אנחנו דור שאיבד את הדרך. המלחמה שלנו מזמן כבר לא חומרית, אמרו זאת לפניי, זו מלחמה של הרוח, של הנפש. הדיכאון גובר, הבלבול עצום וחוסר החשק והאפתיות מזמן הפכו לשחקנים ראשיים בתיאטרון הזה.
בסוף השנה אציין 27 שנים. איך אפשר לסכם תקופה שכזו? את רובה אני לא זוכר. ומה שבטוח קל, לא היה.
נשאלת השאלה, מה הספקתי? איפה אני עומד ומה הלאה?
חזרתי מארוחה. אמא התקשרה ובקשה שאבוא, ״הכנתי לך אוכל, אורית ונריה באים לבקר, תבוא״.
אף פעם לא אהבתי מפגשים חברתיים כמו זה, או כל סוג אחר של מפגש חברתי לצורך העניין. מאז שהשתחררתי מהצבא כל מפגש שכלל את הזוג המלכותי התלקח במהרה ובשלב מסוים התפוצץ. הנושא החם של הערב - ״מה אתה עושה עם החיים שלך?״ המשתתף שלנו הפעם - עבדכם הנאמן.
שנים שאני שומע משפטים ממוחזרים כמו ״אנחנו דואגים לך״ ״אתה כמו בן עבורנו״. אף פעם לא היתה לי בעיה עם נריה. אורית היא הצרה האמיתית.
לא עברו 15 דק מהרגע בו נכנסתי הביתה והר הגעש התפרץ בסלון הבית. הדבר שאני הכי מתעב אצל אורית זו תפיסת המחשבה והדרך בה מסתכלת על החיים. הבעיה מתחילה כשהיא מנסה למכור לנו את אותו מודל מיושן עליו היא מתבססת ועוד מרשה לעצמה לפסול את דעתי ולומר שהניסיון חיים שלה הוא התשובה להכל.
המציאות שאנחנו חיים בנויה על מודלים ישנים שמכתיבים לנו חוקים ומוסכמות. המודלים האלה מספרים סיפור מסוים, מקדמים אג׳נדות ספציפיות. שנים שאנחנו עוברים שטיפת מוח ואנחנו בסדר עם זה.
״קובי, מתוק, האמת היא שאתה תקוע, אתה לא מתקדם לשום מקום, כמה שנים אני שומעת שאתה רוצה לכתוב ספר, איפה הוא? אתה לא רוצה ללמוד, לא רוצה ילדים, אין לך מטרות, אתה מתקדם למקום לא טוב, אני דואגת לך, אני מכירה אותך. יש לך פוטנציאל ואתה לא מממש אותו״.
״אני לא חייב לך הסברים ועם כל הכבוד האמת שלך לא רלוונטית, למען האמת הדרך בה את חושבת מורעלת מהשורש, אני לא מצפה שתביני אותי, את לא מסוגלת. קודם כל צריך להבין שקיימת בעיה. רק אז אפשר להתחיל ולטפל. ברגע שתביני שצורת החשיבה שלך, האמונות והקווים המנחים עליהן את סומכת בעיניים עצומות, כל אלו לא באמת שלך, רק אז תהיה לנו סיבה להמשיך את השיחה הזאת. כרגע את בסהכ עוד כבשה בעדר, עוד דג מת, את לא שונה מאף אחד אחר שם בחוץ, את כל כך בטוחה באמת שלך, את כל כך בטוחה בשקרים שהאכילו אותך שכרגע אין עם מי לדבר, מיותר. באותה מידה יכלתי להתווכח עם אדם דתי על קיומו של אל. את חושבת שאת מכירה אותי, את לא. אין לך מושג מה עובר לי בראש, הדברים שאני חושב עליהם עבורך הם לא יותר משפה זרה, כזאת שלעולם לא תצליחי ללמוד. את חושבת שאני חריג? אולי את צודקת, אני רואה את עצמי כאדם חופשי, עם כל הבעיות, עם כל העצבות, המלחמה האישית שלי על חשק ותכלית, למרות הדיכאון שלי, למרות החרדות והבלבול, אני מאמין שאני אדם חופשי. ואת... את כלויה תחת ערימות זבל של ספאם שכבר מזמן לא רלוונטי לעולם החדש שעומד בפתח, הערכים והאמנות שמנחים אותך לא מתאימים לשינויים שקורים. את יכולה לשמור את האמת שלך לעצמך, אני לא צריך אותה.
אנשים כמו אורית לעולם לא יצליחו להבין את הקונפליקט שקיים בי, את הסערות שמשתוללות אצלי בראש. איך אפשר להסביר לאדם שמדבר בשפה זרה, וגם בטוח שהוא צודק, מה עובר עלייך? איך אפשר להסביר שהדיכאון כל כך גדול שדברים לגיטימים כמו לצאת מהבית או לעשות כביסה ולהתקלח כבר הפכו למעמסה. איך אפשר להסביר שהחשק נעלם עם כל יום שעובר, עד כדי כך שיצרים ורצונות כבר לא רלוונטים, אפילו לאונן אין חשק.
הצליחו לעצבן אותי.
הטמטום, צרות המחשבה, הקיבעון המחשבתי, אלו בעיות גדולות בחברה שלנו. אנשים כמו אורית כבר לא רלוונטים, הבעיה היא שהמודלים הישנים עדיין קיימים והם ממשיכים לדכא את החופש,את הפוטנציאל האמיתי, את ההזדמנות לעולם טוב יותר, כחברה, כבני אדם, כאינדיבידואליסטים.
להשתחרר מכבלי העבר זו מלחמה בפני עצמה, אין ספק שמדובר בתהליך ארוך, אבל הוא לחלוטין אפשרי. השינוי הזה יקרה, אני בטוח, זה טבעי, שינויים הם הדבר היחיד שודאי, והשלב בו אנשים יתעוררו הוא רק עניין של זמן. בין אם אזכה לראות את זה ובין אם לא זה לא משנה. כל מה שאני רוצה זה לחיות את החיים האלה כמו שאני רואה לנכון, וכל השאר? שילכו להזדיין, סיימתי להסביר את עצמי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
