שמחתי לקרוא את תגובתך.
הרעיון לכתיבה הגיע אלי כשחשבתי לאחרונה על האיש העיתי שנבחר לקחת את השעיר והחזקוני אומר שנקרא עיתי כי הגיע זמנו למות תוך אותה שנה,
והרהרתי בכך שמה אם בסוף השעיר לא כיפר במותו הרי האיש העיתי ימות בכל מקרה.
אולם חשוב לדעת שלא רק העיתי ימות באותה שנה אלא כל אלה שהגיע זמנם.
כי השעיר אינו מכפר על אנשים שהגיע זמנם, אלא על אלה שבשל חטאיהם אפשר שילכו קודם זמנם, וכאן באה התשובה ויום הכיפורים מכפר.
בעיקר אמורים הדברים לאלה שחוייבו מיתה בידי שמיים.
נ.ב.
יש המפרשים "עיתי" = מזדמן, מלשון עת.
והזוהר הביא סימנים כיצד לזהות את האיש העיתי.
בכל אופן, יפה דרשת ועשית את החיבור הראוי לפיוט היפה.
כמה אנשים כאלו קיימים שלא שומעים ולא יודעים עליהם.
ניכר שגם הכותבת מרגישה חלק מאותם אנשים.
הכותרת העלתה לי אסוציאציה ל"תפילת יחיד".
השפה, המינוחים הלקוחים מעולם הדת - כולם מחדדים את התחושה הזו, אם כי לא ממש בצדק.
יש בשיר הזה משהו מלנכולי משהו, סופני משהו.
לא מפליא אותי שבחרת בכותרת הספציפית הזו - היא הולמת מאוד.
שמחתי לקרוא את תגובתך.
אכן כתבתי מרגשותיי לאחרונה בקשר למאורעות שונים בחיי.
אני אוהבת לכתוב על רגעים אחרונים-סופניים כי ברוב המקרים אז כל השקרים והמחסומים נופלים ונשארת רק האמת.