים לקבל את זה שזה מגיע להם ושזה לא הגיע אליהם בטעות.
כי אם כמה שאני מתקשה להיקשר לאנשים, אני לא יכולה להגיד שלא היו אנשים טובים מאוד בחיי שפשוט פחדתי לקשור את עצמי אליהם כי פחדתי שהטוב שבהם יגרום לי לשנוא את עצמי.
אז אולי זה הכל עניין של ביטחון ואהבה עצמית, אבל אני לא יודעת, אני לא מומחית ליחסים עם אחרים.
תודה היל על הניחומים.
אני עוד לא בשלב שאני יכולה להתאבל עליה, כי אני פשוט כל כך שמחה שהיא כבר לא בייסורים.
כולנו מתאבלים אחרת אני מניחה, או יותר נכון, כולנו מתאבלים אותו דבר פשוט בסדר שונה ובקצב לא אחיד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים זמני Hill
השבוע אמרתי לנפגעת אלימות מינית ברוטאלית שהכאב שלה לא זמני. הוא לא יעבור. הוא יהיה טבוע בה זמן רב, יבצע בעצמו ובה טרנספורמציה מכורח האלימות שיצרה אותו.
זה היה מזעזע לומר. בכנות. ומתוך הזעזוע הזה הזכרתי לה שהנפש שלה זקוקה לכלים להתמודדות, לבצע עיבוד מאסיבי של מה שעברה שיוכל לגרום לה למזור מסוים ורק מסגרת טיפולית תוכל לסייע.
אז נכון, בגדול, את צודקת. הרבה מהחיים שלנו מסתכם כ'זמני', ואולי זו זוית ראיה מקלה שכדאי להסתכל דרכה.
להיקשר ולהתמסר לאנשים כרוך בהיתכנות לפגיעה. אין ספק. ואיפה זה פוגש אותנו? בנינו לבין עצמנו. לא כולם מסוגלים או רוצים את ההתמודדות האפשרית הזו. מצד שני, לפעמים זה בלתי נמנע, ההתקרבות, ההיחשפות. זה יכול להיות נורא, גם כשזה טוב.
ביטחון מתאפשר גם ברזולוציות הכי נמוכות ואולי יותר נכון לכנות זאת הבעת אמון בצד השני. תחשבי שאנחנו נותנים אמון גם באנשים שלא בהכרח הכי קרובים אלינו ושלא נשקיע בהם או ניתן להם מעצמנו. זה לא תמיד חייב להגיע עם משמעות יתרה לצד השני, אבל כן, האדם החברתי ישאף לתת אמון כדי לבצע אפילו התקשרות הכי בסיסית בינו לבין סביבתו.
לאבל פנים רבות. תני לעצמך את הזמן שלך. שמחה בשבילך שהיא כבר לא סובלת.
כמעט שנתיים מאז שאחד החברים הכי טובים שלי נפטר ואני לא חושבת שאני יודעת כיצד להתאבל עליו. הוא נעול אצלי במידה מסוימת אבל כמעט ואין יום שהוא לא עולה לי במחשבות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים בקשר לחבר שלך סייג'
כשאני חושבת על משהו, שאמור לעורר בי רגש קשה אבל לא, אני מגלה שהרגש הזה נחשף כשאני מתקשרת את אותן למשהו אחר.
לפעמים, אני פשוט לא יודעת עד כמה משהו כואב באמת, עד שאני מוצאת את עצמי מתקשה לומר אותו.
יש דברים שאני שלמה איתם, ולחשוב עליהם לא יגרום לי לבכות, אבל אם אני אכתוב אותם למישהו אחר - אני פתאום ארגיש שזה קורה שוב וקורה לאט ושלמרות שברור שזכרתי וחשבתי על מה שקרה ומי היה, זה לא אותו דבר כמו לכתוב או להגיד את זה.
לא יודעת, אולי רק חשיבה לא אמורה לגרות את הרגש, אולי יש משהו בדיבור וניסוח של מה שאנחנו חושבים שגורם לנו לחשוב את זה יותר לאט ואז זה מול העיניים שלנו ליותר מכמה שניות ולכן גם תופס אותנו יותר חזק.
אבל זה עניין די גדול אצלי, כי בכללי, לעבור דרך הרגשות שלי זה משהו שאני מאוד מתקשה לעשות, ולדעתי יש לזה מחיר לזה שאני לא מסוגלת לבכות.
למרות שאתמול ועוד איך בכיתי...
נתקלתי בסרטון של איזה שיר מסרט דיסני שלא ראיתי ופשוט התחברתי אליו כל כך שהתחלתי לבכות, ואז ראיתי את הסרט, ו-וואי, בחיים שלי לא בכיתי מסרט מההתחלה ועד הסוף.
אני חושבת שאולי...את פשוט לא יודעת מאיפה להתחבר לאבל.
אולי את לא רוצה לחשוב איפה זה באמת פוגע בך, כי לדעתי, מוות של מישהו יכול לפגוע במקומות שלפעמים מפתיעים אותנו.
כשסבא שלי נפטר, זה פגע בי במקום שהרגשתי שאף אחד לא יאהב אותי ללא תנאים כמו שהוא אהב אותי. משהו שיכול להישמע אנוכי.
אבל בכללי, לדעתי אבל מטבעו הוא קצת אנוכי. אתה לא בוכה כי משהו הלך לעולמו, אתה בוכה כי הוא עזב אותך עם משהו שאתה לא יודע איך להתמודד איתו.
לפעמים הם פשוט חסרים, לפעמים זה מפחיד בלעדיהם ולפעמים...זה גורם לך לחשוב על המוות שלך עצמך, או המוות של אחרים שעוד כאן, ואז זה אולי באמת קצת יותר מדי.
קיצר. אולי לא הייתי צריכה לכתוב על זה. הרי אמרת שאת מפחדת ממוות אז אולי מה שאני כותבת סתם זורע מלח.
אבל יש משפט שלדעתי מתאר ריפוי בצורה הטובה ביותר: The only way out is through.
אז כן, נפגעות אלימות מינית לעולם לא כבר לא יוכלו לחזור להיות בדיוק כמו שהן היו בעבר, והן לעולם לא יראו את העולם כמו שהן ראו אותו בעבר.
אבל אולי...הן יכולות לצאת מהמנהרה הזאת יום אחד, ולהרגיש שהן לא חיות את הטראומה, ושיש חיים אחרי שהכל משתנה, אותם הן אומנם לא יראו כבר באותה תמימות ואמונה בבני אדם, חיים בהם הן כבר לא יסתובבו עם אותו הביטחון ששום דבר לא יפגע בהן - כי ברגע שמשהו שאתה לא מאמין שיקרה לך קורה, קשה לחזור למצב שבו אתה מרגיש מוגן ושהכל יהיה בסדר.
הן אולי כבר לא היו אותו דבר, אבל זה לא אומר שהן יצטרכו לחיות את השינוי שזה עשה בחייהן כל יום עד המוות.
אולי יום אחד, הן יוכלו פשוט לצאת מזה ולהיות אחרות, אולי זה מעצבן שמשהו חיצוני לך משנה לך את החיים, ואני בטוחה שאני הייתי מתמלאת טינה אם מישהו היה מעז לקחת ממני את הביטחון הזה שהגבולות שלי באמת מגנים עליי, אבל אולי בני אדם מסוגלים להשלים עם זה, שהכל יכול לקרות להם, ופשוט לחיות הכי טוב והכי בסדר שהם יכולים עם הידיעה הזאת.
לא יודעת, קטונתי מלדבר על זה, אבל קשה לי לחשוב שרק בגלל שמישהו פגע בנו פעם אחת, אנחנו נישאר פגועים לנצח.
אני מקווה שאפשר להשתנות ולהפוך למשהו אחר, מבלי להסתכל על עצמנו כפגועים, ומבלי לחשוב שאנחנו חסרים באיזשהו מובן, רק בגלל משהו שקרה ששינה לנו הכל.
אני אומנם לא מישהי שרוצה לחשוב על איך זה יהיה לעבור מנהרה כזו, אבל אני בהחלט מישהי שרוצה להאמין שאם היא תצטרך לעבור מנהרה כזו, אנשים יגידו לי: "מותר לך להיות בסדר עם זה שקרה לך משהו נורא, אם זה מה שאת באמת רוצה. את לא חייבת להישאר פגועה לנצח אם ממש לא מתחשק לך, וזה גם בסדר אם בא לך לחיות כאילו החיים שלך הרוסים".
הייתי רוצה שאנשים יגידו לי שמותר לי להיות מה שבא לי, ולהרגיש איך שבא לי, לא משנה מה קרה או קורה.
אירוני, כי אני מניחה שזה מה שאני עושה עכשיו כשסבתא שלי נפטרה.
אני פשוט רוצה להיות מאושרת כל עוד אני מרגישה שזה קל ולא דורש יותר מדי מאמץ, ואני לא רוצה לחשוב שרק בגלל שמשהו אמור להכאיב לי, אני חייבת לתת לזה לכאוב כשאולי דווקא לא מתחשק לי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים יש חיים אחרי הטראומה. אפילו חיים מלאים, עשירים, שמחים, יפים. בהחלט. Hill
אפשר להתגבר ולהגיע להתאוששות הנפש. זה מסר חשוב. זו ידיעה קריטית וחשובה לכל נפגע/ת אלימות מינית באשר הם.
ידיעה שסוללת מסלול 'יציאה' להמון מתמודדות ומתמודדים.
ולצד זאת, יש שלבים בטראומה שהמרווח שמקיים אותה, פרק זמן מאוד ספציפי בו יש חשיבות קריטית לטיפול שהנפש זקוקה לה.
הנפש אינה מקשה אחת. היא משוסעת, היא מתעתעת, היא לא מצויה בהלימה אחת עם המוח שמעבד משתנים/מאורעות בצורה אחרת.
יש טראומות, כמו טראומות שנוצרות מאלימות מינית שבשביל למנוע השלכות רוחביות ארוכות טווח שיכולות להוליד בעיות נפשיות אחרות, מצריכות טיפול מידי. מעין עזרה נפשית ראשונה אך היא לא באמת נותרת בראשוניות שלה אלא מנוהלת ככלי ממושך.
מסכימה איתך שיש לאפשר מרווח להתבוסס בכאב, בפלישה שהגוף והנפש חוו. להיות ולהרגיש איך שבא, כפי שציינת, אבל לצד זאת, המסגרת הטיפולית היא האופציה החשובה ביותר.
אי אפשר להכיל פגיעה מסוג זה ובטח כשהיא התרחשה בעצימות גבוהה. אי אפשר להתמודד עם זה לבד.
כתבת משפט (והמחשבה שלך שעומדת מאחוריו) שקשה לך לחשוב על כך שבגלל שמישהו פגע בנו פעם אחת- אנחנו נשאר פגועים לנצח. זו תהייה ממש משמעותית שכמובן ואין לה מענה אחד.
בגדול, קורבן לא נשאר קורבן לנצח. הוא מצליח לעשות את המעבר הנפשי הנדרש מהתודעה שמישהו הפך אותו לקורבן והוא מחזיר לעצמו את השליטה, להוציא את עצמו מהתודעה הזו ויותר מכך את התרגום של ההתנהגות שלו לכך.
תודה על ההתייחסות שלך לנושא. אמנם אני חיה אותו והוא סביבי, אבל לפעמים גם אני צריכה תזכורות, במיוחד כשאני שוקלת שינוי רציני באקטיביזם שלי בהיבט הזה.
באשר לג'וני.. מניחה שאני משתמשת בהדחקה בהקשר שלו. מרגישה שהיא נחוצה לי. לכן אני מדברת עליו מעט אבל נזכרת בו המון. ואולי עצם זה שאני לא מדבררת אותו, או כפי שאמרת לא נותנת ביטוי מילולי לרגשות שלי בקשר אליו אלא רק מותירה אותו במחשבות שלי, זה סוג של הגנה, כדי לא לעורר יותר מדי רגש שלא אדע איך להתמודד איתו. תודה על זוית הראיה שלך, מבלי לדעת תרמת לי. ולא, לא מפחיד אותי לדבר על המוות, אבל תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים היל סייג'
לא יודעת למה, אבל הפסקה האחרונה שלך הרגישה לי כל כך כבדה.
אולי זה רק בראש שלי, אבל לרוב כשאני קוראת אותך הקול שלך קליל ומהיר...וזו פעם ראשונה שהרגשתי כבדות ממך.
זה פשוט מטריף אותי, כי עכשיו אני לא יודעת איך לשמוע את הקול שלך בראש שלי יותר, כי אני לא בטוחה אם אי פעם שמעתי אותו נכון.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים אני חושבת שעד כה קראת אותי נכון Hill
וזיהית יפה את הכבדות שלי. כי זה ג'וני. אחד האנשים שהכי אהבתי בחיים הללו. אהבת אמת. לא אהבה רומנטית. אהבה שמתעלה על כל בור.
יש בי טונים סמכותיים (בעבודה, באקטיביזם) וגם כבדים (אחסוך ממך :) אני פשוט לא מתנסחת ב'קול' שלהם כאן.
שמעת אותי נכון בהחלט סאן. ואמשיך בקו הזה פה, אל דאגה☆♡
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים אוקיי היל, סייג'
אני לא אדאג.
והרגשתי כשכתבת עליו כמה שאת אוהבת אותו. למרות שאני לא מכירה אותו, רק מאיך שאת מרגישה אליו, גרמת לי לאהוב אותו גם.
אני רוצה להגיד "תנחומיי" או משהו, אבל אני שמחה שהיה לך את ג'וני...טוב, לא באמת. אני לא שמחה בכלל.
את אולי לא מתקשה להתאבל עליו אבל אני מרגישה שהאבל שם, כי המילים שלך עליו כמעט גרמו לבכות. אולי את מתאבלת עליו מבלי לדעת שאת מתאבלת עליו. אולי את עושה את זה בקצב וצורה שקשה לך לזהות.
אולי במקום להתאבל במכה אחת, את מחלקת את האבל לטיפות קטנות שתוכלי לפזר על משך זמן ארוך.
אם אני הייתי אוהבת מישהו ככה, אני לא חושבת שהייתי מוכנה להתאבל עליו עם כל ליבי ואז פשוט לעבור הלאה כשסיימתי.
אני חושבת-
אני לא יודעת אבל נראה לי, שהייתי רוצה להתאבל עליו לאט ולאורך שנים, כאילו שלהתאבל עליו זה הדבר האחרון שבאמת קושר אותי אליו.
אולי למתים אסור לעזוב אותנו עד שסיימנו להתאבל עליהם, אולי להתאבל זה לא רק להרגיש את החסר...אולי זה גם לדעת שיום אחד אנחנו נצטרך לשחרר מזה שאיבדנו, ואם אנחנו לא רוצים לעשות את זה...אני מניחה שבמקרה כזה, להדחיק הכי בריא.
אני גם הייתי מסרבת להתאבל אם הייתי במקומך.
זה כמו להגיד לזה שאיבדתי, "אסור לך לעזוב אותי כי לא סיימתי איתך".
עכשיו אני שוב רוצה לבכות, כי אני מבינה שהסיבה שאני לא בוכה על סבתא שלי - היא כי אין לי חרטות והייתי שלמה עם זה שהגיעה זמנה.
זה מהדהד לי עכשיו "חרטות", "אי הספקים", אני לא בטוחה שאני מבינה אבל-
נראה לי שהבנתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים תודה סאן Hill
על מילותייך. כתבת דברים נבונים. לוקחת לי להמשך הדרך.
כתבת יפהפה.. להתאבל עליו זה אכן אחד הדברים האחרונים שקושר אותי אליו. ואולי אכן מה שתיארת הוא מה שאני עושה. תודה על זוית הראיה שהבאת איתך.
ג'וני היה פיסה מוארת שהתהלכה בעולם הזה. זה די מובן מאליו שאהבה לא פוסקת אחרי שנפרדים, נכון? אבל כשהפרידה היא למוות, האהבה אפילו לא משנה צורתה. כאילו קפאה בזמן. נותרת במקום.
שמחה בשבילך שאין לך חרטות ביחס לסבתך ז"ל, זו נקודת פתיחה מעט מחוזקת להתאבל ממנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
