פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1623 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים סתם ,מחשבות gigi
לבד..רגע לעצמך. העולם נעצר, קופא. יש דממה ושקט של תהייה. אתה בודק מי ומה אתה אבל פחות ופחות כי התשובות לא נראות מספקות. אחרי כמה זמן אתה מתחיל להתעסק בכל דבר חוץ מעצמך כי זה יותר קל מלהסתכל במראה וזה בכלל בלתי אפשרי כי ..טוב, היום צריך תואר בביטחון עצמי. במהרה אתה מתחיל להיסחף לעולמות אחרים , לתהות אם אתה באמת כאן, אתה באמת קיים או שזה תעלול מחוכם? ולפני שאתה מעז לחפש אחר התשובה , המוח שלך נזעק נורא.אתה חייב רעש והמולה! זה יתן לך ממשות , זה יאשר את קיומך, זה יבריח את הפחד שמכלה כל מקום ופינה אבל זה מכאיב.. זה שונה..אבל גם זה לא מהנה. העולם מסתחרר כל כך מהר. אתה ממהר ותופס משהו אבל הבלון מתפוצץ. מישהו אומר לך שזה החיים ורץ להתעופף ממשהו אחרץ נראה שזה כל מה שאתה עושה בזמן האחרון- מנסה לתפוס אחיזה. משהו, מישהו? בריחה.
יש לדה זה וו סיבה - המקצוע , המודרניזם, המסורת, המשפחה..כולם די חוזרים על עצמם וההרגלים הקטנים ,"החטאים", כבר מזמן לא עוזרים. נראה שאתה טובע ברגשות ומתעסק רק בבריחה והשאלה צצה בחלומות הבלהה - אתה באמת קיים? אתה באמת קיים?אולי כבר לא, אולי עברת למקום אחר מזמן ואף אחד לא שם לב
איך אף אחד לא שם לב?? בריחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים אין לי משהו מיוחד להגיב סייג'
אני רק יודעת, שהרגשתי ככה פעם.
זה היה בחורף לפני שנתיים, ישבתי על ספסל בחוץ, והסתכלתי סביב, והבנתי שזה לא מרגיש אמיתי.
הקיום שלי לא הרגיש לי אמיתי, יותר נכון זה הרגיש כמו חלום.
אני זוכרת שהכיתי את עצמי על הרגליים וצעקתי לעצמי בתוך הראש: "תתעוררי! תתעוררי כבר! תרגישי משהו!".
כמובן שלא התעוררתי אז, אבל מרגע שהבנתי שאני לא מרגישה ערה, ושאני שונאת את זה, התחלתי להפריד בין מציאות לדימיון.
התחלתי להבין שבמציאות, אין לי כלום, ובדימיון, יש לי הרבה, ועם הזמן התחלתי לשאול את עצמי איפה אני רוצה לחיות.
ברגע שהחלטתי שאני רוצה לחיות במציאות, הייתי צריכה להפסיק להשקיע את זמני בדימיון.
היום אני לא יודעת איך, אבל אני כבר לא רואה סדרות כמעט, בעבר לא יכולתי לדמיין מצב כזה, אבל פשוט עבר כבר כל כך הרבה זמן שאני עובדת על מה שאני באמת רוצה, ומשקיעה בחיים עצמם ובהתבוננות בעצמי ובאנשים סביבי, שעבר לי הצורך במשהו שלא יכול לתקן לי את מה שבאמת מפריע לי.
התחלתי לרצות להתקדם, עבורי חיות זו צמיחה והתקדמות הלאה.
כל יום להיות יותר טוב מאתמול, וכל יום לחשב מחדש לאן אתה רוצה להגיע.
אני מניחה שגם שמתי לב לזה אז, שהכל חוזר על עצמו, מין דיסק מעצבן.
זה לא היה בשליטתי, כולם סביבי פשוט אמרו את אותם הדברים שוב ושוב, ולא משנה כמה ניסיתי לשנות את התסריט, זה לא עבד לי כמו שרציתי, הם לא זרמו עם השינוי, בכלל לא שמעו שהמילים שלי אחרות מבעבר, שאני אחרת מבעבר.
זה לקח לי שנה אבל בסופו של דבר הצלחתי לשבור אותו, בעזרת ספרים האמת.
כשאתה קורא ספרים על נושאים שבאמת מעסיקים אותך, יותר קל לך לתפוס את התשובות שאתה מחפש.
קראתי ספרים על להיות נוכחות, ועל קשרים עם בני אדם.
ברגע שהייתי מודעת לאיך הקשרים שלי עם האנשים סביבי ניראים, התחלתי להבין שאני באמת תקועה בגיהינום מסוג אחר.
כולם ישנים, רק אני ערה, מה לעשות עכשיו?
אני מכה אותם במילים, "תתעוררו", אבל אי אפשר להכריח אנשים שלא רוצים להיות נוכחים איתך בתודעה, להיות כאן.
אז הייתי צריכה ממש ללמד את עצמי, להישאר נוכחת, גם כשמסביבי הכל כבוי, ואנשים נמצאים איתי פיזית, אבל לא איתי בכלל.
עם הזמן, השינוי שעשיתי בעצמי התחיל לחלחל גם לאחרים.
והיום אני יכולה להגיד, שאין לי מושג איך עשיתי את זה.
אז תכלס, אני אישית לא מצאתי תשובה אחת נכונה לאיך לגרום לאדם להרגיש קיים.
אבל ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה, אז כשזה התחיל להרגיש רע להיות ערה, הזכרתי לעצמי את אותו היום על הספסל, "זה מה שביקשת. להיות בחלום זה לא יותר טוב מהכאב בלהיות ערה".
בעיניי, זה לא עניין של לברוח, כמו שזה עניין של האם אני רוצה להיות נוכח או לא?
אני החלטתי, שאני רוצה להרגיש שאני פה, לא משנה כמה זה משעמם וכמה האנשים סביבי מעצבנים ולא נגישים אליי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים ממליצה לך לקרוא את... אביטל
"הזן בחיי היום יום"
יש שם חיזוקים ותרגילים מעשיים על ההתמקדות של כאן ועכשיו ודרך מאוד מיוחדת לסדר את המחשבות שלנו
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
-
-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
סאנשיין- הצלחת לתאר בצורה מקסימה את הבעיה שלנו אבל האם באמת שווה וכדאי שהאדם יהיה בכאן ועכשיו אם מדובר בבעיה חברתית-גלובלית, שצריך להיאבק בה מגיל צעיר? היכולת להיות נוכח בכאן ועכשיו משתבשת מהרגע שאנחנו נולדים, או לפחות ככה זה היום.. בתקופה שלי, עוד שיחקו בקלפים ובכדור בחצרות של בתי הספר אבל היום רוב האנשים "כבויים", כמו שהגדרת אותם יפה, מגיל צעיר מאוד. גם אני מודעת לחסרונות אבל לפעמים אני אומרת נואש..הסביבה שאני מכירה מכורה להסחות הדעת המודרניות. אין בין חברותיי חובבי ספורט או מסיבות או משהו חברתי , הרוב זה נטפליקס, משחקי וידאו , טיקטוק וכ'ו וזה מקשה עלי לפתח ערוצי תקשורת אחרים או נושאי שיחה אחרים. לפעמים אני לא רואה סיבה מוצדקת לעשות וויתור שבסופו אין תגמול/תמריץ. וסרטים..אני יכולה לדבר בסרטים. העובדה שנגמלת מההרגל הזה ושנפתחת וסיפרת, במבוכה ותעוזה, זה מדהים בעיני-תודה לך על השיתוף! זו גם דרך להיות נוכחת פה , איתי, ליצור אינטרקציה מציאותית. אשמח לשמוע ממך טיפים ועצות איך וכיצד להיגמל , בעיקר שכרגע אין לי אלטרנטיבה לפנות אליה. אגב, מניסיון שלי, קשרי גומלין שלא פורסים ביניהם הרבה חוטים של אינטרסים יומיומיים - לא מחזיקים..וגם אלה שנוצרים, עלולים להיעלם עם הזמן, מסיבות שונות וזה כל כך מתסכל ומדכא ומבודד שהאמת, אני לא מאשימה אף אחד שנעלם לקונכיה שלו, גם אם בהסתכלות מהצד זה מחריד. בנוגע לשינוי שעשית שנה זה צי'ק צק כשזה נוגע לשינוי כזה. כל הכבוד! לי קשה לדמיין את עצמי עושה שינוי כזה תוך שנה וגם ללא תמיכה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים אני לא יודעת אם אלו עצות, אלו פשוט הדברים שעולים לי סייג'
אני חושבת שדומה נמשך לדומה.
אני חושבת שאנחנו צריכים קודם להיות, הכי עצמנו שאנחנו יכולים, כדי שאנשים שבאמת מסוגלים להבין אותנו, ורוצים את אותם הדברים שאנחנו רוצים, יוכלו למצוא אותנו.
אם הים הזה חשוך, ואני לא רואה כלום, אז במקום לחפש את האור ואת האנשים שנמצאים שם, אני הופכת את עצמי למגדלור, וככה אני לא צריכה לעשות שום דבר, או להתאמץ יותר מדי...האנשים הנכונים פשוט מוצאים אותי לבד.
אני גם זוכרת את עצמי יושבת עם אנשים, וכולם בפלאפון שלהם, ואמרתי לעצמי "אולי גם אני אהיה בפלאפון שלי?", אבל כשהבנתי שאין לי מה לעשות שם, ושאני פה עם אנשים כי אני רוצה להיות איתם, ושעדיף לי כבר להיות לבד בחדר, מאשר לבד עם אנשים אחרים שבכלל לא נוכחים היכן שהגוף שלהם.
זה לא קל לגרום לאנשים להסתכל עליך...
אפשר לצעוק עליהם, אפשר פשוט להיות מריר לגבי זה, ואפשר גם להציע "אני חושבת שאני אלך הביתה", ולתת להם הזדמנות לעצור אותי עם שינוי של גישה, ואם הם לא משנים, אז אני פשוט באמת הולכת הביתה, לא משנה כמה זה יכול להיראות דרמטי לפעמים.
ברגע שיש לך אפס סבלנות, ואת לא מתירה דברים שאת לא רוצה סביבך, אז אנשים מתאימים את עצמם אלייך באופן לא מודע.
אנשים יכולים לקרוא לזה אנוכיזם, אבל אני לא מכריחה אף אחד להתאמץ או להשתנות עבורי, אם הם לא רוצים להיות מי שאני צריכה שהם יהיו, אז אני לא אהיה שם איתם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
ואי , סליחה שאני עונה לך רק עכשיו. לא ראיתי את ההודעה והייתי בטוחה שאני זאת שמחכה להודעה ממך ובעצם אני לא עניתי לך.. ממש צודקת. זה הכל עניין של גישה וגם של החלטה כי אף אחד לא יקבע לי את הדרך הנכונה עבורי. אגב, "המגדלור" עושה פעולה כפולה - מקרב את מי שצריך ומרחיק את מי שלא צריך ומתישהו , הקריאה שאנו שולחים תענה בקריאה דומה. אני ממש מסכימה עם המשפט שכתבת שדומה נמשך לדומה ושהתת מודע עובד שעות נוספות בתחום יחסי האנוש חח המוח שלנו יודע לעכל עשרות פרטי מידע ולפעול על פיהם עוד לפני שאנו מודעים לכך. מישהו צריך לחקור ולפצח עבורנו את האיבר הקסום הזה!!
ועכשיו לנושא אחר- בגלל שהילוש ביקשה שיר משמח התחלתי להאזין לשירי נוסטלגיה ונהניתי כל כך , כאילו זה ה יה סוג של תרפיה חחחח רציתי לשתף אותך ולהציע לך לשלוח לי שירים שאת מתחברת ואוהבת וגם אני אשלח לך. יש לי תחושה שיש לנו את אותן זיכרונות מוזיקליים:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים באמת? והזיכרונות המוזיקליים שלי די כאוטים. סייג'
במוזיקה אני בעייתית, אני פשוט אוהבת לשמוע דברים שרלוונטים למה שאני חווה, או לסיפורים שרצים בראש שלי.
אני לא ממש מבינה במוזיקה, והטעם שלי מאוד מגוון, אז אני לא יכולה לתאר לך מה הטעם המוזיקלי שלי.
אבל אני אוהבת ממש את השירים של טיילור סוייפט, כשמקשיבים לאלבומים, והולכים לפי הסדר, אז ממש חווים את הסיפור שלה.
גם יש ממש הבדל, כאילו לכל אלבום יש קונספט משלו, ואני אוהבת את זה, כי כל אחד מתאים לתקופה אחרת בחיים.
קיצר, אין טעם שאני ממש אמליץ לך באופן אקראי על שירים, אבל אני כן יכולה לפחות לנסות להמליץ לך על שיר אחד שממש אהבתי בעבר.
אחרי חשיבה ארוכה, בחרתי בזה, כי עד היום אני עדיין שומעת אותו:
https://www.youtube.com/watch?v=qi7Yh16dA0w
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
איזה שיר מקפיץ. לא הכרתי את השיר הזה, איזו בחירה טובה! שיחקת אותה , סאנשיין! נראה לי שהעובדה שאני מאזינה לזה בזמן שהמרצה שלי חופרת בזום, מכפילה את ההתלהבות שלי חח דווקא את טיילור סוויפט..לא יודעת, אני לא מחבבת את הסגנון שלה אבל יש לה הברקות. בקשר לחוויות האישיות שהיא מכניסה לתוך השירים, זה יכול לחבר מאוד אל מי ומה שהיא וגם דמי לובאטו , שמתאוששת מקושי אישי , החליטה להכניס את החוויה לאלבום החדש שלה. הכל בסדר, גם הטעם המוזיקלי שלי מגוון חחח זה סימן טוב. אגב, כל פעם שאני נכנסת לפורומים אני מחפשת את הקטע החדש בכיכובך , יש משהו חדש באופק?:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים שמחה שעשה לך טוב. סייג'
טיילור היא טעם נרכש לגמרי.
חרשתי על האלבום האחרון שלה בתחילת 2021,השירים שלה לא נתפסים עליי בשמיעה ראשונה, אבל ככל ששמעתי את האלבום שוב ושוב, ככה למדתי לאהוב שיר אחר שיר.
היא באמת מדהימה כששמים לב למילים ולשורות שהיא נותנת, והיא גם עבדה על האלבום הזה עם עוד אנשים אז יש לו וייבים שונים מטיילור סוייפט הישנה.
היא השתבחה עם השנים, גם אני לא מתה על האלבומים הראשונים שלה.
דמי היא לגמרי אחת שאני שמה לב אליה, אני מכירה הרבה מהחומרים הישנים שלה אבל לא הכל.
בקשר לכתיבה, אני מקווה שאני לא אכתוב יותר.
זה קשה להסביר למה אני כל כך רוצה לא לכתוב, אחרי שנים שאני כבר משקיעה בזה וזה נהיה משהו שאנשים מעריכים בי.
אבל אם להסביר את זה בקצרה...
אני חושבת שכדי שמשהו חדש יכנס לחיים שלך, אתה צריך לפנות לו מקום, והכתיבה תופסת מלא מקום בחיי, שאני אישית כבר לא ממש רוצה וכרגע גם לא צריכה שהיא תתפוס.
הסבר נוסף הוא, שאומנם יש לי מחלת כתיבה, אבל אני צריכה סיבה כדי לכתוב, ואני שמחה שכרגע הסיבות שבגללן התחלתי לכתוב מלכתחילה מתפוגגות.
אפשר להגיד שהכתיבה גידלה אותי, אבל אולי גדלתי מספיק לתקופה הקרובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הבריחה הכי מספקת היא זו שמנתבת לנו את הדרך הרחק מעצמנו. לעבר אחרים. Hill
וב'לעבר אחרים' אני מתכוונת בעיסוק שלנו באחר, רק כדי לא לפגוש את עצמנו.
איזו ממשות מאשרת את קיומך, gigi?
העלת שאלה מעניינת- האם אנחנו באמת קיימים? ואם אף אחד לא שם לב שעברנו למקום אחר מזמן, איזה תוקף יש לנו? היכן שלא נהיה?
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
הילוש,שמחה לשמוע ממך! הרבה זמן לא דיברנו. האמת, אני די מבולבלת מהתשובה שלך. חשבתי שתגידי ההפך, שעלינו , בעקיפין ודרך אחרים , לפגוש את עצמנו כי זו הבריחה הכי "מספקת". התמקדות בסביבה ככלי להתפתחות אישית נוגעת ב2 מימדים בבת אחת ויוצרת מציאות חיובית ואידיאלית. נשמע מעולה ,לא? אשמח להסבר מצידך כי לא הבנתי למה התכוונת בדיוק ב"רק לא לפגוש את עצמנו". האם זה המצב האידיאלי לדעתך? להתמקד בסביבה בלבד? בנוגע לממשות שלי, אני עדיין מחפשת אותה חח באסה. אהבתי את השאלה האחרונה שלך כי גם אני תהיתי..די מפחיד לחשוב על זה שבן אדם יכול לחיות בעולם פנימי רחוק שנות אור מהסביבה שלו , בלי שאף אחד ידע ועדיין להסתובב ביננו , כמו מת-חי והתוקף לחיים הכפולים שלו היא התמימות שלנו,לא? אולי אין באמת ממשות אחת, ולכן גם אין ממשות "אחרת" שצריך למשוך את הסוטים ממנה. אולי אנחנו אף פעם לא במיקום אחד, אלא מפוצלים בין מימדים , בהתאם לסביבה ולזמן ומראים נוכחות שונה בין אנשים שונים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים יש צמתים מסוימים בחיים Hill
שמצריכים מאיתנו הינתקות עצמית. ללכת בשביל לחזור.
ההינתקות העצמית יכולה להגיע בצורת 'בריחה', זהו רק שלב וככזה, הנחיצות שלו לעתים בלתי נמנעת.
בריחה לעבר אנשים אחרים מרחיקה אותנו מהקושי המהותי שאנחנו חווים, ההתמקדות בסביבה, לדעתי, עוזרת לנו לבנות 'משהו' בתוכנו. משהו שעם הזמן יתפקד ככלי חשוב לבניית הזהות שלנו, כנדבך נוסף שנגלה על עצמנו.
זהו אינו המצב האידיאלי, אלא רק מהמורה אחת נוספת במשעול הדרך. זהו נתח חשוב של עצמנו, שעלינו לגלות.
אהבתי את הרעיון שכתבת בשני המשפטים האחרונים שלך,
"מראים נוכחות שונה בין אנשים שונים" - יש אנשים שיגרמו לנו להתיר את הקליפות שמאגדות אותנו למה שאנחנו, יותירו אותנו חשופים מולם, יאפשרו לנו את המרחב הבטוח להיות אנו עצמנו.
ויש אחרים שיסדקו קליפה אחת שלנו ורק בנקודת זמן מרוחקת נוכל להגיע להבנה שהם אינם ראויים לנו, ועדיין, התפקיד שלהם הכרחי ונחוץ.
מכאן, שמערכות היחסים שלנו קריטיות להתפתחות העצמית שלנו, להתפחות שלנו כאדם, כישות. ועצם העובדה שאנחנו חושפים חלקים שונים מעצמנו בהתאם לסביבה כפי שכתבת, מעידה, לדעתי, על מערכת רחבה של מנגנוני הגנה שאנחנו מסגלים לעצמנו, וזאת על מנת להצליח להתנהל במימד הסביבתי.
החיפוש אחר הממשות שלך הוא חיפוש חשוב.
כולנו בחיפוש תמידי. גם אחרי שהשגנו לעצמנו את אבני הדרך שהצבנו לעצמנו. גם אחרי שמצאנו את מה שאיבדנו. מתווספים דברים נוספים שאבדו לנו או שהתחלנו לרצות בפעם הראשונה.
ייתכן ובאמת אין ממשות אחת, או שהממשות שלנו מורכבת ממספר רבדים שמאפשרים לנו להיות אותנטיים, ייחודיים, מורכבים, מהולים ברגשות סותרים בו זמנית - גוונים רבים של עצמנו.
** השמחה הדדית :)
תודה על זווית המחשבה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
סליחה על ההיעלמות.באמת..לעיתים תכופות זה קורה לי.או שאני כל השבוע באתר מסוים או שאני שוכחת ממנו לחלוטין. אני מסכימה איתך בנוגע לבריחה שלפעמים חשובה ואפילו הכרחית לבניית הזהות או להתמודדות עם קווי האישיות הפחות נעימים. בהחלט, מנגנוני ההגנה משחקים תפקיד מרכזי במיומנויות החברתיות ובקשרים בנינו לבין עצמנו. אבל אני פחות אופטימית ממך. אני רואה במצב הזה , הלא אידיאלי כמו שאמרת דבר עגום. אולי נכנסתי למצב רוח פסימי אבל אני מתקשה לקבל את זה שהחיים הם כאלה. חיפוש אחר ממשות נמשך נצח חחח וגם אם אנחנו , ברי המזל מבנינו, מגיעים לרגע המיוחל ויודעים מי ומה הם , עם כל הרבדים והגוונים (אהבתי את ההקבלה לעולם האומנות!) ומדוע הם כאן בעולם..עדיין, החיים מלאי עומס ולחץ וגם כשאנו מכירים אנשים במגוון רחב של מצבים שונים הם תמיד עלולים להפתיע אותנו,כפי שסברנו שתינו מתחילת השיחה ובלהפתיע אותנו אני לא מתכוונת בהפתעת יום הולדת חגיגית. החגיגיות , כל החגיגות שנחווה בחיים -יתפוררו. למעשה, הרגעים החיוביים הם כמו מוצרי חלב שתהליכי העיכול שלהם מהירים בעוד הכאבים והקשיים הם אבני הבניין שלנו,אלה שלוקח לנו אנרגיה רבה וקושי לעכל. מהם אנחנו מתפתחים וגדלים..התובנות והמסקנות רחוקות מאיתנו בצעירותנו, משיגים אותם בדיעבד,עם ניסיון חיים. ואי,הילוש אני חופרת..אבל אני יודעת שגם את מתה על פילוסופיות אחרת לא היינו מסתדרות כל כך טוב. אני גאה בעצמי על ההקבלה המדויקת בין סוגי המאכלים לסיטואציות חיים, זה ממש מדויק , גם את חושבת? חחח אשמח לזווית המחשבה שלך:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים החיים אכן מלאי התפורריות Hill
ההתפוררויות הכי קשות הן בנינו לבין עצמנו. כשמערך התמיכה שלנו חזק ויציב, מערך תמיכה חיצוני ופנימי כאחד, המהלומה, חזקה ככל שתהיה, נטמעת בנו לצד מסוגלות מפוארת להתמודדות.
אנחנו תמיד מפתיעים את עצמנו ביכולות ההתמודדות שלנו, במנגנוני ההגנה שלנו, שעוזרים לנו בהיחלצות.
אחד הדברים הכי מנחמים בחיים היא הרגעיות. 'בריחה' כרגעיות יכולה להימשך תקופה לא קצרה, אבל בסופו של דבר היא מתרגמת לתהליך זמני. גם אם נדמה לנו שאנחנו שקועים בשלב זה יותר מהנדרש.
gigi יקירה, אין מגעי קסם. הממשות, התכליתיות שלנו, מהותנו בחיים הללו, השגתן כרוכה בעבודה קשה, בעשייה, בתיקוף עצמי שמגיע בצורת למידה. בצורת ניסוי וטעיה.
את צודקת בהחלט, החיים רווים רגעים שליליים והרבה פעמים נצטרך להילחם על המקום שלנו. גם מול עצמנו.
הרגעים החיוביים שציינת, התובנות והמסקנות שבונות אותנו, שאנחנו משיגים לעצמנו - הם מהולים בשבירה, באבדון, בהתנפצות האמון שלנו, אבל וזה אבל חשוב - מהולים גם במסוגלות שלנו, במיצוי היכולות שלנו, בגילוי החוזקות שלנו - תהליך של למידה.
באשר לאנשים אחרים.. אין לי מילות נחמה כרגע. אהבתי את ההקבלה שלך בין המאכלים וסיטואציות חיים, אכן מדויקת ואף מעוררת מחשבה.
אנשים אחרים משתקפים בעצמנו. מערכות היחסים שאנחנו בונים איתם, קצרות וארוכות כאחד, רגעיות, משמעותיות או שוליות, הכל תוצר של התגלות עצמית.
יש אנשים שיגרמו לנו לבצע מחיר רגשי, חשיפת רבדים מסוימים שכרוכה בפגיעות. לעתים נרצה לשלם את המחיר, לעתים לא נהיה מסוגלים ואז נבחר לקום וללכת. לפעמים נלך מאוחר מדי.
הבחירות שלנו, מוטעות ככל שיהיו, הן חלק ממי שאנחנו, בדגש על חלק. כי אנחנו מוגדרים על ידי הטעויות שלנו רק בשלב מסוים בתהליך. רק אחרי שלמדנו ולקחנו מההגדרה הזו, מהטעות הזו, את מה שצריך להמשך הדרך, אז, אותה טעות מפנה את מקומה ונותרת בנו כלקח, כזיכרון, כשיעור, כהעלמות.. כיצד שנרצה שתהיה. את תראי שהמון חוויות תזנחי במהלך הדרך, לא תתקפי אותן כהכרחיות יותר. הנחיצות שלהן תעלם ברגע תחליטי שתפקידן תם.
את לא חופרת כלל.
התפתח שיח מעניין ובאשר להיעלמות שלך, אינך צריכה להתנצל ♡
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
כמה נהניתי לקרוא את התגובה שלך. יש באופן הכתיבה משהו צנוע ועם זאת מלומד. מצאתי את עצמי קוראת את אותה שורה כמה פעמים כדי לוודא שאכן ירדתי לעומק דעתך. על התוכן אין לי הרבה מה להוסיף כי אנחנו תמימות דעים אבל ההפנמה , בעיקר של המשב העולה מדברייך , של השלמה ורגיעה, זה יקח לי זמן..אני שמחה שאת הגעת לרמה הזאת:)
אגב, הפעם נעלמתי מסיבה טובה- ההורים שלי דתיים ואני משתדלת לשמור כמה שאפשר, למרות ערכים מודרניים שאימצתי. שבוע טוב!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים gigi, יקירה Hill
תודה.
הזמן מקהה, מוחק אותנו פיסות, פיסות, כל פעם מחדש.
עם השנים אנחנו מגיעים לכדי הבשלה, התבגרות מנטלית.
אנחנו נבנים מחדש עם כל חוויה, עם כל התקשרות, עם כל רגש ויחסים שאנחנו מקיימים עם אנשים אחרים, עם עצמנו.
בנימה מעט אישית - כשהייתי בגילך כבר הספקתי לחוות לא מעט אירועים, אנשים, מערכות יחסים, שעיצבו את חיי לנצח. לטוב ולרע.
הסערות סופן לשכחה :)
החיים מלאים בטוב, באהבה ענקית שממלאת אותנו, שמחייכת אותנו, שמגיעה ממקורות שונים.
וכן, יש גם קושי וכאב, ונסיונות להרים ראש מעל המים.. ותקומה. תקומה שממלאת אותנו גאווה. כי שרדנו, כי הצלחנו. כל אחד וההצלחות שלו.
זה ייקח לך זמן וזה יקרה לך. עד אז, מקווה שתמצאי הרבה טוב מסביבך, בעיקר בעצמך.
שמחה ש"נעלמת" מסיבה טובה. כל הכבוד על ההשתדלות.
תדביקי כאן שיר שגורם לך להרגיש טוב, שמשמח אותך?
יש לי תחושה שאופתע מהטעם המוסיקלי שלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
אני חסרת מילים.. את פשוט ריגשת אותי. אכן, החיים מורכבים אבל כפי שאמרת , העיקר זה למצוא את החיובי והכוחות להתמודדות כבר יגיעו לבד.
הממ הטעם המוזיקלי שלי ..זה באמת מעניין אותך? איזה כיף! להעלאת המצב רוח אני ממליצה על שירי דיסני הישנים חחח באמת, הם מחזירים לילדות ומהנים מאוד. הטעם שלי הוא קולא'ז של תקופות וסגנונות- מאלברט קולינס , קווין, בריאן אדאמס ומייקל ג'קסון עד מארון 5, באק סטריט בויז ודויד קוק. תקצר היריעה מלפרט אבל אני שולחת לך שיר שאני בטוחה שתהני ממנו כי יחד עם הקליפ המקסים, לזמר יש קול מכשף ביותר (לפחות אחרי שמתרגלים:)
ניסיתי לשלוח כאן קישור לשיר אבל האתר לא פותח את זה ומשום מה טוען שזו שגיאה
אז תכירי זמר איטלקי בשם פיל בו ריבה (שם במה) ותגיעי לשיר אם תכתבי ביוטיוב
FIL BO RIVA - Franzis (Official Video)
אשמח אם תשלחי לי גם , שירים אהובים בעינייך. אל תשאירי אותי במתח!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
