פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 4 שנים ו-5 חודשים מה יקרה עוד 200 שנה ציפור דרור

  

  ציפור דרור

  ילדי אומר לי :
  אמא נכון עוד 200 שנה אני ואת לא נהיה פה וכבר נמות?
  המילים שלו דוקרות אותי כמו בוררות בפינצטה חדה במיוחד את התקפי החרדה שלי וחלומות הביעוטים.
  "אולי" אני אומרת לו "ואולי ימציאו עד אז תרופה שתיגרום לנו לחיות עד גיל 500 ונהיה שנינו עוד 200 שנה זקנים ומצחיקים בלי שיניים"
  הוא מגחך. מחייך לעצמו ואומר משהו שאני כבר לא זוכרת.
  ראשי היה עסוק בשאלה שלו מצד אחד והרגעה העצמית טיפשית מצד שני. 'זה עוד 200 שנה מה את נלחצת. את תמותי הרבה קודם'.
  
  ואני עולה הביתה. לוקחת כדור הרגעה-משתיק-פחדים וממשיכה הלאה. ותוהה איך הילדים מצליחים להעביר הכל בככ קלות.
  או שגם הם בכלל לא .
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 4 שנים ו-5 חודשים "גם הם.. אברהם

    

    אברהם

    בכלל לא"
    כמובן שזה תלוי בגיל הילדים.
    כפי שאינם מבינים את מרחב הזמן (200 שנה), כך אינם מבינים את המשמעות הרחבה של מוות.
    
    אולם גם אם הם מבינים את משמעות החידלון, הם משתמשים בטווחי זמן שנראים כמו נצח, וזו דרך ההתמודדות שלהם נגד "חרדות", במקום לקחת כדורים "משתיקי פחדים".
    
    כתבת יפה.
    תודה
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.