אבא
כשאני נזכרת איך מתת, כל כך רע לי שהווליום של כל העולם יורד.
אלה תמונות שאני מסוגלת לשהות בהן רק לרגע,
ואז לנשום ולהרגיש באותו זמן נהיה ענין שפיזית לא עובד.
ראיתי את כל הכאב הזה
כאב כזה שאין לו סוף.
אז עכשיו,אם אני עושה משהו נחמד, למשל מסתכלת על הנוף,
אני מניחה את הגדר שמפרידה בין החלק האחורי של המוח שלי לבין החלק הקדמי.
בחלק האחורי כל הכאב והסבל שראיתי. שם אני מרגישה בחזה שאין לי זכות להתקיים ושאני צריכה להיעלם.
את חיי אני חייה בחלק הקדמי, שם אני יכולה להתעלם.
ורק ככה אני מסוגלת להסתכל על הנוף.
וככה זה בכל פעם שאני חוצה את הגדר.
בצד האחורי אני נותנת לעצמי דקה ולא יותר.
כשאני נזכרת איך מתת, כל כך רע לי שהווליום של כל העולם יורד.
אלה תמונות שאני מסוגלת לשהות בהן רק לרגע,
ואז לנשום ולהרגיש באותו זמן נהיה ענין שפיזית לא עובד.
ראיתי את כל הכאב הזה
כאב כזה שאין לו סוף.
אז עכשיו,אם אני עושה משהו נחמד, למשל מסתכלת על הנוף,
אני מניחה את הגדר שמפרידה בין החלק האחורי של המוח שלי לבין החלק הקדמי.
בחלק האחורי כל הכאב והסבל שראיתי. שם אני מרגישה בחזה שאין לי זכות להתקיים ושאני צריכה להיעלם.
את חיי אני חייה בחלק הקדמי, שם אני יכולה להתעלם.
ורק ככה אני מסוגלת להסתכל על הנוף.
וככה זה בכל פעם שאני חוצה את הגדר.
בצד האחורי אני נותנת לעצמי דקה ולא יותר.