אתה יודע איך זה שאתה קורא משהו, ואתה רואה את המילים בתמונות, ככה אתה מרכיב לעצמך סיפור חזותי.
רוב האנשים כותבים בצורה שמאוד מקשה עליי לראות את התמונות, אז אני לא מצליחה להבין.
אני חושבת שגם אני כותבת ככה, ושכנראה אנשים אחרים לא רואים את התמונות שאני רואה מהמילים שאני כותבת, אבל אני בכל זאת כותבת אותן, כי זה כמו לצלם משהו, כמו טביעת אצבע של היצירה.
כל ההקדמה הארוכה הזאת, היא כדי שמה אני אכתוב עכשיו אולי ישמע הגיוני.
אני קראתי, וראיתי רק חצי מהתמונות, כנראה שבכוונה העלמתי עין מהחצי השני.
אם תשאל אותי, החצי שאני ראיתי, היה החצי של "היפה".
לא התכוונתי לנתח את זה, או לחשוב על זה יותר מדי, אבל אז קראתי בכותרת ש"החיה" באה לפני היפה, ואני רק רציתי לשאול אם זה בכוונה.
אם יש לזה משמעות לכך שזה "החיה והיפה" ולא "היפה והחיה" כמו שכולם רגילים לשמוע.
כנראה שאין...
רוב הבחירות שאנשים עושים בכתיבה הן בלתי מודעת.
אבל אולי אפילו שזה משהו שנעשה ממקום לא מודע, זה עדיין משנה שהחיה באה קודם.
כי נגיד הרבה פעמים אני כותבת משפטים הפוכים מאיך שאנשים בדרך כלל מדברים, ואז כשאני שמה לב לזה אני מגלה שאני לא יכולה לשנות, זה פשוט אמור להיות ככה.
אז אני מניחה שהייתי יכולה לשאול בפשטות - "בכוונה החיה באה לפני היפה?", מבלי כל ההקדמה הזאת.
אבל לאנשים יש נטייה לפספס את הכוונה האמיתית בשאלות שלי, אז הנה אני שוב מרחיבה יותר מדי, ביי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
