פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 621 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים זאת האמת gigi
אני לא יודעת למה אני כל כך מפחדת. אחרי הכל,זאת האמת ואני לא עומדת למשפט אבל מה שמתחולל בראש שלי די דומה למה שקורה בבית משפט,כשהעד נחקר ונקרע לגזרים בידי סנגור ממולח,שיודע איך ללחוץ ולערער ולגרום לעד לסערת רגשות משתקת. אני לא מאמינה שאני עומדת לכתוב את זה , זה מרגיש כל כך סוריאליסטי וכמו איזה סיפור שאני עומדת לכתוב , או קרקע פוריה לסיפור בכל אופן..זאת האמת והאמת היא שאני סובלת מסטוקר.
זה מרגיש מוזר כי יש לי עכשיו 2 קולות בראש והם , כמו במשפט ממש, נאבקים על ההכרעה. אחד כבר מתחיל את ההסבר, את הרקע , את ה-איך זה התחיל ומה קרה ואירוע רודף אירוע בראש שלי, כמו כבר התחלתי לשפוך ולשפוך ואין לזה מעצור והקול השני הוא הקול המרכך , הקטיפתי הזה , שתוך רגע חותך ומכאיב (תלוי במידת ההצלחה/כישלון שלו לשכנע במשפט) והוא עיקר המטרה שלו היא למוסס את זה , להפסיק הכל. הוא המכחיש הגדול שאומר דברים כמו מה את משוגעת? כל האירועים הללו הם בדמיון שלך, הם הזיה או טירוף או עייפות או בלבול , זה משהו טיפוסי אצלך הרי , איך את כבר קופצת למסקנות כאלה גדולות כמו סטוקר? ממש , אחרייך יבלשו עוד מעט גם תגידי המוסד אחרייך ואם זה לא עוזר..
טוב,זה בדרך כלל עובד מצוין כי כבר שנה שאני מכחישה ולא סיפרתי את מה שעבר עלי לאף אחד חוץ מההורים שלי במקרה ספציפי שלא אפרט עליו..ואפילו הם לא האמינו לי. אז מי יאמין לי? וזה כואב וזה שובר, כי כשאתה כבר רוצה לספר ולפרוק, חלק בתוכך לא רוצה רק להוציא את הסיפור, להתוודות על הרגשות, לנקות את הכספת ,אתה מקווה למשהו נוסף,משהו מעבר. אני מקווה גם למעיין אישור,הוכחה ניצחת שאין כאן איבוד שפיות, שזה באמת עוול שנעשה לי וממשיך להתרחש ושאני לא משוגעת , למרות שאין לי אפשרות לשכנע כי אין לי עדויות/ראיות ואני גם לא חושבת שזה משנה בכלל כי גם אם היה לי וגם אם הפשע היה "נגלה ברבים" אני בספק אם העבריין היה נענש כראוי לו אבל זה כבר נושא אחר,לא רואה טעם לדבר על זה יותר מדי כי כולנו יודעים שאין צדק ואין הגנה ואין מה לחפש בבתי משפט או אצל המשטרה,בטח שלא צדק
אבל לפחות יהיה אמת ולפחות זה ישלח לעולם , דרך האתר הזה, ואם חס וחלילה יקרה לי משהו - זה יהיה כאן ואולי מישהו ימצא ויקרא את זה יום אחד וידע שסבלתי מהצקות של מטורף ואולי זה יקרה מוקדם ממה שאני חושבת ואולי זה אפילו יציל את החיים שלי באמת שאני לא יודעת , אני לא יודעת כבר כלום אבל דבר אחד ברור לי כשמש וזה הדבר הכי מפחיד שיש והעוול הכי גדול שאני יכולה לחשוב עליו וזה שלקחו לי את תחושת הביטחון..אני לא בטוחה בשום מקום,לא בבית שלי ולא בחוץ ולא בחברת אנשים ולא כשאני לבדי ובעיקר לא כשאני מכחישה כי אז אני מורידה את ההגנות היחידות שעוד נותרו לי - העירנות והמודעות
הרבה אנשים מתהלכים בעולם ומודעים לסכנות ,זה נורמלי , זה שפוי אפילו מתבקש אבל הרבה אנשים לא מרגישים כמו שאני מרגישה שפולשים להם למרחב האישי ומזעזעים את הביטחון שלהם בצורה חולנית. מעקבים,פלישה לבית , ליומנים האישיים, לתיק , לחפצים אישיים..לא הרבה יודעים איך זה מרגיש. ואני לא רוצה להיכנס לנושא הפיזי כי אני פשוט לא מסוגלת לחשוף את זה אבל אני מניחה שמי שקורא את זה יכול לנחש למה אני רומזת ולהבין בדיוק כמה זה מחליא..
עכשיו מגיע הצד המסתכל מהצד , יהיה זה אתם ,הקוראים, או הקול הפנימי שלי שמדבר כמו מחוץ לסיטואציה..הצד שמנתח דברים שואל עכשיו , בפעם המיליון, למה לא לשקול את האופציות - לספר לאנשים קרובים , לטלפן למשטרה, להתקין מצלמות ובקיצור-פתרון לתסבוכת. אז האמת שניסיתי את הכל.
סיפרתי להורים שלי והם לא האמינו לי..באותו זמן כשהאירוע קרה, גרתי איתם בבית והם בקומה למעלה ואני הייתי למטה, לבד. מכירים את ההורים האלה שאומרים כמו מנטרות את אותם "עובדות" שנוחות להם? אין אף אחד בבית,כל הדלתות נעולות, את פשוט מאבדת את השפיות ועוד משפטי-קיר כאלה,מעליבים ומשפילים..מה הם חושבים שאני,ילדה מטורפת או "מחפשת צומי"? אני לא חושבת שאפשר לרדד אותם לרמה של הורים מהסוג הזה כי את זה הם לא אמרו ואני מקווה שזה לא מה שהם חשבו עלי אז אבל בקיצור אמונה בי , בילדה שלהם ובמה שהיא סיפרה- לא היה. זה חיזק מאוד את ההכחשה ואת השתיקה ששתקתי בכוח מאז,כמו כדי לא "לצאת מטורפת"..וחס וחלילה לא לפגוע בתחושת הביטחון והשלווה שהם מתענגים עליה, בביתם הוא מבצרם.
המשטרה..טוב,זה כבר משהו שאני לא יודעת אם לספר בכלל כי זה כואב , כואב מדי להיזכר בזה אבל מיותר לציין שגם הם לא ממש הבינו על מה אני מדברת ללא ראיות חותכות..הם רק מתחקרים אותך עד שאת בורחת מהם כמו היו פושעים וזה הכל.
מצלמות יש,התקנתי 4 בבית, אחת בפנים ו3 בגינה לפני חצי שנה בערך. ההתקנה שלהם עלתה לי סכום עתק. כל לילה אני מפעילה אותם אבל עד היום לא "תפסתי אותו על חם" כמו שאומרים. מאוכזבת? בוודאי,אבל לא ציפיתי לפחות מבן אדם עם מוח לא שפוי.
התחלתי לתעד את מה שקורה..אני קוראת לזה - עניינים מוזרים. המקרה המוזר האחרון היה שיחות טלפון שהצד שמעבר לקו לא אומר כלום,כן, כמו בסרטים
שמתעדים סוטים כאלה ואחרים שאובססיבים לגמרי והשאר ידוע אבל הקטע הוא וכאן אני חושבת שהגעתי לעיקר - שלא ממש אכפת לי כבר
הגעתי למעיין השלמה מרירה עם החוסר ביטחון הזה, עם הניפוץ של האשליה שיש לי ביטחון ושליטה על החיים שלי..אז הוא יכול לפגוע בי והוא נוגע לי בחפצים שבחדר או פורץ אלי הביתה, מה זה כבר משנה. אני לא משנה וכל מה שקורה לי לא משנה וגם אם לא תאמינו לי זה לא משנה לי.
אני מרגישה רגועה יותר עכשיו. אני שמחה שזה סוף סוף ..מה המילה הנכונה?נכתב? לא..כבר כתבתי כל מיני אירועים , כדי לתעד שזה קרה ולחפש איזה משהו שחוזר על עצמו (שעה,תאריך,פעולה,חדר מועדף וכ'ו) נאמר?אולי..זה כבר נאמר אבל עכשיו זה אחרת. עכשיו זה עלה מדרגה כי אני לא מחפשת אישור או פיתרון כי אין פיתרון. יש רק מצב נתון והמתנה.
המתנה זה חלק עיקרי מהדבר הזה כי את כל הזמן ממתינה , לדבר הבא , לאירוע הבא, ל"מקרה המוזר" הבא אבל זה כבר לא מערער אותך כמו קודם , זה לאט לאט פחות מפחיד. זה כבר שגרה. מה שכן,לפעמים אני תוהה מה הקטע , מה המטרה באמת,מעבר לאלמנטים הקטנים של יצירת הקשר.. מה התיכנון שלו , אם יש לו תיכנון בכלל והאם זה אכפת לי
אני לא יודעת מה עוד לכתוב או מה..נראה לי שכיסיתי את הדבר הכי חשוב שזה העלאת המצב אל מחוץ לעצמי,לרשת.
זה משנה בכלל? פתאום זה מעסיק אותי/מלחיץ אותי..הפעולה הזאת של העלאת סיפור כזה לרשת עלולה לטמון בחובה סכנות , לא?
אבל למה שזה יסכן אותי עוד יותר (כי הוא יראה את זה?) ואיך אפשר בכלל לגרום למצב להיות גרוע יותר ממה שהוא? פתאום זה מזכיר לי את המי טו ואת הסיפורים המזעזעים שבחורות מספרות ומעלות לפייסבוק בדבר אנסים ומטרידנים. הסיפור שלי לא שונה , אני מצטרפת לקבוצה הזאת למרות שאני לא רוצה להצטרף אליה אבל זה נכפה עלי ולפחות , איכשהו, יוצא שאני לא לבד בזה.גם זה משהו.
אין לי מסר בשבילכן , נשים..ההאשמה העצמית לא תלך לשום מקום , גם אם אכתוב סיסמאות כמו זה לא אשמתכן כי האמת שתמיד נחשוב שכן
, זה איזה פאק בשכל שתמיד ישאר שם וצריך לחיות ביחד עם התחושה הזו ולהמשיך הלאה עד כמה שאפשר ואם אי אפשר,להמשיך ללכת ולהיאבק לחיות , גם אם מנסים לקטוע את השגרה ואת הביטחון שלנו כי זו זכותנו,לחיות בביטחון.
ובגלל שאני לא יכולה שלא לנצל את ההזדמנות ו/או להתאפק- רק למקרה שאתה , חרא מושתן, קורא את זה - אני יודעת ואתה יודע שכל המעשים נספרים ונרשמים אם לא בידי אדם בידי אלוקים ואני משאירה לו לכתוב ולתעד את כל מה שעשית ומה שאתה עושה ויום יבוא ואת החשבון אתה תשלם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים gigi אהובה Hill
יש מרכזי סיוע שאליהם תוכלי לפנות, שישמשו לך כמשענת, שילוו אותך, יעניקו תמיכה והקשבה ללא תנאים ואף שיוכלו לעזור לך במידה ותחליטי להתלונן בשנית.
אני אמנם לא בארץ כרגע, אך יכולה להפנות אותך, במידה ואת מרגישה שאת מסוגלת לכך.
צר לי כל כך שזו המציאות שאת חווה. מדברייך לא ניתן להבין לגמרי את עוצמת האירועים, מידתם, היקפם - אך תזכרי שכל פוגע/עבריין, לרוב, משאיר ראיות בשטח. גם אם הן רק פורנזיות (נסיבתיות על פי היקש, היסק), הן קיימות. במצבים של מטרידנים סידרתיים זה ניכר עוד יותר כי המבצע חוזר 'לזירה', בין אם היא ממשית, וירטואלית, מתקיימת באמצעים טכנולוגיים וכו'.
לא אלאה אותך, רק חשוב שתזכרי שקיימות אפשרויות לטפל בסיטואציה הקשה הזו.
לקיחת הביטחון האישי שלנו זה אחד הדברים הפוגעניים והאלימים שנוכל לחוות. הערעור הזה מטלטל ולעתים קשה מנשוא ולכן חשוב שלא תישארי לבד עם התחושות והרגשות שלך. זו לא סיסמא, זו מציאות מהותית.
התחושה שהמערכת (המשטרה) ואוזלת היד של המערכת המשפטית במדינתנו יכולה לערער אותנו עוד יותר. לא אייפה את המציאות, אבל לצד הערמת הקשיים, יש גם הצלחות. יש פתרונות בחסות החוק ואת לא צריכה להתמודד מולם לבדך.
אני באמת מאמינה שניתן לשים סוף למחשכים, הדרכים לכך יכולות להיות מפותלות, קשות, אך הן קיימות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים Hill gigi
אלו מרכזי סיוע יוכלו לעזור? ממש אשמח אם תשלחי לי קישור לאתר או אפילו מספר טלפון. אני חושבת שאת צודקת ושתמיד תמיד עדיף להתגבר על הבושה ועל הפחד של "לא יאמינו לי" הידוע ולספר..זה מה שאני חושבת שניסיתי לעשות כשפירסמתי את זה כאן. בקשר לחברות אני חושבת שאוכל לספר , לא לכולן או להרבה מהן כי מדובר בנושא רגיש מאוד שגם כולל אממ היחשפות קשה אבל בכל מקרה..את צודקת , אצור קשר אם מי שארגיש שתיתן בי אמון ואנסה להיעזר במי שאוכל..זה מחמם לי את הלב כמה שאת מבינה ללבי ומנסה לעזור!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 4 שנים היי למה לסבול? חני
את צריכה הוכחה שהזיזו לך דברים?
ולמה את חושבת שהוא מפה? זה תמוה
כי לא כולם מכירים את האתר.
תבדקי באיזה עוד אתרים
את משתמשת ומזדהה ואולי שווה להתנתק מהם.
תחליפי מספר פלאפון.
מה שמטריד שאת מרגישה שהוא
יודע היכן את גרה.
תבדקי מי מהאנשים שאת מכירה
ופגשת לאחרונה עשוי להיות הסטוקר.
את יכולה לכתוב לי גיגי...
חיבוקים גדולים
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים הי חני gigi
אני מסכימה איתך שזה תמוה אבל אני כבר לא יודעת היכן הוא והיכן הוא לא..אני מוצאת נחמה בשגרת היומיום אבל כמו אישה מוכה שיש הפרשי זמן בין הקטעים אבל זה תמיד חוזר מתישהו, במקום כלשהו-ככה אני מרגישה בקשר לאותו סטוקר..שאין לי מושג מכלום ולכן אני כבר מרחיבה את ההנחות שאיפה שאני נמצאת - הוא נמצא ושהוא ככל הנראה רוצה לדעת עלי הכל ולכן המשפט הסופי ההוא,שגם עשה לי טוב בלי קשר לשאלה אם הוא אכן קרא או לא.
זה באמת מטריד אבל כמו שאמרתי , את לומדת לחיות עם הזוועה הזאת,בעיקר דרך התעלמות כפויה כי מה שיהיה ניתן לעשות אני אעשה ומה שלא - שוב אתעלם..זה לא כאילו שיש לי הרבה אופציות אחרות..עד לרגע זה , שאולי יעזרו לי ויפנו אותי לעמותה או לגוף אחר שיכול לעזור.
תודה רבה על החיבוקים,שולחת לך חזרה:):)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים המרחב חני
האישי שלנו אמור להיות קדוש.
וכל מי שחודר לשם
הוא מסיג גבול.
אל תקלי ראש יקירה.
את חשובה
ולא אמורה לחיות עם זה.
חיבוק דב
ממני
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 4 שנים צר לי שזה מה שאת עוברת סייג'
נורא בעיניי שלא מאמינים לך, וזה קטע שאני שומעת הרבה.
זה מרתיח בעיניי, כי באמת שזה משהו שחוזר על עצמו עם נשים, שכולם מסתכלים עליהן כאילו הן מגזימות כשהן במצוקה וזה לגמרי מסכן אותן.
אני מקווה שהוא יתפס בקרוב.
אני מקווה שהוא יקבל את העונש שלו ואת את השקט שלך.
פרטיות זה אחד הדברים שאני הכי מעריכה ומברכת עליהם בחיי, אז בעיניי זה ממש סיוט שאין לך את זה.
אבל תישארי חזקה, אני במקומך הייתי מסתכלת על זה כאל משחק מוחות, אולי תתעלי את זה לאיזה סיפור.
בוודאי שיש אנשים כמוך שהתמודדו עם סטוקרים בעבר ויש להם שיטות, והרי אומרים שאין חכם כבעל ניסיון...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים תודה gigi
סאנשיין,חיזקת אותי והמילים שלך מעבירות את מה שקרוב לוודאי אני עצמי הייתי אומרת למישהי אחרת,לו הייתה במצב שלי עכשיו.
אני שמעתי על המון מקרים של אובססייב סטוקרינג , אבל לא כאן אלא בארה"ב והייתי רואה גם תוכניות/סדרות על זה. לפי הסטטיסטיקה יש 7 מליון בני אדם שהם קורבנות רק בארה"ב עצמה מדי שנה אבל התופעה הזאת , הגלובלית, לצערנו פחות מוכרת במדינה ופחות מטופלת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 4 שנים gigi יקרה Storm~
אני ממש מקווה שהוא יפסיק להטריד אותך. נשמע פשוט מזעזע
ועצוב לי לשמוע שלא מאמינים לך
אני כאן אם בא לך לדבר.. אם אני יכולה לסייע במשהו
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
